ניתוב לשוני פיזיולוגי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניתוב לשוני פיזיולוגי (בקצרה: נל"פ, או, נלפ; באנגלית: Neuro-linguistic programming,‏ בקיצור NLP) היא שיטה פארא-פסיכולוגית המציעה מגוון טכניקות פסיכולוגיות שאמורות לשפר כביכול את התקשורת עם המערכות הנוירולוגית והלשונית של אדם אחר, ורתימתן לתוצאות הרצויות. השיטה שואפת לשינוי ושיפור התקשורת הבין אישית והתוך אישית. השיטה פותחה בארצות הברית בשנות ה-70 וכיום נעשה בה שימוש בסדנאות וספרים לאימון אישי ושיפור עצמי, אף שהיא איננה מוכרת כבעלת תוקף מדעי ואמפירי.

הגדרה ל-NLP[עריכת קוד מקור | עריכה]

ל-NLP הגדרות רבות והוא כולל תהליכים מגוונים הנעזרים בחלק המוחי (נוירולוגי), הלשוני (לינגויסטי) והתכנות (האופן בו מאורגן המידע במוח).

  • N- neuro- עיצבי (פיזיולוגי) תהליכים נוירולוגיים במוח שתפקידם לקלוט שדרים מכלל החושים (ראייה, שמיעה, מישוש, ריח וטעם) לעבדם ולתרגמם לחוויות.
  • L- linguistic- לשוני בעזרת ניתוח של דגמים לשוניים המבוטאים בתקשורת מילולית ניתן לזהות את הפעילות המוחית (N). לדוגמה: יש אנשים שיאמרו: אני רואה שזה לא ילך. אחרים יאמרו: אני מרגיש שזה לא ילך. הבדלים מסוג זה מצביעים על סגנון שונה של עיבוד נתונים נוירולוגי ומרמזים גם על תהליכי החשיבה האינדיבידואליים.
  • P- programming- תכנות (ניתוב) ניתן לארגן את תוצאות הניתוח של הפעילות המוחית (N) והלשונית (L) ולבנות לפיהם תוכנית טיפולית (P). התוכנית תורכב משלבים ותכלול הגדרת מטרות ותכנון הדרכים להשגתן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-NLP פותח בארצות הברית בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי ד"ר ריצ'רד בנדלר ופרופסור ג'ון גרינדר שניסו לפצח את חידת המצוינות האנושית, ולבחון מדוע מטפלים ואשפי תקשורת מסוימים מצטיינים בתחומם. הם הניחו שאם יצליחו לבודד את מרכיבי התקשורת של אותם מצטיינים, יהיה בידיהם המפתח לשיפור התקשורת. הם דגמו תחילה ארבעה אישים בולטים בארצות הברית בתקופה זו. ד"ר מילטון אריקסון – אבי ההיפנותרפיה המודרנית, ד"ר וירג'יניה סטיר – עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית, פריץ פרלס – אבי תורת הגשטלט וגריגורי בייטסון – אנתרופולוג נודע.

תחילה הם תיעדו את אופן פעולתם. צילמו וראיינו את הארבעה ואת מטופליהם. לאחר שלב איסוף הנתונים הראשוני הם החלו לחפש דגמים החוזרים על עצמם. בשלב זה הם ניסחו את הנחות היסוד הראשונות של ה-NLP והוציאו לאור את ספרם "Frogs into Princes".

גרינדר ובנדלר החלו לפתח את המודל וליצור תהליכים טיפוליים קצרי מועד. בתוך זמן קצר החלה שיטתם להתפרסם, תחילה ברחבי ארצות הברית ואחר כך גם בשאר העולם. כארבעים שנה לאחר שנוצר המודל השיטה הפכה לתעשייה שלמה, ועקרונותיה מועברים בעזרת עשרות סדנאות, כנסים, ספרים וקלטות. במהלך השנים פותחו שיטות שונות המשתמשות בעקרונות ה-NLP לסיוע בתחום העסקים, לספורט, אומנות הפיתוי, מכירות ולכישורי משא ומתן.

