ניתוח ויפל

ניתוח ויפל (באנגלית: Whipple surgery), ידוע אף בשם הליך ויפל (באנגלית: Whipple procedure) ובשם פנקריאטיקודואודנקטומי (בלטינית: Pancreaticoduodenectomy) הוא ניתוח ארוך ומורכב בחלל הבטן, המתבצע על הלבלב, התריסריון, ואיברים פנימיים נוספים. יעודו העיקרי של ניתוח זה הוא לטיפול בגידולים ממאירים בראש הלבלב, גידולים ממאירים בצינור המרה או בתריסריון סמוך ללבלב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההליך הניתוחי הננקט בניתוח ויפל תואר לראשונה על ידי אלסנדרו קודיווילה בשנת 1898. השימוש הראשון בהליך לסרטן התרסריון בוצע על ידי המנתח הגרמני ואלטר קאוש בשנת 1909 ותואר על ידו בספרות הרפואית בשנת 1912. ההליך נקרא על שמו של המנתח האמריקאי אלן אולדפת'ר ויפל, אשר שכלל את שיטת הניתוח ופרסמה בשנת 1935^[1], ואף הוסיף ושכלל את השיטה לאורך השנים.

הליך הניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון הבסיסי בהליך ניתוח ויפל הוא בעובדה שראש הלבלב מקבל אספקת דם מאותו עורק המוביל אף לתרסריון. כלי דם זה עובר דרך הלבלב, כך שבעת כריתת הלבלב, מתחייבת אף כריתת התריסריון. הסרת ראש הלבלב ללא כריתת התריסריון, תותיר את האחרון ללא אספקת דם מספקת.

ההליך המקובל של ניתוח ויפל כולל כריתה של החלק הרחיקני של הקיבה, החלק הראשון והשני של התריסריון, ראש הלבלב, החלק הרחיקני של צינור המרה המשותף, המעי הריק הקריבני, בלוטות הלימפה באזור הניתוח, וכיס המרה. חלקו המשחזר של הניתוח מורכב מחיבור החלק הנותר של הלבלב למעי הריק וחיבור צינור המרה למעי הריק, כדי לאפשר למיצי העיכול ומיצי המרה לזרום לדרכי העיכול וכן חיבור של הקיבה אל המעי הריק כדי לאפשר מעבר מזון.

ניתוח מורכב זה בוצע במקורו בשני חלקים, אולם בשנת 1940 שכלל ויפל את שיטת הניתוח ואיפשר לעשותו כהליך בודד. אורך הניתוח בממוצע בין ארבע לשבע שעות^[2]. סיכון התמותה מניתוח ויפל בארצות הברית הוא כ-5%. לאחר החלמה מן הניתוח חולים עלולים לסבול מקשיי עיכול ומירידה במשקל.