ניתוח סיכון-תועלת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניתוח סיכון-תועלת הוא תהליך בו בוחנים סיכון צפוי אל מול התועלת הצפויה מלקיחת הסיכון לשם קבלת החלטה בתנאי אי וודאות. בניגוד לניתוח עלות-תועלת הנעשה כאשר ידועות העלויות והתועלות או אומדנים שלהן, פעמים רבות יש צורך בקבלת החלטות לגבי תהליכים אקראיים או בהינתן מידע סטטיסטי.

הסיכון מחושב כמכפלה של עלות צפויה בהסתברות להופעתה, והתועלת מוכפלת גם היא בהסתברות לקבלתה. הכדאיות מחושבת כהפרש בין התועלת לסיכון, ובמידה והיא חיובית נאמר שההחלטה כדאית. במקרה שקיים אוסף של עלויות ותועלות אפשריות, הכדאיות מחושבת כתוחלת של פונקציית משקל שמגדירה את מידת העלות והתועלת של כל מאורע כך שהיא חיובית עבור תועלת ושלילית עבור עלות. על פי הגדרה זו, הכדאיות שווה למידת התועלת הצפויה ממספר רב של מאורעות.

במרוצת השנים הלכה והתפתחה תורת ההחלטות בתחום של החלטות בתנאי אי ודאות, במיוחד ככלי ניתוח שכיח במודלים כלכליים, מכיוון שבמחקרים כלכליים נהוג להניח שהאדם הוא מקבל החלטות רציונלי ותנאי אי הוודאות מאפיינים תנאים של שווקים. במחקר רפואי, על החוקר להראות כי מידת התועלת מהמחקר גוברת על הסיכון שלו על מנת שהמחקר ייחשב אתי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]