ניקיטה פנין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: בעיות ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Nikita Ivanovich Panin.PNG

הרוזן ניקיטה פניןרוסית: Панин Никита Иванович; ‏18 בספטמבר 1718 - 31 במרץ 1783) היה מדינאי ודיפלומט רוסי בתקופת יקטרינה הגדולה.

פנין נולד בגדנסק ואת ילדותו העביר בפרנו שבאסטוניה. אימו הייתה קרובת משפחה של אלכסנדר מנשיקוב וזה איפשר לפנין להגיע לחצר כבר בגיל צעיר. בגיל 17 החל לשרת בצבא , בשנת 1740 הוסמך לקצונה. הוא היה מקובל בחצר יליזבטה, קיסרית רוסיה. בשנת 1747 התמנה לשגריר בדנמרק, אך תוך מספר חודשים הועבר לסטוקהולם. היה שגריר בשבדיה במשך 12 שנים. היה בין מובילי מדיניות עימות עם צרפת ובין מקורבי אלכסיי בסטוז'ב-ריומין שהיה שר החוץ הרוסי. עם סילוק בסטוז'ב-ריומין מכל תפקידיו והתקרבות לצרפת מצבו של פנין נהיה קשה. הוא לא הסתדר עם שר החוץ החדש מיכאיל וורונצוב ולכן ביקש לצאת מהשרות. באופן מפתיע התמנה למחנך של פאבל בן של יקטרינה הגדולה. כתוצאה ממינוי זה חזר לסנקט פטרסבורג והתקרב ליקטרינה.

אף על פי שפיוטר השלישי, קיסר רוסיה העניק לפנין עיטור אנדריי הקדוש הוא לא סמך עליו. פנין הבין את הצורך בהפיכה שלטונית, אך לדעתו החניך שלו פאבל היה צריך להיות הקיסר. כתוצאה מהפכה שלטונית שהוא היה פעיל בה יקטרינה הגדולה התמנתה לקיסרית. פנין היה בדעה שיש צורך בהגבלת שלטון הקיסר (בדומה לנעשה בשבדיה) והכין הצעה של רפורמה שלטונית שהגיש לקיסרית. הפרויקט כלל הקמת מועצה מדינית שכל המסמכים החשובים היו צריכים לקבל את אישורה. יקטרינה הגדולה התלבטה בהקשר להצעת פנין אך בסופו של דבר לא נתנה את הסכמתה להפעלת הרפורמה המוצעת. למרות זאת הוא לא סולק מהחצר. זאת ככל הנראה לאור מצבו המיוחד כמחנך של פאבל. היחסים שלו עם יקטרינה לא היו טובים במיוחד וכל הזמן הוא היה צריך להיאבק עם הקבוצה שתמכה באחים אורלוב - אלכסיי אורלוב וגריגורי אורלוב.

פעילותו הדיפלומטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך תקופה ארוכה (מ-1762 ועד ל-1783) הוא היה בעמדת מפחת לקביעת מדיניות החוץ של המדינה. תחילה הוא היה היועץ הלא רשמי של הקיסרית. בשנת 1763 הוא קיבל תפקיד רשמי במשרד החוץ וקודם לסגן השר. אף על פי שניהל את המשרד לא קיבל את תפקיד הקנצלר, כקודמיו.

הוא שאף לארגן ברית של מספר מדינות נגד צרפת ואוסטריה. לצורך כך היה צריך לקשור בברית אחת את אנגליה, פרוסיה וסקסוניה שהיו ביניהם ניגודי אינטרסים פנימיים. ניסיון שלו לשיפור היחסים עם שבדיה גם לא צלח. הלחץ שלו על שבדיה היה גדול, אך כאשר השבדים ביצעו שינוי שלטוני בשנת 1772 אף על פי שזה היה למורת רוחם של הרוסים הם לא יכלו לעשות דבר לאור כך שהיו בעיצומה של מלחמה עם הטורקים.

