ניתוח פמיניסטי של דיני הנזיקין
ניתוח פמיניסטי של דיני הנזיקין הינו בחינת דיני הנזיקין מנקודת מבט של מגדר; בחינה וביקורת של השפעת דיני הנזיקין על נשים והצעת רעיונות לרפורמה משפטית תוך יישום תאוריות פמיניסטיות שונות.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקדמה - הגישה הפמיניסטית למשפט
מקובל לראות בחברה ישות לכידה (קוהרנטית) בה המשפט הוא ביטוי של קונצנזוס ערכי. גישות ביקורתיות למשפט, לעומת זאת, רואות את המשפט כמשקף את ערכיו של המעמד השולט בחברה מלאת קונפליקטים וניגודי אינטרסים בין קבוצות שונות. אחת מגישות אלו היא הגישה הפמיניסטית למשפט, אשר רואה במשפט כלי המשרת את הגברים על חשבון הנשים, הקבוצה החלשה והנשלטת. הגישות הפמיניסטיות טוענות שרובם המכריע של יוצרי המשפט ומעצביו היו גברים. כתוצאה מכך, אין פלא שהמשפט משקף ערכים פטריארכאליים המדכאים נשים, הסוגיות שהוא בוחר להסדיר הן סוגיות שמעניינות גברים והלוגיקה ואופני החשיבה שהוא מפעיל אופייניים לגברים ולא לנשים.
קיימות גישות פמיניסטיות שונות למשפט — במהלך תיאור הניתוח הפמיניסטי של דיני נזיקין, ננסה לתאר שלוש גישות מרכזיות בקצרה (הגישה הפמיניסטית התרבותית, הרדיקאלית, והליבראלית).
[עריכה] הניתוח הפמיניסטי של המשפט
הנחת היסוד של הביקורת הפמיניסטית היא, כי המשפט הוא תוצר גברי המעוצב על פי סטנדרטים גבריים. לכן נדרשת התייחסות למשפט מנקודת מבט נשית באמצעות ניתוח פמיניסטי. יש המתארים את תהליך הניתוח הפמיניסטי כמורכב מהשלבים הבאים: מציאת אי-התאמה בין ההתנסות וההנחות הנשיות לתפיסותיו והנחותיו של החוק בתחום מסוים, בירור האינטרסים שמשרתת אי-ההתאמה ומציאת דרכים לשינוי המצב הקיים. ככלל, ניתן לחלק את מטרות הניתוח הפמיניסטי של המשפט לשלש: 1. בירור והבנה של הקונטקסט שבו פועל המשפט. 2. הבנת השפעת המשפט על נשים. 3. פיתוח דרכים לשינוי החוק והמשפט באופן שיטיב עם נשים. להלן נתאר את האופן שבו פועל הניתוח הפמיניסטי בתחום דיני הנזיקין להגשמת כל אחת ממטרותיו.
דיני הנזיקין אינם יוצאי-דופן, וניתוחם הפמיניסטי דומה לניתוח הפמיניסטי של ענפי משפט אחרים. עם זאת, בניגוד לתחומים אחרים, דווקא תחום דיני הנזיקין לא זכה לעיסוק רב במסגרת הניתוח הפמיניסטי. קיימת טענה כי מצב זה טעון שינוי, שכן דווקא במשפט האזרחי בניגוד למשפט הפלילי למשל, יש פוטנציאל רב יותר לעזרה ולמתן כוח לנשים. כדוגמה לכך נטען כי למרות שאין זה סביר להעמיד את שירותי הרווחה לדין פלילי בשל כך שלא מנעו פגיעה בנשים מוכות, תביעת פיצויים במסגרת דיני הנזיקין היא סבירה ויעילה במקרה כזה.
[עריכה] הבנת הקונטקסט שבו פועל המשפט
טענתו העיקרית של הניתוח הפמיניסטי למשפט הינה כי עולם המשפט פועל מתוך נקודת מבט גברית. טענה זו מוכרת בשם "ההבניה הגברית של המשפט" או "אנדוצנטריזם במשפט".
