נלסון רוקפלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נלסון רוקפלר
Nelson Rockefeller.jpg
תאריך לידה 8 ביולי 1908
בר הרבור, מיין
מפלגה רפובליקנית
בת-זוג הפי רוקפלר

תקופת כהונה 19 בדצמבר 1974
20 בינואר 1977
תחת הנשיא ג'רלד פורד

נלסון אולדריץ' רוקפלראנגלית: Nelson Aldrich Rockefeller;‏ 8 ביולי 190826 בינואר 1979) היה סגן נשיא ארצות הברית ה-41, מושל מדינת ניו יורק, נדבן ואיש עסקים.

רוקפלר הנהיג את האגף הליברלי של המפלגה הרפובליקנית ושימש כמושל מדינת ניו יורק בשנים 1959–1973, תקופה שבה יזם מפעלי בנייה רבים ומודרניזציה של שירותי המדינה. הוא עשה ניסיונות חוזרים להיבחר לנשיא ארצות הברית, אך נכשל. בשנת 1974 מונה לסגנו של הנשיא ג'רלד פורד ושירת במשרה זו בשנים 1974–1977. הוא לא הצטרף לניסיונו של פורד להיבחר לתקופת כהונה שנייה בשנת 1976, ופרש מן החיים הפוליטיים. רוקפלר השתייך לאחת המשפחות העשירות בעולם.

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוקפלר נולד בעיירה בר הארבור שבמדינת מיין. הוא היה בנם של ג'ון דייווידסון רוקפלר הבן ואבי אולדריץ' רוקפלר ונכדם של מייסד חברת הנפט סטנדרד אויל ג'ון דייווידסון רוקפלר האב ושל הסנטור נלסון אולדריץ', חבר המפלגה הרפובליקנית מרוד איילנד. לרוקפלר היו ארבעה אחים ואחות. בשנת 1930 הוא סיים לימודיו בדארטמות' קולג'. תקופת מה עבד בחברות ובמפעלי צדקה השייכים למשפחתו בטרם החל בפעילות ציבורית. בין השנים 1939–1958 שימש כנשיא המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, שאותו יסדה אמו.

תחילת דרכו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוקפלר היה פעיל בקידום מודרניזציה וליברליזציה כלכלית במדינות אמריקה הלטינית. הוא עבד בשליחותם של הנשיאים רוזוולט, טרומן ואייזנהאואר. עם תום מלחמת העולם השנייה עמד בראש מועצת היועצים לפיתוח בינלאומי, כחלק מתוכנית Point Four Program, אותה יזם הנשיא טרומן לסיוע כלכלי למדינות מתפתחות. בשנים 1954–1955 שימש כיועץ מיוחד ליחסי חוץ לנשיא אייזנהאואר, בטרם מונה לעמוד בראש המועצה לתאום מבצעים - שהיא ועדה הפועלת במסגרת המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית והאחראית בין היתר על הפיקוח על פעולות ה-CIA. הוא התמנה לסגן המזכיר לבריאות, חינוך ורווחה של ארצות הברית.

בשנת 1956 ייסד את הפרויקט למחקרים מיוחדים (Special Studies Project) שנוהל על ידי הנרי קיסינג'ר ומומן על ידי קרן האחים רוקפלר שבראשה עמד באותה עת. מטרת הפרויקט הייתה לזהות ולהגדיר את הבעיות המרכזיות וההזדמנויות שבפניהן תתייצב ארצות הברית ולהבהיר את המטרות הלאומיות. תוצאות המחקר פורסמו בדוח בשנת 1961. עבודתו במסגרת פרויקט זה עם הנרי קיסינג'ר התפתחה ליחסים הדוקים לשארית חייו. הנרי קיסינג'ר תארו מאוחר יותר כעמיתו האינטלקטואלי הקרוב ביותר. מאותה עת העסיק רוקפלר את קיסינג'ר כיועץ במשרה חלקית, במיוחד בתחום מדיניות החוץ, עד שהחל לעבוד עבורו במשרה מלאה בשנת 1968.‏[1].

