נכות בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Merge-arrows-3.svg מתקיים דיון בו מוצע לאחד את הערך נכות עם ערך זה, הסיבה לכך היא: שניהם עוסקים בנכות כפי שהיא מוגדרת בחוק הישראלי.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.
סמל בינלאומי עבור סידור השמור לנכים או נגיש להם במיוחד, כמו חניית נכים, שירותי נכים וקופה בסופרמרקט הנגישה לנכים.

על פי הגדרת חוק הביטוח הלאומי נכות הינה אי יכולת תפקוד חלקי או מוחלט של חלק בגוף האדם. נכות יכולה להיות גופנית, קוגניטיבית או נפשית. רמת הנכות משתנה בצורה קיצונית החל מנכות קלה (צליעה קלה למשל) ועד לשיתוק כמעט מוחלט (ראו הגדרות אחרות).

בישראל, המוסד לביטוח לאומי מבטיח קצבת נכות מינימלית לכל מי שכושר השתכרותו פגום עקב נכותו. כמו כן, המוסד מספק קצבאות לשירותים מיוחדים, ועוד שירותים נוספים כגון שיקום מקצועי. נכים המוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי זכאים לשירותים והטבות שונות ממשרדי ממשלה שונים בהתאם לאופי נכותם וחומרתה.

קצבאות ושירותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הגדרת המוסד לביטוח לאומי "נכה" הוא תושב מדינת ישראל בגילאים 18 - 65, או 18 - 60 לנשים, אשר נכותו הרפואית כפי שזו הוגדרה על ידי ועדת הרופאים של הביטוח לאומי מפחיתה מכושרו להשתכר והכנסותיו לא עולות על 25% מהשכר הממוצע במשק, או שדרגת אי-יכולתו להשתכר כפי שנקבעה עולה על 50%. לאישה עקרת בית נלקחת בחשבון באותה מידה אי יכולתה לתפקד במשק הבית ב-50% ומעלה.

קצבת נכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל נכה שדרגת נכותו נקבעה ל-60% ומעלה זכאי לקצבת נכות. כך גם לנכה שהדרגה הכוללת של אי-יכולתו להשתכר עומדת לפחות על 40% ואחד מהליקויים צבר מינימום 25%. נכות בשיעור של 75% ומעלה מזכה את הנכה בקצבה מלאה, והיא עומדת על 1,937 ש"ח לחודש נכות החל מה-1 בינואר 2006. "קצבה חודשית נוספת" תיתכן אם הנכה אינו שוהה במוסד ואחד הליקויים צבר לפחות 50%. נכה אשר נקבעה לו דרגת אי-כושר של 60-74% זכאי לקצבה חלקית בהתאם לאחוז שנקבע.

נכה היוצא לעבודה יכול להמשיך לקבל קצבה רגילה אם משכורתו אינה עולה על 25% מהשכר הממוצע במשק ( כ-1,800 ש"ח נכון לשנת 2010). במתכונת החוק הנוכחית, הכנסה מעבר לסכום זה עלולה לסכן את קצבתו ואת זכויותיו כנכה. הצעת החוק ליישום דו"ח ועדת לרון לעידוד יציאת נכים לעבודה באה לטפל במצב זה ולהפחית את קצבת הנכות בצורה הדרגתית יותר, ולמנוע את הסיבוכים הבירוקרטיים הקיימים במתכונת הנוכחית‏[1].

שיקום מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכה אשר נקבעה לו דרגת נכות רפואית של 20% ומעלה זכאי לסיוע באבחון ושיקום מקצועי. אבחון כישוריו נערך לרוב במרכזי הכשרה מיוחדים ברחבי הארץ, שם הוא מקבל הכוונה כללית. שירות השיקום המקצועי כולל מימון שכר לימוד למסגרת הלימודית הנבחרת, מימון מלא של החומר הלימודי הנדרש, מימון הוצאות הנסיעה למקום הלימודים, ונכה אשר אינו זכאי לקצבת נכות יקבל גם דמי שיקום במשך תקופת האבחון כמו תקופת הלימודים. לאחר סיום מסגרת הלימודים, הנכה זכאי לסיוע במיקומו בשוק העבודה.