הדוגמה הבולטת לכך ביותר בתחום דיני הנזיקין היא התהוותו של השחקן הבולט בתחום - "האדם הסביר". מרכזיותו של האדם הסביר בדיני הנזיקין נובעת ממרכזיותה של עוולת הרשלנות, אשר באופן כללי משמעותה היא התנהגות שלא הייתה ננקטת על ידי אדם סביר.
לפי הניתוח הפמיניסטי, האדם הסביר פועל כגבר סביר ולאור תפיסות גבריות סבירות, ולא כאישה סבירה הפועלת לפי תפיסת עולם נשית סבירה. דוגמה זו מבליטה גם את טענת הביקורת הפמיניסטית, כי ההבניה הגברית של דיני הנזיקין הינה בעלת שני רבדים: ברובד הבסיסי, בנויות דוקטרינות רבות באופן פטריארכאלי. ברובד הנוסף, גם כאשר הדוקטרינה מבוססת על עקרונות נייטרליים (כדוגמת האדם הסביר), היישום שלה באמצעות השופטים (הגברים) יהיה מובנה באופן גברי. כך למשל, אם מהירות נהיגה מסוימת נתפסת כסבירה בידי גבר אך כבלתי-סבירה בידי אישה, נהג אשר נהג במהירות זאת וגרם לתאונה, ייחשב לפי השופט כאדם סביר.
אחת מהגישות הפמיניסטיות המרכזיות למשפט היא הגישה הפמיניסטית התרבותית. להשקפת גישה זו, עקב חינוך שונה, גברים ונשים מפתחים רגישויות שונות, יחסים חברתיים שונים, וכן תפיסת צדק שונה משל גברים. המשפט, משקף רק את תפיסת הצדק של הגברים, ויש לשנותו כך שישקף גם את זו של הנשים. גישה זו אינה מציעה שינויים ספציפיים בסעיפי חוק, אלא מזמינה שינוי באופיו של המשפט. מטרתה הינה הפיכת המשפט ל"נשי" יותר באמצעות ריכוך גישותיו האדברסריות של המשפט ועידוד הליכה בדרך של גישור ופישור.
לפי גיליגן, הנחשבת למייצגת המרכזית של גישה זו, ישנם הבדלים מהותיים בין דרכי ההתנהגות והחשיבה של גברים ונשים. כך למשל, גברים חושבים במונחים היררכיים ונוח להם למקם עצמם מעל אחרים, בעוד נשים חושבות במושגים של הקשרים ונוטות לראות מערכות אנושיות. כמו כן, גברים נוטים לפשט, להכריע בשאלות צדק בדרך לוגית על פי מושגים תאורטיים, ולהגיע לפתרון אחד שמכריע במישור התאורטי, בעוד נשים מעדיפות לבחון שאלה בהקשר האנושי הספציפי בו התעוררה, ונוטות לפתרון שיטיב עם מרב האנשים.
דוגמה לטענה הנובעת מניתוח פמיניסטי תרבותי היא כי במתח הקיים בין החופש והתחרותיות לעומת סולידריות חברתית, גברים יעדיפו את זכויות הפרט והתחרותיות. כתוצאה מכך התפתחו דיני נזיקין כאלו אשר ממעטים להטיל חובות התנהגות אלא רק אוסרים על התנהגות מזיקה. נשים לעומת זאת, נוטות יותר להחשיב את הסולידריות והחברתיות, ולכן מאמינות יותר בהטלת חובות הצלה והחמרת הפיצויים בגין מחדלים.
ביקורת פמיניסטית מהסוג האמור הובעה גם כנגד הספרות המשפטית בתחום דיני הנזיקין. לטענת הביקורת, נשים נעדרות מהספרות המשפטית בתחום דיני הנזיקין: הכותבים בדיני נזיקין הינם גברים, הכותבים לא ראו לנכון להתייחס בכתביהם באופן מיוחד לנשים, שפתם הייתה שפה גברית, הדמויות שכיכבו בדוגמאותיהם היו גברים ונעשתה הכללה מינית במצבים אשר בהם קיימים הקשרים נשיים. אפילו הלכות מגדריות במהותן נדונו על ידי מלומדים כהלכות שהקשרן כללי ולא מגדרי, על אף שהשפעתן הייתה בעיקר על נשים. כמו כן, בספרות לא ניכרת התייחסות לעניינים הנתפשים כרלוונטיים ביותר לנשים כמו למשל תחום הרשלנות בלידה.