מושל מדינת ניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוקפלר בעת כהונתו כמושל ניו יורק בחברת נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון

בשנת 1956 עזב רוקפלר את עבודתו עבור הממשל הפדרלי והחל עוסק בפוליטיקה המקומית של מדינת ניו יורק ומקומה בין מדינות ארצות הברית. בשנת 1958 נבחר למושל ניו יורק, כשהוא גובר על המושל הקודם הרימן. רוקפלר שימש כמושל ניו יורק בין השנים 1959–1973. במהלך שנים אלה התמודד בהצלחה בארבע מערכות בחירות. למרות הונו, רוקפלר הצטייר כאדם נגיש להמונים, חסר גינונים, שרקם מערכת יחסים טובה עם העיתונות. העיתונאים נמנעו מלהרחיב בחופשותיו התכופות, אף כאשר הופיע שזוף היטב במהלך החורף הניו יורקי.

כמושל, רוקפלר חוקק חוקים מחמירים כנגד החזקה או מכירה של סמים. חוקים אלה, שנודעו בכינויים "חוקי הסמים של רוקפלר", נכנסו לתוקפם בשנת 1973 והם עדיין בתוקף, אף שעברו מספר שינויים שהפחיתו מחומרתם. חוקים אלה הם בין המחמירים ביותר, על עבירות סמים, בין מדינות ארצות הברית. רוקפלר תמך בעונש המוות וחתם, בתוקף סמכותו כמושל, על 14 צווים של הוצאה להורג בכיסא חשמלי. ההוצאה להורג האחרונה במדינת ניו יורק התבצעה בשנת 1963. חרף זאת, בשנת 1965 חתם על החוק המסיר את עונש המוות מספר החוקים, להוציא במקרים של רצח שוטר.

כמושל, אף שנבחר מטעם המפלגה הרפובליקנית, נקט בקו ליברלי בנושאים כלכליים והעלה את הוצאות השלטון המרכזי. רוקפלר השקיע בתשתיות, קידם נושאים סביבתיים, עזרה לעסקים ונושאי ביטחון סוציאלי. שלא כמו שמרנים רבים אחרים, שהתנגדו לאיגודים מקצועיים, רוקפלר שיתף פעולה עם האיגודים, במיוחד עם האיגודים בתחום הבנייה, שנהנו מן היוזמות הרבות שהחל בתחום התשתיות.

במהלך כהונתו כמושל, ב-13 בספטמבר 1971, לאחר ארבעה ימים של מהומות בכלא אטיקה, ציווה רוקפלר על 1,000 שוטרים ואנשי משמר לאומי להסתער על הכלא. יותר מ-40 איש נהרגו באירוע, מהם 11 מתוך 38 בני הערובה שהחזיקו האסירים. רוב מקרי המוות אירעו כתוצאה מירי של אנשי כוחות הביטחון. המהומות פרצו על רקע דרישה של האסירים לשפר את תנאי כליאתם. מתנגדי רוקפלר הטילו עליו באופן אישי את האחריות למקרי המוות, בין היתר כיוון שסירב להגיע לבית הכלא ולשוחח עם האסירים. מנגד, תומכיו, ואף שמרנים רבים שמתחו עליו ביקורת, הגנו על פעולותיו.

המושל רוקפלר יזם תוכניות בנייה גדולות ממדים בתחום התשתיות, שהותירו רישומן על מדינת ניו יורק. הוא מצא עניין אישי בתוכניות הבנייה שיזם והתעניין בפרטיהן. בין השאר היה הכוח המניע שהפך את אוניברסיטת מדינת ניו יורק למערכת ציבורית של השכלה גבוהה הגדולה ביותר בארצות הברית. רוקפלר יזם בניית אוטוסטרדות רבות והרחבת כבישים ראשיים אחרים, דבר ששיפר באופן משמעותי את זרימת התנועה בניו יורק. הוא יזם הקמת חברה ממשלתית לפיתוח אורבני לצורך בניית דיור מוזל.

הוא הקים קריית ממשלה ענקית, בתקציב של 2 מיליארד דולר, באולבני, בירת המדינה, הנקראת היום על שמו. הוא שיתף פעולה עם האיגודים המקצועיים לקידום תוכניות פנסיה לעובדי מדינה רבים, כגון מורים, מרצים, כבאים, שוטרים וסוהרים. הוא קבע במדינת ניו יורק את שכר המינימום הגבוה ביותר מכל מדינה אחרת בארצות הברית. בשנה הראשונה לכהונתו (59-60) עמד תקציב המדינה על 2.04 מיליארד דולר בעוד שבשנה האחרונה לכהונתו (73-74) עמד תקציב המדינה על 8.8 מיליארד דולר.

