נמל התעופה הבינלאומי דיסלדורף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נמל התעופה הבינלאומי דיסלדורף
Flughafen Düsseldorf International

Flughafen Düsseldorf International 2013 logo.svg
Düsseldorf International Airport2.jpg
נתוני השדה

קוד IATA
DUS

קוד ICAO
EDDL

סוג השדה ציבורי
מפעיל נמל התעופה דיסלדורף בע"מ (Flughafen Düsseldorf GmbH)
עיר סמוכה דיסלדורף
קואורדינטות 51°17′22″N 006°46′00″E / 51.28944°N 6.76667°E / 51.28944; 6.76667קואורדינטות: 51°17′22″N 006°46′00″E / 51.28944°N 6.76667°E / 51.28944; 6.76667
גובה מעל פני הים 147 רגל
44.8 מטר
אתר נמל התעופה
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
05R/23L 10,474 3,192 בטון
05L/23R 10,809 3,294 בטון

נמל התעופה הבינלאומי דיסלדורףגרמנית: Flughafen Düsseldorf International) הוא נמל התעופה הגדול והחשוב ביותר במדינת נורדריין-וסטפאליה ובמטרופולין ריין-רוהר, והשלישי בגודלו בגרמניה כולה, עם 18.99 מיליון נוסעים בשנת 2010. הערים הגדולות הנתמכות בנמל התעופה הן דיסלדורף ואסן, אך הנמל משמש ערים רבות נוספות השוכנות באזור ובהן דואיסבורג, קרפלד, מילהיים על הרוהר, נויס ו-וופרטל. הנמל מספק 18,200 מקומות עבודה ומהווה מרכז תעסוקה משמעותי באזור.

הנמל ממוקם כ-7 ק"מ ממרכז העיר דיסלדורף, בירת נורדריין-וסטפאליה, וכ-20 ק"מ ממרכז העיר אסן. הנמל נגיש באמצעות תשתית תחבורה יבשתית נרחבת - הן עבור רכב פרטי והן עבור תחבורה ציבורית. הנמל משמש כבסיס לחברות התעופה הגרמניות אייר ברלין ולופטהנזה, המפעילות במצטבר כ-300 טיסות יומיות ל-53 יעדים. טורקיש איירליינס היא חברת התעופה הזרה שמפעילה את מספר הטיסות הרב ביותר מהנמל. בסך הכל פועלות מהנמל כ-70 חברות תעופה המפעילות טיסות ישירות ל-186 יעדים, ומדי יום מטפל הנמל בכ-750 המראות ונחיתות בממוצע.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל התעופה הנוכחי נפתח בשנת 1927 בשם "נמל התעופה ריין-רוהר", לאחר הקמתו שנמשכה כשנתיים. בתחילה שימש הנמל את חברת דויטשה לופטהנזה (חברת התעופה הגרמנית הלאומית בימי רפובליקת ויימאר והרייך השלישי), שהפעילה טיסות לברלין, המבורג, קלן וז'נבה, אך עם תחילת מלחמת העולם השנייה הפך למתקן צבאי וחדל מלשמש לתעופה אזרחית.

לאחר מלחמת העולם השנייה ועד המבנה הנוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1948 חזר הנמל לשימושו המקורי, ותחת השלטון הבריטי באזור, שימש את חברת נתיבי אוויר אירופיים בריטיים (שהתמזגה מאוחר יותר לתוך בריטיש איירוייז) לטיסות ללונדון נורת'הולט, המשמש כיום את חיל האוויר המלכותי.

בשנת 1964 הועלו תוכניות לבניית בית נתיבות חדש, שישמש 1.4 מיליון נוסעים, ובשנת 1969 הוארך מסלול הטיסה הראשי לאורכו כיום של 3,000 מטרים. ב-1973 נחנך המבנה המרכזי החדש ועמו טרמינל B. בשנת 1975 החל את פעילותו קו הרכבת מתחנת הרכבת המרכזית של דיסלדורף לנמל התעופה. בשנת 1977 נפתח טרמינל A במבנה המרכזי. בשנת 1986 נפתח טרמינל C ותנועת הנוסעים הגיעה לכדי 8.22 מיליון, הכמות השנייה בגודלה בגרמניה דאז. בשנת 1992 נפתח מסלול ההמראה השני בנמל.

השריפה ותוכנית Airport 2000+[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 באפריל 1996 פרצה שריפה בגג טרמינל A, כתוצאה מעבודות שנערכו במקום. בשריפה קיפדו את חייהם 17 אנשים, בעיקר משאיפת עשן, ורבים אחרים נפצעו ואושפזו. הנזק לנמל התעופה נאמד במאות מיליונים, והשריפה הייתה אז לאסון הציבורי הגדול ביותר בנורדריין-וסטפאליה. כתוצאה מהשריפה ונזקיה, הוחלט על תוכנית פיתוח בשם Airport 2000+, שנגעה לתשתיות רבות בנמל ועיצבה את פניו כיום.

במסגרת התוכנית שופץ טרמינל A במהלך 1997-98, טרמינל B נבנה מחדש ונפתח בשנת 2001 והרחבתו של טרמינל C הושלמה בשנת 2003. כמו כן שודרגו באופן משמעותי תשתיות התחבורה היבשתית בנמל - הוקמו חניונים תת-קרקעיים מתחת לטרמינל B החדש, הוקמה תחנת הרכבת הבין-עירונית בפאתי הנמל וכן הוקם המונורייל המקשר בין תחנת הרכבת, חניוני הרכב המרוחקים ובית הנתיבות, שהחליף שירותי שאטל באמצעות אוטובוסים.