הוא הצליח להגיע ליחסים טובים מאוד עם פרוסיה וזה איפשר לרוסים להגדיל את השפעתם על איחוד הפולני-ליטאי. בעקבות מאמצים שלו רוסיה הצליחה בכך שהשלטון באיחוד עבר לסטניסלאב פוניאטובסקי שהיה תחת השפעה רוסית חזקה. יחד עם זאת הוא לא העריך נכון את ההסתבכות שעלולה להיות לאור התערבות רוסית בעניין פולין ולא היה מוכן למלחמה שפרצה עם הטורקים בשנת 1768. הוא הואשם בכל הבעיות הפוליטיות שהיו במהלך המלחמה ובכך שלרוסיה לא היו בעלי ברית משמעותיים במלחמה זו. פרידריך השני ניצל את המצב לקידום תוכניותיו לחלוקת פולין בין פרוסיה, אוסטריה ורוסיה. הסכמה בנושא זה הייתה צריכה לסיים את המלחמה עם הטורקים כי אוסטריה הייתה צפויה להפסיק את תמיכתה בהם. אף על פי שכתוצאה ממהלך זה חלק של פולין סופח לרוסיה לא ניתן לראות בכך ניצחון גדול כי פרוסיה ואוסטריה קיבלו שטחים נרחבים ללא מאמץ של ממש. גריגורי אורלוב דיבר על כך שצריך להוציא להורג את יוזמי חלוקת פולין. בתקופה זו מצבו בחצר היה קשה מאוד. הוא היה תומך נלהב של ברית עם פרוסיה והקיסרית תמכה בברית עם אוסטריה במקביל הייתה התרחקות בין הקיסרית לבין פאבל, יורש העצר.

בשנת 1769 פובליציסט רוסי נודע דניס פונביזין התמנה לעוזר האישי של פנין. הם היו קרובים מאוד. קצת לפני מותו של פנין, פונביזין פרסם מאמר פובליציסטי על השלטון ברוסיה שנכתב בהשראתו ובהנחייתו של פנין בעצמו.

בשנים 1771 - 1772 המאבק בין תומכי פנין לבין תומכי אורלוב החריף. כאשר הוחלט על חתונת פאבל, פנין הצליח להישאר האיש המשפיע על פאבל וגם על אשתו. יקטרינה לא הייתה מרוצה מכך והצליחה בסופו של דבר להרחיק את פנין מבנה. היחסים בינה לבין פנין היו מתוחים מאוד, בלב כבד היא הסכימה לכך שאח של פנין יהיה המפקד העליון של הכוחות שלחמו נגד ימליאן פוגצ'וב. לאותה תקופה שייכות עדויות על כך שפנין עבד על חוקה לרוסיה וייתכן אף ניסה להדיח את הקיסרית. לאחר פטירת אשתו של פאבל, וחתונתו למריה פאודורבונה, פנין הצליח לשקם את מידת השפעתו על הנסיך ואף הרחיב אותה על אשתו. הוא ניצל את השפעתו כדי לחדש את הברית עם פרוסיה שההסכם היה צריך להסתיים בשנת 1777. הוא ניסה להתנגד לחתונה הצפויה של אחות של אשתו של פאבל עם יורש העצר של אוסטריה. יקטרינה זעמה על פעילותו ודברו על כך שהוא צפוי לסיים את תפקידיו בשנת 1781. ייתכן שגם גריגורי פוטיומקין תרם להרחקת פנין ממשרד החוץ.

במאי 1781 הוא נסע לאחוזתו, אך בספטמבר חזר לבירה בניסיון לא לתת לפאבל לצאת לאירופה ובמיוחד לווינה. במהלך שהותו של פאבל באירופה הוא התכתב עם פנין. למרות זאת עם חזרתו לסנקט פטרסבורג היחסים ביניהם התקררו.

ב-31 במרץ 1783 פנין נפטר והוטמן במנזר אלכסנדר נבסקי בסנקט פטרסבורג. פאבל הצליח להנציח את זכרו רק לאחר פטירת אימו, יקטרינה הגדולה.

התייחסות לפעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יקטרינה לא העריכה את פנין ובהשוואה לאלכסיי אורלוב הייתה בדעה שהאחרון טוב בהרבה. היא ציינה שהיו לפנין מספר מגרעות רציניות שהוא הצליח להסתיר אותם. הוא היה בין האנשים בעלי ידע רחב ביותר ויקטרינה החשיבה אותו כ"אנציקלופדיה מהלכת" לדבריה. מקורבים מציינים שהוא תמך בהומאניות ושמירת החוק. אפילו אויביו ציינו את היושר האישי שלו.

הוא לא התחתן מעולם אך היה ידוע כרודף נשים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]