ניקולאי רומנוביץ' רומנוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניקולאי רומנוביץ' רומנוב (רוסית: Николай Романович Романов‏; נולד ב-26 בספטמבר 1922) הוא נשיאה של אגודת משפחת רומנוב (Объединение Членов Рода Романовых) ואחד מהטוענים לראשות שושלת המלוכה של בית רומנוב ולכתר הצאר הרוסי. בהתאם לזאת הוא מכנה את עצמו ניקולאי רומנוביץ', נסיך רוסיה.

למרות שניקולאי רומנוביץ' הוא צאצא של הצאר ניקולאי הראשון, תאריו ושייכותו לבית המלוכה מוטלים בספק על ידי אלו הטוענים שנישואי הוריו הפרו את כללי בית רומנוב.

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאי רומנוביץ' נולד ליד עיירת הנופש אנטיב (Antibes) שבריביירה הצרפתית. הוא היה בנם הבכור של נסיך רוסיה, רומן פטרוביץ' רומנוב ושל הדוכסית פרסקוביה שרמטבה (Прасковья Шереметева). אביו של ניקולאי היה בנם של הדוכס פיוטר ניקולאיביץ' ושל הדוכסית מיליצה ניקולאיבנה ונכדם של הדוכס ניקולאי ניקולאיביץ' ושל הדוכסית אלכסנדרה פטרובנה. ניקולאי ניקולאיביץ' (סבו של אביו של ניקולאי רומנוביץ') היה בנם של צאר רוסיה, ניקולאי הראשון ושל הקיסרית אלכסנדרה פיודרובנה, נסיכת פרוסיה.

השכלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך ניקולאי למד והתחנך בצרפת. הוא שאף להיות קצין ימי, אולם כיוון שלא היה צי רוסי באותה העת אלא צי סובייטי, ניקולאי החליט לפנות אל הצי המלכותי האיטלקי. רומנוב נעזר בקשרי המשפחה ההדוקים שלו עם משפחת המלוכה האיטלקית בית סבויה (סבתו, מיליצה, הייתה אחותה של המלכה הלנה, אשתו של ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה) כדי להתקבל לצי האיטלקי. הקריירה הימית של רומנוב נפסקה באיבה כאשר התגלו אצלו סימנים של קוצר ראייה. ב-1936 משפחתו עברה לאיטליה.

חייו בזמן המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מלחמת העולם השנייה, הנסיך ניקולאי ומשפחתו התגוררו אצל המלך ויטוריו אמנואלה השלישי. כאשר המלך נמלט מהצבאות הגרמניים, משפחתו של הנסיך התחבאה למשך תשעה חודשים במקלט. סבתו של ניקולאי הייתה בסכנה בעת הכיבוש הגרמני (בהיותה אחות המלכה), ונאלצה אף היא להסתתר בקריית הוותיקן. בתום המלחמה הנסיך ניקולאי עסק במספר מלאכות אזרחיות, ואף התגורר מספר שנים במצרים.

הצעת הכתר של מונטנגרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1942 המפלגה הפשיסטית ששלטה אז באיטליה, פנתה לניקולאי והציעה לו להיות מלך מונטנגרו, בה שלטה אז ממשלת בובות בחסות האיטלקים. ניקולאי סירב להצעה‏‏[1].

עסקיו ועיסוקיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך ניקולאי רומנוב ייסד את אגודת בית רומנוב בשנת 1979 ונבחר לשמש כנשיאה של האגודה ב-1989, בעקבות מותו של הנסיך וסילי אלכסנדרוביץ'. האגודה מקבלת את כל צאצאיו הזכרים של ניקולאי הראשון. החברות באגודה לא מומשה באופן פעיל על ידי חלק מחבריה. לדוגמה, הדוכסית מריה ולדימירובנה והדוכס ולדימיר קירילוביץ' לא השתתפו בפעולות האגודה, אך למרות זאת היו רשומים כחברים בה.

טענותיו לכתר הצאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדתה הרשמית של משפחת רומנוב היא שזכויותיה של המשפחה לכתר הצאר התבטלו כאשר הצאר ניקולאי השני ויתר על כסאו לטובת אחיו, מיכאיל השני, שלא עלה על כס המלוכה עד אישורה של מועצת החוקה, אישור שלא התקבל מעולם. "מלכותו" הסתיימה כאשר הוא הוצא להורג ב-1918. אגודת משפחת רומנוב אינה מקבלת את הטענה של הנסיכה מריה ולדימירובנה רומנובה לכתר הרוסי, בגלל מחלוקת לגבי כללי הירושה וכללי הנישואין המותרים (נישואים מורגנטים). טענה זו היא גם טענתה של הנסיכה מריה כלפי ניקולאי רומנוב.

הנסיך ניקולאי הפך לטוען לכתר הצאר עם מותו בשנת 1992 של הדוכס ולדימיר, אביה של הנסיכה מריה ולדימירובנה רומנובה.

נישואיו וילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולאי נשוי לרוזנת האיטלקיה סוווה דלה גררדסקה (נולדה ב-1930). יש להם 3 בנות:

  • הנסיכה נטליה רומנובה (נולדה ב-1952)
  • הנסיכה אליזבת רומנובה (נולדה ב-1956)
  • הנסיכה טטיאנה רומנובה (נולדה ב-1961)

הזוג גר ברומא וברוז'מונט, שבשווייץ. הנסיך משתמש בחיי היום-יום שלו בלוח היוליאני. הוא דובר צרפתית, רוסית, איטלקית ואנגלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]