ניתוח תנועה לאבאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ניתוח תנועה לאבאןאנגלית: Laban Movement Analysis, Laban Movement Studies, או Labanotation) היא שיטה ושפה לתיאור, פירוש והמחשה של התנועה האנושית. השיטה פותחה על בסיס התאוריות של רודולף לאבאן העוסקות במהות התנועה. זו אחת משיטות הניתוח הנפוצות ביותר בעולם לתנועה, והיא משמשת רקדנים, שחקנים, אתלטים, מורים למחול, מורים בחינוך מיוחד, תרפיסטים ועוד.

פיתוח השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רודולף לאבאן

רודולף לאבאן, כוריאוגרף וחוקר תנועה הונגרי, פתח בתי ספר למחול ברחבי אירופה ועסק בחקר התנועה בגרמניה ובבריטניה החל משנות העשרים של המאה ה-20. במקביל לעבודתו האומנותית, חקר לאבאן את התנועה האנושית ואת המוטיבציה הרגשית-מחשבתית המנחה אותה. לאבאן פיתח את רעיון "כתב התנועה" (Dance notation), אותו פרסם ב-1928; שיטה זו נקראת כיום על שמו, "Labanotation".

לאבאן טען כי ניתוח תנועה הוא: "...מעין דקדוק ותחביר של השפה של התנועה, העוסקים לא רק במבנה החיצוני של התנועה כי אם בתוכן המנטלי והרגשי שלה. (הסדר הכוריאולוגי הינו) החוקים והמבנים הנסתרים של התנועה, אשר כשהם מוכרים לנו באופן מודע – הופכים את התנועה לבעלת משמעות מובנת."[1]

על בסיס התאוריות של לאבאן פותח "ניתוח תנועה לאבאן". ניתוח זה נעשה בלי קשר לסגנון או שיטת תנועה מסוימת (כגון יוגה, בלט, מחול מודרני, אמנויות לחימה ועוד), ולכן ניתן לבחון באמצעותו כל אחד מתחומי התנועה המגוונים. נקודת המוצא של לאבאן היא כי התנועה מייצרת ומבטאת את הצד המנטלי והרגשי של האדם. לטענתו, בין הגוף והנפש ישנם יחסים דו כיווניים: לתנועה ישנה השפעה על הגוף, הדעת והנפש, ובו זמנית היא גם מבטאת צדדים אלו. הנחה זו היא שהפכה את ניתוח תנועה לאבאן לגוף ידע רלוונטי בתחומי הנפש, תחומי הגוף ותחומי אמנות רבים.

מרכיבי ניתוח התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלימודי לאבאן- ברטנייף (הנהוגים במרכזי הלימוד בארצות הברית) נכללים המרכיבים הבאים:‏[1]

ניתוח תנועה לאבאן מורכב מארבעה מרכיבים:

  1. גוף (Body)
  2. מאמץ (Effort)
  3. צורה (Shape)
  4. מרחב (Space)

הם נקראים בקיצור BESS. מרכיבים אלו קיימים בכל תנועה אנושית ועל ידי תצפיות ניתן לנתח אותם.

גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריית הגוף מתארת מאפיינים מבניים ופיזיים של הגוף האנושי תוך כדי תנועה. בקטגוריה זו נבחנים מספר דברים:‏[2]

  • הגוף השלם/ חלקי הגוף - נבדוק האם הגוף כולו נע או רק חלקים מסוימים שלו. אילו פעולות חלקים אלו מבצעים?
  • תפקיד חלקי הגוף בתנועה - היכן בגוף מתחילה התנועה? איזה חלק מניע את התנועה במרחב? (לדוגמה הליכה כשבית החזה יוצא החוצה וקדימה). איזה חלק נושא את עיקר משקל הגוף? איזה חלק משמש ליצירת תקשורת?
  • רצף התנועה - האם התנועה מתבצעת בו זמנית במספר מוקדים? האם היא מתבצעת סביב אותו מפרק (למשל כתף, מרפק, אמה וכף יד)? או האם ישנו רצף הדרגתי של תנועה המתחיל באיבר אחד ומסתיים באחר (כגון תנועה גלית)?
  • הקשר בין חלקי הגוף - אילו איברים מושפעים על ידי אחרים? אילו נראים מחוברים ואלו נראים מנותקים או פסיביים?
  • סימטריה - האם התנועה בגוף סימטרית? לאיזה כיוון? איזה סוג סימטריה מתרחשת בתנועה?

