ניקולאי פירוגוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניקולאי פירוגוב
Николай Иванович Пирогов
דיוקן שצויר על ידי איליה רפין
דיוקן שצויר על ידי איליה רפין
לידה 13 בנובמבר 1810 (יוליאני)
מוסקבה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בנובמבר 1881 (יוליאני) (בגיל 71)
ויניצה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי רפואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים קייב, מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה ויניצה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט Johann Christian Moier עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
  • האוניברסיטה האימפריאלית של דרפט (1836)
  • האקדמיה הקיסרית לכירורגיה (1841) עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט Georg Julius von Schultz, Ivan Novatskiy, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2 (1873)
  • עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה (1860)
  • אות מסדר העיט הלבן (1877)
  • פרס דמידוב (1844)
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1
  • אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3
  • מסדר סנטה אנה, דרגה 2
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2
  • Medal For defence of Sebastopol
  • עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3
  • Medal In memory of Crimean War עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Wladimir Pirogoff עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקולאי פירוגוברוסית: Николай Иванович Пирогов;‏ 25 בנובמבר 1810 - 5 בדצמבר 1881) היה רופא רוסי, נחשב למייסד ענף כירורגית השדה, והיה אחד הראשונים באירופה שהשתמש בחומרי הרדמה במהלך הניתוח.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאי פירוגוב נולד במוסקבה. לאחר סיום אוניברסיטת מוסקבה נסע לאירופה המערבית להשלמת לימודים. בגיל 26 סיים את עבודת הדוקטורט והתמנה לפרופסור של אוניברסיטת טרטו. לאחר מספר שנים הוזמן לסנקט פטרבורג והתמנה לראש החוג לניתוחים באקדמיה למדעי הרפואה. במקביל הוא עבד בבית החולים. באקדמיה למדעי הרפואה הוא היה אחראי להכנת רופאים לשירות צבאי. בשנת 1847 הוא נסע לקווקז כדי לבדוק את השיטות שפיתח בשדה המערכה. הוא הצליח מאוד בהכנסת שיטות חדשות וערך מעל עשרת אלפים ניתוחים. בשנת 1847 הוא נבחר לחבר בהתכתבות באקדמיה רוסית למדעים.

בשנת 1855 הועבר לסבסטופול והיה בין הרופאים שטיפלו בפצועים בעיר הנצורה. גם פה הוא ניצל את הניסיון שלו. כאחראי על פינוי הפצועים הוא התחיל בשיטת מיון מוקדמת, כאשר בחלקם הפצועים נותחו קרוב ככל הניתן לשדה הקרב ופצועים קלים יותר הועברו לטיפול בעיר עצמה. בפגישה עם אלכסנדר השני הוא סיפר על הבעיות שהיו בצבא במהלך המצור. כתוצאה מכך הוא הוגלה מהבירה והתמנה לתפקיד חינוכי בקייב. לאור התנגדות הגורמים המקומיים לרפורמות שהוא רצה להנהיג הוא נאלץ לעזוב את התפקיד. לאחר מספר שנים, הוא פוטר מהשרות הממלכתי ללא זכויות פנסיה כלל.

בהיותו רופא מנוסה, הוא פתח בית חולים באחוזתו. מפעם לפעם הוא נסע לסנקט פטרבורג ולאירופה להרצאות בנושאי רפואה שונים.

בשנת 1877 במהלך מלחמה עם טורקיה, הקיסר נזכר בפירוגוב והמוניטין שלו בארגון רפואה דחופה בצבא. למרות גילו, הוא נסע לבולגריה, ארגן בתי חולים שדה במקום וערך מספר רב של ניתוחים.

בתחילת 1881 התגלה אצלו גידול סרטני והוא נפטר בסוף אותה שנה.

לאחר פטירתו נחנט לפי השיטה שפותחה על ידי הרופא האישי שלו ונקבר בכוך מספר קילומטרים מהעיר ויניצה בכפר פירוגובו וגופתו נשמרה במצב טוב עד היום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקולאי פירוגוב בוויקישיתוף