ביקורת דומה לזאת שהושמעה כלפי הספרות המשפטית המתעלמת מייחודם של נזקים מסוימים הפוגעים בנשים בלבד, הושמעה גם כלפי בית המשפט. כך למשל, באחד מפסקי הדין בארץ נידונה תביעתה של אישה כנגד המשטרה על כך שלא מנעה מבעלה, אשר כנגדו הוצא צו מניעה, לצאת את הארץ. לדבריה, בכך גרמה לה המשטרה נזק חמור, דהיינו היותה עגונה. בית המשפט אמנם הטיל בפסק דינו חובת זהירות על המשטרה, אולם עשה זאת בלי לחשוף את ההקשר הנשי של הסוגיה שלפניו. ההחלטה בעניין סוהן השיגה אמנם את המטרה של מתן הגנה נזיקית לאשה התובעת. אולם, ניתוח מגדרי של הסוגיה וסיווגה כייחודית לנשים, שהפגיעה בהן מובילה לתוצאה חמורה במיוחד, לא רק שהיה מוביל לתוצאה הרצויה מנקודת מבט פמיניסטית, אלא היה מפחית את סכנת ההצפה בפניות לבית המשפט בתביעות דומות, ואת הפרשנות המרחיבה העלולה לצמוח ממקרה זה.
טענת ההבניה הגברית של המשפט קשורה גם להשפעת המשפט על נשים שבה נדון בהמשך, בכך שלפי טענה זו, נקודת המבט הגברית מובילה לכך שהמשפט מופעל לטובת צורכי הגברים ולרעת הנשים.
[עריכה] השפעת המשפט על נשים
גישה הפמיניסטית רבת השפעה היא הגישה הפמיניסטית הרדיקלית למשפט. גישה זו, מתמקדת בתפקידו של המשפט ככלי המשרת את קבוצת הגברים השולטת. פרופ' קתרין מקינון, הדמות הבולטת ביותר בזרם זה, טוענת שהבדלים בין נשים לגברים הם פועל יוצא של שעבודן ההיסטורי של הנשים. לדעתה, התפתחות מאפייני הנשיות היא תוצאה של דיכוי והכנעה, וכמה מההסדרים בתחומי המשפט השונים, ביניהם בדיני נזיקין, מיועדים להנצחת מאפיינים אלו.
לטענת הניתוח הפמיניסטי, מלבד העובדה כי המשפט נוצר על ידי גברים ולכן מיועד לשרת את האינטרסים שלהם, הרי שלאור העמדה אשר תוארה לעיל, כי המשפט פועל מתוך קונטקסט וחוויית חיים גברית, ממילא פוגע הוא בנשים. כך לדוגמה נטען בנוגע למושג ה"צפיות" (היכולת לצפות את התרחשות הנזק) כי שופטים גברים אינם מחשיבים את סכנת האונס כדבר צפוי, מאחר שהם עצמם לעולם לא חששו ממנו.
לפי ניתוחים פמיניסטיים תפיסות עולם הממעטות בערכן של נשים מביאות לפעמים דווקא לתוצאה סופית עדיפה בתביעות נזיקין. חוקרים מצאו כי בארצות הברית, בה נוהגת שיטת חבר המושבעים, במקרה שבו אלמן או אלמנה תבעו את הגורם למותו של בן הזוג, דווקא אלמנות זכו לפיצויים גבוהים יותר מאשר אלמנים. הסיבה לכך היא התפיסה כי לאישה קשה יותר להתפרנס ולהתקיים בכוחות עצמה, ולכן הפגיעה הנובעת ממות בן זוגה גבוהה יותר מהפגיעה שנגרמה לאלמן שבן זוגו נפטר. עם זאת ניתן לטעון, כי תפיסה זאת אינה מבוססת על השקפות שוביניסטיות אלא על ההכרה המציאותית בכך כי נשים מופלות לרעה בעולם העבודה. באותו מחקר הוצבע על כך כי חוסר ההערכה לעבודות הבית ה"נשיות", מוביל לכך כי עיסוקה של עקרת הבית לא הוערך כשירות בעל ערך כספי. באופן פרדוקסלי, חוסר הערכה זה הוביל לפיצוי חסר של בעל לעקרת בית שנהרגה, ופיצוי יתר לעקרת בית שבעלה נהרג. מאידך, במקרה שבו האישה נפגעת בעצמה כגון במקרה של פציעה, מאחר שעבודות הבית אינן מוערכות כבעלות ערך כספי, האישה שנפצעה לא תזכה בפיצוי הוגן.
