ניקוי יבש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניקוי יבש הוא כל תהליך של ניקוי בגדים או בדים המתבסס על ניקוי בעזרת ממס אורגני במקום מים. הממס בו משתמשים בדרך כלל הוא טטרכלורואתילן (Perchloroethylene או בקיצור Perc במינוח התעשייתי). ניקוי יבש נצרך כדי לנקות אריגים שיינזקו אם ינוקו באמצעות מים, סבון ודטרגנט. ניתן לעשות ניקוי יבש גם לבדים עדינים שמצד אחד זקוקים לכביסת יד ומצד שני קשה לעשות להם כביסת יד (מפאת גודלם). ניקוי יבש נקרא כך כי אינו משתמש במים במהלך הניקוי, אלא בממיסים אורגאניים שכונו פעם "ממיסים יבשים". יתרונם של הממיסים "היבשים" שאינם מתפיחים את סיבי האריג ואינם גורמים לשינוי ממדים של האריג לאחר הכיבוס, דבר המתבטא בקימוט והתכווצות האריג לאחר יבושו.

בחזית המכונה משמאל ניתן לראות את משך הזמן שנותר עד לסיום הכיבוס. מאחורי המכונה יש חביות עם חומרים כימים

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקוי יבש משתמש במסס ללא מים כדי לנקות בגדים מוכתמים. פוטנציאל הניקוי בעזרת ממס המבוסס על נפט התגלה בשנת 1855 על ידי צרפתי בשם ז'אן-בטיסט ג'ולי (Jean Baptiste Jolly) שהיה בעליה של סדנת צביעה לבדים. הוא גילה שמפת השולחן שלו התנקתה כאשר המשרתת שפכה עליה בטעות קרוסן מעששית. לאחר מכן הוא פתח שירות לניקוי בגדים באופן זה, הוא קרא לשיטה זו: “nettoyage à sec”, ניקוי יבש.

שיטות הניקוי היבש המוקדמות השתמשו בממס המבוסס על בנזין וקרוסין. דליקות שנגרמו עקב השימוש בחומרים דליקים אלו (בשילוב עם בדי הבגדים), גרמו בשנת 1924 ל-William Joseph Stoddard שעבד בניקוי יבש באטלנטה, לפתח שיטת ניקוי באמצעות ספירט לבן שהיה דליק פחות מבנזין וקרוסין. בשנת 1928 החלו להשתמש לניקוי יבש בחומר, שנקרא גם "ממס סטודארד", על שם מפתחו. שיטת ניקוי יבש באמצעות ספירט לבן הייתה השיטה העיקרית לניקוי יבש בארצות הברית, משנות ה-20 המאוחרות של המאה ה-20, ועד לשנות ה-50 המאוחרות של אותה מאה. השימוש בחומרים דליקים לניקוי יבש גרם לשריפות ופיצוצים, וגרם לממשלה לפקח על מכוני הניקוי היבש.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, החלו להשתמש בממס כלוריד לניקוי יבש. ממסים אלו היו פחות דליקים מאשר ממסים מבוססי נפט, והיו בעלי כושר ניקוי טוב יותר. מאמצע שנות השלושים של המאה ה-20 החלה תעשיית הניקוי היבש לאמץ כממס אידאלי את הטטרכלורואתילן (פרכלורואתילן, שנקרא גם Perc). זהו חומר יציב ולא דליק, שמחד הוא בעל כושר ניקוי מצוין ומאידך הוא מספיק עדין לרוב הבדים. מאז שהטטרכלורואתילן הוכרז כחומר מסרטן פוחת בו השימוש בהדרגה.

התהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונת ניקוי יבש נראית כמו הכלאה בין מכונת כביסה ביתית ומייבש כביסה גדולים. כלומר, הכביסה מוכנסת (ידנית) לתוך חלל הייבוש והסחיטה של המכונה (התוף) שנמצא במרכז המכונה. התוף של המכונה מחורר, והוא נתון בתוך מעטפת נוספת אטומה, מעטפת זו מתמלאת בממס ובתוכה נמצא התוף עם הכביסה, כאשר התוף יכול להכיל בין 9 ל-45 ק"ג כביסה.

