נמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נמל תעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג
Flughafen Berlin Brandenburg „Willy Brandt“

סמל הנמל
BER Mar2012.jpgצילום מהאוויר של נמל התעופה ברלין שנפלד (ימין) ושל נמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג
נתוני השדה

קוד IATA
BER

קוד ICAO
EDDB

מפעיל Berliner Flughafen GmbH
עיר סמוכה ברלין
קואורדינטות 52°22′43″N 13°31′14″E / 52.37861°N 13.52056°E / 52.37861; 13.52056קואורדינטות: 52°22′43″N 13°31′14″E / 52.37861°N 13.52056°E / 52.37861; 13.52056
גובה מעל פני הים 154 רגל
47 מטר
ברלין ברנדנבורג - האתר הרשמי
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
07/25L 12,400 4,000 אספלט
07/25R 11,160 3,600 אספלט
מפת שדה התעופה
מפת מיקום שדות התעופה של ברלין כיום
בית הנתיבות בשנפלד כיום (צד יבשתי)
בית הנתיבות בשנפלד כיום (צד אווירי)

נמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג על-שם וילי ברנדט (גרמנית Flughafen Berlin Brandenburg „Willy Brandt“) הוא נמל תעופה חדש המוקם סמוך לברלין, בירת גרמניה, באתר בו פועל כיום נמל התעופה ברלין-שנפלד (Flughafen Berlin-Schönefeld).

נמל התעופה החדש, המכונה בקיצור בראשי התיבות BBI, עתיד להחליף את שלושת שדות התעופה שקדמו לו בברלין – ברלין-טגל, ברלין-טמפלהוף וברלין-שנפלד, כאשר טמפלהוף הפסיק את פעילותו כבר בשנת 2008. השדה החדש היה מתוכנן להפתח לתנועת נוסעים ביוני 2012, אך חודש לפני הפתיחה היא נדחתה במספר חודשים עקב בעיות בטיחות אש, ואחר כך נדחתה שוב למרץ 2013 ולאוקטובר 2013. בשנת 2014 התברר כי השדה יפתח בשנת 2015 לכל המוקדם.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

את העיר ברלין וסביבותיה משרתים כיום שלושה שדות תעופה. נמל התעופה טמפלהוף היה הראשון מביניהם והוא הוקם בשנת 1923 מדרום למרכזה של העיר. ב-1948, בעת פעולת הרכבת האווירית למערב ברלין הנצורה, הוקם נמל תעופה שני ברובע טגל צפונית מערבית למרכז העיר. נמל תעופה שלישי סמוך לעיירה שנפלד הוקם בשנת 1934 כחלק ממפעל המטוסים הנשל. לאחר מלחמת העולם השנייה וחלוקת ברלין, הפך נמל זה לנמל התעופה של ברלין המזרחית, בעוד ששני השדות האחרים שרתו את העיר המערבית. לאחר איחוד ברלין בשנת 1990, גדל היקף התעבורה האווירית בעיר באופן דרסטי. העיר ששבה להיות בירת גרמניה המאוחדת, הפכה שוב למרכז פיננסי וכלכלי, והתיירות בעיר זכתה לתנופה חסרת תקדים. כמות הנוסעים בנמל התעופה טגל, שהיה לנמל התעופה העיקרי של המטרופולין, גדלה מ-6.7 מיליון בשנת 1991 ל-11.5 מיליון בשנת 2005, ובנמל התעופה שנפלד נרשם גידול של כמעט פי חמישה, מ-1.07 מיליון בשנת 1991 ל-5.07 מיליון בשנה ב-2005. גם בטמלפהוף נרשם גידול משמעותי מ-151,000 בשנת 1991 ל-546,000 בשנת 2005.