שיקום היא פעולה שבה חל ניסיון להחזרת אדם ככל האפשר לתפקוד נורמלי ותקין. השיקום הוא רצף תהליכים המסייעים לאדם בעל מוגבלויות להגיע לרמה מקסימלית של תפקוד. הוא נועד לאפשר לאדם הנכה אוטונומיה ולהכינו לקראת השמה במקומות תעסוקה.(גמליאל, 1985; טלר, 2001; פלדמן, 2007). מטרתה של מסגרת השיקום היא לסייע לאדם המוגבל בכל דרך אפשרית: טיפולים פיזיים, טיפולים נפשיים, טיפולי רווחה, מציאת עבודה, מלגות שונות ללימודים וקצבאות הניתנות לנכים ועוד. סך הכל קיימים שלושה סוגים של שיטות סיוע: אמצעים פיזיים (תרגילים ותנוחות שונות), מכשירי עזר מכניים, וטיפול פסיכו חברתי. כל אדם נכה במדינת ישראל, זכאי לזכויות רפואיות על פי חוק, בתנאי שהוא משלם דמי ביטוח לאומי. כספים אלו קבועים על-פי חוק ומטרתם לשפר את איכות ורמת החיים של הנכה בצורה ניכרת. לאחר שמכיר ביטוח לאומי במגבלת הנכה, הוא תחילה בודק אם אכן נכותו פוגמת ביכולתו לפרנס את עצמו ולקיים שגרת חיים יומיומית. ישנם מבחנים שונים הנערכים על ידי ביטוח לאומי כדי לקבוע אחוזי נכות, אשר מקנים זכויות שונות ועל כן יש להבין תחילה את אופי הפציעה או רמת הנכות של הנכה. נכה בזרגת נכות של 20% (ומעלה)זכאי לסיוע בשיקום ואבחון מקצועי. מטרתו של חוק שוויון זכויות לבעלי מוגבלות במדינת ישראל היא שילובם של נכים בעבודה והענקת העדפה מתקנת לנכים.חוק נוסף שנחקק למען הנכים בישראל הוא החוק למען נגישות הנכה בישראל- על פיו כל מבנה ציבורי שנבנה בישראל חייב על פי חוק לכלול אמצעי גישה לנכים. אדם נכה בישראל זכאי לזכויות רבות: כל אדם הנכה בישראל זכאי לתו חנייה לנכה- לשם הניידות והנוחות, הקלות בתשלומי ארנונה, פטור ממס הכנסה, זכויות מול כל גוף ממשלתי, הנחות שונות בכל משרד ממשלה, אגרות לימוד קבלת סיוע בניידות, חברות סיעוד, מרכזי מגורים לשם עזרה במגורים עצמאיים והטבות וזכויות רבות אחרות.

ארגונים פרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקבלה למדינות נוספות בעולם גם בישראל קיימים ארגונים פרטים המסעיים לנכים בדרכים שונות, בסיוע נפשי וחומרי (במישור התעסוקתי ובהלוואות). ארגונים אלה מתחלקים לפי סוג נכות (כדוגמת טיפול בנכויות קשות), גילאים (כגון התעסקות עם גיל צעיר), סיבת הנכות (כגון תאונות עבודה או נפגעי איבה), דרך הסיוע (סיוע נפשי או סיוע חומרי) ועוד.

נגישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נגישות בישראל

לנכים בישראל הזכות לנגישות למקומות ציבוריים. זכות זו מעוגנת בחוק התכנון והבניה החל מיום ה-1 באפריל 1972. על פי חוק זה חייב כל מבנה ציבורי שנבנה בישראל לכלול אמצעים שיאפשרו גישה לנכים. ישנם חוקי נגישות נוספים בישראל והבולט שבהם הוא התיקון משנת 2005 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

חסמים ואפליה בעולם התעסוקה של אנשים עם מוגבלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עפ"י פלדמן, דניאל להב וחיימוביץ (2007)‏[2]נגישות החברה הישראלית לאנשים עם מוגבלות בפתח המאה ה-21, בצד האפליה הישירה קיימים גורמים וחסמים נוספים רבים כך, למשל, סביבת העבודה הפיזית ונוהלי העבודה, אשר מגדירים את דרישות התפקיד ונאחזים כנתונים מובנים מאליהם, מעוצבים ומוגדרים מבלי להביא בחשבון את צורכיהם של אנשים עם מוגבלויות. יש הסכמה אוניברסלית שאנשים עם מוגבלות נמצאים בעמדה נחותה בשוק העבודה של היום. אנשים עם מוגבלות או שהם מובטלים או שנמצאים במקומות עבודה שלא מותאמים ליכולות שלהם. חוסר שוויון נמצא לא רק בגלל המגבלות של האדם. בחברה המערבית החל מהמאה השמונה עשרה משמעות העבודה מבוססת על ערכים ועקרונות מסוימים: רדיפה אחרי רווח מקסימלי, עבודה על פי משכורת ותחרות של עובדים. כל זה משפיע לרעה על אנשים עם מוגבלות. המגבלה בתפקוד תגרום לאי העסקה . אנשים עם מוגבלות לעתים לא מחפשים עבודה כי מראש ידחו אותם בעקבות הפליה.