במהלך תהליך הניקוי, כשליש מהתוף מתמלא בממס, והתוף מתחיל להסתובב. טמפרטורת הממס מבוקרת ל- 29.4 מעלות צלזיוס (בניגוד למים, ממיסים יבשים ממיסים את הזיהום בטמפרטורות נמוכות). טמפרטורה גבוהה יותר של הנוזל עלולה לגרום לדהיית הצבע מהבדים. במהלך עבודת המכונה, ממס חדש מוכנס לתוף ממכל הממס (הטנק), והממס המשומש מוצא החוצה ליחידת הסינון הכוללת זיקוק בחום ומערכת עיבוי, משם הוא חוזר למכל הממס (אם החומר לא יהיה נקי, הוא עלול ללכלך את הבדים לאחר מכן). כמות הנוזלים האידאלית ביחס לכביסה היא כ-8 ליטר ממס לכל ק"ג כביסה בכל דקה, תלוי בגודל המכונה (לדוגמה, אם במכונה יש כעת 10 ק"ג כביסה, הרי שבכל דקה יכנסו 80 ליטר נוזל חדש וכנגדם יצאו 80 ליטר נוזל משומש).

לפני שהעובד מכניס את הכביסה לתוך המכונה, הוא בודק אם יש עליה לכלוך וכתמים. העובד מרסס את הכתם בזרז כימי בהתאם לסוג הכתם והבד. כתמים מבוססי שמן (כגון: שמן, גריז או שפתון) לא צריכים טיפול מוקדם, כיוון שהם מוסרים באמצעות הטטרכלורואתילן שבמכונה. אך כתמים מבוססי מים (כגון: יין, קפה, זיעה או דם) זקוקים לטיפול מקדים באמצעות הזרז הכימי (שמתפקד כחומר מתחלב), כדי שהטטרכלורואתילן יוכל להשפיע על הכתם. כתמי מזון שמנוניים מדורגים בין כתמי שמן ובין כתמי מים, ולכן, כדי להסיר אותם, יש לרסס אותם בזרז כימי חלש יחסית.

בנוסף לחיפוש מקדים אחר כתמים, יש לבדוק שאין בבגד חפצים שנשכחו. עטים מפלסטיק למשל, עלולים להתמוסס על ידי הטטרכלורואתילן והדיו שבהם תלכלך את שאר הבגדים בצורה בלתי הפיכה.

נזק נוסף שעלול להיגרם לכביסה הוא מעבר צבעים בין בגדים (בעיקר צבע אדום), ולכן יש להפריד את הכביסה הצבעונית מהכביסה הלבנה. בנוסף נבדק סוג הבגד עצמו, שהוא מתאים לניקוי יבש (כולל הרוכסן). רוכסני קישוט עלולים להינזק מנוזל הניקוי (הממס) או מתהליך הכיבוס (סחיטה ושטיפה). ולכן, יש להסיר אותם לפני הכיבוס, או לחלופין להגן עליהם באמצעות ריפוד קטן. פריטים עדינים כגון כיסויי מיטה עטויי נוצות או שטיחים בעלי ציציות, יש להכניס למכונה שהם נתונים בתוך שקיות רשת רפויות.

לסוגי כביסה שונים, וברמות לכלוך שונות, יש להפעיל תוכניות כיבוס שונות במכונה. במהלך שלוש הדקות הראשונות של הכיבוס, מוסרים הכתמים שמצליחים להתמוסס עם הטטרכלורואתילן. בעשר (או שתים עשרה) הדקות הבאות מוסרים כתמים עקשניים יותר. לאחר מכן, משתמש המכונה בממס העשוי מפחמימן, למשך כ-25 דקות. משך הזמן הארוך נובע ממשך הזמן הדרוש לממס להפוך לתמיסה יחד עם הכתמים שלא הוסרו בעזרת הטטרכלורואתילן. לאחר מכן, מוסיפים סבון לכביסה.

בסופו של מחזור הכביסה, הבגדים נשטפים בממס חדש שמגיע ממכל הממס המטוהר (טנק).

לאחר מחזור השטיפה, מתחיל תהליך הסחיטה. מכונות ניקוי יבש חדשות מסוגלות להחזיר 99.99% מהממס המשומש (כלומר, כל הפעלה של המכונה, היא מאבדת 0.01% חומר). מחזור הסחיטה מתחיל בניקוז הנוזלים הנמצאים בתוף, ולאחר מכן התוף מאיץ למהירות של 350- 450 סל"ד (פחות ממכונת כביסה ביתית). כאשר כל הנוזלים התנקזו, המכונה מתחילה במחזור הייבוש. במהלך הייבוש, מוזרם לתוף אוויר בטמפרטורה של 63 מעלות צלזיוס, שמייבש את שאריות הממס שנותר בכביסה (הטמפרטורה מבוקרת על מנת למנוע נזק לבד). האוויר החם שיוצא מהתוף מגיע ליחידת עיבוי, שמעבה את אדי הממס שיצאו איתו, ומפריד ממנו טיפות של נוזל. הממס מועבר חזרה למכל הממס המזוקק. מכונות חדשות משתמשות במערכת סגורה על מנת לנצל את האוויר החם שיצא מהתוף, ולחמם אותו שוב. בצורה כזו חוסכים באנרגיה, חוסכים בממס ומצמצמים זיהום אוויר. במכונות הישנות יותר, האוויר המזוהם בחומר יצא החוצה, לחלל האוויר, מכיוון שחשבו שהחומר זול ולא מזיק.