בסך הכול גדלה תנועת הנוסעים אל ברלין וממנה מכ-8 מיליון נוסעים בשנת 1991 ליותר מ-17 מיליון, וזאת תוך 14 שנה. הגידול נמשך ובשנת 2006 כבר עמד נתון זה על 18.5 מיליון נוסעים. נתונים אלה הביאו את שלושת שדות התעופה בברלין אל הסף העליון של קיבולת הנוסעים המקסימלית שלהם. בנוסף, בשל מסלוליו הקצרים של נמל התעופה טמפלהוף (1,840 מטר ו-2,094 מטר) ובית הנתיבות המיושן והקטן שבו, הוא מוגבל עד מאוד ביכולתו לשרת מטוסים גדולים. זאת ועוד, הן טגל והן טמפלהוף נמצאים כיום במרכזם של אזורי מגורים צפופים, ומטרדי הרעש והזיהום חייבו מציאת פתרון אלטרנטיבי למיקומם (נמל התעופה טמפלהוף הוגבל כבר לפני שנים למטוסי בוכנה בלבד).

האופציות שעמדו בפני פרנסי העיר היו לפתח את נמל התעופה בשנפלד הממוקם באזור כפרי יחסית, או לבחור באתר חדש לחלוטין לשם הקמת נמל תעופה שיענה על צרכיה של העיר. היתרון העיקרי באפשרות הראשונה הוא בכך שחלק ממתקני הנמל הקיים, ובעיקר תוואי מסלול ההמראה הדרומי שבו (שעתיד להיות המסלול הצפוני של הנמל החדש), יוכלו לשמש גם את ברלין ברנדנבורג. ב-1996 נבחרה האופציה הראשונה, ושלוש שנים מאוחר יותר הסתיימה הכנת התוכניות לנמל שישתרע על שטח של 14.7 קילומטר רבוע. אולם 4,000 התנגדויות של תושבי האזור גררו את המיזם לתסבוכת משפטית שנמשכה עשור. רק ביום 16 במרץ 2006 התיר בית המשפט לעניינים מנהליים בלייפציג בפסק דין חלוט וסופי את תחילת העבודות באתר, אגב החמרת המגבלות על תנועת מטוסים בשעות הלילה והבוקר. עם זאת, כבר בשנת 2004 פונו תושבי הכפר דיפנזי (Diepensee) השוכן בתחום הנמל העתידי, שנה לאחר מכן פונו גם חלק מתושבי כפר נוסף, זלכוב (Selchow), וגורל דומה צפוי ליתר תושבי זלכוב ותושבי כפרים אחרים.

עם קבלת ההיתר הוקם אתר הבניה ונסללו הדרכים אליו. כמו כן הוקם מפעל בטון באתר, העבודות על חיבורו של מסלול ההמראה הצפוני החלו ופורסמו מכרזים. כבר עתה ברור כי לאור נתוני תנועת הנוסעים האווירית אל ברלין וממנה, הביאה התמשכות ההליכים המשפטים לכך שביום פתיחתו המתוכננת של הנמל החדש בשנת 2014, הוא יתפקד בסמוך לקיבולת הנוסעים המקסימלית של השלב הראשון, שנקבעה ל-25 מיליון נוסעים בשנה.

לוח הזמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח הזמנים המקורי שנוסח לבנייתו של ברלין ברנדנבורג ולהפסקת תפקודם של שדות התעופה האחרים של ברלין:

  • 2007 - תחילת העבודות על קו הרכבת ותחנת הרכבת התת-קרקעיים, מסלול ההמראה הדרומי, הכבישים שיקשרו את נמל התעופה לרשת הדרכים באזור, מתקנים לפינוי פסולת וקווי שירות.
  • 2008 - סגירת נמל התעופה טמפלהוף. תחילת הקמת בית הנתיבות ודרכים תפעוליות בנמל. הריסת המסלול הצפוני הקיים והשלמת כביש הגישה המהיר A113.
  • 2010 - השמשה של שירותי הכבאות והשירותים לתפקוד בתנאי חורף. השלמת שירותי תחבורת הקרקע.
  • 2011 - הפעלה ניסיונית של בית הנתיבות החדש.
  • אוקטובר 2013 - העברת כל הפעילות האווירית אל ברלין וממנה לנמל התעופה ברלין ברנדנבורג וסגירת נמל התעופה טגל.