הנחות היסוד של ה-NLP[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפה שונה מהשטח – הנחת יסוד בסיסית זו טוענת שהשטח - העולם האובייקטיבי הוא בלתי ניתן לתיעוד. כל אדם קולט ומפרט את העולם (השטח) באופן ייחודי, לכן לכל אדם יש מפה ייחודית (סובייקטיבית) בנוגע למציאות. בעיות רבות בתקשורת נוצרות בשל ההנחה המוטעית שניתן לתעד את המציאות באופן נכון (האופן בו אני קולט זאת) ושאר האנשים מעוותים את המציאות. כשמבינים שמדובר בראות סובייקטיבית, מפסיקים להתווכח ומתחילים להיפתח לשונות שיש בין הדעות והאנשים השונים. קבלה זו אין משמעותה הסכמה עם הצד השני, אלא הבנה שהמציאות מקבלת פרושים שונים בקרב אוכלוסיות ובקרב פרטים שונים. כך הוא הדבר בין הורים וילדים, בין גברים ונשים, בין אסיר לסוהר וכדומה.

לפי ה-NLP ניתן ללמוד "להיכנס לנעליו" של האחר ולראות לרגע את "המפה" שלו. היכולת לראות את "המפה" של האחר מאפשרת פתיחות, קבלה ושיפור התקשורת.

ה-NLP עוסק בתהליכים מובנים לטיפול בבעיות. חלק מהתהליכים מתאימים לעבודה במגוון בעיות למשל – תהליכים לחיזוק משאבים, לשינוי דפוסי התנהגות, לשינוי אמונות מגבילות, רגשות קשים וערכים נוקשים וכדומה.

חלק מהתהליכים מיועדים לפתרון של בעיות ספציפיות כגון: אלרגיות, טראומות, פוביות, תלות וכדומה.

על הטיפול ב NLP[עריכת קוד מקור | עריכה]

NLP כולל טכניקות טיפוליות שונות (יש המשתמשים בביטוי "ייעוץ" כדי להימנע מהגדרת העוסק ב NLP כ"מטפל"). אלו כוללות שיטות שיש הרואים בהן טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מובהק (למשל: טיפול בפוביות או חרדות), טיפול הנחשב כטיפול רגשי; ושיטות שיש הרואים בהן בגדר היפנוזה קלה (למשל: שימוש בדמיון מודרך), כאשר בישראל מתיר החוק רק לרופאים, פסיכולוגים או רופאי שיניים לבצע היפנוזה.

פוביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ל-NLP גם שיטות שאמורות לטפל בפוביות. התהליך שפותח על ידי בנדלר וגרינדר לטיפול בפוביה מתוכנן למוטט פוביות ששרדו שנים ארוכות בתוך כחצי שעה.

מהות התהליך בהתייחסות למרכיב הזמן. אדם הסובל מפוביה נוטה להימנע ככל האפשר מלפגוש את הגורם לפוביה. אבל, אם הוא נאלץ להתמודד מול הפחד הגדול, תחושתו הסובייקטיבית היא כאילו הזמן עצר מלכת.
אם אדם סובל מפוביה מפני חציית גשרים והוא נאלץ לחצות גשר, על אף שבפועל החצייה ארכה כחצי דקה, בחווייתו האירוע נמשך לנצח. בהתבסס על הנחה זו בנו גרינדר ובנדלר תהליך שמטרתו להפוך ולקצר את משך הזמן הסובייקטיבי. בתהליך זה האדם רואה סרט המתעד אירוע בו הוא נאלץ להתמודד עם הפוביה. בהמשך הוא מדמיין שהוא מריץ את הסרט אחורנית בקצב מהיר. בסוף התהליך מדמיין האדם את עצמו בתוך הסרט המורץ אחורנית במהירות. היפוך זמנים זה אמור לחולל שינוי בתכנות הפנימי של החוויה ולמוטט את הפחד הלא רציונלי.