לאחר הייבוש בחום, מצננים את הכביסה באמצעות אוויר קר. בסופו של תהליך הקירור ניתן להוציא את הכביסה מהמכונה.

סינון הממס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהממס המשומש יוצא מהתוף, הוא עובר מספר סינונים לפני שהוא מוכנס שוב כממס נקי חזרה לתוף. בשלב הראשון נעצרת הפסולת הגדולה: כפתורים, חלקי רוכסנים, סיבי בד ומטבעות. וזאת כדי למנוע חדירת עצמים אלו אל משאבת הממס (שאחראית לתחלופת הממס בתוף). לאחר מכן מסוננים מהנוזל הפסולת הדקה ושאריות הסיבים. בדרך כלל המסנן עשוי מרשת דקיקה המכילה שכבה של אבקה המסננת את הממס (אבקה מחומר פעיל, למשל). ישנן מכונות שמשתמשות במסננים ללא אבקה, מסננים אלו מסוגלים לסנן פסולת הגדולה מ-30 מיקורמטר.

במהלך הזמן, מצטברת שכבת לכלוך על המסנן. ולכן יש לנקותו בקביעות. הניקוי מתבצע, על פי רוב כל יום. בהרבה מכונות, יש מסנן שמתנקה באמצעות סיבוב ושטיפה של הממס (מופעל מלוח הפיקוד של המכונה).

לאחר מסנן הסיבים, עובר הממס דרך מסנן נוסף העשוי פחם וחומר פעיל. מסנן זה מנקה את הממס מהחומר המסיס (כולל צבע מהבגדים). כדי להשלים את תהליך הסינון, עובר הממס דרך מסנן נוסף שמנקה את כל שאר הלכלוך שלא הוסר. לאחר מכן, מוזרם הממס למכל הממס המטוהר.

כדי לשפר את ביצועי הממס, מוסיפים לו כמות קטנה של דטרגנט (0.5%-1.5%), וזאת כדי לטפל בלכלוך הידרופילי ולמנוע מלכלוך לחזור ולהידבק לבגדים. ישנן מכונות המשתמשות בדטרגנט אניוני, ויש המשתמשות בקטיוני.

מכיוון שישנו איבוד קטן של ממס בכל הפעלה של המכונה, ומכיוון שמכונות ניקוי יבש לא מנקות היטב כתמים מבוססי מים, החלו לפתח מכונות לניקוי רטוב. ניקוי רטוב בעיקרו מבוסס על ניקוי בעזרת מים וייבוש על ידי אוויר (מבוקרים באמצעות מחשב). ניקוי רטוב הוא תחום הנמצא כעת בהתפתחות, אם כי ניקוי רטוב ברמה נמוכה יותר נמצא בשימוש כבר זמן רב (מכונות כביסה ביתיות).

פסולת ניקוי יבש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשקע שמצטבר במסנן אחר פעולת המכונה מכיל מספר חומרים: סיבי בגדים, שאריות מאבקת המסנן עצמו, פחם, צבע, גריז ועוד. הבעיה היא, שכל הפסולת הזו ספוגה בממס, שהוא מוגדר כפסולת מסוכנת.

בריאות ובטיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטטרכלורואתילן הוא חומר מסרטן, שעלול להשפיע על עובדי הניקוי יבש, על הצרכנים, ועל הגרים בסביבת המכבסה. כאשר מחממים את הטטרכלוראתילן, משתחררים גזים רעילים כמו כלור, פחמן דו-חמצני ופוסגן. חשיפה ממושכת לפרכלורואתילן משפיעה על מערכת העצבים וגורמת לגירוי של רקמות ריריות, כולל עיניים ועור. חשיפה לריכוזים גבוהים יותר גורמת לנזק בכליות ובכבד, ומגדילה את הסיכויים לחלות בסרטן הכבד, הכליות, הלבלב, שלפוחית השתן וסרטן הדם]. בקליפורניה חוקקו חוקים שמצמצמים בהדרגה את השימוש בטטרכלוראתילן, שהמטרה היא שבשנת 2023 יופסק השימוש בו לגמרי [1]. שאריות ממס יכולות לגרום לתחושה רעה או לרגישות בעיניים, באף ובגרון, אם נחשפים אליהם בצורה קבועה [2]. אנשים הגרים ליד מכבסת ניקוי יבש, נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן מאשר מי שגר ליד בית זיקוק או ליד תחנת כוח. יש להשגיח על החומר שלא ייפלט בכמויות גדולות לאוויר, ושלא יזהם את מי התהום. בנוסף, פליטת החומר לאוויר עלולה לגרום לערפיח במקרה שהוא יפגוש חומרים אחרים.