ההיסטוריה של תעסוקת אנשים עם מוגבלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברנס (2000)‏[3] טוען כי בעבר, כאשר עבודה הייתה מבוססת על עקרונות של צורך חברתי, התחייבות ותלות הדדית, קיבלו אנשים עם מוגבלויות לעבודה. כמעט חצי מיליון עובדים מוגבלים עזרו בכל מיני רמות במאמץ המלחמתי בשנת 1939-1945 בתקופת מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה הרבה מהממשלות הכניסו מאמצים לתחזק את המצב ולהמשיך להעסיק אנשים בעלי מוגבלויות מתוך התחייבות חברתית שהרגישו כלפי העובדים ואלו שנפצעו במלחמה. בהמשך ההעדפות הממשלתיות השתנו וגם המדיניות השתנתה בשוק העבודה שהמרכזיות בה היא תפוקה ורווח.

התפיסות שלנו לגבי מוגבלות כמו גם של משמעות של עבודה זה בעצם יצירה חברתית וזה יכול להשתנות. הגלובליזציה של הכלכלה העולמית וההתפתחויות טכנולוגיות מאז שנת 1945 מציעים הרבה אפשרויות של תעסוקה לאנשים עם מוגבלויות. למרות חקיקה שנעשתה נגד הפלייה של אנשים עם מוגבלות בפועל עדיין נמשכה ההפליה נגד אנשים עם מוגבלויות , החברה עדיין מסתכלת על האדם עם הנכות בגישה שהלקות היא הגורם למגבלות ולא הדרך שהחברה מאורגנת ולכן כל הבקשות הלגיטימיות של אנשים עם מוגבלות לשינויים והתאמות בעבודה נראים לא הכרחיים ולא מציאותיים.

סטיגמה כלפי אנשים עם מוגבלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיגמה משקפת את התרבות והחברה. היא מייצגת ראייה לחיים ומערכת של מבנים אישיים וחברתיים. הסטיגמה משקפת תהליך אשר יוצר קטלוג חברתי. השפעת הסטיגמה מורגשת מקבוצה דומיננטית ,קבוצת הכוח, אשר היא הקובעת איזה שוני מקובל או לא מקובל. עפ"י קולמן בראון (2006),‏[4]כל סטיגמה מייצגת את השיפוט הערכי של הקבוצה הדומיננטית. היא מבוססת על שוני אנושי בין אנשים ולכן כל אחד יכול למצוא את עצמו כבעל סטיגמה. הסטיגמה הינה תלוית תרבות ותקופה והיא עניין של השוואה חברתית. סטיגמה מאפשרת לחלק מהאנשים להרגיש עליונות כלפי האחר, כדי שהאדם ירגיש טוב כלפי עצמו. יש אנשים שמתנהגים בצורה מוזרה אך הם בעלי השפעה וכוח ולכן המוזרות שלהם אינה מקוטלגת כסטיגמה. לכוח והשפעה חברתית יש תפקיד מרכזי. אנשים שלא בעלי הסטיגמה מעבירים מסר של נחיתות לבעלי הסטיגמה וע"י דחייה חברתית ובידוד חברתי וחוסר ציפייה מהם, אנשים הופכים להיות תלותיים חסרי אונים וילדותיים בגלל שזה מה שמצופה מהם. הדחייה החברתית קשורה גם לאדם עצמו וגם לסביבתו הקרובה לו. סטיגמה מתרחשת כאשר יש שליטה חברתית קיימת או כאשר השוני הלא רצוי מוביל לאיזשהו הגבלה בתנועתיות חברתית ופיזית ויוצרת מחסומים אשר יכולים למנוע מהאדם לממש את הפוטנציאל שלו. ישנן משמעויות עצומות לזהות הסטיגמטית של אדם על ההערכה העצמית שלו, הכבוד והביטחון שלו ולעתים קרובות יש לכך תוצאות מרחיקות לכת בכל תחומי החיים.

