ניקולאיה לאביש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניקולאיה לאביש

ניקולאַ‏יֶה לאּ‏‏בּ‏יש (רומנית: Nicolae Labiş;‏2 בדצמבר 1935 פּ‏וֹ‏יאנה ‏מֶ‏רוּ‏לוּ‏י, מחוז סו‏צ'אבה - 22 בדצמבר 1956 בוקרשט), משורר רומני, ילד פלא של השירה הרומנית של שנות החמישים של המאה ה-20, היה אחת התקוות הגדולות של הספרות הרומנית, אך חייו נקטעו בדמי ימיו בתאונת דרכים. בישר את דור המשוררים הרומנים משנות השישים, לכן כונה על ידי מבקר ספרות אחד (אואוג'ן סימיון) בכינוי המטאפורי "האַ‏לה המכושפת של דור השישים" (באגדות הרומניות הדרקון הקרוי "zmeu - זמאו", משלח לפניו אלה מעופפת המבשרת את בואו הקרב).

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאיה לאביש נולד בדרום בוקובינה, ביישוב פויאנה ‏מֶ‏רוּ‏לוּ‏י, בכפר ‏מֶ‏לין, במחוז סוּ‏צא'בה (אז מחוז באיה). הוריו, אואוג'ן ואנה - פרופירה, היו מורים בבית-ספר יסודי. האם נולדה בכפר טוֹ‏פוֹ‏ליצה, השכן עם הוּ‏מוּ‏לשט, כפר הולדתו של הסופר הקלאסי הרומני יו‏ן קריאנג‏ה וסבתה הייתה קרובת משפחה עם אביו של אותו סופר, שטפאן סין פֶ‏טריה צ'וּ‏בוֹ‏טריוּ‏ל. אביה נהרג בקרבות במרששט נגד הגרמנים במלחמת העולם הראשונה. אביו אואוג'ן, היה בן של יערן ולמד הוראה בבית הספר הנורמלי ביאשי. לניקולאה היו עוד שתי אחיות , מרגרטה ודורינה. ניקולאה התחיל לקרוא ספרים בגיל 5, בין היתר את המעשיה של יון קריאנגה, "העז ושלשת גוריה".

לימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחיל לימודיו בבית ספר בכיתה של אמו, אולם עקב כניסת רומניה למלחמת העולם השנייה המשפחה עקרה לחלק הדרומי של רומניה, במונטניה ביישוב וֶ‏קאריה שבכפר מיכאילשט, קרוב לעיר קֶ‏מפוּ‏לוּ‏נג - מוּ‏ס‏צֶ‏'ל. הצטיין בלימודים, באהבתו לקריאה ולכתיבה ודקלום שירים. בשנת 1945 חזר עם משפחתו לכפר מלין ועזר לאביו בנייה מחדש של הבית ההרוס. בגיל 13 שיחק בכפר, על במה מאולתרת, במחזה של שייקספיר, "אילוף הסוררת". בגיל 14 פרסם לראשונה שירים בעתון מקומי "זור נוי" (Zori Noi -"שחר חדש") בסוצא'בה ובכתב העת לספרות "ויאצה רומניאסקה". את לימודי התיכון עשה בשנים 1947 - 1951 בבית הספר "ניקולאיה גאנה" בעיר הקרובה פלטיצ'ן שם טייל שעות רבות בעקבות הסופרים הנערצים עליו, קריאנגה ו מיכאיל סדוביאנו. בשנת1951 בתחרות הארצית לספרות רומנית בשלב הסופי בבירה בוקרשט, התלמיד מפלטיצ'ן זכה בפרס הראשון ונאם בטקס הסיום בשם המתחרים. בהזדמנות שהייתו בבוקרשט ביקר במערכת של כתב העת "ויאצה רומניאסקה" והתקבל שם בחום. המשיך אחר כך לימודיו בתיכון "מיכאי סדוביאנו" ביאשי שם הכיר את המשורר לעתיד ג'ורג'ה מרגריט שהפך לחברו הקרוב. הפסיק זמן מה את לימודיו ביאשי והמשיך אותם בלי נוכחות. סיים בחינות הבגרות כשבמבחן לשפה הרומנית השיג הציון המרבי. בהמשך התקבל ניקולאיה לאביש לבית הספר היוקרתי לספרות "מיכאי אמינסקו" בבוקרשט שם למד באותו מחזור עם ראדו קוסאשו, גאורגה טומוזיי, פלורין מוגור, יון גאורגה ואנשי ספרות אחרים. מורתו לשירה בבית הספר הייתה המשוררת ורוניקה פורומבקו. בין מוריו האחרים נמנו טודור ויאנו, מיכאי בניוק, אואסביו קמילר, מיהו דרגומיר, מיכאי גאפיצה (גם הוא בוגר כמוהו של התיכון "ניקולאיה גאנה" מפלטיצ'ן) נינה קסיאן ואחרים. באותה תקופה לאביש קרא, תרגם, כתב שירים בלהט ומרץ בלתי רגילים. בשנים 1953 - 1954 דנו בבית הספר על "סטיותיו מהמוסר וממשמעת בית הספר" ובאביב 1954 מחליטים לגרשו מארגון הנוער הקומוניסטי. אבל לבסוף בהתערבות חברי ההנהגה וכנראה גם של מיכאיל סדוביאנו ההחלטה בוטלה.

פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום לימודיו עבד בכתבי העת הספרותים "קונטֶ‏מפּ‏וֹ‏רנוּ‏ל" (בן זמננו) ו"גַ‏זֶ‏טה ליטֶ‏רָ‏רה" (גזטה לספרות). בשנת 1954 למד רק סמסטר אחד בפקולטה לספרות בבוקרשט ועזב. באוקטובר 1954 פרסם בכתב העת את הפואמה "מות האיילה", שנכנסה מאוחר יותר לספרי הלימוד של בתי הספר ברומניה. בשנים 1955 - 1956 המשיך בעבודת כתיבה קדחתנית. חלק מיצירותיו התפרסמו בעתונות, חלק נשארו בכתבי יד. ב-1956 יצא לאור ספר השירים הראשון שלו- "אהבות ראשונות" "Primele iubiri", ובינתיים הכין לפרסום ספר שני- "מאבק באינרציה" {"Lupta cu inerţia"). בשנת 1956 בשׂורות הדה-סטליניזציה בפולין והמרד ההונגרי ב-1956 הלהיבו חלק מהנוער והאקדמאים ברומניה והמשטר הקומוניסטי המקומי שפחד פחד מוות מכל רמז לרפורמות נקט אז בהגברת המעקבים, המעצרים והרדיפות. ידוע שברגעים מסוימים העז לאביש לעשות, בפני חבריו, מעשים שהיו אסורים בעיני השלטונות, כמו כאשר, כאילו ברוח שטות שר את המנון רומניה המלכותית "יחי המלך" או כשדיקלם בפומבי את ה"דוינה" הקסנופובית של אמינסקו שהייתה אסורה על ידי הצנזורה הקומוניסטית, או למשל כשהביע דעות נגד הכיבוש הרוסי בבסרביה.

סופו הטרגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה שבין ה-9/10 בדצמבר, אחרי ערב שבילה עם חברים בבית הקפה "קאסא קאפשה" המפורסם ובמסעדה בשם "ויקטוריה", ייתכן תחת השפעה של יין שרף ששתה, לא הצליח לאביש לעלות כפי שהתכוון על חשמלית, נתלה כנראה בטעות בין שני קרונותיה ונפל ונדרס תוך כדי חבלות חמורות בראשו ובעמוד שדרתו. כתוצאה מכך לקה בשיתוק חציו התחתון (פרפלגיה) ונפטר בבית החולים כעבור 12 ימי סבל ב-22 בדצמבר1956, יומיים לפני חג המולד. בהתחלת אשפוזו בבית חולים היה בהכרה, ואף חיבר כמה שורות שיר עם הערות מיואשות על מצבו, בהיותו מוקף באהבת חברים ומעריצים מוכי הלם ועצב. על תאונה זו נוצרה מהר חרושת שמועות עם חשדות על רצח פוליטי - היו שחשדו כי מישהו עקב אחריו ואולי דחף או משך אותו ועל ידי כך גרם לתאונה. בטקס האבל בבית הסופרים בבוקרשט ב-24 בדצמבר נאמו המשוררים אואוג'ן ז'בליאנו, גאורגה טומוזיי ופאול ג'ורג'סקו, בעוד פאול אנגל דיקלם את שירו של לאביש, "מות האיילה". לאחר מכן המשורר נקבר בבית הקברות "בלו" בבוקרשט. בדרך לקבר הטרי התהלוכה עצרה לרגע על יד קברו של המשורר הלאומי אמינסקו שהיווה מופת ללאביש ולכל משוררי רומניה.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Vladimir Tismăneanu: History of Romanian Communism, University of California Press, Berkeley, California, 2003,
  • Labiş biography in România literară, nr. 39, p. 10, October 2, 2002

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Dicţionar de literatura română, coord. Dim. Păcurariu, Editura Univers, Bucureşti, 1979
  • Gheorghe Tomozei, Moartea unui poet. Nicolae Labiş, Editura Cartea Românească, 1972

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]