ניקולאי קרמזין
.jpg) | |
| ציור דיוקן מאת וסילי טרופינין (1818) | |
| לידה |
1 בדצמבר 1766 (יוליאני) קרמזינקה על יד סימבירסק (סינבירסק), רוסיה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
22 במאי 1826 (יוליאני) (בגיל 59) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| מקום קבורה |
בית העלמין טיחווין |
| שם עט |
А. Б. В. |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הקיסרית של מוסקבה |
| שפות היצירה |
רוסית |
| סוגה |
שירה |
| זרם ספרותי |
סנטימנטליזם |
| יצירות בולטות |
Poor Liza |
| תקופת הפעילות |
מ-1781 |
| בן או בת זוג |
יקטרינה אנדרייבנה קוליוואנובה |
| צאצאים |
יקטרינה משצ'רסקאיה, סופיה ניקולאייבנה קרמזינה, Vladimir Karamzin, אנדריי ניקולאייביץ' קרמזין, אלכסנדר קרמזין, Elizaveta Nikolaevna Karamzina |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
_crop.jpg)
ניקולאי מיכאילוביץ קרמזין (ברוסית: Николай Михайлович Карамзин; 12 בדצמבר 1766 – 3 ביוני 1826) הוא סופר והיסטוריון רוסי, מחברה של יצירה בת 12 כרכים על ההיסטוריה הרוסית.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרמזין נולד באחוזה משפחתית בקרבת סימבירסק. את ילדותו העביר במשפחת אביו, סרן בגמלאות בעל שורשים טטריים. בגיל 14 נשלח למוסקבה להשלמת לימודיו. בשנת 1783 החל לשרת בצבא, אך עזב לאחר מספר שנים. עם עזיבת השרות הצבאי, התגורר בסימבירסק ולאחר מכך במוסקבה. באותה תקופה נכנס לאגודת הבונים החופשיים. בהיותו במוסקבה התקרב, לניקולאי נוביקוב והשתתף בעריכת ירחון לילדים.
בשנים 1789–1790 טייל באירופה. במהלך הטיול ביקר את עמנואל קנט והיה עד למהפכה הצרפתית. עם סיום הנסיעה פרסם את רשמיו "מכתבים של המטייל הרוסי" (Письма русского путешественника) שזכו להצלחה גדולה והוא הפך לסופר ידוע.
בשנת 1791 התחיל בקריירה ספרותית ועיתונאית. הוא פרסם מספר יצירות ספרותיות שזכו להצלחה.
בהתאם לצו קיסרי מ-31 באוקטובר 1803 התמנה להיסטוריון המלכותי. עם פטירתו מינוי זה לא הועבר לאדם אחר. עם קבלת המינוי הוא עזב בהדרגה את הפעילות הספרותית וטיפל בנושאים הקשורים עם היסטוריה רוסית בלבד. בשנת 1811 פרסם מאמר "רשומים על רוסיה הוותיקה והנוכחית מהיבט האזרחי והפוליטי" (Записку о древней и новой России в ее политическом и гражданском отношениях). במאמר זה הוא תיאר את השקפת העולם שלו על העדר צורך ברפורמות בממשל. למאמר זה היה תפקיד חשוב בהדחת מיכאיל ספרנסקי, יוזם הרפורמות הראשי.
בשנת 1816 קרמזין פרסם את שמונת הכרכים של ספרו "היסטוריה של רוסיה" (История государства российского) ובהמשך פרסם עוד 3 כרכים. הכרך האחרון של הסדרה פורסם לאחר מותו. הספר תורגם למספר שפות אירופאיות. תיאור ההיסטוריה הרוסית בספר זה קירב מאוד את קרמזין לקיסר ולחצר. ספר היסטורי זה זכה לפופולריות גדולה מאוד בחברה הרוסית. בהכנת הספר הוא השתמש במספר כתבי עת ישנים שלא שרדו עד היום.
קרמזין יזם הקמת אנדרטאות לאנשים ידועים בהיסטוריה רוסית, כולל הקמת אנדרטת מינין ופוז'ארסקי בכיכר האדומה.
בין גילויו ניתן למצוא את כתב העת של אפנסי ניקיטין על המסע שלו להודו במהלך המאה ה-15.
בשנת 1818 נבחר לחבר האקדמיה הרוסית למדעים.
נפטר ב-3 ביוני 1826 בסנקט פטרבורג כתוצאה מהצטננות שהחלה ב-14 בדצמבר 1825 כאשר היה עד לאירועים של מרד הדקבריסטים.
קרמזין ורפורמה של השפה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספרים והשירים של קרמזין השפיעו בצורה חזקה מאוד על השפה הרוסית הספרותית. באופן שיטתי הוא הפסיק להשתמש במילים שמקורם בספרי הכנסייה הרוסית והכניס לשימוש מילים חדשות תוך ניצול דקדוק צרפתי. במהלך תחילת המאה ה-19 היה וויכוח גדול בחברה רוסית בהקשר לשינויים של קרמזין בשפה. בשנת 1811 הוקם ארגון מיוחד בתמיכת גברייל דרז'אבין שמטרתו היה ביקורת על קרמזין ותומכיו. בתגובה, בשנת 1815 הוקמה החבורה הספרותית ארזמס (Арзамас) בהשתתפות סופרים ידועים כולל אלכסנדר פושקין. ניצחון של החבורה זו חיזק את השינויים שקרמזין הכניס לשפה הרוסית.
תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליזה המסכנה וכתבים אחרים, הוצאת "קדימה", 2017.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היסטוריה רוסית - ספר של קרמזין
- עופרה עופר אורן, "ליזה המסכנה": מהי אהבה?, בבלוג "סופרת ספרים", 18 באוקטובר 2017
אריק גלסנר, גם איכרות יודעות לאהוב, באתר "ידיעות אחרונות", 20 נובמבר 2017- ניקולאי קרמזין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ניקולאי קרמזין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ניקולאי מיכאלוביץ קרמזין (1766-1826), דף שער בספרייה הלאומית