עבור רבים עם מחלות ומצבים רפואיים, סטיגמה הינה עובדה שיש להתמודד איתה באופן יומיומי. המודל של פרסונס[5]הגדיר את תפקיד החולה כמצב של חריגה חברתית בהקשר לציפיות חברתיות, מוסדיות, סנטימנטים וסנקציות: הסטיגמה היא סוג של ניגוד בין הזהות החברתית בכוח לזו שבפועל. האפיון כשלעצמו אינו בעל ערך טוב או רע, אלא תמיד נבחן בהשוואה למשהו אחר.

ישנם שלושה סוגים של סטיגמה:‏[6][1]


1. ליקויים גופניים למיניהם.

2. תכונות אישיותיות לא רצויות.

3. סטיגמה שיבטית הנובעת מדת, גזע ולאום ועוברת בקשרי משפחה.

לאדם בעל הסטיגמה יש שוני לא רצוי ולא צפוי. כאשר נוצרה קבוצה על בסיס סטיגמה כלשהי, ייתכן ויתארגנו אנשי הקבוצה ויקימו משרד או ארגון שיקדם את ענייניהם. בדרך כלל מדובר ביצירת תווית מיטיבה יותר של הסביבה כלפי בעלי הסטיגמה. ישנם שני שלבים ראשוניים שמתרחשים אצל האדם בעל הסטיגמה:

1. הגילוי של האדם כי הוא בעל סטיגמה מסוימת.

2. למידה והפנמה של נקודת המבט הנורמאלית ורכישת סברותיה של החברה ביחס לזהות וביחס לשאלה איך זה להיות בעל סטיגמה.


המסגרת להבנת מה גורם לסטיגמה במקום העבודה, מחולקת לשלוש בעיות:

  1. ידע- שנובע מחוסר הבנה או בורות כלפי אנשים עם מוגבלויות.
  2. גישה- דעות קדומות כלפי אנשים, התייחסות נובע מדעות קדומות.
  3. ההתנהגות עצמה כלפי אנשים עם מוגבלויות היא ההפליה עצמה.

מסקר אותו ערך משרד התמ"ת ב-2009 וביקש לבדוק‏[7] סקר התמ"ת מדוע מעסיקים לא פונים לאנשים עם מוגבלויות, נמצא כי לדעתם המעסיקים אולי יש משהו שיגרום ויאיים על הביטחון של לקוחות או אנשי צוות עצמם בהתנהגות עצמה, אולי אדם לא יעמוד בלחץ של העבודה וזה יגרום למשבר, או התנהגויות לא רצוניות ומוזרות שיכולות להרתיע את האנשים העובדים במקום. כמו כן יש סיכוי שאנשים עם מוגבלויות לא יעשו את העבודה בצורה הטובה, יחסירו הרבה , לא יביאו את התפוקה הנדרשת.

תעסוקת אנשים עם מוגבלויות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עפ"י אלפסי (2010)‏[8] מצב התעסוקה הנוכחי של אנשים עם מוגבלויות בישראל ובעולם הוא עגום למדי, 18.1% מאוכלוסייתה של מדינת ישראל הם אנשים עם מוגבלויות ושיעור התעסוקה בקרבם עומד על 43.2% נכון לשנת 2011 . ממוצא שכרם נמוך כ1,200 ש"ח לעומת עובדים ללא מוגבלויות. אחד הגורמים המרכזיים היא ההפליה הישירה כלומר,קיומם של דעות קדומות והנחות סמויות בדבר אי יכולתם של אנשים עם מוגבלויות להיות חלק משוק העבודה. על פי סקר של משרד התמ"ת מעסיקים חושבים שאנשים עם מוגבלויות הינם יעילים פחות, מתאימים פחות לעבודה עם קהל, יוצרים השפעות שליליות על יתר העובדים וזוכים בהגנות יתר מפני פיטורין. ככלל, מעסיקים חשים כי מוקד העסקתם של אנשים עם מוגבלויות נעוץ בחסד, ולא בשיקול כלכלי, וחלקם גם מאמינים כי שילובם של אנשים עם מוגבלויות באוכלוסייה של המועסקים אינו תפקידו של השוק החופשי, אלא של המדינה.[2]

הרקע לחקיקה - היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן מנחם (1998)‏[9] מסביר כי עד שנות התשעים היו מקובלות בעולם המערבי שתי גישות עיקריות: 1. הגישה הליברלית, לפיה המדינה מתערבת באופן מינימאלי בפתרון בעיות חברתיות, לרבות זכויות של אנשים עם נכויות ולפי כך נותנת לאדם קצבת נכות רק אם אין ביכולתו להשתכר או לקיים את עצמו.