חלק גדול של הקטגוריה של גוף פותחה על ידי תלמידתו ושותפתו של לאבאן אירמגרד ברטנייף, בשיטה שנקראת על שמה, "Bartenieff Fundamentals".

מאמץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמץ, או כפי שלאבאן מתאר אותו כדינמיקה (Eukinetics), הוא מערך המתייחס לאיכויות התנועה: כיצד תנועה נעשית מתוך כוונה פנימית. לדוגמה: לתת אגרוף ולהושיט יד לעבר כוס הן תנועות דומות מבחינת ארגון גופני,(שתיהן מסתמכות על הושטה של היד קדימה). אולם, הפעלת הכוח בתנועה, השליטה בתנועה והתזמון שלה מאד שונה בין שתי התנועות. מרכיבים אלו הם איכויותיה של התנועה, Efforts; אלו מתייחסים לאופן (ה"איך") שבו מבוצעת התנועה, ולכן מתייחס לרגשות יותר מאשר למבנה התנועה. למרכיבים אלו יש חשיבות רבה כשעוסקים ביחסים שבין התנועה לבין מצבים רגשיים.

לאבאן זיהה ארבעה מרכיבים המתארים את איכות התנועה. כל מרכיב נמצא על קו רצף בין שני קצוות מנוגדים המאופיינים כ"לוחמני" ו"מענג". בחירות אלו אינן מודעות ולרוב ייטו ללכת בצירופים אופייניים או על פי נטיות אישיות. בחירות וצירופים אלו יכולים ללמד על אופיו של האדם.‏[3]

מרכיבי המאמץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרחב- ישיר/ עקיף (גמיש) - מתייחס לתשומת הלב של האדם לסביבה, לפרספקטיבה שלו ולנקודת מבטו. תנועתית – האם התנועה מתייחסת לנקודות רבות במרחב או למוקד אחד. מבחינה אישיותית אדם יכול להיות מסוגל לחלק תשומת לב למספר מוקדים (גמיש) או כזה המתרכז כל פעם בדבר אחד (ישיר).‏[4]
  • משקל- חזק/קל - מתייחס לתחושה הפיזית של הגוף עצמו. מרכיב המשקל קשור לאופן שבו אדם נושא את עצמו, לאיכות נוכחותו ולאופן בו הוא מטביע את חותמו. מרכיב המשקל נע בין משקל קל (נוכחות אוורירית, נוצתית) למשקל חזק (שימוש בכל משקל הגוף). חוסר משקל וכבדות יקרא משקל פאסיבי.‏[4]
  • זמן- מהיר / נמשך. האצה / האטה - מתייחס לאימפולסים, החלטות, קצב ו-phrasing. הזמן אליו מתייחסים אינו האובייקטיבי כי אם הפנימי- תנועה מתוך תחושה שיש המון זמן לעומת תחושת בהילות ודחיפות. שני הקצוות הם האטה והאצה.‏[4]
  • זרימה- עצור/ חופשי מרוסן - מתייחס לזרימה של התנועה: עד כמה היא עצורה או ניתנת לעצירה (מרוסנת) או משוחררת וחופשית. מבחינה גופנית: פעולה של שרירים לכיוון אחד בלבד (חופשי) או בו זמנית שרירים אגוניסטים ואנטגוניסטים לשני הכיוונים (החזקה וריסון). מבחינה רגשית, יש קשר הדוק להחזקה ושחרור של רגשות ודחפים.‏[5]

