נישואיה של מריה בראון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נישואיה של מריה בראון
Die Ehe der Maria Braun
בימוי: ריינר ורנר פסבינדר
הפקה: מייקל פנגלר
תסריט: פטר מרטסהיימר
פיה פרליך
עריכה:

ג'וליאן לורנץ

ֿ
שחקנים ראשיים: חנה שיגולה
קלאוס לוויטץ'
איוון דסני
מוזיקה: פייר ראבן
צילום:

מייקל באלהאוס

ֿ
הקרנת בכורה: 1979
משך הקרנה: 115 דקות
שפת הסרט: גרמנית
תקציב: 1.975 מ' מארק גרמני

נישואיה של מריה בראון (בגרמנית: Die Ehe der Maria Braun) הוא סרט קולנוע גרמני משנת 1979, הראשון מבין טרילוגיית הסרטים המערב גרמנים (BRD) בבימויו של ריינר ורנר פאסבינדר אשר עסקו כולם בחיים בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה דרך עיניהן של גיבורות נשיות.(אחריו באו "ורוניקה ווס" ו"לולה") הסרט יצא ב-1979 וזכה להצלחה רבה בקרב הקהל. בעקבות כך הפך לגורם חשוב ומשפיע בהתעצבותו של הקולנוע הגרמני החדש.

סיפורה של מריה בראון הוא סיפורה של החברה הגרמנית המשתקמת בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. חיילים רבים נעדרים, חלקם מתגלים כמתים וחלקם חוזרים אל נשותיהם המצפות לשובם. מריה מאבדת תקווה וממשיכה את חייה, גם לאחר שבעלה, שנחשב למת, מופיע בפתח ביתה. לאחר שהיא עצמה הורגת את מאהבה האמריקאי, בעלה מקבל על עצמו את עונשה, ובזמן שהוא מרצה את מאסרו, היא מפתחת קריירה ובמקביל מנהלת רומן עם מנהלה. על אף שהסרט כולו עוסק בחייה הפרטיים והסוערים של מריה אי אפשר לנתק אותו מההקשר ההיסטורי והחברתי בו הוא מתרחש, בעיקר לאור העובדה שהוא נפתח בתמונתו של היטלר, ששמו לא מוזכר בסרט ולו פעם אחת. החברה הגרמנית ובה מריה עסוקה בהתמודדות עם קשיי יום-יום, עוני ומחסור וציפייה לחיילים שגורלם לא נודע עוד, ולא בדין וחשבון או רפלקסיה על שנות המלחמה.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתיחה - טקס הנישואים של הרמן ומריה בראון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נפתח עם דיוקנו של אדולף היטלר התלויה על קיר. פיצוץ פתאומי מנפץ את התמונה לרסיסים וחושף את מריה והרמן בראון העומדים להנשא. טקס הנישואין מופר על ידי ההפצצות המאסיביות כאשר תוך כדי מתעקשים הרמן ומריה לסיים את הטקס ולקבל את תעודת הנישואים החתומה. תחת מחסה מן ההפצצות חותם הכומר על התעודה.

נקודת הפתיחה לסרט היא שלהי מלחמת העולם השנייה, כאשר גרמניה על סף התבוסה. כך מלווה הסרט את מריה ואת גרמניה בתקופה שתבוא לאחר המלחמה, משיקום ההריסות ועד הנס הכלכלי.

חלק ראשון - מריה נותרת לבדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה הסתיימה וגרמניה הרוסה. המצב הכלכלי ירוד ומריה לא מצליחה למכור את שמלת הכלולות שלה. בעלה הרמן שנשלח לחזית לא שב עדיין. היא מביטה בתמונתו התלויה על הקיר בבית בו היא מתגוררת עם אימה וסבה ונשברת. ברקע הרדיו מקריא את שמות הנעדרים המחפשים את משפחותיהם.