כחלק מתוכנית Airport 2000+, שונה שמו של הנמל לשמו הנוכחי - "נמל התעופה הבינלאומי דיסלדורף". התוכנית הושלמה רשמית בחודש מאי 2003, ועלותה הכוללת הסתכמה ב-378 מיליון אירו. השריפה בנמל הביאה לבחינה מחודשת של נושא מניעת הדליקות במבני ציבור, והנמל נחשב לאבן דרך בתחום בטיחות אש בנמלי תעופה.

בשנת 2010 עברו בנמל 18.99 מיליון נוסעים, ובכך היה הנמל לשלישי העמוס ביותר בגרמניה, אחרי נמלי התעופה של פרנקפורט ומינכן, ול-20 העמוס ביותר באירופה. נוסעים במעבר ובטיסות ארוכות היוו כ-13% מכלל תעבורת הנוסעים ב-2010.

מתקנים בנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשתית למטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנמל התעופה שני מסלולי טיסה, האחד באורך 3,000 מ' והשני באורך 2,700 מ'. קיימות תוכניות להארכת המסלול הארוך לכדי 3,600 מ', אך אלו נחסמות על ידי העיירה הסמוכה ראטינגן, השוכנת במסלול הגישה לנמל התעופה. הנמל מסוגל לקלוט את מטוס האיירבוס A380, וב-12 בנובמבר 2006 מטוס מדגם זה נחת בנמל, כחלק מקמפיין שיווק של חברת לופטהנזה. בנמל קיימים 107 מקומות חניה למטוסים.

בתי נתיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה המרכזי - משמאל טרמינל A, במרכז טרמינל B ומימין טרמינל C
מבנה בתי הנתיבות המרכזי

בנמל פועלים שלושה בתי נתיבות עיקריים (טרמינלים A, B ו-C) המחוברים באמצעות מבנה מרכזי, ולמעשה מדובר בבית נתיבות בודד המחולק לשלוש זרועות המהוות, באופן רשמי, שלושה בתי נתיבות נפרדים. בנוסף פועל בנמל בית נתיבות קטן המופעל על ידי חברת Jet Aviation ומשמש בעיקר טיסות עסקים ופרטיות. בתי הנתיבות מסוגלים לטפל בעד 22 מיליון נוסעים בשנה. עם זאת, בשל הסכמים הקיימים עם העיירה ראטינגן, המגבילים את תנועת המטוסים ופעילות הנמל, ייתכן והנמל לא יגיע לתפוקתו המרבית בשנים הקרובות.

טרמינל A[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל A נפתח בשנת 1977 וכולל שישה-עשר שערי עלייה למטוס (A01-A16), המשמשים את טיסות חברת לופטהנזה, לופטהנזה רגיונל, שותפותיה של לופהנזה (אייר מלטה, צימבר סטרלינג וסירוס איירליינס) וחברות ברית סטאר אלייאנס (אגאן איירליינס, אייר צ'יינה, אוסטריאן איירליינס, קרואטיה איירליינס, לוט פוליש איירליינס, סקנדינביאן איירליינס, ספנאייר, איג'יפטאייר, טאפ פורטוגל וסוויס).

טרמינל B[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל B נפתח בשנת 1973 וכולל אחד-עשר שערים (B01-B11), המשמשים בעיקר לטיסות מקומיות ובגבולות האיחוד האירופי של אייר ברלין והחברות בבריתות SkyTeam ו-Oneworld (בריטיש איירווייז, KLM, פינאייר, איבריה איירליינס, אייר פראנס וצ'ק איירליינס), לצד טיסות שכר של חברות דוגמת קונדור איירליינס וTUIfly.

טרמינל C[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל C נפתח בשנת 1986 וכולל שמונה שערים (C01-C08), משמש טיסות ליעדים שאינם כלולים באמנת שנגן, על ידי חברות שאינן חברות בברית סטאר אלייאנס ובהן אייר ברלין, דלתא איירליינס, אמירטס, מהאן אייר וטורקיש איירליינס.

תחבורה יבשתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הרכבת הבין-עירונית בנמל

נמל התעופה מקושר לרשת הכבישים הגרמנית באמצעות מקטע ייעודי מכביש אוטובאן A44. בנמל פועלות שתי תחנות רכבת:

  • תחנת רכבת בין-עירונית הממוקמת כ-2.5 ק"מ מבית הנתיבות, ומשמשת את כל סוגי הרכבות בגרמניה לרבות ה-ICE.
  • תחנת רכבת מקומית המשמשת את ה-S-Bahn (רכבת פרוורית) של דיסלדורף.

כמו כן, פועלת בנמל מערכת מונורייל פנימית בשם SkyTrain (המוכרת כ-H-Bahn במערך התחבורה הציבורית), המקשרת בין תחנת הרכבת הבין-עירונית, חניוני הרכב ובתי הנתיבות.

קרית שדה התעופה דיסלדורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2003, מפותח דרום-מערבית לנמל אזור בשטח 230 דונם כ"קרית שדה התעופה דיסלדורף", ועד שנת 2016 צפויים לקום בו מבנים בשטח כולל של כ-250,000 מ"ר. עד כה השתכנו בקרית שדה התעופה החברות סימנס ו-VDI וכן הוקמו בו מרכז כנסים ובית מלון של רשת מאריטים הגרמנית, בית מלון של רשת מלונות שרתון ובית קולנוע. מרכז הירידים של דיסלדורף שוכן כ-500 מטרים מקרית שדה התעופה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]