דוגמה דומה לכך שתפיסות שוביניסטיות עשויות להטיב עם נשים היא העובדה כי בארצות הברית עד שנות ה-70, רק נשים היו יכולות לזכות בפיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין מצד הגבר, בעוד גבר לא היה יכול לזכות בפיצויים בגין הפרת הבטחה שכזאת מצד האישה. הבדל זה נבע מהתפיסה כי רק אישה נפגעת מהפרה שכזאת בעוד שהגבר אינו זקוק לאישה.
כאמור לעיל, בניגוד לתחומים ה"קלאסיים" של הניתוח הפמיניסטי (כגון המשפט הפלילי) דיני הנזיקין לא זכו לעיסוק רב במסגרת הניתוח הפמיניסטי. יש הטוענים כי הדבר נעשה שלא בצדק, וכי דווקא במסגרת דיני הנזיקין יש צורך רב בניתוח פמיניסטי, שכן פגיעת המשפט בנשים והפלייתן נעשית במיוחד בתחום זה.
[עריכה] שינוי המצב הקיים
בניגוד לגישה הפמיניסטית התרבותית אשר עומדת על המאפיינים הייחודיים לנשים, הגישה הפמיניסטית הליברלית שמה את הדגש על השוויון הנדרש בין גברים לנשים ועל האפליה הפסולה הקיימת ביניהם. כך למשל מגלה גישה זו התנגדות לחוקי העבודה המגנים על נשים בלבד, כגון: הגבלת שעות עבודה. הגבלה זו נסמכה בפועל על סטריאוטיפים אודות מקומן של נשים בחברה כמופקדות על הילודה, וכחלשות פיזית מן הגבר, ומנעה מנשים להגדיל שכרן וסיכוייהן להתקדם בעבודה. המשפט הישראלי השתמש בגישת הפמיניזם הליברלי לצורך הגדרת רעיון השוויון. באופן בולט בא הדבר לידי ביטוי בחוק שיווי זכויות האשה, תשי"א-1951. לפי גישה זו אם-כן, הפעילות העיקרית שבה יש לנקוט היא השגת שוויון בין גברים לנשים והגנה על זכויותיהן של נשים.
[עריכה] החוק למניעת הטרדה מינית
הקטגוריה המשפטית הראשונה שנוצרה על ידי נשים כדי להגן על זכויותיהן הינה ההטרדה המינית. בשנת 98 חוקק חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998. החקיקה כנגד הטרדה מינית, מהווה השג כפול לאור הגישה הפמיניסטית. ראשית, כאמור היא מגינה על זכויות הנשים. מעבר לכך, קיומו של מושג ההטרדה המינית כשלעצמו הוא פרי זווית הראיה של האישה המוטרדת, בעוד שבעבר, כאשר ההסתכלות נעשתה דרך משקפי הגברים, כלל לא ראו במעשה ההטרדה כמעשה פסול.
תהליך התפתחותו של החוק, מהווה הישג של השיח הפמיניסטי. בנוסף לכך, כפי שיתואר בהרחבה בהמשך, ניתן לראות בו דוגמה מעניינת וחשובה לבחינה של יחסי הגומלין בין השיח הפמיניסטי לבין השיח המשפטי.
