ניר אליהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניר אליהו
Nir Eliyahu.jpg
הכניסה לקיבוץ ניר אליהו
מחוז המרכז
מועצה אזורית דרום השרון
גובה ממוצע ‎59‏ מטר
תאריך ייסוד 1950
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 361 תושבים
מיקום ניר אליהו
ניר אליהו
ניר אליהו
www.nirel.org.il

ניר אליהו הוא קיבוץ הממוקם צפונית-מזרחית לכפר סבא, על גבעות החמרה של השרון. לקיבוץ כניסה ראשית הנמצאת בהמשך לציר הגישה למכללת בית ברל וכניסה נוספת על ציר 5504, דרומית מערבית למחלף אייל (כביש 6).

הקיבוץ, שניבנה על חורבות מוצב של הצבא העיראקי, מתקופת מלחמת העצמאות, נמצא בגובה של כ-80 מ' מעל פני הים וצופה על המורדות המערביים של השומרון. הוא משתייך למועצה האזורית דרום השרון. זהו הקיבוץ הראשון של בוגרי הנח"ל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניר אליהו עלה על הקרקע ב-27 ביולי 1950 (י"ג באב התש"י), במטרה להוות חוליה שלישית עם רמת הכובש וקיבוץ אייל אל מול קלקיליה מעברו השני של הגבול עם ירדן, שהיה מרוחק מהקיבוץ כחצי קילומטר‏[1]. זאת, למרות דעת מומחים חקלאיים שהמקום אינו מתאים להתיישבות‏[2]. לפני כן, במהלך מלחמת העצמאות, שימש אתר העלייה לקרקע של הקיבוץ עמדה קדמית של כוחות ערביים שנלחמו נגד כפר סבא ורמת הכובש[3]. הקיבוץ נקרא על שם אליהו גולומב ויושב על ידי חברות נוער של הקיבוצים גלעד, כפר גלעדי, עין חרוד, ואשדות יעקב, שכללו יוצאי טורקיה וחניכי עליית הנוער מרומניה ופולין. רוב בני חברות הנוער היו יוצאי חברות הכשרה של נוער הנח"ל ומיעוטם היו בחופשה משירות צבאי לצורך הקמת הקיבוץ, שהוקם בסיוע הנח"ל‏[4].

בתי הקיבוץ בשנות החמישים

בינואר 1952 הסתיימה חפירת באר בעומק 220 מטר, שסיפקה מים לקיבוץ‏[5]. בין סוף 1953 לתחילת 1954 התבצעו עבודות להסדרת קשר טלפוני אל הקיבוץ‏[6] ועבודות של סלילת כביש גישה החלו בתחילת 1953‏[7] והסתיימו באמצע 1954.

בשנים הראשונות סבל הקיבוץ מחבלות בציוד, במבנים וביבולים מצד מסתננים, והיה מעורב בתקריות ירי מכיוון קלקיליה‏[8]. הקיבוץ גם שימש כנקודת יציאה של פעולות תגמול באזור קלקיליה, בהם "מבצע שומרון" לכיבוש משטרת קלקיליה ב-1956. לאחר מבצע זה בו פוצצה תחנת משטרת קלקיליה, הורגשה הקלה במצב הביטחוני בקיבוץ.

באוגוסט 1962 הונחה במקום אבן פינה לבית תרבות על שם אליהו גולומב[9].בית התרבות עוצב על ידי האדריכל ויטוריו קורינאלדי. במלחמת ששת הימים נפגע המשק קשות בהפגזות ירדניות ממוצבי קלקיליה וח'ירבת צופין.

בשנת 1973 הוקם בקיבוץ מפעל "פלסטניר". בשנת 1978 עברו בקיבוץ מלינה משותפת של הילדים ללינה משפחתית. ב-1984 הוקם בקיבוץ בית קברות לאחר נפילתו של סג"מ אסף גביש בלבנון.

בעקבות האינתיפאדה הראשונה והשנייה וחדירות מחבלים באזור לביצוע פיגועים, ובעקבות סלילתו של כביש 6 ("חוצה ישראל") ממזרח לקיבוץ, הוקמה מערכת אבטחה וחומה בגובה 8 מ' המגינה על הכביש בתוואי גדר ההפרדה. מאז נוצר בקיבוץ שקט יחסי, והוא נהנה ממיקום אסטרטגי בין כביש 6 לכביש 4.

הקיבוץ השתייך ל"איחוד הקבוצות והקיבוצים" ולאחר המיזוג עם "הקיבוץ המאוחד" השתייך ל"תנועה הקיבוצית המאוחדת" (תק"מ). בשנת 1999 התמזגו התק"מ ו"הקיבוץ הארצי" ל"תנועה הקיבוצית".