צירופים של מרכיבי מאמץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתנועה אנושית מצטרפים לרוב מספר מרכיבי מאמץ. כאשר יש שני מרכיבים דומיננטיים נקרא לצירוף State, צירופים של שלושה מרכיבים נקראים Drive. במצבים אלו שלושה מרכיבים נמצאים במידה שווה והם מתרחשים ברגעים חזקים ומודגשים של החיים. מצב ה-Drive אנרגטי במידה רבה יותר מהרגיל ולא ניתן לשהות בו לאורך זמן כך שהרגעים הללו הם רגעי שיא כאשר נחים מהם במצבי ה-state. לכל אדם יש צירופי מאמץ אופייניים ולכל צירוף אופי נפשי משלו.‏[6]

צורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריית הצורה עוסקת בדרך בה הגוף נע ומתייחס אל סביבתו. היא מהווה חיבור בין הגוף והחלל שסביבו ובכך משקפת את הגישה הפנימית של האדם ויחסיו עם הסביבה החיצונית. ישנן מספר תת-קטגוריות בתוך צורה:

צורות בסיסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורות של הגוף משתנות בהתאם לעצמי או לסביבה, והאתחול יכול לבוא מבפנים החוצה או מבחוץ פנימה. הצורה יכולה להיות סטאטית או משתנה, ונראית בעיקר בגו (בטורסו). ישנן מספר צורות בסיסיות:‏[7]

  • קווי - מוארכת, צרה
  • שטוח - קיר, רחבה
  • עגול - כדור, קשתית
  • ספיראלי- מפותלת, בורג
  • פירמידה- משולשת

תמיכה בשטף התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביסודו של כל שינוי צורה נמצא השינוי המתרחש בנשימה. בתנועה זורמת ונינוחה תתרחש תמיכה רבה יותר של הנשימה. השינויים בצורה הנתמכת נשימה מתרחשים בשלושת המישורים דרך הפעולות הבאות:‏[8]

  • אופקי - התרחבות - הצרה
  • אנכי - התארכות - התקצרות
  • חיצי - התמלאות - התרוקנות

תחום זה פותח בהמשך בפרופיל התנועה של קסטנברג (KMP).

אופנים של שינוי הצורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתאר את היחסים ואת הדרך בה הגוף מתקשר עם הסביבה. אופן שינוי הצורה חושף את הגישה הפנימית כלפי השינוי- האם הוא נוצר מבפנים או מבחוץ.‏[9]

  • שטף תנועה - השינוי בתנועה נובע מתוך יחסים של הגוף עם עצמו, כלומר בין חלקי הגוף השונים. המיקוד הוא פנימי, והתנועה עוסקת ב"אני". דפוס תנועה זה מאפיין את גיל הינקות, אך קיים באופן בסיסי אצל כל אדם.
  • תנועה כיוונית - שינוי צורה מכוון מיקום או מטרה. לדוגמה: הושטת יד על מנת לקחת חפץ. בתנועה כיוונית האדם יוצר קשר עם העולם. דפוס זה הוא שלב התפתחותי גבוה יותר ביכולת לתקשר עם הסביבה ולהשתמש בה. תנועה כיוונית יכולה להיות דמוית חץ או תנועה דמוית קשת.
  • תנועה פיסולית - שינוי צורה המכוון לחוות או ליצור יחסים הדדיים עם הסביבה. מתאר יחסים בהם הגוף פעיל באופן תלת ממדי. זהו אופן השינוי המורכב ביותר, מכיוון שהוא תהליכי: לא מרוכז ב"אני" וגם לא במטרה חיצונית ספציפית, אלא במערכת יחסים. האדם מפסל ומעצב את תנועתו כדי להתאים את גופו לסביבה ולאנשים אחרים. זהו הדפוס המשוכלל ביותר מבחינה התפתחותית (פיזית ונפשית כאחד).