הסמכה לטיפול ב-NLP[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בבעיות פיזיות ופסיכולוגיות בעזרת NLP אינו מוגדר ומוסדר בחוק. מסיבה זו אין פיקוח על העוסקים ב-NLP . אין בהכרח כל רקע אקדמי ומדעי (אודות גוף האדם והנפש) לעוסקים, וכך יוצא שאלו מהם שאינם בעלי רקע זה, יכולים להטעות ולהוליך שולל את לקוחותיהם.

אחת הביקורות שעולות ביחס לשימוש ב- NLP על ידי מי שלא הוכשר כרופא, פסיכולוג, או כאיש טיפול בשדה קרוב (כגון קרימינולוגיה), גורסת שהעוסקים בתחום עשויים להפר את הוראת החוק המגבילה עיסוק במקצועות אלו למורשים בלבד, וכן, ששימוש בכלים פסיכולוגיים רבי-עצמה על ידי מי שאינו בעל גישה מדעית והכשרה פסיכולוגית מקיפה, עשוי לגרור תוצאות קשות, כמו כן, חל איסור על יישום טכניקות פסיכולוגיות, למי שאינו רופא, פסיכולוג, או תרפיסט, בעלי רקע אקדמי הולם ומוסמך על-פי רשויות הבריאות במדינתו.

ביקורת על השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורת על NLP מגיעה בעיקר ממדענים מתחום הפסיכולוגיה, ומסקפטים העוסקים במנטליזם אשר הם בדרך כלל בעלי הכשרה בפסיכולוגיה או בתחום קרוב כגון נוירוביולוגיה או רפואה. בקהילה המדעית, השיטה נתפסת כפסבדו-מדע.‏[1] בין היתר הועלו הטענות הבאות:

רודריק-דייויס‏[2] טוען כי המונח מוליך-שולל באופן אפקטיבי, שכן על-אף שמילתו הראשונה היא Neuro, השיטה לא טורחת להסביר, ולו בזעיר אנפין, מהו נוירון, לסוגיו השונים, ומה אופן פעילותו, ושהיא נטולת כל קשר לנוירוביולוגיה (מדעי המוח). כמו כן, תמואש ויטקוסקי‏[3][4] טען שגם למדעי השפה, או תחום התכנות (Programing), אין לתורה זו כל קשר. וכן שהשיטה מכילה מונחים "מרשימים",‏[5] אמנם, ראויים לפקפוק (כביכול בשל היותם אבסטרקטיים ונון-אופרציונליים), כגון "פראגמאגראפיה", "מבנה שטחי", "מבנה עמוק", "רמזי-פעולה", "תנועה משוללת פעולה", וכו'.

הפסיכולוג הניסויי קורבאליס (1999), בחיבורו ("מיתוסים של הנפש"), בביקורת על הלטרליזציה של אונות המוח, גורס גם הוא שהמונח NLP מטעה באופן כזה שייטה אנשים לחשוב שהוא זוכה להכרה מדעית.

הסקפטולוג, בארי ביירסטיין[6] גינה גם הוא את שימוש ה NLP במונחים ערטילאיים כגון "רמזי-פעולה מן העין", "מידול-על" (Metamodeling), "תכנות-על" (Metaprograming), "רמות נוירולוגיות",‏[7] "מערכות ייצוג", ו"מעבר למורכב" (Submodalities), בטענה שהן עלולות להציג את התורה כדיסציפלינה מדעית, וכעומדת בקריטריונים מדעיים. ביירסטיין טען:‏[8]

"אף שהשיטה תובעת את מדעי המוח אל אילן היוחסין שלה, תפיסתה המיושנת את האינטראקציה שבין הקוגניציה, לתפקוד המוח, באה כפרץ של אנלוגיות כוזבות."