ממסים בשימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרכלורואתילן – נמצא בשימוש מאז שנות ה-40 של המאה ה-20, החומר הנפוץ ביותר, והחזק ביותר. הוא מסוגל לגרום לצבע לדהות (בעיקר בטמפרטורות גבוהות). כמו כן, הוא עלול לפגוע בכפתורים, חרוזים וקישוטים בבגדים מסוימים. חומר זה טוב בעיקר לניקוי כתמים על בסיס שמן, המהווים 10% מכלל הכתמים. הפרכלורואתילן משאיר על הבדים ריח של חומר כימי. הוא אינו דליק. על פי מחקרים שנערכו, זהו חומר מסוכן העלול לגרום לסרטן, לזהם מקורות מים, לפגוע באוזון ועוד.
  • פחמימן – כושר הניקוי שלו פחות משל הפרכלורואתילן, ומשך זמן הכיבוס שלו ארוך יותר. למרות שהוא מבוסס על נפט, שימוש נכון בחומר ימנע ממנו להתפוצץ או להתלקח.
  • סיליקון נוזלי – עדין יותר לבדים מאשר פרכלורואתילן, ולא גורם לדהיית צבע. הפסולת שמשתחררת ממנו אינה רעילה: צורן דו-חמצני, מים ופחמן דו-חמצני.
  • פחמן דו-חמצני נוזלי – בעל תכונות ניקוי פחותות. מכונות ניקוי יבש הפועלות באמצעות חומר זה עולות 90,000 דולר יותר מאשר מכונות המנקות באמצעות פרכלורואתילן, מה שלא מאפשר למכבסות קטנות לרכוש מכונות יקרות אלו. גם מכוני ניקוי יבש המשתמשים במכונות אלו משתמשים במקביל במכונות מבוססות פרכלורואתילן כדי לנקות כתמים קשים יותר. היתרון של חומר זה הוא בניקוי נזקי שריפה מהבגדים: פיח וריח של שריפה.
  • אתר גליקול – יעיל פחות מהפרכלורואתילן.
  • ניקוי רטוב – לא משתמש בממס כדי לנקות את הכביסה אלא במים וסבון מתכלה. יצרני מכונות ניקוי רטוב טוענים שהן מסוגלות לנקות בגדים שמיועדים לניקוי יבש בלבד מבלי לגרום להם נזק, כגון: מוצרי עור, זמש, משי, ויסקוזה וצמר (אך לא עניבות). לעתים, מכוני ניקוי יבש משתמשים במכונות אלו לצד המכונות מבוססות הפרכלורואתילן.

חומר בשימוש בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספירט לבן – חומר דליק מאוד, נקודת הבזק שלו היא 38 מעלות צלזיוס.
  • פחמן טרכלוריד – רעיל וגורם לשיתוך.
  • טריכלוריתאן – חומר חזק מדי.
  • פריאון-113 – פוגע באוזון.

תהליך הניקוי במכבסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוע חשמלי עליו תולים את הכביסה הנקייה.

כאשר מכבסה מקבלת בגד לניקוי, מצמידים לבגד תווית המכילה מספר סידורי או כיתוב לגבי בעל הפריט (התווית יכולה להיות מבד או מקרטון, וניתן להצמיד אותה בדבק בסיכות וכדומה). לאחר מכן ממיינים את סוגי הכביסה – כביסה לבנה וכהה. לאחר מכן בוחנים את הכביסה כדי למצוא כתמים. על כתמים אלו מרססים זרז כימי. לאחר מכן, מוכנסת הכביסה למכונת הכביסה, שם היא נשטפת ומתייבשת. כאשר המכונה מסיימת לפעול, הכביסה מוצאת ממנה ומועברת לגיהוץ. הגיהוץ מתבצע באמצעות מגהצי קיטור. לאחר הגיהוץ מועברת הכביסה לקיפול או לתלייה על קולב. על הכביסה הנקיה מרססים מבשם שמסתיר את הריח הכימי של הממס. את הבגד עוטפים בדרך כלל בשקית. על מנת להקל על מציאת הכביסה הנקייה, תולים את הבגדים על מסוע שיש בו תאים ממוספרים. כאשר רוצים לקחת את הכביסה מהמסוע מסובבים אותו (בצורה חשמלית) עד שמגיעים למספר התא המבוקש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]