עד חקיקתו, עוגן האיסור בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. אולם החוק למניעת הטרדה מינית שינה את מהות האיסור בשלושה מישורים:
א. בעבר מוקדה הבעייתיות שבהטרדה מינית בכך שהיא מפלה. הטרדה מינית מהווה הפליה הן משום שהיא מחזקת סטריאוטיפים פטריארכאליים הכובלים נשים כשונות וכאובייקטים מיניים, והן משום שהיא פוגעת בשוויון ההזדמנויות של נשים בעבודה. בחוק למניעת הטרדה מינית עבר המוקד מפגיעה בשוויון לפגיעה בכבוד האדם. אורית קמיר, מיוצרי החוק, מבססת את העברת מוקד הפגיעה מפגיעה בשוויון לפגיעה בכבוד האדם על שני נימוקים:
- בניגוד למצב בעבר, הגדרת הפגיעה כפגיעה בכבוד, תביא לכך שגם פגיעה שאינה על בסיס מין תזכה לסעד.
- השינוי תואם את ערכי המשפט הישראלי המעמיד את ערך כבוד האדם במרכז שיטת המשפט, ולא כפי שמקובל בשיטת המשפט האמריקנית המעמידה את ערך השוויון במרכז השיטה.
נויה רימלט מבקרת את שינוי זה, וטוענת שברמה המהותית נראה כי קשה להצדיק את העדפת כבוד האדם על פני השוויון כערך המרכזי המגדיר את מהות הפגיעה הנעוצה בהטרדה מינית. היא מסבירה זאת בכך שלפי הפמיניזם הרדיקלי, הטרדה מינית הינה תופעה חברתית רחבה, שהינה תוצר של אי שוויון חברתי בין גברים לנשים. המעבר האמור משווה להטרדה מינית נופך נייטרלי, ואינו משמר את אותן תובנות העומדות במרכזה של התזה הפמיניסטית הרדיקלית. בנוסף, פגיעה בכבוד מזוהה באופן אינטואיטיבי עם עלבון, השפלה, ופגיעה ברגשות. תפיסה כזאת של איסור ההטרדה יוצקת תכנים של צניעות ורגשנות ומזכירה תפיסות ביחס לנשים, ששימשו במשך שנים רבות אמצעי וצידוק להגבלתן של נשים מבחינה משפטית. קשירת ההטרדה לפגיעה בכבוד האדם, מהווה אם כן החמצה של ההיבט המגדרי והכוחני של התופעה.
ב. בניגוד לשיוך איסור ההטרדה בעבר לדיני העבודה, החוק החדש נוגע לכל תחומי החיים ולא מוגבל רק למקום העבודה. קיימת ביקורת על איסור רחב וגורף זה, בטענה שחשוב להבחין בין תחומי החיים השונים. לדעת המבקרים, מן הראוי להבחין בין סוגי מקומות שונים כגון מקומות בהם קיימים יחסי מרות, וכן מקומות בהם ההטרדה עשויה להוביל להשלכות מרחיקות לכת על האישה המוטרדת. נוסח החוק הישראלי המכפיף את כל ביטויי ההטרדה המינית תחת כסות חוקית אחת ומייחס להם מעמד דומה של עוולה נזיקית ועוולה פלילית, יוצר הקבלה בין מצבים השונים בחומרתם, העשויה לגרוע מחומרתם של מצבים בהם היה ראוי להחמיר יותר.
ג. בחוק החדש מוגדרת ההטרדה המינית בצורה מדויקת. החוק קובע רשימה סגורה ומפורטת של התנהגויות המוגדרות כהטרדה ובכך מצמצם את שיקול הדעת של בית המשפט. יש שהצביעו על כך כי סוגי ההטרדות השונות שבחוק הן כולן הטרדות בעלי אופי מיני אשר נוגעות בצורה כלשהי למין. זאת, בעוד שראוי היה כי החוק יגן על כל הטרדה על בסיס מין אף אם אין ההטרדה נושאת אופי מיני. בנוסף, ההיסטוריה החקיקתית של החוק אינה מסבירה מדוע מצא המחוקק לנכון להתמקד רק בהטרדה על בסיס מין ונטייה מינית ולא למשל בהטרדה על בסיס גזע או מוצא.