באותו חיבור, הוא מוסיף מדעתו שה NLP עזרה לתחזק מיתוסים אודות המוח והנוירולוגיה, למשל, בהקשר אפוריזם (Aphorism), תפיסה פסבדו-מדעית, המזוהה עם זרם "העידן החדש" הגורסת ש"האדם יוצר את מציאותו", ועל ידי זאת, לזכות בחסינות מביקורת מדעית.

הפסיכולוג הקליני גרנט-דווילי,‏[9] מזהה את ה NLP כאחת מהצורות המוקדמות של "תרפיות הכוח" (Power therapies), הקשורות במונחים פסבדו-מדעיים כגון הצבה של מטרות תחת שכנוע עצמי ל"הצלחה אבסולוטית",‏[10] "מלכודות רציונליות", "ייצור יכולות",‏[11] "שכנוע בתוצרת-עצמית", "תחושות חיות" (Vivid appeals), ותקיפת המבקרים תוך כדי שימוש כוזב במונחיהם.

ריצ'רד וייזמן, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת הרטפורדשייר, מצא שהשיטה המבוססת NLP לגילוי האם אדם משקר לפי תנועות עיניו היא בלתי-יעילה.‏[12][13]

במאמר משותף, החוקרים דן, הלונן, וסמית', שטחו משנתם כי NLP היא אחת הדוגמאות למדוע ראוי להטמיע בסטודנטים סקפטיות וחשיבה ביקורתית כלפי תורות פארא-פסיכולוגיות.‏[14]

האנציקלופדיה לפסאודו-מדע, הציגה מספר מאמרים העוסקים בביקורת על השיטה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גלעד דיאמנט, NLP- מרעיון לממון, 2013, "חשיבה חדה"
  2. ^ Roderique-Davies (2009)
  3. ^ קישור למאמר המקורי מאת תומאס ויטקוסקי
  4. ^ Tomasz Witkowski, "THIRTY-FIVE YEARS OF RESEARCH ON NEURO-LINGUISTIC PROGRAMMING" (2010)
  5. ^ "Impresive sounding".
  6. ^ ראו en:Barry Beyerstein, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת Simon fraser, ברנבאיי, קולומביה הבריטית, קנדה.
  7. ^ נוירולוגיה היא בכלל ענף של הרפואה הקונבנציונאלית העוסק באבחון וריפוי של מחלות אנטומיות ופיזיולוגיות במערכת העצבים.
  8. ^ Beyerstein B.L (1990). "Brainscams: Neuromythologies of the New Age". International Journal of Mental Health 19 (3): 27–36 (27). 
  9. ^ Grant-devilly (2005)
  10. ^ ישנן משימות שגם אם אדם יקבע שיצליח בהן, בפועל לא יצליח בהן. הפסיכולוגיה ביקרה שיטות המקדמות הצלחה אבסולוטית בטענה שהתנפצות התקוות להצלחה יכולה להעלות במחיר נפשי, לעתים כבד, ועצם ההרגל מסכן את בריאותו הנפשית של הפרט ולכן פסול
  11. ^ יכולות מסוגים שונים ומגוונים אינן בהכרח נרכשות גרידא, חלקן הן תולדה של אינטראקציה של גורמים גנטיים וביולוגיים-מארגנים לגורמים ביוגרפיים (פסיכוסוציאליים), והטענה כי כל יכולת מציאותית יכולה להירכש על ידי אימון יכולה לסכן פרטים ברמה גופנית ופסיכולוגית.
  12. ^ Doubtful News: "The truth that lies behind the eyes", 12/7/2012, "The truth that lies behind the eyes".
  13. ^ The James Randi educational foundation: "This Week In Doubtful News", By Sharon Hill.
  14. ^ Dunn D, Halonen J, Smith R (2008). Teaching Critical Thinking in Psychology. Wiley-Blackwell, 12. ISBN 978-1-4051-7402-2.