ניקיטה חרושצ'וב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניקיטה חרושצ'וב
(15 באפריל 1894; קלינובקה, האימפריה הרוסית - 11 בספטמבר 1971) (בגיל 77)
ניקיטה חרושצ'וב
שם בשפת המקור Ники́та Серге́евич Хрущёв (רוסית)
מדינה ברית המועצות
שליט ברית המועצות ה-4
תקופת כהונה 27 במרץ 1958 - 14 באוקטובר 1964 (6 שנים ו-28 שבועות)
הקודם בתפקיד גיאורגי מלנקוב
הבא בתפקיד ליאוניד ברז'נייב

ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב (רוסית: Ники́та Серге́евич Хрущёв, , 15 באפריל 1894[1] - 11 בספטמבר 1971), מדינאי סובייטי, מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית מ-1953 ועד 1964 ויו"ר מועצת השרים (ראש הממשלה) של ברית המועצות מ-1958 ועד 1964.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרושצ'וב נולד בכפר קלינובקה, מחוז קורסק ברוסיה (האימפריה הרוסית דאז). הוא עבד כמתקין צינורות במכרות. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא החל במעורבות בארגוני עובדים, נלחם בשורות הצבא האדום במהפכה של 1917, והתקדם במנגנון המפלגתי עד הפוליטבירו.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת העולם השנייה שירת חרושצ'וב כקצין פוליטי ("פוליטרוק"), בדרגה המקבילה לסגן אלוף.

לאחר פלישת הנאצים במבצע ברברוסה ב-1941, הסתכסך חרושצ'וב עם סטלין על אופן ניהול המערכה באוקראינה, שם היה חרושצ'וב מנהיג המפלגה. הוא החשיב את אי נסיגתו של סטלין אל מול יחסי הכוחות הרעים לבזבוז משווע של חיי אדם.

לאחר מכן הוא היה הקומיסר הפוליטי בקרב על סטלינגרד, ושימש כקצין הפוליטי הבכיר בדרום ברית המועצות במהלך המלחמה: בקורסק, בקרב על שחרור קייב ובדיכוי הלאומנים של בנדרה במערב אוקראינה.

עלייתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של סטלין במרץ 1953, ניצח חרושצ'וב ב"קרבות הירושה" שצצו בין בכירי המפלגה. ב-7 בספטמבר 1953 הפך למנהיג המפלגה, ויריבו העיקרי, לברנטי בריה (מפקד המשטרה החשאית נ.ק.ו.ד.), הוצא להורג בדצמבר.

עלייתו להנהגה של חרושצ'וב סימנה שינוי קריטי בברית המועצות. הוא פנה לכיוון של רפורמות והמם את משתתפי הקונגרס העשרים של המפלגה הקומוניסטית, ב-24 בפברואר 1956, כשנשא את "הנאום הסודי" המפורסם שלו. בנאום זה תקף וגינה את פולחן האישיות שאפף את סטלין, והאשים את סטלין בעריצות בפשעים וברצח המונים שבוצעו במשך כל תקופת שלטונו ובמיוחד בתקופת "הטיהורים הגדולים" (אך בפועל הוא עצמו המשיך במדיניות בתי הסוהר והגולאגים למתנגדי המשטר אומנם בהיקף קטן בהרבה מקודמו סטלין).

נאום זה בודד אותו מהגורמים השמרניים במפלגה, ששאפו להדיחו, אך הוא הצליח לגבור על מי שקרא להם "הקבוצה האנטי-מפלגתית" ב-1957.

בשנת 1957 החלה בנייה מתועשת רחבה של בנייני מגורים. בניינים אלו קיבלו כינוי "כרושצ'ובקה".

עם ביקורו של ריצ'רד ניקסון בברית המועצות ב-1959 והוויכוח המצולם שלו עם חרושצ'וב, הורגשה ביתר שאת עמדתו של חרושצ'וב כלפי המערב, עמדה הרואה בו יריב ראוי ולא ישות מרושעת. תפיסה חדשה זו בודדה את סין של מאו, ויש הרואים בה גורם לפילוג הסיני-סובייטי של 1960.

במאי 1962 הורה חרושצ'וב על הצבת טילים גרעיניים לטווח בינוני בקובה. לפי זכרונותיו, הוא פעל במטרה לנטרל את יתרונה המתפתח של ארצות הברית בפיתוח ובפריסה של טילים אסטרטגיים. הוא גם ראה בכך הגנה לקובה מפני פלישה אמריקאית נוספת נוסח הפלישה למפרץ החזירים ב-1961.

