ניקולס דונין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניקולס דונין (או: ניקולאס, ניקולאי, ניקולאוס, ניקוליס די לירא‏[1]; Nicholas Donin) יהודי מומר שהיה מעורב במשפט פריז ב-1240.

מוצאו מהעיר לה רושל שבצרפת. היה תלמידו של רבי יחיאל מפריז. עקב כפירתו בתורה שבעל פה נודה על ידי רבי יחיאל מפריז בשנת 1225. כפירתו של ניקולס דונין בתורה שבעל פה מובאת בספר אוצר ויכוחים (עמ' 82), שם מובא הפרוטוקול של משפט פריז (ראו להלן). כך אומר רבי יחיאל מפריז על תלמידו לשעבר:

"החוטא הלז אשר כפר בדברי חכמינו שהיו יותר מט"ו מאות שנה ולא היה מאמין רק ככתוב בתורת משה בלי פתרון. ואתם ידעתם כי לכל דבר צריך פשר ועל כן הבדלנוהו ונדונוהו".

הנידוי נעשה לפי כל כללי הטקס בנוכחות חברי כל הקהילה היהודית בפריז. כעשר שנים חי כמנודה מחוץ לקהילתו כשהוא עדיין מגדיר את עצמו יהודי.

בשנת 1235 המיר את דתו לנצרות. פעולתו הפומבית הראשונה כמומר הייתה לעודד את הצלבנים במסגרת מסע צלב שנעשה באותה העת כנגד יהודים באנז'ו ובברטאן. במסע זה נרצחו כשלושת אלפים יהודים וכחמש מאות בחרו להמיר את דתם. בשנת 1236 כתב חיבור נגד התלמוד. בשנת 1239-1238 הצטרף למסדר הפרנציסקני. באותה העת החל להפציר באפיפיור גרגוריוס התשיעי לאסור על היהודים ללמוד את התלמוד. הוא עמד בראש צוות של מומרים שניסח שלושים וחמש האשמות נגד התלמוד. האשמות אלו הובילו למשפט פריז בשנת 1240 ובעקבותיו לשריפת התלמוד בשנת 1242.

בהקדמה לפרוטוקול של משפט פריז (מובא בספר אוצר ויכוחים, עמ' 81) מובאים דבריו של מורו לשעבר של ניקולס רבי יחיאל מפריז על תלמידו לשעבר אשר המיר את דתו. נקל להבחין בתחושת השנאה והמשטמה שחש רבי יחיאל על תלמידו המומר , וכך הוא כותב :

"כי מצפון בא קרץ, יקום עלינו שרץ, ממנו יצא הפורץ גדר (כאן יש רמז לכפירתו בתורה שבעל פה) והקורץ, ובמורג חריש חדש חרץ, חרק בשיניו ובעיניו קורץ, בלעגי שפה ובחרפת אדם בא להתגולל עלינו ולהבאיש ריח נופת צופים, דברי חכמה צרופים. קולו כנחש ועל שפם יעטה, ולשונו כמדקרות חרב בוטה, ומשפט ללענה מוטה, כלו לבן הפך החוטא, ויהי הנחש למטה זדון בדינו באחרית הימים כי נתבולל בעמים, ונקרא שמו ניקולאש המין ימות ויחלוש, מראשית נקרא שמו דונין ולא יהיה לו נין, ושם רשעים ירקב אשר הוסיף על חרפתנו, ויביא את חרפתנו אל המלך..."

בעקבות חיבור שכתב בשנת 1279 נגד המסדר הפרנציסקני, הוא נדון למוות על ידי ראש המסדר בשנת 1287.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בספר כפתור ופרח בעמוד תשצ"ו