רוקפלר קידם יוזמות בתחום שימור הסביבה ותרם להרחבת מערכת הפארקים של מדינת ניו יורק ושיפור המתקנים הציבוריים בפארקים הקיימים. הוא שכנע את ציבור הבוחרים בצורך בחקיקה למכירת אגרות חוב ביותר מ-300 מיליון דולר לצורך רכישת יערות לטובת הציבור. יזם סקרים סביבתיים, כך למשל בנושא אובדן קרקעות חקלאיות לטובת פיתוח עירוני.

ניסיונותיו להיבחר לנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שזכה פעמים חוזרות בבחירות למשרת מושל מדינת ניו יורק, שאיפתו של רוקפלר לאורך שנים הייתה להיבחר לנשיאות ארצות הברית. הוא הוציא מכיסו מיליוני דולרים בניסיון לזכות בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית בשנים 1960, 1964 ו-1968. בשנת 1960 עזב את המירוץ עוד בשלבים המוקדמים לאחר שריצ'רד ניקסון זכה ביתרון משמעותי בסקרים. לאחר שפרש, תמך באופן נלהב בניקסון והתרכז במיתון עמדותיו של ניקסון.

בבחירות המקדימות בשנת 1964 נחשב למועמד מוביל בהתמודדו מול בארי גולדווטר, שהציג דעות שמרניות יותר והוביל את האגף הימני במפלגה הרפובליקנית. אולם גירושיו של רוקפלר ונישואיו בשנית פגעו באהדה אליו מצד מצביעים שמרנים. רוקפלר סיים שלישי בבחירות המקדימות בניו המפשייר בחודש פברואר, כשהוא מפגר אחרי הנרי לודג' וגולדווטור. הוא המשיך וקיבל מעט קולות בבחירות המקדימות במספר מדינות נוספות, עד שזכה באופן מפתיע בבחירות המקדימות באורגון בחודש מאי. סמוך לבחירות המקדימות בקליפורניה נולד בנו מנישואיו השניים, דבר שהחזיר לכותרות את פרשת גירושיו. בבחירות בקליפורניה שהתקיימו בתחילת חודש יוני, הפסיד רוקפלר ופרש מן המירוץ.

בשנת 1968 ניסה פעם נוספת לזכות בתמיכת מפלגתו כמועמד לנשיאות. הוא התמודד מול ניקסון ורונלד רייגן. רוקפלר היה הליברלי מבין השלושה, בעוד רייגן ייצג את השמרנים ואילו ניקסון את המתונים שבמפלגה. ניקסון הוביל באופן ברור לאורך כל הדרך, בזכות ארגונו, והביס בקלות את רייגן ורוקפלר.

סגן נשיא ארצות הברית, 1974–1977[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן הנשיא רוקפלר בחברת יושב ראש המטות המשולבים של צבא ארצות הברית בעת ישיבה ב-28 באפריל 1975 אשר דנה בפינוי סייגון

לאחר התפטרותו של נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון, מינה הנשיא החדש ג'רלד פורד את רוקפלר לסגנו, זאת לאחר תהליך ארוך של בחינת מועמדים שונים לתפקיד. בגיל 66 היה רוקפלר לסגן הנשיא ה-41 של ארצות הברית. מתחרהו העיקרי של רוקפלר לתפקיד היה ג'ורג' הרברט ווקר בוש.

רוקפלר הופיע לשימוע ממושך בפני בית הנבחרים של ארצות הברית וגרם למבוכה רבתי כאשר התברר כי נתן מתנות נדיבות ליועצים בכירים בבית הלבן, כגון הנרי קיסינג'ר. למרות זאת אישר בית הנבחרים את המינוי. מיעוט מבין האגף השמרני במפלגה הרפובליקנית, בהם בארי גולדווטר, הצביעו כנגד המינוי.

רוקפלר החל בתפקידו ב-19 בדצמבר 1974. בעת תקופתו בתפקיד התלונן רוקפלר לעתים קרובות כי פורד לא האציל לו סמכויות והטיל עליו משימות מעטות בלבד. בתגובה מינה פורד את רוקפלר לאחראי על היוזמה למלחמה באינפלציה. בחודש נובמבר 1975 הודיע רוקפלר לפורד כי אינו מעוניין להתמודד לצדו לתקופת כהונה שנייה. עיתונאים שיערו כי פורד העדיף לצדו כסגן נשיא את סנטור בוב דול, שהיה שמרני יותר.