מפרט ונתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלולים ורחבות חניה למטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברלין ברנדנבורג יהיו שני מסלולי המראה ונחיתה. המסלול הצפוני של הנמל הוא המסלול הדרומי של נמל התעופה שנפלד, אך הוא יוארך מ-3,000 מטר ל-3,600 מטר. מסלול נוסף באורך של 4,000 מטר ייבנה מדרום למסלול זה, ובית הנתיבות יחצוץ בין השניים. בשלב הראשוני יוקמו 16 עמדות חניה למטוסים המצוידות בשרוולי עליה למטוס ו-10 עמדות מטוסים שאינן מצוידות בשרוולים.

בית הנתיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הנתיבות ישתרע על שטח של 220,000 מ"ר, אורכו יעמוד על 180 מטר ורוחבו יהיה 220 מטר. חלקו המערבי של המבנה שלאורכו שערי העלייה למטוס יורכב מפרוזדור באורך של 620 מטר וברוחב של 34 מטר. גובהו של בית הנתיבות יהיה 32 מטר ויהיו בו שבע קומות:

  • U2 - אזור תפקודי ותחנת רכבת.
  • U1 - קומת ביניים.
  • E0 - קומת הנוסעים הנכנסים וכביש גישה יבשתי; וכן קומת ביניים E0Z שתשמש להפרדת הנוסעים הנכנסים והיוצאים.
  • E1 - נוסעים יוצאים וכביש גישה יבשתי.
  • E2 - אולמות המתנה ומשרדים.
  • E3 - טרקלינים.
  • E4 - מרפסת.

אזורים עסקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה אזורי עסקים מתוכננים בנמל התעופה ובסביבתו - הראשון BBI Airport city יוקם בסמוך לבית הנתיבות וישתרע על שטח של 66 הקטאר. האזור השני, "אזור מזרח", יהיה הגדול בין השלושה (78 הקטאר) וישמש הן לצרכים מסחריים והן לייעוד תעשייתי. אזור זה יוקם בשטח נמל התעופה הקיים (שנפלד), וכך גם לגבי האזור השלישי "אזור צפון", ששטחו יעמוד על 60 הקטאר. שני אזורים אלה יחדיו יקראו BBI Business Park.

אפשרות הרחבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במידת הצורך ניתן יהיה להרחיב את קיבולת נמל התעופה ל-40 מיליון נוסעים בשנה. דבר זה ייעשה בשלוש דרכים אפשריות:

  • הארכת פרוזדור העלייה למטוסים לאורך של 740 מטר.
  • הקמת שני טרמינלי לווין מקבילים לפרוזדור זה.
  • הוספת עמדות חניה למטוסים שאין אליהם גישה באמצעות שרוולים.
תרשים נמל התעופה

דרכי גישה יבשתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחת לנמל התעופה תחפר מנהרה באורך של 3.1 ק"מ ובה תמוקם תחנת רכבת לרכבות מהירות (IC ו-ICE) ורכבות פרוורים (S-Bahn). סך הכול יהיו בתחנת הרכבת שישה רציפים - שניים לרכבות פרוורים וארבעה לרכבות מהירות. כמו כן נשקלת האפשרות להאריך גם את קו הרכבת התחתית U7 עד נמל התעופה. משך הנסיעה המוערך מהתחנה המרכזית החדשה בברלין עד לנמל התעופה יעמוד על 30 דקות, והצפי הוא שמחצית מתנועת הנוסעים היבשתית אל נמל התעופה תיעשה ברכבת.

כבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כביש הגישה העיקרי אל נמל התעופה יהיה הכביש המהיר A113. הכביש יקשר את נמל התעופה ישירות אל מרכז העיר ויחצה את שני כבישי הטבעת העירוניים של ברלין - החיצוני (A10) והפנימי (A100). בנוסף יורחב הכביש הפדרלי B96a המאפשר גישה ממערב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרמינל ממערב (יולי 2010)
Magnify-clip.png
הטרמינל ממערב (יולי 2010)