פרישה כפויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרושצ'וב הודח במושב מיוחד של הוועד המרכזי של המפלגה ב-14 באוקטובר 1964. הדחה זו באה בעיקר בשל גינוניו האישיים, שנחשבו במפלגה למביכים בזירה הבינלאומית. גם אופן טיפולו של חרושצ'וב במשבר הטילים בקובה והרה-ארגון של הבירוקרטיה לא הוסיפו לו אוהדים.

לאחר הדחתו קיבל קיצבה חודשית של כ-500 רובל (שווה ערך לכ-800$), שלושה שומרים ושני טבחים, ועבר להתגורר בבית פרטי ביישוב פטרובו-דלנייה שבמערב מוסקבה. חרושצ'וב החל להקליט את זכרונותיו מידי יום, בדרך כלל בבוקר ואחר הצהריים. ב-1966 דווח לשלטונות על הקלטה זו. בעקבות זאת זימן אותו לקרמלין חבר הפוליטביורו ארביד פלשה, ודרש ממנו להפסיק את ההקלטות ולמסור לו את כל הזכרונות. חרושצ'וב סירב למסור את ההקלטות, אך הסכים להפסיק אותן מכאן והלאה. המאורע דיכא אותו מאוד. שנתיים מאוחר יותר, ב-1968, שיכנע אותו בנו סרגיי לשוב ולהקליט.

סופו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1971 עבר התקף לב. לאחר שחזר מבית החולים והתאושש שב להקליט, אם כי במינון נמוך יותר. הקלטתו האחרונה נערכה חמישה ימים לפני מותו. בהקלטה זו הוא נשמע חלוש, ודיבר בה על האינטליגנציה בברית המועצות. חרושצ'וב נפטר בביתו ב-11 בספטמבר 1971 מהתקף לב ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'י במוסקבה ולא בבית הקברות של חומת הקרמלין. מותו לא הוזכר כלל בעיתונים. בנוסף סגרו השלטונות אזורים ליד בית הקברות כדי שאנשים לא ידעו מהמקרה וכדי למנוע נוכחות כלשהי בהלוויה. בעשר השנים הראשונות שלאחר מותו היה בית הקברות סגור לאזרחים רגילים כדי שלא יבחינו במצבתו וכדי שאתר הקבורה שלו לא ישמש כמקום עלייה לרגל.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרושצ'וב היה נשוי שלוש פעמים:

  • בשנת 1914 התחתן עם יפרוסיניה פיסרבה. מנישואין אלו היו לו שני ילדים: בת יוליה (19161981) ובן לאוניד (1917 – 1943). יפרוסיניה נפטרה מטיפוס בשנת 1920 . הבן לאוניד היה טייס קרב בחיל האוויר הסובייטי. מטוסו הופל במהלך קרב אווירי בקרבת העיר ז'יזדרה (מחוז קלוגה). הוא הוכרז כנעדר , היות שלא ניתן היה לאתר את גופתו, כיוון שמטוסו נפל בשטח שהיה בשליטת הגרמנים. עובדה זו הולידה לא מעט תאוריות קונספירציה, בהן נטען כי לאוניד חרושצ'וב לא נהרג בקרב, אלא הצליח להיחלץ מהמטוס הפגוע , נפל בשבי הגרמני ואף שיתף איתם פעולה.
  • בשנת 1922 התחתן עם נדז'דה גורסקיה , נערה בת 17 . כעבור שנה עזב אותה בעצת אמו כיוון שהזניחה את ילדיו.
  • בשנת 1924 הכיר את נינה קוחרצ'וק (1900-1984), שהפכה לאשתו השלישית, אם כי הזוג לא נישא באופן רשמי אלא בשנת 1965. מנישואין אלו היו לו שלושה ילדים : הבת ראדה (נולדה ב-1929) , בן סרגיי (ב-1935) ובת ילנה (1937-1972). המפורסם בהם הוא הבן סרגי , אשר היה מדען טילים בתעשיית החלל הסובייטית. הוא עבד במשרד התכנון 52 של ולדימיר צ'לומיי והיה בין השאר אחד מהמתכננים של משגר הלוויינים פרוטון. עבודתו זיכתה אותו בפרס לנין ובתואר גיבור העמל הסוציאליסטי. בשנת 1990 הוציא ספר זיכרונות אודות אביו. בשנת 1991 הוזמן על ידי אוניברסיטת בראון שברוד איילנד לערוך סדרת הרצאות בנושא המלחמה הקרה ומאז הוא מתגורר בארצות הברית. בשנת 1999 הפך לאזרח אמריקאי. סרגי חרושצ'וב הוא מרצה מן המניין במכון ווטסון ליחסים בינלאומיים של אוניברסיטת בראון( Watson Institute for International Studies).