שלט עם תמונתו ושמו של הרמן מונח על גבה של מריה כאשר היא מסתובבת בתחנת הרכבת ממנה מגיעים החיילים מהחזית. בזמן המנוחה מריה נכנסת לאכול מרק בקפיטריה של תחנת הרכבת. חייל הזורק שארית של סיגריה גורם לקבוצה שלמה של חיילים לקפוץ על הרצפה על מנת להשיג עוד שאיפה מהסיגריה. נראה שהתמונה הזו משעשעת מעט את מריה. אחד החיילים האמריקאים מעיר הערה מינית בקול רם וגורם למריה להתעמת איתו. כך אנחנו נחשפים לראשונה ללשונה החריפה של מריה וביטחונה העצמי. ביטחון זה מזכה אותה בחבילה שלמה של סיגריות מאותו חייל אמריקאי והופך למעשה לאירוע המכונן שיזניק את המסע של מריה אל עבר הרווחה הכלכלית אך גם אל הסוף הטראגי. את חבילת הסיגריות היא נותנת לאימה בתמורה לסיכה משובצת באבנים. בהמשך מסתובבת מריה עם חברתה המחפשת גם היא את בעלה. בסוף היום הן עוזרות אחת לשנייה לשים איפור כבד על מנת למצוא עבודה שתוכל לפרנס אותן. יש ספק ביניהן האם הבעלים שלהם יאשרו את העבודה החדשה שהן עומדות למצוא. ביום שלאחר מכן נפגשת מריה עם סוחר ברחוב (אותו מגלם פאסבינדר בעצמו). היא מקבלת ממנו בתמורה לסיכה היוקרתית של אימה, שמלת ערב ובקבוק וודקה.

חלק שני - מריה מתחילה לעבוד כמלצרית בבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימה של מריה מקצרת למענה את השמלה שרכשה והופכת אותה לחושפנית יותר. ביום למחרת הולכת מריה לנסות להתקבל לעבודה בבר אשר נפתח לחיילים האמריקאים. היא מגיעה אל הבר לבושה באותה שמלה ומפגינה ביטחון רב מול בעל המקום. כצפוי היא מתקבלת ומתחילה לעבוד. מריה הולכת אל רופא הילדות שלה על מנת לקבל אישור רפואי לעבודה. הרופא סובל מהתמכרות למורפיום ונראה על סף התמוטטות. בצורה מרומזת אך ברורה ניתן להבין כי הרופא יודע כי האישור הרפואי נועד על מנת שמריה תוכל לעסוק בזנות. מריה דוחה רמיזות אלו בטענה שהיא עובדת בתור מלצרית בלבד. בבוקר לאחר מכן חוזרת מריה אל תחנת הרכבת לחפש את הרמן שוב, אך כשאינה מוצאת אותו היא מתייאשת ומניחה את השלט עם שמו ופרטיו על המסילה.

במהלך עבודתה בבר נראה שמריה נמנעת מליצור קשרים אינטימיים עם החיילים, אך לאחר שכנוע של חברתה לשנות גישתה נוצר קשר בין מריה לבין ביל, חייל אמריקאי שחור וגדול ממדים. מריה מזמינה את ביל לרקוד איתו. הקשר ביניהם מתחזק כאשר הם יוצאים לטיול יחד בפארק וביל מלמד את מריה אנגלית.

בטי חברתה של מריה זוכה לקבל את בעלה וילי בחזרה מהחזית. אלא שווילי מספר על מותו של הרמן. מריה על סף שבירה מוצאת נחמה בקשר האינטימי המתחזק עם ביל. תוך זמן קצר מריה מגלה שהיא בהריון ומחליטה להשאיר את הילד ולגדל אותו. בעוד היא וביל חוגגים את ההכרזה שלה על לידתו הצפויה של ילדם המשותף, מריה מפשיטה את ביל ומתפשטת בעצמה. תוך כדי ולמרבה האירוניה נכנס הרמן בשקט אל החדר ומתבונן בשניהם בלי להגיד דבר. כאשר ביל ערום לגמרי הוא מבחין מבוהל בהרמן. מריה ההמוממה אינה יודעת כיצד לנהוג. היא מחייכת באושר אך עם זאת אינה יוצאת מגדרה. היא קופצת על הרמן בחיבוק אך הוא משיב לה בסטירה המפילה אותה על הרצפה. ביל נזעק להגן על מריה ובין הרמן לביל מתפתח מאבק. מריה מטיחה בראשו של ביל אגרטל והורגת אותו במקום. במשפט הנערך על ידי כוחות הכיבוש האמריקאים לוקח על עצמו הרמן את האשמה על הרצח ונשלח למאסר במקומה של מריה. מריה מתחייבת לחכות לבעלה עד שישוב ולדאוג בינתיים לבנות את חייהם המשותפים.

