ניק פרוסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניק פרוסט
Nick Frost
ניק פרוסט, 2013
ניק פרוסט, 2013
לידה 28 במרץ 1972 (בן 52)
דגנהאם, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אנגליהאנגליה אנגליה
תקופת הפעילות מ-1998 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון ביל עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.frostitution.net/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקולס ג'ון "ניק" פרוסטאנגלית: Nicholas John "Nick" Frost; ‏נולד ב-28 במרץ 1972) הוא שחקן, קומיקאי ותסריטאי אנגלי. התפרסם בצוותא עם חברו השחקן סיימון פג בסרטים "מת על המתים", "שוטרים לוהטים", סוף העולם (הידועים יחד בשם "טרילוגיית הקורנטו") ו"פול" ובסדרה הקומית "מחוקים".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוסט נולד בפרבר דגנהאם שבמחוז אסקס, מזרח אנגליה. בצעירותו, התנדב כשנתיים בקיבוץ בישראל.[1]

פרוסט עבד בתחילה בתור שחקן במשרה חלקית והשלים הכנסה בעבודה כמלצר.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוסט התפרסם לראשונה בסדרת קומדיית המצבים הבריטית "מחוקים", בסדרה עבד לצידו של חברו הטוב ביותר הקומיקאי סיימון פג וגילם את מייק וואט חברו של גיבור הסדרה פיט ביסלי (פג).

פרוסט ניסה ליצור בעצמו כשכתב והנחה את תוכנית ההישרדות הקומית "זהירות! 50,000 וולטים". ב-2004 חזר לעבוד ביחד עם סיימון פג ועם אדגר רייט הבמאי של הסדרה בה התפרסמו השניים. בפרויקט הזומבים המוצלח "מת על המתים" בו פרצו פרוסט ופג, שיחק פרוסט את אד חברו הטוב והטיפש של שון גיבור הסרט.

בשנה שלאחר הפריצה שלו שיחק בקומדיות הבריטיות "קינקי בוטס" ו"פנלופה". ב-2007 רשם הופעה מוצלחת נוספת לצידו של פג בפרודיה המשטרתית "שוטרים לוהטים" בתור השוטר הנלהב והנאיבי דני באטרמן.

בשנת 2008 שיחק בדרמת הנעורים "ילדת פרא" בכיכובה של אמה רוברטס. ב-2009 שיחק פרוסט את די ג'יי "דוקטור" דייב בקומדיה "רדיו רוק". ב-2011 כתב עם סיימון פג את הקומדיה הבדיונית "פול", פרוסט גם כיכב לצד פג בסרט בתור החנון הבריטי חובב הקומיקס קלייב גולינס.

בשנת 2014 שיחק את סנטה קלאוס בפרק ספיישל חג המולד "חג המולד האחרון" בסדרה "דוקטור הו".

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניק פרוסט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Day, Elizabeth (4 במאי 2014). "Nick Frost: the film funnyman on fame, fatherhood and a painful past". The Guardian. Guardian Media Group. נבדק ב-31 ביולי 2018. {{cite news}}: (עזרה)