2. גישת מדינת הרווחה המתייחסת למגוון רחב יותר של צרכים ומפגינה גמישות רבה יותר במבחני זכאות.

החל משנות התשעים מדינות רבות החלו לפעול לקידום מדיניות לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, תוך חיזוק גישה מאוזנת המדגישה את המחויבות של האדם, המעסיק והמדינה לשינוי המצב.

רימרמן וארטן ברגמן (2005) מציינים כי‏[10] בישראל ישנם בעלי עסקים שמשלמים לעובדים עם מוגבלויות שכר מופחת, דבר שמסודר עם גופים להשמת נכים בעבודה, וזאת מתוך כך שיכולת העבודה של אנשים עם מוגבלויות היא פעמים רבות מופחתת מיכולת העבודה של אנשים ללא מוגבלות. וכן כדי שהעסקת אנשים עם מוגבלויות תשתלם למעסיק.

חוקים והתערבויות למניעת אפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלדמן וארניאס (2004)‏[11]מציינים מדינות שונות בתוכן ישראל, החלו לפתח תוכניות התערבות טיפוליות ושיקומיות לעידוד היציאה לעבודה הרחבת שירותי תעסוקה מוגנת ונתמכת, מפעלים מוגנים, מועדונים תעסוקתיים, מפעלונים ועד להשמה בעבודה בשוק החופשי. על מנת לקדם את התקנות לשם כך הוגדרו מדדים מעשיים להתאמות בתעסוקה בשוק החופשי עבור אנשים עם מוגבלות נפשית, שכלית, קוגניטיבית, פיזית וחושית, וכן התאמות משותפות לכל המוגבלויות. חובת הייצוג ההולם כוללת גם את איסור ההפליה כלפי אדם עם מוגבלות מתוך הנחת היסוד של המכשול העיקרי של השתלבות בשוק העבודה טמון ביחס מפלה ועמדות שליליות מצד מעבידים וארגוני מעסיקים.


חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (1998)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 חוקקה הכנסת את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, שבא להגן על זכויותיהם של נכים, כאמור בסעיף 2 לחוק: "חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו". חקיקת חוק שוויון זכויות ,נבעה מהשאיפה להביא לידי תיקון מבני כולל שיכיל התייחסויות לכל תחומי ההפליה וההדרה של אנשים עם מוגבלויות. יוזמת החקיקה נבעה מההבנה שדפוסי ההדרה של אנשים עם מוגבלויות בתחומים שונים הינם דומים למדי, וכי כולם כרוכים בהיסטוריה ארוכה של פטרונות ודיכוי, גם אם הם נבעו לעתים מכוונות טובות ומרצון להיטיב עם אותם אנשים. עיקרון היסוד שעומד מאחורי החקיקה הינו הזכויות שיש לאנשים עם מוגבלויות למחויבותה של החברה הישראלית להעניק להם זכויות אלו וכן ההכרה לעיקרון כבוד וערך האדם ועיקרון השוויון. כלומר, החברה בישראל צריכה לפעול על מנת לקדם את ענייניהם לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, לכבד אותם כבני אדם בעלי זכויות שוות ולמנוע יצירת הפלייה על רקע הנכות שיש להם.ניתן לומר שעצם חקיקת החוק יש בה משום הכרה באנשים עם מוגבלויות כקהילה בעלת צרכים מיוחדים שזקוקה להגנה חוקתית.

