נירה גל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נירה גל
לידה 31 באוקטובר 1948 (בת 75)
תל-אביב, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה נירה גולדין
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1956
עיסוק זמרת, שחקנית, מורה לפיתוח קול
סוגה מוזיקה ישראלית, זמר עברי, פופ
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים הד ארצי, ישראדיסק, אחים ראובני
בן או בת זוג יעקב בן-הרצל עריכת הנתון בוויקינתונים
www.niragal.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נירה גל (נולדה ב-31 באוקטובר 1948) היא זמרת, שחקנית ומורה לפיתוח קול ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בתל אביב בשם נירה גולדין. החלה את דרכה האמנותית בגיל 9 בהצגות לילדים בתיאטרון "תילון-תליל" בהנהלתו של מנחם גולן, ביניהן "מוטל בן פייסי החזן" (מוטל) מאת שלום עליכם ו"המלך מתיא הראשון" (מתיא) מאת יאנוש קורצ'אק. השתתפה בתחרויות הזמר "השרביט מורם" ו"תשואות ראשונות". את שירותה הצבאי עשתה במסגרת להקת פיקוד מרכז בתוכניתה "איפה המרכז" (1967) בבימויו של דני ליטאי, תחת הדרכתו המוזיקלית של יאיר רוזנבלום. הלהקה זכתה להצלחה גדולה ולהקלטת אריך נגן שכלל להיטים כ"גבעת התחמושת", "קום לך אל נינווה" ו"העיקר להיות בריא". כסולנית הלהקה, שרה גל את השיר "איזה ערב יפה" יחד עם קובי רכט שכתבה לאה נאור והלחינה נורית הירש ואת "אני ואתה" שכתב והלחין יאיר רוזנבלום. "אני ואתה" הופיע גם על התקליטון "גבעת התחמושת" שכלל שלושה שירים מתוך התוכנית "איפה המרכז". לאחר שהשתחררה מהצבא הזמין אותה המפיק גיורא גודיק לככב במחזמר "המכשפה" של אברהם גולדפדן, בו גילמה נירה את התפקיד הראשי של מיר'לה היתומה וביצעה את השיר "יהודים רחמו, רחמו".[1] לאור הצלחת תפקידה כמיר'לה היתומה, בחר בה הבמאי דוד פרלוב להשתתף בפס הקול של סרטו העלילתי "הגלולה".

בשנת 1972 נבחרה נירה גל לתת את קולה כזמרת לשחקנית יונה אליאן בתפקיד שושנה בסרטו של ג'ורג' עובדיה, "נורית". כיוון ששמה של גל הוצנע בכותרת הסופיות של הסרט ובפסקול התקליט, סבורים רבים, בטעות, שאליאן מבצעת השירים, ולא היא.

בשנה זו כיכבה נירה בהצגה "הכנסת כלה", המבוססת על ספרו של ש"י עגנון, שהועלתה בתיאטרון "הבימה" בעריכתו ובבימויו של יוסי יזרעאלי. את הצגה כולה ליוותה נירה בקולה בווקאליזות.

ב-1973 שיחקה בסרט "הסנדלר העליז" לצידם של יעקב בן סירא וגדעון זינגר.

ב-1975 הקליטה את אלבום הבכורה שלה "עוד חוזר הניגון". האלבום זכה להצלחה רבה ובלטו בו במיוחד שיר הנושא, שכתב נתן אלתרמן והלחין נפתלי אלטר, וחודש כעבור שנים על ידי ברי סחרוף לפרויקט "עבודה עברית" והביצוע המקורי ל"שיר על ברוש", שחודש על ידי מלחינו אריאל זילבר.

ב-1976 זכתה במקום הראשון בפסטיבל שירי יידיש, עם השיר "דער ניגון פון פרייד".[2]

אלבומה השני "זה הזמן" הוקלט ב-1977 ויצא ב-1978. בלט בו במיוחד שיר הנושא, שכתב יורם טהרלב והלחין יאיר רוזנבלום, שהדריך מוזיקלית את גל בלהקה הצבאית.[3]

במקביל להופעות בארץ הופיעה גל בגרמניה ובצרפת, באולם "אספס פייר קרדן" של האופנאי המפורסם פייר קרדן.