חלק שלישי - הקריירה של מריה ממריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף העובדה שמריה מבטיחה לגדל את הילד ולנהוג בו כבנם המשותף שלה ושל הרמן, היא עושה הפלה. בעקבות מאסרו של הרמן מחליטה מריה להתמקד ברווחתה הכלכלית. תושייתה של מריה עוזרת לה שוב כאשר בנסיעת רכבת היא מחליטה לעבור למחלקה הראשונה. שם, לנוכח הבנתה את שפתו הוולגרית של חייל אמריקאי הפונה אליה באנגלית, היא מעוררת רושם רב על קרל אוסוולד, תעשיין צרפתי-גרמני. אוסוולד שב לגרמניה להתחיל את העסק שלו מחדש לאחר שנטש בימי המלחמה הקשים. במהלך הנסיעה ובזכות יכולותיה הפתייניות של מריה, אוסוולד ומריה מתוודעים אחד לשנייה. במהלך נסיעה ברכב מאוחר יותר יחד עם סגנו ורואה החשבון, סנקנברג, מציע לה אוסוולד משרה בתור מתורגמנית ועוזרת אישית. מריה מחליטה לעזוב את בית אימה על מנת להתחיל ולבנות את חייה העתידיים עם הרמן.

באחד מתפקידיה הראשונים בחברה של אוסוולד משמשת מריה כמתורגמנית ליצואן אמריקאי הרוצה למכור לאוסוולד מכונות טקסטיל חדישות. תוך כדי וויכוח בין אוסוולד לסנקנברג על היכולות של החברה לבצע את הרכישה מציעה מריה להשאר עם האמריקאי למשך שלושים דקות. בסצנה הבאה מברך אוסוולד את מריה על הצלחתה לתרום להתפתחותה של החברה. אוסוולד מבקר את סנקנברג על חוסר הדמיון שלו והאמונה העסקית שלו אך מריה נחלצת להגנתו. בין מריה לאוסוולד מתפתח רומן והיא הופכת למאהבת שלו. מריה מסתירה מאוסוולד את העובדה שהיא נשואה ומבקרת מדי פעם את הרמן בכלא. באחת הפעמים אוסוולד מזמין את מריה לסוף שבוע בכפר אך היא מסרבת בטענה שעליה לבקר מישהו. כאשר אוסוולד מנסה להבין במה מדובר היא מסיטה את נושא השיחה לגובה המשכורת שלה. כאשר מריה מבקרת את הרמן בכלא היא מספרת לו על העובדה שהיא שוכבת עם אוסוולד מרצון. כשהיא שבה מהכלא היא מוצאת את הרמן המחכה לה מצהיר שהתכוון להציע לה נישואין. מריה עונה לו שלעולם לא תינשא לו אך היא מוכנה להיות המאהבת שלו.

אוסוולד מבקר את הרמן בכלא וכורת איתו הסכם סודי שבו הרמן מתחייב להתרחק ממריה עד היום שבו אוסוולד ימות. אוסוולד מבטיח לו שבתמורה עם מותו יקבלו שניהם את החברה. ביום שחרורו של הרמן מריה מגלה שהוא נעלם לאוסטרליה או קנדה. בהתאם להסכם בינו לבין אוסוולד הוא ישאיר למריה בכל חודש ורדים שיזכירו לה את קיומו. מריה בהדרגה מאבדת את המטרה עליה עבדה כל השנים- חייה המשותפים עם הרמן. היא הופכת לאשה מרירה, פזרנית ותוקפנית אשר העבודה ממלאת את כל חייה. באחת הסצנות מריה נכנסת הביתה ומניחה את התיק שלה בתוך האגרטל במקום את הפרחים. טעות זו מהווה רמז לסוף המתקרב.