בין השאר עוסק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בשילובם של נכים בעבודה. החוק אוסר אפליה של נכה בעבודה על כל שלביה: קבלה לעבודה, תנאי העבודה, קידום בעבודה ופרישה מעבודה. על פי חוק זה נפסק כי פיטוריו של עובד, שעקב מחלתו נאלץ להקטין את שיעור משרתו ממשרה מלאה לחצי משרה, אינם תקינים. החוק מעניק העדפה מתקנת לנכים, בקובעו: "אין רואים כאפליה פסולה פעולה שנועדה לתקן הפליה קודמת או קיימת של אנשים עם מוגבלות או שנועדה לקדם את השוויון של אנשים עם מוגבלות". החוק דורש מהמעביד שיפעל למען מתן ייצוג הולם בקרב עובדיו לאנשים עם מוגבלות. גם שר העבודה והרווחה נדרש לפעול למען שילובם של נכים במעגל העבודה.

החוק המשופר למקבלי קצבת נכות היוצאים לעבוד(2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ועדת לרון " הוקמה כדי לבחון את שילובם של אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה. לאור המלצות הוועדה, החל ב-1.8.09 נכנס לתוקף תיקון חוק הביטוח הלאומי, הבא לשפר את התנאים של מקבלי קצבת נכות שיוצאים לעבוד. התיקון בחוק משפר את התנאים של מי שיוצא לעבוד, ואינו פוגע בזכויות של מי שלא עובד. החוק המשופר למקבלי קצבת נכות היוצאים לעבוד - אתר הביטוח הלאומי נכה שיצא לעבוד ייהנה מהכנסותיו מעבודותיו תוך ירידה הדרגתית בלבד ובלי פגיעה בהטבות הנלוות. הכוונה של המדיניות לעודד יציאה לעבודה לאנשים בעלי מוגבלות אך בפועל החוק נכשל כי מתברר שמי שהתרגל לחיות שנים בבית על חשבון קצבאות ביטוח לאומי יתקשה לצאת לעבודה גם אם זה משתלם כלכלית. אורלוזרוב (2010)‏[12] [3] מסבירה כי החסמים העומדים בפני אנשים עם מוגבלות הם יותר מורכבים מרק שאלת השתכרותם , הם זקוקים להשלמת השכלה, להכשרה מקצועית, לרכישת כלים להתמודד עם שוק העבודה, לטיפולים פיזיים שיאפשרו להם לצאת לעבודה ולהעצמה אישית. הם גם זקוקים לשוק עבודה פתוח שיהיה מוכן לקלוט אותם על אף מגבלותיהם.

שילוב נכים בחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שילוב צעירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קושי ראשוני של הנכים הוא בטווח הפעילות החברתית שהנכה מסוגל לפעול בה, כך ילד נכה אינו יכול בהכרח להשתתף בכל הפעילות של תנועות הנוער הרגילות. קושי נוסף הוא הצורך שלו בהזקקות להוריו או גוף תומך לצורך כל פעילות שברצונו לעשות. ארגונים שונים שואפים ליצור אלטרנטיביות חברתיות, חלקם מיועדים לנכים ומספקים הווי וחוויה חונכות אישית עם שילוב באוכלוסייה שאינה נכה פיזית (כגון ארגון קו לחיים) וחלקם עובדים על התקדמות בחיים השמה לעבודה חוגים שבועיים וקשרים חברתיים עם אוכלוסייה שאינה נכה פיזית (כגון בית הגלגלים).

זכותו של הנכה לקבל את התנאים האופטימלים ביותר כפי שזוכה להם כל אדם במדינת ישראל. כדי להעלות את איכות חייו של הנכה יש ליצור איזון בין צרכיו, רצונותיו וכישוריו. נכות של אדם נקבעת לפי רמת התפקוד שלו ועד כמה הוא נזקק לסיוע של הזולת בחיי היומיום. למשל, קיימים מקרים של ילדים נכים אשר זקוקים להשגחה מתמדת, ואחרים זקוקים לסיוע רק בהלבשה או במספר פעולות אחזות בלבד. הוריי הילד הנכה נאלצים פעמים רבות להיעדר ממקום עבודתם כדי ללוות את הילד לטיפולים ואשפוזים בבית חולים.(טלר, 2001; רימרמן, 1986). הילד הנכה משולב לעתים בכיתות רגילות ולעתים בכיתות של החינוך המיוחד. שילובם של הילדים הנכים במסגרות הרגילות עשוי לטפח תחושת שייכות לקהילה, לעודד ערכים של כבוד ולהבטיח נגישות חברתית לילדים נכים ומשפחותיהם. שילובם כבר בגיל הרך מעודד תקוות להשתלבותם העתידית בקהילת הבוגרים. לצורך התפתחות תקינה של הילד חשובה היכולת שלו ליצור מערכות יחסים עם חברים בני גילו ויכולתו לטפח ידידויות. קיימים ילדים נכים עם ליקויים בתחום השפה והלשון שלהם קשיים רבים ביצירת קשרים חברתיים הדדיים עם חברים בני גילם. לעתים, במקרים שאינם חמורים משתתף הילד הנכה גם בפעילויות ושיעורי חינוך גופני בבית הספר. כמו כן, למען צרכיו של הילד הנכה קיימים בבתי הספר מעברים נגישים לכיסאות גלגלים. קושי ראשוני של הנכים הוא בטווח הפעילות החברתית שהנכה מסוגל לפעול בה. ועל כן, למען בעלי הנכות, ארגונים שונים שואפים ליצור אלטרנטיביות חברתיות, חלקם מיועדים רק לנכים ומספקים הווי וחוויה (כגון ארגון קו לחיים) וחלקם שואפים לשלב נכים בחברת אוכלוסייה שאינה נכה פיזית (כגון בית הגלגלים) (טלר, 2001 ;פלדמן, 2007; רימרמן, 1986)‏[13].