מרחב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריה זו מנתחת את התנועה מתוך התייחסות לחלל בו מתרחשת התנועה, ע"פ תבניות מרחביות, נתיבים ומישורים. חלק מהאנשים ממלאים לחלוטין את המרחב סביבם וחלק בוחרים להתמקם בחלקים מוגדרים מתוך המרחב. המרחב מספק את המכל בו מתקיימים המאמץ והצורה. על פי לאבאן, מרכיב המרחב, כפי שהוא בא לידי ביטוי בתנועת האדם מבטא תשומת לב לעולם החיצון. ללא התנסות במרחב, יחסים אינם אפשריים. לכן קושי בהתייחסות מרחבית ובתנועה עשירה בחלל יסמן קושי ביצירת יחסים ולהפך.‏[10]

מרחב אישי/ קינספרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרחב האישי הוא החלל המקיף את הגוף. גודלו מוגדר על ידי הנקודות הרחוקות ביותר אליהן הגפיים מגיעות מבלי לזוז ממקום אחד. אדם יכול להעדיף מרחב אישי קטן או גדול, להניע את ידיו ולבסס את תנועתו במקום קרוב לגוף או בקצוות הרחוקים ממנו. למרחב האישי השלכות רגשיות רבות הקשורות למקום אותו אני תופס, מה אני מרשה לעצמי ויחסי עם העולם ועצמי. ההתייחסות אליו נקבעת במידה רבה על ידי התרבות בה האדם גדל, במאפיינים כגון מין, דת, מעמד חברתי ועוד.‏[10]

הרמוניה מרחבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאבאן תיאר מערכת גאומטרית מורכבת המבוססת על צורות גבישיות ומבנה הגוף האנושי. הוא חשב כי ישנה חוקיות לדרכי התארגנות ותנועה במרחב. התנועה שלנו במרחב מאורגנת במערכות בעלות מאפיינים הרמוניים, כשם שהרמוניה במוזיקה נוצרת מיחסים הרמוניים בתוך סולמות וצלילים. חוקיות זו משותפת לארכיטקטורה, ציור ואסתטיקה מרחבית. חוקי ההרמוניה המרחבית מתייחסים לכוחות המרחביים (קודקודים/כיוונים, צירים, מישורים וגופים מרחביים) בתוכם ועל פיהם מאורגנת התנועה האנושית. על פי גישה זו כפי שניתן להתאמן על סולמות מוזיקליים כך גם על ה"סולמות" המרחביים ניתן להתאמן וללטש את טווח התנועה ולחשוף את העדפותיו התנועתיות של המתנועע.‏[10]

מערכת הצירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת זו מורכבת משלושה צירים אשר לכל אחד שני קטבים מנוגדים.‏[10]

  • ציר אנכי: מעלה-מטה. פעולות מאפיינות: עלייה וירידה
  • ציר אופקי: ימין-שמאל. פעולות מאפיינות: סגירה/ פתיחה
  • ציר חיצי: קדימה- אחורה. פעולות מאפיינות התקדמות/ נסיגה

הפעולה המאפיינת מערכת זו היא צירית - דגש על ממד אחד בלבד- ובעיקרה קשורה לעשיית מחוות ולהגנה. מערכת זו נקראת גם המערכת היציבה בשל האיזון של הקטבים זה את זה.

מערכת המישורים במרחב – דו ממדיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישור הוא דו ממדי, מורכב משני ממדים/ צירים, כאשר האחד דומיננטי יותר מהאחר.

  • המישור האנכי/חזיתי - "מישור הדלת": בעל ממד אנכי דומיננטי ואופקי משני. מישור זה מעיד על סטטיות, יציבות.(תנועה אופיינית: נפנוף לשלום, ניגוב שימשה).
  • המישור האופקי- "מישור השולחן": בעל ממד אופקי דומיננטי וחיצי משני. מישור זה הוא מישור של תקשורת בינאישית, חיבור וקישור בין אנשים.(תנועה אופיינית: ניגוב שולחן, פתיחת דלת).
  • המישור החיצי - "מישור הגלגל": בעל ממד חיצי (קדימה אחורה) דומיננטי ואנכי משני. מישור זה מעיד על עשייה, על התמקדות במטרה שלפניו/ מאחוריו, נותן תחושה של התקדמות/ עצירה מכוונת. (תנועת רגליים מדוושות על אופניים, השתחוות של שחקן בפני קהל).‏[10]
המערכת התלת ממדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועה המורכבת משלושת הממדים גם יחד (חיצי, אופקי ואנכי). תנועה כזו מכילה רוטציה כלשהי ברמה הגופנית. זוהי התנועה המורכבת ביותר מבחינה התפתחותית, ומשתמשים בה פעמים רבות בחיי היומיום. לדוגמה: קטיפת פרח מהקרקע (מימד אנכי - למטה) אשר נמצא לפני (מימד חיצי - קדימה) ומעט שמאלה ממני (מימד אופקי - שמאלה).‏[10]