לסיכום דיון זה ניתן לומר כי החוק למניעת הטרדה מינית מהווה הישג חשוב של השיח הפמינסטי, אולם כפי שראינו, אינו נקי מביקורת.
מתיאורו הכללי של החוק נעבור לעסוק בעיקרי הוראותיו. לפי החוק, הטרדה מינית מהווה עבירה פלילית שניתן להתלונן עליה במשטרה, עוולה בנזיקין שניתן לתבוע בגינה פיצויים (על הנזק שנגרם) ואיסור במסגרת עולם העבודה. כתוצאה מכך, כאשר אשה מוטרדת מינית יכולה היא להגיש תלונה למשטרה ו/או להגיש תביעה בנזיקין. במידה שההטרדה התבצעה במסגרת העבודה, זכאית המוטרדת להתלונן בפני המעביד ולדרוש כי יעמיד את המטריד לדין משמעתי.
החידוש העיקרי בחוק הוא שבניגוד למקובל בדיני נזיקין, כי לשם קבלת פיצויים יש להוכיח את קיומו התוצאתי של נזק, במסגרת תביעה נזיקית בגין הטרדה מינית, בית המשפט מוסמך לפסוק לאישה פיצויים של עד 50,000 שקל ללא הוכחת נזק, כלומר- על עצם הפגיעה שנגרמה לה משום ההטרדה המינית.
לפי הגישה הפמיניסטית התרבותית, בעוד שגברים נוטים להכיר רק בפגיעה ממשית פיזית ולא יראו חשיבות בפגיעה ברגשות, נשים מכירות יותר בחשיבותן של הרגשות והפגיעה בהן. ביטוי לכך ניתן למצוא בעובדה כי רק בשלבים מאוחרים מאוד הכירו הפסיקה האמריקאית והישראלית בזכות לפיצויים לאנשים שצפו בתאונות דרכים קשות של יקיריהם. ההבדל בין גברים לנשים בנוגע ליחס לפגיעה פיזית לעומת פגיעה ברגשות מוסבר גם לפי הגישה הרדיקלית בכך שבעבר, נזקים לגברים התאפיינו בכך שהיו נזקים פיזיים לרכוש. בניגוד לגברים, הנשים לא היו בעלות רכוש, והפגיעה בהן הייתה פעמים רבות פגיעה שאינה פיזית. כתוצאה מכך באופן טבעי לא הכירו דיני הנזיקין בפגיעה ברגשות כעילה לפיצויים.
מבחינה זאת החוק למניעת הטרדה מינית יוצא דופן בין דיני הנזיקין, שהרי בעיקרו מיועד הוא לפצות על נזקים שאינם מאופיינים כנזקים פיזיים. מעבר לכך יש להוסיף, כי קביעתו של החוק שלשם מתן פיצויים אין צורך בהוכחת נזק, משקפת את התפיסה הפמיניסטית המאמינה בכך שעצם המעשה הפוגע מצדיק פיצוי אף ללא היווצרותו של נזק בפועל.
כפי שצוין לעיל, אחת ממטרותיו של הניתוח הפמיניסטי (בעיקר הגישה התרבותית) היא להצביע על המקומות בהם החוק הוא פרי זווית ראיה וחוויה גברית, ולנסות לשנותו ולשלב בתוכו את ההסתכלות הנשית. הדבר התבצע בחוק למניעת הטרדה מינית אשר בו נעשה ניסוי להימנע משימוש במושג האדם הסביר, אשר על הבעייתיות בו עמדנו לעיל, ולהחליפו במדדים אחרים, אשר אינם מעוררים את בעייתיות זאת.
[עריכה] אלימות במשפחה
הניתוח הפמיניסטי של דיני נזיקין מצביע על כך כי דיני הנזיקין מתעלמים פעמים רבות מתחומים אשר באופן טבעי מקומם הוא במסגרת דיני הנזיקין. כך למשל הובלטה העובדה כי דיני הנזיקין כמעט שאינם מתעסקים בנושא האלימות במשפחה. באופן ספציפי הודגשה העובדה כי תוצאה מרכזית של אלימות במשפחה הינה פגיעה נפשית, אשר כפי שצוין לעיל, לפי דיני הנזיקין הקיימים, קשה מאוד לזכות בפיצויים מחמתה. לבעיות אלו נמצא פתרון מסוים בחקיקה ספציפית בארץ ובחו"ל העוסקת באלימות במשפחה.