שילוב בוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכים עשויים להתקל בקשיים במגורים עצמאיים. לשם כך מוקמים מרכזי מגורים מוגנים ייעודיים. במרכזים חדרי מחשבים, חדרי יצירה, ואולמות לצורך פעילויות חברתיות מאורגנות. הפעולות עשויות להיות מאורגנות על ידי מרכז המגורים או על ידי מתנדבים, במסגרת מחויבות אישית, תנועת נוער או באופן פרטי. דוגמה למרכז כזה היא "בית קסלר" שבקריית חיים.

נכים רבים אינם מוגבלים בבחירת עבודתם כלל. נכים בעלי כושר עבודה מוגבל עשויים למצוא עבודה במסגרת מפעלים ייחודיים, כגון מפעלי "המשקם". הם עשויים ליצור עבודות אמנות, אשר משווקות בדרך כלל על ידי מרכז המגורים או מרכז התעסוקה בו הם עובדים.

הארגון הבינלאומי אמני הציור בפה או ברגל פעיל בישראל משנת 1965 וחבריו הם ציירים נכים, אשר הארגון משווק את מוצריהם, בין הנפוצים בהם הם לוחות שנה ואגרות שנה טובה.

ביטוי עצמי של נכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחרונה, קהילת הנכים נותנת יותר ויותר ביטוי לעצמה, כקבוצה, אך במיוחד כפרט. חשוב לאדם נכה לשמור על עצמאותו. דרך הביטוי מעוררת מחלוקת, יש כאלה הנמנעים מלהתייחס לנכות ויש כאלה המדגישים אותה. אלה הנמנעים מלהתייחס לנכות, טוענים שהנכות לא צריכה להכתיב מי שהם, והנכות נראית בעיניהם כדבר מביש היוצר פריק שואו. לעומתם, המצדדים ברצון להדגיש את הנכות טוענים כי יש לתת לנכות לגיטימציה כעוד אספקט בחיים ולהימנע ממבוכה ומחוסר כנות. הנכות נתפסת כאתגר, כקושי אך גם כאספקט מפרה אשר מחזק רגשות פנימיים ואת החושים הבריאים ואינה העיקר באישיות הפרט אך חלק ממנה.

ב-2005 הופק בישראל פסטיבל אמנות בשם "100% אמנות"‏[14] על ידי מיכאל קירשנבאום (נכה צה"ל ורקדן מקצועי) אשר מייצג אמנים נכים ובריאים יחדיו בדגש על הנכות.

בנובמבר 2004 עלתה תצוגת אופנה בשם "אני נכה וסקסי" ביוזמתם של 3 נכים צעירים (טליה גלעד, עידו גרינגרד ורוני ווינר) אשר העלתה דוגמנים נכים ובריאים יחדיו ודגלה בכנות, ראייה אופטימית, שילוב והדגשת הפרט. התצוגה שילבה מעצבי אופנה בכירים בישראל ונחלה הצלחה. אך לא נוצרה המשכיות לערב זה. ב-2006 הרימה חברת האופנה "כאוס" את הכפפה והשתמשה בדוגמנים נכים לקמפיין נגד תאונות דרכים ופוסטרים ענק נתלו מול מגדלי עזריאלי.