המעבר ל"קיבוץ מתחדש"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוצת שנות קיומו, בעיקר עד שנות ה-70, הצטרפו לקיבוץ בעיקר גרעינים מ"התנועה המאוחדת", "הנוער העובד והלומד" ומתנועת "הבונים דרור" בדרום אפריקה ומקסיקו, וכן מתנדבים מרחבי העולם וגרעיני נח"ל. בשנות ה-80 במהלך משבר הקיבוצים נקלע הקיבוץ למצב כלכלי קשה, שבעקבותיו נוצרה עזיבה של חלק מתושבי המקום. בשנות ה-90 חלק מהחברים החלו לצאת לעבודה מחוץ לקיבוץ, ובמקביל הופרטו החשמל, המזון, הרכב והלימודים. נפתחו שירותים ללקוחות חיצוניים של מערכת החינוך, ונפתח גן אירועים סביב הבריכה. בשלהי העשור נסגרו הלולים, ונפתח "פאב הבקבוק", מראשוני תופעת ה"פאבים הקיבוציים". בשנת 2000 בוצע איחוד רפתות עם קיבוץ רביבים (ובהמשך כפר עזה), והחלה הפרדת המשק מהקהילה.

בשנים 2003–2007 נחתם "הסדר החובות המשלים", נוצר תיאגוד נפרד לענפי הקיבוץ ושיוך נכסים, והחל מעבר להתנהלות הקיבוץ ב'מודל משולב'. ב-7 בספטמבר 2007 אישרו חברי הקיבוץ ברוב גדול את שינוי המעמד של הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש", תוך שמירה על סיבסוד מוסדי בתחומי הבריאות והסיעוד, החינוך והתרבות, השירותים המשותפים ותמיכה לבני ובנות המשק בגין הזכויות שצברו הוריהם. השינוי תורגל במשך שלושה חודשים ולאחר מכן נכנס לתוקף. גם לאחר השינוי פועל חדר האוכל, החינוך המשותף (כולל לינה בגילאי י'-י"ב), מכבסה, רכב ציבורי ותרבות משותפת. תהליך יישום השינוי המבני נמשך בשנת 2009 בו הופרט השימוש במים. משנת 2008 החלה צמיחה כלכלית בקיבוץ, המיוחסת לשינוי המבני בו. כן החלה קליטה של חברים חדשים לקיבוץ בהתאם למודל החדש.

כיום מתגוררים בקיבוץ כ-190 חברים, עוד כשמונים בני ובנות משק ב"מסלול בנים בעצמאות כלכלית" לפני גיל הקבלה לחברות בקיבוץ (30-40), כשמונים ילדים וחיילים מקרב בני המשק, וכחמישים וחמישה תושבים אחרים, בהם הורי חברים, סטודנטים הלומדים במכללת בית ברל הסמוכה, צעירים מפרויקט "תלם" ושכירים (כולל עובדים זרים) המועסקים בקיבוץ. בסך הכול מתגוררים בקיבוץ כ-400 תושבים.

הקיבוץ מתבסס בעיקר על עבודת החברים בקיבוץ ומחוצה לו, וענפי התעשייה (שותפות "פלסטניר"), שירותים (ענף המזון, חינוך, ענפי תחזוקה), גן אירועים מורשה ("עדן על המים"), רפת משותפת עם קיבוץ רביבים וכפר עזה ("רן 2000"), חקלאות (גד"ש ומטעים בשותפות אזורית), אחסנה ואחזקות. כמו כן בקיבוץ כ-15 יזמים עצמאיים בתחומי הייעוץ וההדרכה, אירוח וטיפול בבגד ובגוף, והוא מאפשר לעצמאיים להצטרף לשורותיו.

בראש הקיבוץ עומדת המזכירות, אולם הריבון הוא מוסד "האסיפה" בה רשאים כל החברים להשתתף ובה מובאות לאישור ההחלטות החשובות. האסיפה מתכנסת על פי הצורך, ובממוצע אחת לחודש, והחלטות מהותיות עוברות להצבעה בקלפי.

סרטים שצולמו בקיבוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיבוץ צולמו מספר סרטים ישראלים. בשנת 1986 צולם בקיבוץ הסרט "ילדי סטלין" בבימויו של נדב לויתן. ב-1991 צולם הסרט "מעבר לים" בהשתתפות מילי אביטל ויאיר לפיד; הסרט הופק על ידי חברת "טראנספאקס" וזכה במספר פרסי אופיר. ב-2005 צולם הסרט "אדמה משוגעת" שזכה בפרס אופיר. בשנת 2007 צולם בפרדסי הקיבוץ הסרט "עץ לימון" של ערן ריקליס, שזכה בפרס "חביב הקהל" בפסטיבל ברלין ופסטיבל סן סבסטיאן.

בשנת 2009 צולם בקיבוץ הסרט "אוסטרליה שלי" של חברת ההפקה "טראנספאקס", שיצא לאקרנים ב-2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קואורדינטות: 32°11′48.11″N 34°56′59.28″E / 32.1966972°N 34.9498000°E / 32.1966972; 34.9498000