נמירוב

**נמירוב**
**Немирів**
סמל נמירוב סמל נמירוב	דגל נמירוב דגל נמירוב
מדינה	אוקראינה
אובלסט	ויניצה
נפה	נפת נמירוב
ראש העיר	ויקטור קאצ'ור
תאריך ייסוד	1506
שטח	13 קמ"ר
גובה	272 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	11,421 (1 בינואר 2022)
‑ צפיפות	894 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	48°58′46″N 28°50′38″E / 48.97944°N 28.84389°E
אזור זמן	UTC +2
	http://nemirov.at.ua/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים נמירוב

ערך זה עוסק בעיר במחוז ויניצה באוקראינה. אם התכוונתם לעיירה במחוז לבוב, ראו ניימירוב.

נמירוב (באוקראינית: Немирів, ברוסית: Немиров) היא עיר באוקראינה במחוז ויניצה המהווה את מרכז נפת נמירוב. אוכלוסיית העיר מונה כ-11 אלף תושבים. העיר נמירוב ידועה לשימצה בהיסטוריה היהודית, בשל הטבח של היהודים שבוצע על ידי קוזאקים של חמלניצקי.

מזקקת הוודקה האוקראינית נמירוף ממוקמת בנמירוב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הקדומה, התקיים במקום בו נמצאת נמירוב, יישוב סקיתי. בחפירות ארכאולוגיות, שנערכו באזור התגלו שרידי מבצר סקיתי מהמאה ה-5 לפני הספירה. במאות 10–11 התקיים במקום יישוב סלאבי בשם "מירוב", אשר נהרס במהלך פלישת הטטרים לרוס של קייב.

העיר בשם נמירוב מוזכרת לראשונה בכתבים פולנים משנת 1506. בשנת 1581 העיר קיבלה את זכויות מגדבורג. בשנת 1595 נכבשה העיר על ידי הקוזקים בפיקודו של סברין נליבייקו, אשר מרד בשלטון הפולני. ב-10 ביוני (31 במאי לפי הלוח היוליאני שהיה נהוג שם אז) 1648, כ' בסיון ה'ת"ח, נכבשה נמירוב ללא קרב על ידי קוזקים, שטבחו ביהודיה (גזירות ת"ח ת"ט). כעבור שנה הצליחו הפולנים לכבוש את העיר מחדש.

בשנת 1672 עברה נמירוב עם שאר ערי חבל פודוליה לשליטת האימפריה העות'מאנית. בתקופת השלטון הטורקי הייתה נמירוב מקום מושבו של מושל האזור. בשנת 1699, לפי הסכם קרלוביץ, הוחזרה נמירוב לידי הפולנים. בשנת 1793, בחלוקה השנייה של פולין, עברה נמירוב לשליטת האימפריה הרוסית.

יהודי נמירוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים החלו להתיישב בנמירוב בתחילת המאה ה-17, ובאמצע מאה זו נרצחו בידי הקוזקים. לאחר מכן, השתקמה הקהילה. סמוך לגזרות ת"ח–ת"ט כיהן ברבנות העיר חתנו של רבי מרדכי בעל הלבושים הרב יחיאל מיכל מנמירוב, שאף נרצח בפרעות.

בסביבות השנים ה'ת"ף–ה'תק"ם, היה המגיד מישרים בעיר רבי שכנא צבי מנמירוב, תלמידו של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל בעל המאור עיניים, ומחבר ספר "הרי בשמים" על חמשה חומשי תורה ועל חידושי הלכות ואגדות (מצאצאיו - הרב בן ציון לִכטמן).

העיר ידועה גם כמקום הולדתו ומגוריו של נתן מנמירוב, תלמידו של נחמן מברסלב.

בין מלחמות העולם נמנו בעיר כ-4,000 יהודים, רוב תושביה, ופעל בה בית ספר יידי.

ב-22 ביולי 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבשה העיר בידי הגרמנים, ואלו ריכזו את יהודיה כעבור כחודש בגטו מוקף גדר תיל שהוקם בה, בו חויבו בענידת סרט זרוע, בביצוע עבודות כפייה ובתשלום סכומי כופר לגרמנים.

בנובמבר 1941 נרצחו כ-2,680 מיהודי הגטו בבית חרושת ללבנים בעיר, ונקברו בקברי אחים. בסוף יוני 1942 נערכה בגטו שבעיר סלקציה, והיהודים שנמצאו בלתי כשירים לעבודה נרצחו בבור ירי.

כ-250 יהודים שהושארו בעיר שוכנו במתחם בית הכנסת הגדול בעיר, ונלקחו ממנו מדי יום לעבודות כפייה. בהמשך צורפו למתחם זה יהודים נוספים שנתפסו בסביבת העיר, והוא נשמר בידי שוטרים מקומיים, והוקף בגדר. באוגוסט 1942 הועברו למתחם זה כ-360 יהודים שגורשו מבסרביה ומבוקובינה, ורבים מהם נספו במקום בשל תנאי המחיה הקשים בו. ב-3 בספטמבר 1942 נרצחו כ-160 הילדים והקשישים היהודים ששהו במתחם. בדצמבר 1942 ובפברואר 1943 נרצחו יהודים נוספים במתחם, אשר נמצאו כלא כשירים לעבודה. כ-250 היהודים האחרונים במקום נרצחו ב-8 במאי 1943.

בתקופה זו פעל בעיר חסיד אומות העולם וילי ארם.

בשנת 2018 חוללו בנמירוב קברי יהודים על ידי שודדי קברים^[1]