בעת כהונתו של רוקפלר נקבע לראשונה מעון רשמי לסגן נשיא ארצות הברית בעיר וושינגטון, מעגל מצפה הכוכבים מס' 1. סגני נשיאים קודמים היו אחראים לאחזקת ביתם על חשבונם, אולם הצורך הגובר במערכת אבטחה לסגן הנשיא, הפך מנהג זה לבלתי מעשי. לרוקפלר היה כבר באותה עת בית מפואר בוושינגטון והוא מעולם לא עקר למעון הרשמי, אלא רק ערך שם מספר פגישות רשמיות. עושרו איפשר לו לתרום מיליוני דולרים לצורך ריהוטו של הבית.

את משכורתו כסגן נשיא תרם רוקפלר במלואה לשתי מטרות. חצייה לטובת תוכניות ממשלתיות לחינוך ילדים ממשפחות מעוטות הכנסה בערים והקמת מרכזי נוער ומשפחה בערים. חצייה השני נתרם לתוכניות להוראת האמנויות בבתי ספר ציבוריים של תלמידים ממשפחות מעוטות הכנסה.

רוקפלר כמעט ולא עשה שימוש במטוס הרשמי שהועמד לשימושו כסגן נשיא והעדיף את מטוסו הפרטי, אף לצורך מילוי תפקידו הרשמי. תחילה חש רוקפלר כי בכך הוא חוסך כספים למשלם המסים. לבסוף שכנעו השירות החשאי כי לצורך אבטחת שלומו בעת שהוא טס במטוסו הפרטי יש צורך בהוצאות גדולות הרבה יותר, כיוון שיש להטיס בנפרד סוכנים חשאים ליעדי טיסותיו, כיוון שמטוסו קטן מלהכילם.

ב-10 בינואר 1977, בשלהי כהונתו, העניק לו הנשיא פורד את מדליית החירות הנשיאותית.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוקפלר מת בשעות הערב של יום שישי, 26 בינואר 1979, בגיל 70, מהתקף לב, בנסיבות שלא התבררו עד תומן. על פי דיווחים ראשוניים רוקפלר שהה בעת מותו במשרדו שבמנהטן, שם כתב ספר על אוסף האמנות שלו, ושומר מצא אותו רכון על שולחנו. אולם, מאוחר יותר התברר כי רוקפלר שהה בעת מותו בדירתו ברחוב 54 במנהטן והיה בנוכחותה של עוזרתו מגן מרשק בת 26. זמן מה לאחר התקף הלב טילפנה מרשק לחברתה, העיתונאית פונצ'יטה פירס, וביקשה כי תבוא לדירה ופונצ'יטה הייתה זו שהזעיקה את כוחות ההצלה כשעה לאחר התקף הלב. כתבות רבות בעיתונות העלו השערות בדבר מערכת יחסים בין רוקפלר לעוזרתו. משפחת רוקפלר ומרשק לא הגיבו כלל על ההשערות.

גופתו של רוקפלר נשרפה ואפרו פוזר באחוזת משפחת רוקפלר בניו יורק. רוקפלר הוא סגן נשיא ארצות הברית הראשון שאין לו קבר או מצבה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Walter Isaacson, Kissinger: A Biography, New York: Simon & Schuster, Revised edition, 2005. (pp. 90-93),‏


סגני-נשיא ארצות הברית
ג'ון אדמס · תומאס ג'פרסון · ארון בר · ג'ורג' קלינטון · אלברידג' גרי · דניאל תומפקינס · ג'ון קלהון · מרטין ואן ביורן · ריצ'רד ג'ונסון · ג'ון טיילר · ג'ורג' דאלאס · מילרד פילמור · ויליאם רופוס קינג · ג'ון ברקינרידג' · האניבל המלין · אנדרו ג'ונסון · סקיילר קולפקס · הנרי וילסון · ויליאם א. וילר · צ'סטר ארתור · תומאס הנדריקס · לוי פ. מורטון · עדלי סטיבנסון · גארט הוברט · תאודור רוזוולט · צ'ארלס וורן פיירבנקס · ג'יימס שרמן · תומאס מרשל · קלווין קולידג' · צ'ארלס דאווס · צ'ארלס קרטיס · ג'ון גארנר · הנרי וולאס · הארי טרומן · אלבן ברקלי · ריצ'רד ניקסון · לינדון ג'ונסון · יוברט האמפרי · ספירו אגניו · ג'רלד פורד · נלסון רוקפלר · וולטר מונדייל · ג'ורג' הרברט ווקר בוש · דן קווייל · אל גור · דיק צ'ייני · ג'ו ביידן החותם של סגן נשיא ארצות הברית.