יש שהצביעו על שינויים ספציפיים אפשריים בדיני הנזיקין אשר יכולים להועיל לפתרון הבעיה. כך למשל, בפס"ד אשר ניתן בבית משפט שלום בארץ הוצע כי פגיעה בכבודו וברגשותיו של בן הזוג תיקבע כעוולה מיוחדת בדיני הנזיקין. בפסק-הדין הובאה דעתה של ד"ר יפעת ביטון, מהכותבות המרכזיות בעניין פמיניזם ודיני נזיקין, אשר מציעה תיקון לחוק, על-פיו יוענקו פיצויים מוגברים במקרים של אלימות במשפחה. לדעתה, ניתן להצדיק את פיצויים אלו הן בתור פיצויים עונשיים (פיצויים אשר מטרתם להעניש את המזיק ולא רק להשיב את המצב לקדמותו) והן לאור העובדה כי קשה להעריך את שיעור הנזק הקיים במקרים של אלימות במשפחה.
על אף כי הצעה זאת עוד לא נתקבלה בחקיקה, פסיקת ביהמ"ש במקרה הנ"ל בו בעל התעלל התעללות נפשית באשתו הייתה כי הוא חייב לפצותה על הפגיעה ברגשותיה ובכבודה. קביעת הפיצויים על ראשי נזק אלו מהווה פריצת דרך חשובה בהגנה על זכויות הנשים. ואכן, בהסתמך על אותו פסק דין, בפסק דין אחר של בימ"ש לדיני משפחה נפסקו פיצויים לאישה אשר הייתה מסורבת גט לתקופת זמן ארוכה. ראשי הנזק בגינם נפסקו הפיצויים כללו בין השאר את הפגיעה בזכות להתחתן, פגיעה בזכות להנאה מינית ופגיעה במוניטין האישה. לפנינו דוגמה נוספת להתפתחות פסיקתית אשר מפצה על נזקים אשר מיוחדים לנשים בלבד.
[עריכה] מקורות
[עריכה] פסיקה
עא 82/429 מדינת ישראל נ' תמר סוהן, מב (3) 733.
ע"א 11152/04 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2006(4) 312 (2006).
תמ"ש (י-ם) 18551/00 ק.ס. נ' ק.מ., תק-מש 2004(2)279 (2004).
תמש 03 / 19270 כ.ש. נ' כ.פ., פדאור 04(15)674 (2004).
[עריכה] מאמרים זרים
- Leslie Bender, An Overview of Feminist Torts Scholarship, 78 Cornell L. Rev 575.
- Jennifer B. Wriggins, The Feminisim and Legal Theory Project: Celebrating Twenty Years of Feminist Pedagogy, Praxis and Prisms, 13 AM. U. J. Gender Soc. Pol’y & L. 139
- Jane Goodman et al, Money, Sex, and Death: Gender Bias in Wrongful Death Damage Awards, 25 L. & Soc`y Rev. 263.
- Martha Chamallas, Importing Feminist Theories to Tort Law, 11 Wis. Women's L. J. 389.
[עריכה] ספרות ישראלית
אורית קמיר פמיניזם זכויות ומשפט (2002).
יפעת ביטון קריאה מחדש של דיני הנזיקין מזווית פמיניסטית - חברתית (עבודה לתואר דוקטור)(2004).
נויה רימלט דומות, שונות ושוויון בין המינים בראי המשפט האמריקני והישראלי (2001).
[עריכה] מאמרים ישראליים
יפעת ביטון "חוויית חיים נשית וצפיות של נזק" משפטים לג 585.
אורית קמיר "איזו מין הטרדה: האם הטרדה מינית היא פגיעה בשוויון או בכבוד האדם?" משפטים כט 317.
