ניקולאיה מברוגני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניקולאיה מברוגני,שליט ולאכיה

ניקולאיה מברוגנירומנית Nicolae Mavrogheni, ביוונית: Νικόλαος Πέτρου Μαυρογένης ניקולאוס פטרו מברויֶניס, ‏ 1738 פארוס - 30 בספטמבר 1790 ביאלה, צפון בולגריה של היום) היה שליט פנריוטי של נסיכות ולאכיה בין 6 באפריל 1786 - ספטמבר 1790.

רקע משפחתי ,ילדותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת מברוגניס מקורה באצולה ביזנטית שנמלטה מקונסטנטינופול אחרי כיבוש העיר על ידי הטורקים העות'מאנים והגיעה בהתחלה לפלופונסוס והחל משנת 1715 התיישבה באיים הקיקלדים.סבו של ניקולאיה מברוגני היה אחד מנכבדי האי. ניקולאיה מברוגני נולד באי פארוס בשנת 1738. את לימודיו עשה באי סיפנוס.

הקריירה שלו בצי הטורקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מברוגניס עבר לקונסנטינופול (איסטנבול) והתמנה למזכיר בשרות הדרגומנים של הצי העות'מאני. בשנת 1770 מונה בעצמו לדרגומן של הצי.

תוך כדי שרותו בתפקיד זה קנה לעצמו מעמד מכובד, עוזרו האישי ואיש אמונו של מפקד הצי, הקפודן פאשה חסן גֶזַאֶרלי. בשנים -1780-1779 השתתף יחד עם מפקד זה בדיכוי מרד של כוחות לא סדירים טורקים-אלבנים שהיו שודדים בחצי האי פלופונוסוס. השתדל בהזדמנויות שונות לבוא לעזרת אחיו היוונים, למשל התערב אצל השלטונות העות'מאנים לטובת מורדים יוונים באי פסארה. בנה ושיפץ כנסיות ומנזרים רבים באיים הקיקלדים - אנדרוס, נקסוס, סיפנוס, מיקונוס, טזיה והקים אף כמה בתי ספר, דאג לחפירת בארות מים וכו'.

שליט ולאכיה. אישיות שנויה במחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמנה לשליט ולאכיה הודות להתערבות של מפקדו, הקפודן פאשה חסן, וב-26 במרץ/6 באפריל 1786 עלה על כס ולאכיה במקום מיכאיל הראשון סוצו.

בגלל היותו איש הצי הטורקי, נתקל בהתנגדות רבה מצד מנהיגים פנרים אחרים מקרב בני עמו. לבסוף פטראקיס, מפקח המטבעה של האימפריה, שניסה לטרפד את מינויו בוולאכיה, שילם על כך בראשו. מברוגני קיבל את הראש הערוף של פטראקיס כ"שי" לרגל הכתרתו בבוקרשט.

נכנס לבוקרשט והתחיל את מלוכתו בפועל ב 28 במאי 1786.

סגנון שלטונו התאפיין בהקפדת יתר על הטקסים, הענשה בחומרה של סוחרים או כמרים שנתפסו כמועלים בעבודתם, ובהתנהגות אקסצנטרית שהייתה מן המפורסמות: מתוך לעג לבויארים ,כדוגמת קליגולה ורודנים אחרים בהיסטוריה, מינה את סוסו במשרה של קלוצ'ר, אחד מהתפקידים הבכירים של דרגטורי בחצר המלוכה. אומרים שנסע בכרכרה רתומה לאילים בעלי קרניים מצופות זהב. חילק משרות נכבדות תמורת תשלום ועורר בכך אף את זעם השלטון העות'מאני. מצד שני בקרב העם יצא לו שם של מגינם של העניים והמסכנים באמצעות פסקי הדין שלו הידועים כ "מברוגניים"‏[1]. דמותו שימשה להשראה למחזה "מערבולת הטירוף" מאת המלומד ריגאס ולסטינליס ששם ללעג ולקלס את מברוגני על עברו כ"גאליונגי" (איש ספינות), צורת דיבורו (לא שלט טוב לא בטורקית ולא ביוונית הספרותית של זמנו) והתנהגותו.