בשנת 1981 השתתפה בפסטיבל הזמר החסידי ה-13 וזכתה במקום השני עם שירו של ראובן סירוטקין "לא תבושי", שאותו שרה עם שלישיית ערד בהדרכתו של המנצח דניאל אורן. באותה תקופה עבדה כעיתונאית בשבועון "העולם הזה" והוציאה תקליטי שדרים, ביניהם "שיר משחק" (עלי מוהר ויצחק קלפטר) שזכה בפרס "תו חביב הנוער", במסגרת אירועי "עיר הנוער" 1981.

דני שושן החזיר לגל את ימי הזוהר כאשר כתב והלחין לה ב-1992 את השיר "קתרינה", שזכה להצלחה. ב-1993 יצא האלבום "נירה גל בהופעה חיה - 58 שירי ארץ ישראל במחרוזת חלק א'", אשר מתעד הופעה חיה של גל עם חבורת הזמר "רמים" ובו 58 שירי ארץ ישראל במחרוזות שונות, בהן מחרוזת משירי הסרט "נורית". בעקבות הצלחת האלבום (והראשון שלה שיצא על גבי תקליטור), יצאו ב-1994 וב-1998 אלבומי ההמשך, שהיו לרבי מכר. ב-1996 הוציאה את האלבום "זבשכ"ם", בו בלטו השירים "הלילה עוד צעיר" בדואט עם דוד דהרי, "אשה בצילה" (שכתב והלחין לה דני שושן) ,"על הבר" ו"זרות קרובות", שנכתבו והולחנו על ידי גל עצמה.

ב-2001 שיחקה בסרט "אסקימו לימון: החגיגה נמשכת" בתפקיד אמו של בנצי.

בשנת 2014 יצא לאור אלבום האוסף "עוד חוזר הניגון" הכולל את הביצועים המקוריים של שיר הנושא, "עוד חוזר הניגון", "שיר על ברוש", שירי פסקול הסרט "נורית", "בלדה על משורר", "זה הזמן", "שיר משחק", "אגדת אופליה" ואחרים. חלקם הוקלטו על-גבי תקליטי-שדרים טרם קיבוצם לאלבום האוסף.

פיתוח קול[עריכת קוד מקור | עריכה]

גל למדה כתשע שנים ענפי מוזיקה שונים אצל המוזיקאי אגון קרטן. את ההסמכה הראשונה ללמד פיתוח קול קיבלה ב-1977 ממורתה לולה שנצר. ב-1998, סמוך לפטירתה, "ציוותה" שנצר על גל להמשיך את דרכה והורישה לה את התפקיד. ב-2003 יצא הספר "קולי - זה אני: המדריך השלם לפיתוח קול", יצירתן המשותפת של גל ושנצר. הספר הפך לרב מכר ונלמד עד היום במוסדות אקדמיים רבים. ב-2010 הוציאה גל את הספר "צרידות", העוסק בצרידות ובפתרונות להבראת הקול. לימדה בתיכון לאמנויות ע"ש תלמה ילין ובמכללה לתקשורת בתל אביב, במגמה לקריינות רדיו וטלוויזיה. כיום מלמדת בבית הספר הגבוה לאמנויות הבמה בית צבי.


גל הייתה נשואה לשדרן יעקב בן-הרצל, עד למותו ב-2022, ולה בת אחת מנישואים קודמים.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איפה המרכז, 1968 (במסגרת להקת פיקוד המרכז)
  • גבעת התחמושת, 1968 (תקליטון במסגרת להקת פיקוד המרכז)
  • עוד חוזר הניגון, 1975
  • זה הזמן, 1978
  • נירה גל בהופעה חיה - 58 שירי ארץ ישראל במחרוזת חלק א', 1993
  • לשיר ולרקוד עם נירה גל - 61 שירי פולקלור ארץ ישראל בהופעה חיה חלק ב', 1994
  • זבשכ"ם, 1996
  • לשיר ולרקוד עם נירה גל - חלק ג', 1998
  • עוד חוזר הניגון, - אלבום אוסף, 2014

ספרים ללימוד פיתוח קול[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "קולי - זה אני: המדריך השלם לפיתוח קול", לולה שנצר ונירה גל, יוזמות הייליגר, 2003
  • "צרידות", נירה גל, דיונון, 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]