קשרים בין החלקים השונים של השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאבאן גם חיפש ומצא זיקות בין יסודות המאמץ, המרחב והגוף. הוא הצביע על קישורים טבעיים המתרחשים בתנועה האנושית בין אלמנטים מסוימים של כל אחת מקטגוריות אלו (לדוגמה המערכת הצירית של מעלה –מטה היא בעלת זיקה למשקל קל וחזק בהתאמה. טבעי לרוב האנשים להשתמש במשקל קל בעת השאיפה מעלה ובמשקל חזק במשיכה לכיוון הגרביטציה). קישורים אלו מאפשרים עבודה על אלמנטים חסרים בתנועתו של אדם – דרך האלמנטים המקושרים אליהם ולכן שימושיים ביותר בעבודה עם אנשים.‏[11]

יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתוח תנועה לאבאן הינו מקיף וכולל. בהיותו כזה ניתן ליישם אותו הן בתחומים הקשורים לחקר הגוף ותפקודו, בהבנת המרחב (ארכיטקטורה וכו') ובתחומי טיפול והבנת נפש האדם.

ניתוח תנועה לאבאן נלמד ברוב קורסי המחול והמשחק בקולג'ים ברחבי ארצות הברית ואירופה, במרבית קורסי ההכשרה של מורים לחינוך גופני, בקורסי העשרה והכשרה של מורים, בקורסים וסדנאות בתחומי האימון האישי ומנהל עסקים, ובחלק גדול מקורסי התרפיה הגופנית והטיפול בתנועה בעולם.

מאז התפתחות תוכנות המחשב הגרפיות, ניתוח תנועה לאבאן משמש כבסיס לניתוח תנועה אנושית לצורך פיתוחים בתחום הרובוטיקה, יצירת סרטי אנימציה ועוד.

בשנים האחרונות קיימת פריחה בתחום, עם העניין הגובר ביחסים שבין גוף ונפש. ספרים רבים נכתבים בנושא וקורסים חדשים נפתחים. עם התפתחות המחקרים העוסקים בנוירופסיכולוגיה ובקשרי מוח-תנועה-למידה, משמש ניתוח תנועה לאבאן ככלי יעיל לצפייה וזיהוי קשיים לימודיים והתנהגותיים אצל ילדים ובוגרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניתוח תנועה לאבאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 לאון, מ.(2006). מהו ניתוח תנועה לאבאן? [גרסה אלקטרונית]. אתר "דרך גוף בתנועה". נדלה בתאריך 7 ביולי 2012.
  2. ^ Bartenieff I.(2002). Body movement:coping with the environment.NY: Routledge p.19-21
  3. ^ Bartenieff I.(2002). Body movement:coping with the environment.NY: Routledge p.51-53
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Bartenieff I.(2002). Body movement:coping with the environment.NY: Routledge p.55-56
  5. ^ Bartenieff I.(2002). Body movement:coping with the environment.NY: Routledge p.53-55
  6. ^ Bartenieff I.(2002). Body movement: coping with the environment.NY: Routledge p.56-63
  7. ^ על פי הערך באנגלית en:Laban_Movement_Analysis
  8. ^ Goldman E. (1999). Geometry of Movement. pp.49-52
  9. ^ Goldman E. (1999). Geometry of Movement. pp.49-52
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 Bartenieff I.(2002). Body movement:coping with the environment.NY: Routledge. p.25
  11. ^ Bartenieff I.(2002). Body movement:coping with the environment.NY: Routledge. p.83