ישנם אמנים רבים בארץ ובעולם, אשר הנכות נותנת להם מימד אחר. בישראל, ישנם מספר אמנים מפורסמים: הרקדנית והכיאוגרפית תמר בורר. עמותת וקבוצת התיאטרון נא לגעת, בה פעילים שחקנים עיוורים וחירשים, הקימה ביפו מרכז תרבות המשלב ערבים ויהודים.

מיזמי דיאלוג בחשכה ו"הזמנה לשקט" במוזיאון הילדים חולון, בהנחיית מדריכים עיוורים וחירשים מיועדים לקרב את הקהל הרחב להווית העיוורון והחרשות דרך התנסות חוויתית.

נכי צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נכה צה"ל

נכה צה"ל הוא אדם שנפגע או שחלה החמרה במצבו הבריאותי עקב שירותו הצבאי בצה"ל. מעמדו של נכה צה"ל נקבע בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 (נוסח משולב), על פיו "נכות" פירושה איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, או פחיתת כושר זה כתוצאה מחבלה, מחלה או החמרת מחלה. יוכר כנכה מי שלקה בנכות בעת שירותו הצבאי ועקב שירות זה. בטרם יחשב תובע כנכה צה"ל עליו לפנות בתביעה לקצין התגמולים.

ספורט נכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספורט נכים

בארץ פועלות קבוצות ספורט נכים מן הטובות בעולם, ביניהן איל"ן קריית חיים, מועדוני אתגרים, מועדון ספיבק, ובית הלוחם חיפה. מועדונים אלו מצטיינים בייחוד בענף השחייה והשיט, בהם זוכים שחיינים נכים ישראלים במדליות זהב באולימפיאדות הנכים, אשר מתקיימות מיד לאחר האולימפיאדות הרגילות. בספורט הריצה מצטיין בזה נבבה המדורג חמישי בעולם בריצת מרתון לעיוורים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעת החוק של השר הרצוג ליישום דו"ח ועדת לרון לעידוד יציאת נכים לעבודה. השר הרצוג: "זוהי החלטה היסטורית הפותחת פתח לאנשים עם מוגבלויות להשתלב בתעסוקה ובחברה", באתר משרד הרווחה והשירותים החברתיים, 8 ביולי 2007
  2. ^ פלדמן, ד', דניאל - להב, י' וחיימוביץ', ש'. (2007). נגישות החברה הישראלית לאנשים עם מוגבלות בפתח המאה העשרים ואחת.משרד המשפטים
  3. ^ Barnes, C. (2000).A working social model? Disability ,work and disability politics in the 21st century .Critical Social Policy, 20:441
  4. ^ .Coleman, L. M. (2006). An Enigma Demystified. The disability studies reader, 141-160‏
  5. ^ parsons, t.(1975). The Sick Role and the Role of the Physician Reconsidered. heaith and society.vol53(3), 257-278
  6. ^ Stigma and discrimination of mental health problems: workplace implications-Occupational Medicine Oxfordjournals.org occup Med 2010 60(6):414-415
  7. ^ משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה - אנשים עם מוגבלות בישראל בעשור האחרון דיוקן נתונים סטטיסטי: מאפיינים סוציו דמוגרפיים ותעסוקתיים— (2009)
  8. ^ אלפסי, מ'. (2010). אנשים עם מוגבלויות בישראל - אומדן האוכלוסייה, מאפייניה וחסמים לתעסוקה. משרד התמ"ת.
  9. ^ בן מנחם, ע'. (1998). חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות בעבודה.מכון סאמיט,ירושלים
  10. ^ רימרמן, א', ארטן-ברגמן, ט' (2005). חקיקת זכויות נכים ויישומה בישראל- מגמות וכיוונים עתידיים.ביטחון סוציאלי,69, 11-31 .
  11. ^ פלדמן,ד', ארניאס,ר' (2004 ).אנשים עם מוגבלות בישראל- 2004 ,ירושלים:משרד המשפטים,נציבות שיוון לאנשים עם מוגבלות.
  12. ^ ארלוזורוב, מ'. ( 2010). מדינת ישראל כולאת את נכיה בבית. כתבה בעיתון הארץ.
  13. ^ שילוב הילד עם נכות גופנית בחינוך הגופני - תנאים תומכים ומכשולים, אתר מכון וינגייט
  14. ^ ענת ריב"א, פסטיבל של אומנות, לא פסטיבל של נכים, באתר ynet