סיום - הרמן חוזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו של אוסוולד מופיע הרמן בביתה של מריה כאשר ברקע בוקע מהרדיו שידור גמר גביע העולם בכדורגל בו שיחקה גרמניה נגד הונגריה. מריה ניראית מרוחקת ועדיין מרירה בעוד הרמן מעיר בפניה את העובדה שכלל לא נישקה אותו. היא אומרת להרמן שהשתנתה במשך השנים ושייתן לה זמן להרגיש שהוא בעלה. בעוד מריה לובשת כותונת חושפנית והרמן מחכה לה על המיטה, מגיע סנקנברג עם נציגת הבנק להקריא את צוואתו של אוסוולד. מריה מגלה כי אוסוולד הותיר לה את כל רכושו למעט מה שהבטיח להרמן. כך היא מתוודעת להסכם הנסתר בין אוסוולד להרמן. מריה מדליקה סיגריה עם הגז במטבח אך מכבה את הלהבה בנשיפה במקום לסגור את הגז. היא נכנסת אל המקלחת ומזרימה מים על ורידי היד. כשהיא יוצאת היא הולכת שוב אל המטבח להדליק סיגריה, אלא שאז נגרם פיצוץ שהורג את מריה. על רקע קולו של שדרן הרדיו שמכריז על ניצחונה של גרמניה במשחק חוזה סנקנברג בגופתה של מריה. קולו של השדרן ממשיך אל תוך כתוביות הסיום, שבו נראות תמונות של קנצלרים גרמניים, כגון קונרד אדנאואר, בנגטיב.

אלמנטים ייצוגיים בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט "נישואיה של מריה בראון" מספר את סיפורה של מריה מהתקופה שלאחר המלחמה ועד ל-1954 בה היא מוצאת את מותה. אך זהו למעשה ייצוג לסיפורה של גרמניה המערבית כולה דרך עיניה של מריה. משיקום ההריסות לאחר המלחמה ועד הנס הכלכלי שמגיע לשיאו עם זכייתה של גרמניה בגביע העולם בכדורגל אשר ייצג כלפי העולם את חזרתה של גרמניה אל משפחת העמים. נישואיהם של מריה והרמן אינם מגיעים לידי מימוש לעולם ומהווים בכך את הסיפור הטראגי של גרמניה החדשה המבקשת לפתוח דף חדש אך נאלצת בו בזמן להתמודד עם עברה. הרמן החייל אשר נשלח לחזית, נותר מאחור כפנטזיה לעתיד שלא יקרה לעולם. מריה המבקשת לבנות את חייה מחדש לא יכולה לעולם להתמסר לגמרי לחיים חדשים משום העבר המשותף שהיא נושאת יחד עם הרמן. הסרט משלב בתוכו אלמנטים ריאליסטים המשקפים את החיים בגרמניה שלאחר המלחמה כמו חיפושיה של מריה אחר הרמן בתחנת הרכבת, כמו גם עשרות האנשים העוסקים באיסוף לבנים מהריסות הבתים. הכמיהה לסיגריה מבליטה את העוני והמחסור במותרות. אך בסרט משולבות גם סצנות אשר חורגות מהריאליזם ומציגות תמונה כמעט ברכטיאנית. כך ניתן לראות השטחותם על הרצפה של החיילים הקפיטריה בניסיון לתפוס את סופה של סיגריה, או את העמדתם של הרוקדים בבר סביב מריה וביל כאשר הם רוקדים יחד.

דימויים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונתו של היטלר הפותחת את הסרט אל מול תמונתו של קונרד אדנאואר המסיימת אותו - סיפורם של הרמן ומריה נפתח למעשה עם התרסקותו של היטלר והרייך השלישי שביקש להעצים ושוזר בתוכו את סיפור השיקום. האדם שהוביל את גרמניה מההריסות אל עבר הנס הכלכלי היה הקנצלר אדנאואר. נאומיו של אדנאואר נשזרים במהלך הסרט כאשר הוא טוען לזכותה של גרמניה להתחמש מחדש ולבנות את צבאה. בחירתו של הקאנצלר לקחת חלק פעיל במאבק הבין גושי בין המערב לקומוניזם הביא לסיום מצב הכיבוש של גרמניה על ידי כוחות הברית והתחלת הבנייה מחדש. כך במהלך העלילה הכניס פאסבינדר את השינויים הפוליטיים שגרמניה חוותה בין תקופתו של היטלר לתקופתו של אדאנוואר.