בזמן מלכותו הקצרה יזם עבודות בניה ושיפוץ בבירה בוקרשט. הקים את כנסיית "מעין המרפא" בצפון העיר בקצה ה"פודול מוגושואיי", עם מתחם אדריכלי מסביבו. קרוב לשם אירגן ירידים ובית דפוס, דרש מהתושבים להשתתף בתחזוקתם ובשיפוצם של קטעי הרחוב הסמוכים לבתיהם. הטיל מס לצורך שיפוץ הארמון הנסיכותי. תמך במוסדות דת כמו מנזר צ'רניקה. תרם תרומה מסוימת לפיתוח צנרת ראשונית לאספקת מיים.

השיגיו הצבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאיה מברוגני אירגן צבא של כרבבת חיילים שקיבלו שכר מהממשל. בשנת 1787 השתתף לצד הטורקים במלחמה נגד רוסיה ואוסטריה. הצליח לעצור זמנית את התקדמות האוסטרים בוולאכיה ואף פלש למולדובה כשלצידו שליט ולאכיה לעתיד, מנואיל ג'יאני רוסט. לפי כרוניקה של דיוניסיוס האקלסיארך טירפד בו זמנית מהלכים טורקיים שהיו עלולים לגרום נזק רב לתושבי ולאכיה. לדברי הכרוניקון הצליח להטביע בחשאי בנהר פאשה טורקי שהתכונן לתפוס עבדים מקרב התושבים.

סופו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בספטמבר 1789 הצבא העות'מאני ובראשו הווזיר הגדול חסן, פאשה של רוסצ'וק לשעבר, הובס על ידי האוסטרים במרטינשט על ידי רמניקו סראט. בהמשך הכוחות האוסטרים כבשו את ולאכיה והשליט נאלץ ב-15 בנובמבר לברוח מדרום לדנובה, לבולגריה שהייתה בשליטה מוחלטת טורקית. באותו חודש התבקש על ידי הטורקים לנהל משא ומתן עם הגנרל פוטיומקין הרוסי והשיג הפסקת אש. ב-19 בספטמבר 1790 נחתם הסכם שביתת נשק בין האימפריה העות'מאנית ובין אוסטריה. למרות נאמנותו לשער הנשגב הווזיר הגדול חסן ששנא את מברוגני אישית, הורה להוציאו להורג, בטענות כוזבות של אי ציות. ראשו של ניקולאיה מברוגני נערף ביישוב ביאלה, בין רוסה ובין שישטוב, כיום סבישטוב.

הווזיר הגדול חסן פאשה בעצמו הוצא להורג בפקודת הסולטאן, שזעם על רציחתו של מברוגני תוך כדי שימוש בפירמן אימפריאלי מזויף.

ניקולאיה מברוגני נקבר על ידי אלמנתו, מריה, בכנסיית השליחים הקדושים בברוסה בטורקיה של היום, שם התיישבו צאצאיו. מריה מברוגני נפטרה בברוסה בשנת 1829.

נישואיו וצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהנישואים בשנת 1763 למריה סקנאבי (בת למשפחה ממודניה, אסיה הקטנה) נולדו למברוגני :

שלשה בנים
  • יוסיף
  • קונסטנטין - שהיה לדרגומן של הצי העות'מאני בשנים 1811-1816
  • פטרוס
ושש בנות:
  • סמרגדה (סמרנדה) - שנישאה לסקרלט קאלימאכי, לימים שליט מולדובה
  • רוקסנה
  • אופרוסינה
  • סולטנה
  • אלני
  • ראלו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ P.Eliade p. 74

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mihai Ţipău - Domnii fanarioţi în Ţările Române *

mica enciclopedie , editura Omonia, ,Bucureşti, 2008 (מיכאי ציפאו, השליטים הפנרים בנסיכויות הרומניות, אנציקלופדיה קטנה, הוצאת אומוניה, בוקרשט, 2008)

  • Pompiliu Eliade - Influenţa franceză asupra spiritului public în România- Originile

Editura Univers, Bucuresti 1982 , (ברומנית - תרגום מצרפתית מאת אורליה קרציה לפי המקור מ 1898) (פומפיליו אליאדה - ההשפעה הצרפתית על הרוח הציבורית ברומניה - המקורות - הוצאת אוניברס, בוקרשט 1982)