מזגו של חרושצ'וב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרושצ'וב עם נשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי בפגישתם בווינה, 1961

יריביו הפוליטיים של חרושצ'וב בברית המועצות נטו לראות בו איכר גס ובור, בעל מוניטין של התפרצות לדברי אחרים והטחת עלבונות.

חרושצ'וב הפריע פעמים רבות לדיוני עצרת האומות המאוחדות בספטמבר-אוקטובר 1960 בהטחת אגרופו בשולחן ובצעקות ברוסית בזמן נאומי צירים שונים.

תקרית מפורסמת אחת אירעה בעת שהציר הפיליפיני שאל אותו כיצד הוא יכול למחות כנגד האימפריאליזם המערבי בעודו מספח את מדינות מזרח אירופה. חרושצ'וב נזעם עד מאד, הטיח בציר קללה ברוסית שתורגמה כ"ריקא וליצן של האימפריאליזם".

בפסגת ארבע המעצמות בפריז, ב-16 במאי 1960, פוצץ חרושצ'וב את הוועידה בדורשו התנצלות פומבית מנשיא ארצות הברית, אייזנהאואר, על משבר מטוס הריגול U-2.

חרושצ'וב גם התבטא בביטוי השנוי במחלוקת ועמום המשמעות "אנחנו נקבור אתכם" בהתייחס לקפיטליזם. הוא אמר לנשיא ארצות הברית "אנחנו נקבור אתכם. הטילים שלנו יכולים לפגוע בזבוב בארצות הברית".

פעולות חשובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב"נאום הסודי", גינה את סטלין, פשעיו ופולחן האישיות שלו באשמת "הפרת נורמות החוק של הלניניזם", סימן את תחילתה של "הפשרת חרושצ'וב".
  • פירק את הקומינפורם והתפייס עם יוסיפ ברוז טיטו.
  • ייסד את ברית ורשה.
  • מחץ בכוח צבאי את ההתקוממות ההונגרית של 1956.
  • העביר את קרים מרוסיה לאוקראינה.
  • הגה את דוקטרינת "דו קיום בשלום" במדיניות החוץ, עם הסיסמה "להשתוות ולהשיג את המערב" במדיניות הפנים.
  • יצר את התנאים לפילוג עם סין בעקבות השיחות עם ארצות הברית והסירוב לתמוך בתוכנית הגרעין של סין.
  • חנך את תוכנית החלל הסובייטית עם שיגורו של הלוויין הראשון "ספוטניק 1" והאדם הראשון בחלל, יורי גגארין, תוך השגת יתרון על המערב. השתתף בשיחות עם הנשיא ג'ון פ. קנדי בדבר תוכנית משותפת להגעה לירח, שלא יצאה אל הפועל עקב רצח קנדי ב-1963.
  • פוצץ ועידת מעצמות בשל משבר מטוס הריגול U-2 של הטייס גארי פאוארס.
  • נפגש עם הנשיא ריצ'רד ניקסון באייווה, ארצות הברית.
  • יזם הצבה של טילים גרעיניים בקובה, מה שהביא למשבר הטילים עם ארצות הברית.
  • חיזק את מסך הברזל תוך בניית חומת ברלין ב-1961.
  • תמך במצרים במבצע קדש, 1956.
בניין דירות בסגנון חרושצ'ובקה בעיר טומסק

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניקיטה חרושצ'וב, חרושצ'וב מעלה זכרונות. הוצאת עדי, 1971.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תאריך הלידה המובא הוא על־פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על־פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופת הולדתו של חרושצ'וב, תאריך לידתו הוא 5 באפריל 1894.
הקודם:
גאורגי מלנקוב
שליטי ברית המועצות הבא:
ליאוניד ברז'נייב

שליטי רוסיה

נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית

ולדימיר לנין | יוסיף סטלין | גאורגי מלנקוב | ניקיטה חרושצ'וב | ליאוניד ברז'נייב | יורי אנדרופוב | קונסטנטין צ'רניינקו | מיכאיל גורבצ'וב