הבר בו עובדת מריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבר המיועד לחיילים האמריקאים בלבד ממוקם בתוך אולם הספורט בו נהגה מריה להתאמן בילדותה. זוהי אינה בחירה מקרית של פאסבינדר. הספורט ופיתוח הגוף היו אחד האלמנטים החשובים של החינוך הנאצי אשר שאף לשלמות הגוף וניצחון הרוח. כשמריה נכנסת אל האולם ניתן לראות דגל אמריקאי גדול תלוי על הקיר. השאיפה הגרמנית לטוהר הגוף הארי מסתיימת בסופו של דבר במקום מפגש זול בין החיילים האמריקאים לנערות הגרמניות. הזיווג הנוצר בין מריה לביל השחור רק מעצים הניגוד בין התפיסה והשאיפה הנאצית לבין התוצאה הסופית.

הרופא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרופא אליו מגיעה מריה סובל מהתמכרות למורפיום ובקושי מצליח לתפקד. הוא מדבר על הרצון לשכוח ולהשאיר את העבר מאחור. הרופאים בגרמניה הנאצית היו הארגון האקדמי הגדול ביותר שלקח חלק בפעילותה של המפלגה. תפקידם היה להוציא לפועל וליצור את תפיסת הרפואה המסווגת בני אדם לפי סוגי גזע איכותיים יותר או פחות. הרופא מתקשה למצוא את מקומו בגרמניה החדשה ונאלץ להדחיק את העבר דרך ההתמכרות לסמים משככי כאב.

קרל אוסוולד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסוולד הוא תעשיין בחציו צרפתי ובחציו גרמני. שורשי המאבק בין גרמניה לצרפת היו מהגורמים העיקריים לפריצתן של שתי מלחמות העולם באירופה, כל זאת כביכול סביב המאבק על השליטה בחבלי אלזס ולוריין אשר הכילו אוכלוסיות משני הלאומים. דמותו של אוסוולד מייצגת את ההצלחה הכלכלית הנובעת משיתוף הפעולה הכלכלי בין שתי המדינות. שיתוף פעולה זה היה תובנה של שתי המדינות מתוצאות מלחמת העולם והייתה מהגורמים המכריעים ביצירתה של קהילת הפחם והפלדה האירופית שהייתה למעשה הבסיס הראשון ליצירתו של האיחוד האירופי כפי שהוא היום. מול אוסוולד ניצבת דמותו של סנקנברג אשר אינו מאמין בעתיד הכלכלי הצפוי ומעדיף להצמד לשיטות הישנות בהם נהגו.

שידורי הרדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו שידורי נאומיו של אדאנאוור כך גם שידור גמר גביע העולם על רקע סיום הסרט מספר את שיאו של הנס הכלכלי בגרמניה. המשחק ההירואי של הנבחרת הגרמנית גרם לאומה שלמה להצמד למקלטי הרדיו ולחוש לראשונה גאווה לאומית לאחר שנים בהם תחושת הלאומיות הגרמנית עוררה בושה ורצון לשכוח. אך העובדה כי מריה מוצאת את מותה על רקע זה מעצימה את האירוניה שפאסבינדר ביקש להעביר לגבי עתידה של גרמניה ויכולתה להשאיר את העבר מאחור. אולי רצה לומר שרק דור חדש לגמרי יוכל לבנות את גרמניה החדשה לאחר שדור המלחמה יסיים את חייו.

הפקת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המקורות שהובילו ליצירת הסרט ניתן למצוא בשיתוף הפעולה בין פאסבינדר לאלכסנדר קלוג בפרויקט שלא מומש מעולם- נישואיהם של הורינו. פרויקט זה פותח בעקבות הצלחתה של אנטולוגיית גרמניה בסתיו. את הדראפט הראשון כתב פאסבינדר יחד עם קלאוס דיטר לאנג וקורט ראב. ב-1977 הציגו את הדראפט לפיטר מארטסשיינר, שעבד באותה העת באולפני באווריה. באוגוסט 1977 קיבל מארטסשיינר יחד עם פיה פרונליך את האישור לעבד את הדראפט לתסריט מוגמר. על אף שהיה זה תסריטם הראשון של השניים, הכרותם העמוקה עם עבודתו של פאסבינדר איפשרה להם ליצור חיבור לסגנון הקולנועי של פאסבינדר. פאסבינדר שינה רק מעט מהדיאלוגים שהגישו השניים ואת סיומו של הסרט. במקור מותה של מריה נבע מהתאבדותה בזמן נהיגה ברכב. פאסבינדר הותיר את מותה מפיצוץ הגז כתעלומה בין התאבדות לתאונה.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הופק על ידי מייקל פנגלר מאולפני אלבטרוס. פנגלר תיכנן את צילומי הסרט למחצית הראשונה של 1978, כאשר הפרויקט הבא של פאסבינדר תוכנן ליוני 1978. במקור תיכננו השניים להעניק את תפקיד מריה לשחקנית רומי שניידר. בעקבות התמכרותה של שניידר לאלכוהול הוחלט לתת את התפקיד לחנה שיגולה. על אף שפאסבינדר ופנגלר חשקו באיב מונטאן בתפקיד התעשיין אוסוולד, מונטאן עצמו הביע עניין לשחק את תפקיד הרמן, בעלה של מריה . אך תפקיד זה הובטח לקלאוס לוויטש ובסופו של דבר לא קיבל מונטאן תפקיד בסרט. הצילומים החלו בינואר 1978 בעיירה קובורג. פאסבינדר צילם את הסרט ביום, ובלילות עבד על התסריט לפרויקט ברלין אלכסנדפלאץ. על מנת לעמוד בעומס צרך פאסבינדר כמויות גדולות של קוקאין אשר סופק לו על ידי מנהל ההפקה הארי באייר והשחקן פיטר ברלינג. לפי ברלינג כמות הקוקאין הגדולה הייתה אחת הסיבות לחריגתו של הסרט מהתקציב שנקבע מראש. במהלך ההפקה נותר סכסוך בין פאסבינדר לפנגלר על אחוזי הזכויות של פאסבינדר על הסרט. תקציב הסרט שהיה מלכתחילה לא מבוסס ומנופח חרג בהרבה לקראת סופו והגיע ל1.7 מיליון מארקים כאשר הסצנות היקרות ביותר עדיין לא צולמו. פאסבינדר הוציא צו מניעה נגד פנגלר ושותפו אנקלמאפ ופיטר את מרבית צוות ההפקה. פאסבינדר העביר את הצילומים לברלין שם צילם את שתי הסצנות האחרונות. בעקבות הסכסוך לא עבדו עוד פנגלר ופאסבינדר יחד. זהו גם היה סרטו האחרון שצילם מייקל באלהאוס לפאסבינדר, לאחר שצילם לפני כן אחד עשר מסרטיו.

יציאת הסרט לאקרנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת הבכורה של הסרט נעשתה בפסטיבל ברלין בפברואר 1979 ובמרץ יצא הסרט להקרנה מסחרית רחבה. חנה שיגולה זכתה בדוב הזהב על תפקיד השחקנית הטובה ביותר, אך הסרט עצמו לא זכה בפרס הגדול. עם זאת זכה הסרט לתגובות חמות מצד מבקרי הקולנוע ששיבחו את איכותיו האומנותיות, יחד עם יכולתו להיות מובן ונגיש לקהל הרחב.

הצלחת הסרט בקרב המבקרים באה בהלימה יחד עם הצלחתו המסחרית של הסרט. יותר מ-400 אלף כרטיסים נמכרו ברחבי גרמניה בתקופה שבין יצירת הסרט ועד אוקטובר 1979. בגרמניה לבדה גרף הסרט יותר מ-400 מיליון מארק. בששת השבועות הראשונים להקרנתו בארצות הברית גרף הסרט כ1.8 מיליון דולר. ב-1981 היה זה הסרט הראשון של פאסבינדר שהוקרן במזרח גרמניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]