ניקוס קאזאנצאקיס

	יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ניקוס קאזאנצאקיס (Νίκος Καζαντζάκης‏; 18 בפברואר 1883 - 26 באוקטובר 1957), הוא סופר, מתרגם, ונוסע יווני שנודע גם בכינוי הספרותי פטרוס פסילוריטי.

הוא נולד בשנת 1883 בהירקליון שבאי כרתים, למד משפטים באוניברסיטה אתונה ופילוסופיה באוניברסיטת סורבון. הוא תרגם ליוונית את כתביהם של ניטשה, דרווין ואנרי ברגסון. הוא חיבר שירים, סיפורים ורומנים וגם רשמי מסע מספרד, איטליה, מצרים וברית המועצות (שם ערך סיור ארוך יחד עם פנאיט איסטרטי). הוא מת בגרמניה בשנת 1957.

ביוגרפיה

האי כרתים, בו נולד קאזאנצאקיס, היה עדין תחת שליטה עות'מאנית וחווה מספר חוזר ונשנה של התקוממיות במטרה להשיג עצמאות מן האימפריה העות'מאנית ולחבור ליוון. משנת 1902 למד קאזאנצאקיס משפטים באוניברסיטת אתונה, משם עבר בשנת 1907 לפריז על מנת ללמוד פילוסופיה, בפריז פגש את הנרי ברגסון והושפע ממנו רבות.

עם חזרתו ליוון, הוא החל לתרגם מסות פילוסופיות, ב-1914 הוא פגש את אנגלוס סיקליאנוס ויחדיו טיילו במשך שנתיים במקומות שונים ביוון בהם פרחה התרבות היוונית האורתודוקסית, הוא הושפע רבות מן הלאומניות של ידידו סיקליאנוס.

בשנת 1911 נשא לאישה את גאלאטה אלקסיו, אך הזוג התגרש בשנת 1926, לאחר גירושיו התחתן בשנית עם אלני סאמיו בשנת 1945. בין השנים 1922 ו-1957 (שנת פטירתו) התגורר זמנית בפריז וברלין (מ-1922 עד 1924), איטליה, רוסיה (1925), ספרד (1932), ולאחר מכן גם בקפריסין, אגינה, מצרים והר סיני, צ'כוסלובקיה, ניס, סין ויפן.

כששהה בברלין, שהייתה אז עדה למתחים פוליטיים, גילה קאזאנצאקיס את האידאולוגיה הקומוניסטית וגילה אהדה והערצה למנהיג מהפכת אוקטובר ולדימיר.א. לנין, אמנם הוא לא היה קומוניסט עקבי, למרות שביקר ואף התגורר למשך תקופה קצרה בברית המועצות אצל הפוליטקאי והסופר ויקטור סרז', כמו כן הוא היה עד לעליית סטלין ובעקבות כך התפכח והתנער מהקומוניזם הסובייטי. בערך באותו הזמן, החל קאזאנצאקיס נוטש אט אט את אמונותיו הלאומניות ואימץ לעצמו אידאולוגיה יותר אוניברסלית.

בשנת 1945, הוא עמד בראשה של מפלגה קטנה שהתשייכה לשמאל הלא קומוניסטי ביוון, ובעקבות כך הוא התמנה לשמש כשר ללא תיק בממשלה היוונית של אותם זמנים, לאחר כשנה הוא התפטר מתפקידו.

בשנת 1946, המליצה האגודה של הסופרים היוונים עליו ועל אנגלוס סיקליאנוס למועמדות לזכייה בפרס הנובל לספרות, אולם בשנת 1957, היא שנת מותו, הפסיד את פרס הנובל לאלברט קאמי בהפרש של קול בודד, מאוחר יותר סיפר אלברט קאמי כי קאזאנצאקיס היה ראוי לקבל את הפרס במקומו.

בסוף שנת 1957, חרף מחלת הלוקומיה שממנה סבל, ערך קאזאנצאקיס טיול אחרון לסין ויפן, עם שובו נפל למשכב, הוא הועבר לפרייבורג, גרמניה, ושם נפטר מחוליו. הוא נקבר בחומה הסובבת את העיר הירקליון, מכיוון שהכנסייה האורתודוקסית סירבה שהוא ייקבר בבית קברות, על מצבתו נכתב: "איני מפלל לדבר, איני ירא מדבר, אני חופשי." (Δεν ελπίζω τίποτα. Δε φοβάμαι τίποτα. Είμαι λεύτερος.)

ספרים שתורגמו לעברית

• זורבה היווני, תורגם על ידי חנוך קלעי והופיע בשנת 1958 בהוצאת עם עובד. הספר תורגם שנית על ידי אמיר צוקרמן, והתפרסם בשנת 1995 בשמו המקורי "חייו ומעלליו של אלכסיס זורבס". הספר היה לרב מכר וגם הוסרט סרט על פיו בכיכובם של אנתוני קווין ואלן בייטס.
• חירות או מות, תורגם מצרפתית על ידי מנשה לוין והופיע בשנת 1963 בהוצאת עם עובד.
• פאפא יאנארוס, תורגם מיוונית על ידי יחיאל קמחי והופיע בשנת 1966 בהוצאת עם עובד.
• תרגול רוחני או מושיעי האדם הופיע בהוצאת טרקלין.
• נחש ושושן צחור, תורגם מיוונית: דספינה ליאוזידו שרמיסטר וחיים פסח, הוצאת אבן חשן, 2011.

קישורים חיצוניים

• מוזיאון ניקוס קאזאנצאקיס (צרפתית גרמנית ויונית)
• ציטוטים של ניקוס קאזאנצאקיס, באתר "בין המרכאות"
• מאמר על הקשר שבין מחבר הספר "זורבה היווני" לישראלים
• ניקוס קזנצאקיס, מתוך ספרו "נחש ושושן צחור", ynet, ‏ 08.07.09