ניר שביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניר שביב
נולד ב-1972 (בן 42)
Nir Shaviv YulongMtn2009.jpg
ניר שביב, 2009
תרומות עיקריות
חקר בהירות אדינגטון וקרניים קוסמיות

ניר יוסף שביב (נולד ב-1972 באיתקה, ניו יורק) הוא פרופסור לפיזיקה במכון רקח שבאוניברסיטה העברית בירושלים. חוקר בתחומים של אסטרופיזיקה ושינוי אקלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביב גדל בחיפה. בנם של הפיזיקאי גיורא שביב והארכיטקטית עדנה שביב.

בהיותו בתיכון סיים תואר ראשון בהצטיינות בפיזיקה בפקולטה לפיזיקה בטכניון ובזמן שירותו הצבאי בחיל המודיעין סיים את מרבית חובותיו לתואר שני. לאחר שחרורו עשה את הדוקטורט בטכניון באסטרופיזיקה, אותו סיים ב-1996. בהמשך עשה פוסט דוקטורט במכון הטכנולוגי של קליפורניה ופוסט דוקטורט שני במכון הקנדי לאסטרופיזיקה תאורטית באוניברסיטת טורונטו.

שביב נשוי ואב לשניים.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום האסטרופיזיקה, שביב התפרסם לאחר שהראה שבהירות אדינגטון (ע"ש ארתור אדינגטון) אינו גבול עליון כפי שחשבו‏[1]. דהיינו, גופים שונים יכולים להאיר בעצמת הארה גבוהה יותר ללא שהם יתפרקו כתוצאה מלחץ הקרינה. זאת מפני שגופים המאירים בעצמה גבוהה מפתחים אי-יציבויות המורידות את האטימות הממוצעת של החומר. בכך הסביר שביב כיצד יכל הכוכב אטה קארינה להאיר פי כחמישה יותר מאשר גבול אדינגטון, או כיצד נובות יכולות להאיר בעצמה גבוהה כל כך.

שינויי אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביב התפרסם בעיקר בזכות ההיפותזה שלו בדבר קרניים קוסמיות והתרומה שלהן לשינויי אקלים. בשנת 2002 שביב העלה את ההשערה כי מעבר דרך החלקים הספירליים של שביל החלב הוא הגורם לתקופות הקרח הגדולות במשך מילארד השנה האחרונות. בעבודה מאוחרת יותר בשיתוף עם יאן ויזר הם הציבו רף השפעה מקסימלי נמוך במיוחד לתרומה של פחמן דו-חמצני לשינויי אקלים, זאת על יסוד העובדה ששינויי הטמפרטורה בחצי מיליארד השנים האחרונות הם ללא מתאם עם שינויי כמות הפחמן דו-חמצני, אך הם עם מתאם משמעותי עם שינויי שטף הקרינה הקוסמית[2][3]. על רקע מסקנות עבודה זו ואחרות, שביב הצטרף לאלו הטוענים כי לא ניתן להוכיח שהעלייה בטמפרטורה במאה ה-20 נובעת ברובה מעליית כמות גזי החממה, ולמעשה, יותר סביר להניח שחלק לא מבוטל מהעלייה נבע מעלייה בפעילות השמש. פרסום מאמרו של שביב עם יאן וייזר, גרר טענות-נגד מחוקרים אחרים. בין השאר, פרסם סטפן רמסטורף, ביחד עם מספר רב של מחברים, מאמר המתנגד לטענות על מעבר בזרועות שביל החלב‏[4]. מאמר נוסף כנגד טענות שביב פורסם על ידי רויאר ואחרים‏[5]. טענות אלה נענו על ידי שביב ווייזר, ללא תגובות נוספות‏[6][7].

שביב הוא אחד המדענים שרואיינו לסרט "התרמית הגדולה של ההתחממות העולמית" בהפקת ערוץ 4 הבריטי. בסרט הוא מצוטט כמי שאומר: "לפני מספר שנים גם אני הייתי מאשים את הפחמן הדו-חמצני. למה? כי בדיוק כמו שאר הציבור אני האמנתי לתקשורת".

כנגד אחת מהשערתיו של שביב, בנוגע לתרומת פעילות השמש להתחממות במאה ה-20, פרסמו מייק לוקווד וקלאוס פרוליך ניתוח שביצעו לגבי רמת קרינת השמש במשך 25 השנים האחרונות. לטענתם פעילות השמש נמצאת בירידה קבועה מאז 1985 ולעומת זאת הטמפרטורה הגלובלית ממשיכה לעלות‏[8]. שביב טוען מצדו כי ניתוחם של לוקוווד ופרוליך מוטעה מכמה היבטים. ראשית, רק בשנת 1992 הייתה הרמה הנמוכה ביותר של פעילות, מה שתרם להתחממות של שנות ה-90. שנית, היות ששינויים במאזן האנרגיה בטווח הקצר נספגים על ידי האוקיינוסים, נוצר פער זמנים בין השינויים בקרינה לבין ההשפעה על הטמפרטורה הגלובלית (כמו ההשהייה בין שיא הקרינה ביום המתקבל בצהרי היום ולבין שיא החום מספר שעות מאוחר יותר, או בין שיא הקרינה בסוף יוני ושיא החום חודש מאוחר יותר). בעוד שמקסימום הקרינה ב-2001 היה נמוך יותר מזה של 1990, בשנות התשעים עדיין חלה התחממות אולם התחממות זו הפסיקה בערך ב-2002. מכאן שלוקווד ופרוליך לא לקחו בחשבון את קיבול החום של האוקיינוסים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Shaviv, N. J. The theory of steady-state super-Eddington winds and its application to novae. Mon. Not. Roy. Astr. Soc. 2001;326:126–146.
  2. ^ The Milky Way Galaxy's Spiral Arms and Ice-Age Epochs and the Cosmic Ray Connection
  3. ^ Nir J. Shaviv and Ján Veizer, Celestial driver of Phanerozoic climate? GSA Today 2003;13(7):4-10.
  4. ^ Stefan Rahmstorf et al., Cosmic Rays, Carbon Dioxide and Climate. Eos, Transactions of the American Geophysical Union, 27 January, 2004.
  5. ^ Dana L. Royer, et al., CO2 as a primary driver of Phanerozoic climate. GSA Today 2004;14(3):4-10.
  6. ^ Nir J. Shaviv1 & J´an Veizer, Detailed Response to “Cosmic Rays, Carbon Dioxide and Climate” by Rahmstorf et al.
  7. ^ [1]
  8. ^ doi:10.1098/rspa.2007.1880

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו: