נמל התעופה הבין-לאומי של אינצ'ון
 | |||||||||||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||
| סוג השדה | ציבורי | ||||||||||||||||||
| תקופת הפעילות |
29 במרץ 2001 – הווה (23 שנים)  | ||||||||||||||||||
| מפעיל | IIAC | ||||||||||||||||||
| בעלים | ממשלת קוריאה הדרומית | ||||||||||||||||||
| עיר סמוכה | מחוז יונג, אינצ'ון | ||||||||||||||||||
| משרת את | אזור סיאול קפיטל | ||||||||||||||||||
| בסיס לחברות | |||||||||||||||||||
| קואורדינטות | 37°27′48″N 126°26′24″E / 37.46333°N 126.44000°E | ||||||||||||||||||
| גובה מעל פני הים | 7 מטר (23 רגל) | ||||||||||||||||||
| www.airport.kr | |||||||||||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
 | |||||||||||||||||||
| סטטיסטיקה (2019) | |||||||||||||||||||
| מספר הנוסעים |
71,169,516  | ||||||||||||||||||
| תנועות מטוסים |
404,104 | ||||||||||||||||||
| מטען |
2,764,369 (טון)  | ||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||
נמל התעופה הבין־לאומי של אינצ'ון (בקוריאנית: 인천국제공항) הוא נמל התעופה הגדול בקוריאה הדרומית, והשדה העיקרי המשרת את מטרופולין סיאול.
בשנת 2012 עברו בנמל 38,970,864 נוסעים, ב-254,037 תנועות מטוסים. נכון לשנת 2011 מדורג נמל התעופה במקום התשיעי בעולם במספר הנוסעים שעברו בו, ובמקום הרביעי לפי טונות המטענים שטופלו בו[1]. במשך שבע שנים רצופות (2005–2012), דירגה המועצה הבין־לאומית לשדות תעופה (ACI) את אינצ'ון כנמל התעופה הטוב ביותר בעולם[2]. בנמל יש מגרש גולף, ספא, חדרי שינה פרטיים, מתחם החלקה על הקרח, קזינו, גנים, ומוזיאון התרבות הקוריאנית[3].
נמל התעופה ידוע כיעיל מאוד, הזמן הממוצע מהכניסה לנמל עד העלייה למטוס עומד על 12 דקות לעומת 45 דקות בממוצע העולמי. היציאה מהירה גם היא ועומדת על 19 דקות בממוצע, לעומת הממוצע העולמי העומד על 60 דקות[4]. במשאל שנערך בקרב אנשי עסקים, דורג קניון הדיוטי פרי בין השנים 2010–2012, כטוב בעולם. אחוז הטיפול הכושל בכבודה נמוך מאוד, ועומד על 0.0001 אחוזים[4].
נמל התעופה ממוקם כ-30 קילומטרים מערבית לסיאול, על אי מלאכותי שהוקם למטרה זו, במחוז יונג שבאינצ'ון. הנמל משמש כבסיס לחברות התעופה: אסיאנה איירליינס, איסטר ג'ט, צ'ג'ו אייר, פולר אייר קרגו וקוריאן אייר.
נמל התעופה נפתח לתנועה בתחילת שנת 2001, והוא החליף את נמל התעופה הבין־לאומי גימפו, המשמש כיום ליעדים פנימיים וקרובים כסין, יפן וטאיוואן. בשנת 2020 זכה הנמל במקום הרביעי בדירוג "שדה התעופה הטוב בעולם" של SKYTRAX[5].
סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
נמל התעופה ממוקם במערב העיר אינצ'ון, על אי מלאכותי שנוצר עקב ייבוש מיצר הים שהפריד בין האיים יוניז'ג'אנגדו (Yeongjongdo) ויונז'יאו (Yongyu).
הכביש המהיר 130, מחבר בין נמל התעופה ליבשה ולנמל התעופה גימפו. הכביש עובר על גשר יוניז'ג'אנגדו, גשר תלוי באורך 4,420 מטרים. גשר אינצ'ון שנפתח בשנת 2009, ושאורכו 21.38 ק"מ, מחבר את נמל התעופה לעיר המתוכננת סונגדו. העיר ושדה התעופה מהווים מודל של אירוטרופוליס[6].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר אולימפיאדת סיאול שהתקיימה בשנת 1988, החלה תנועה בין־לאומית גוברת לקוריאה. בשנת 1990, כשהתברר כי נמל התעופה גימפו לא יוכל להתמודד עם הגידול בתנועה, הוחלט לבנות נמל תעופה חלופי. בנייתו של שדה התעופה החלה בנובמבר 1992, והוא נפתח לתנועה שמונה שנים לאחר מכן, במרץ 2001.
בתחילת הפעילות היו בנמל תקלות רבות, רובן במערכת הטיפול בכבודה האוטומטית למחצה. רוב התקלות נפתרו בתוך חודש, ונמל התעופה החל לפעול כרגיל.
בתחילת שנת 2002 התברר כי בשנת 2006 לא יוכל הנמל להתמודד עם נפח התנועה שגדל בצורה ניכרת, ולכן החלו בבניית השלב השני. בתחילה תוכננה הבנייה להסתיים בדצמבר 2008, בשל האולימפיאדה בבייג'ינג הסמוכה, אך בסופו של דבר הושלמה בניית השלב השני ביולי 2008.
ב-15 בנובמבר 2006, נחת לראשונה האיירבוס A380 בנמל, על מנת לבחון את יכולת מערכות נמל התעופה להתמודד עם מטוס בסדר גודל שכזה.
ב-10 בינואר 2008, החל תאגיד האנג'ין (Hanjin) חברת האם של קוריאן איירליינס, בבניית בית חולים ענק בסמוך לנמל התעופה. המרכז הרפואי יוניז'ג'אונג שנפתח בשנת 2011, משרת את תושבי הערים הסמוכות, וכ-30,000 תיירים רפואיים בשנה.
ב-18 בינואר 2018 נפתח טרמינל חדש בנמל התעופה, Terminal 2, אשר ישמש בעיקר את חברת התעופה Korean Air ושלש חברות זרות בלבד – - Air France,KLM ו-Delta[7].
שלבי הבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילה תוכנן נמל התעופה להיבנות בשלושה שלבים, ובהדרגה להגדיל את קיבולת המטוסים. אולם לאחר שנפתח הנמל, התוסף שלב רביעי.
שלב 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלב הראשון קיבולת הנוסעים בנמל הייתה 30 מיליון בשנה, וקיבולת מטען 1.7 מיליון טון. בשלב זה, גודל שטח הרצפה בטרמינל הנוסעים, היה 496,000 מ"ר. בשלב זה היו שני מסלולים מקבילים, מגדל פיקוח, מבנה מנהלה, מרכז תחבורה משולב עם מרכז פעילות (שתוכנן על ידי האדריכל הבריטי טרי פארל), שלושה מסופי מטען, מרכז עסקים בין־לאומי, ובניין משרדי הממשלה.
שלב 2[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניית השלב השני החלה ב-2002[8], והיא תוכננה להסתיים בדצמבר 2008. עם זאת, בניסיון להכין את נמל התעופה להתמודדות עם הנוסעים הרבים שתכננו להגיע לאולימפיאדת בייג'ינג דרך קוריאה הדרומית, הושלם שלב זה ב-20 ביוני 2008. בשלב זה נבנה המסלול השלישי באורך 4,000 מטרים, נוספו 13 דונם לטרמינל המטענים, ונבנה הקונקורס (Concourse); הרחבה של הטרמינל, המחוברת לטרמינל הראשי באמצעות מסיעון[9].
עם השלמת שלב זה הוגדלה קיבולת הטיסות השנתית ל-410,000, קיבולת הנוסעים ל-44 מיליון, וקיבולת המטענים ל-4.5 מיליון טון בשנה. חברות תעופה רבות ממדינות רחוקות עברו לטרמינל החדש, קוריאן איירליינס ואסיאנה איירליינס ממשיכות להשתמש בטרמינל הקיים.
בנוסף, בשלב זו הותקנו מערכות בטיחות רבות. בכללן, מערכת ASDE-X משודרגת עם מכ"ם רב עצמה, ומערכת מעקב אוטומטית (ADS-B) עם אפשרות RIMCAS, לניטור המטוסים על הקרקע. כמו כן הותקנו ארבע קבוצות אנטנות של מערכת ASDE-X, המסייעות לטייסים בטיסה בגשמים כבדים.
שלב 3[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לשנת 2017, מתכננת ממשלת קוריאה הדרומית להשקיע 4 טריליון וון, כדי להרחיב את נמל התעופה. בתוכנית, ייבנה טרמינל נוסעים חדש בקצה הצפוני של נמל התעופה, ויורחב טרמינל המטענים. הטרמינלים יחוברו ביניהם באמצעות המסיעון "סטאר ליין" (Starline), שמקשר כיום בין הטרמינל הראשי והקונקורס בלבד.
בסיום העבודות, תגדל קיבולת הנוסעים ל-62 מיליון בשנה, ונפח המטענים ל-5.8 מיליון טון. השלמת בניית שלב זה, שהחלה ב-2011 מתוכננת לשנת 2017. בנוסף מתוכנן להאריך את קו הרכבת, כך שיגיע עד למרכז סיאול[10].
שלב 4[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלב זה הוא השלב האחרון, וההערכה שבנייתו תושלם בשנת 2020. בסיום הבנייה, יהיו בנמל התעופה שני טרמינלים, ארבע שלוחות, 128 שערי עלייה למטוס, וחמישה מסלולי טיסה מקבילים (אחד מהם יופעל בלעדית עבור טיסות מטען).
יחד עם שלב זה, תורחב קיבולת הנוסעים השנתית ל-100 מיליון, וקיבולת המטען ל-7 מיליון טון בשנה. נמל התעופה אינצ'ון, צפוי לשמור על מעמדו בעשירייה הראשונה של נמלי התעופה העמוסים בעולם בשנת 2020.
מתקני הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגדל הפיקוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגדל הפיקוח ממוקם במרכז נמל התעופה, גובהו 100.4 מטרים, והוא מואר 24 שעות ביממה. בקומה העליונה, מותקנת אנטנה פרבולית המשמשת לגילוי וזיהוי כלי הטיס בטווח 3.1 ק"מ מהמגדל.
הקומות העליונות משמשות את הבקרים, והקומות התחתונות משמשות לתמיכה בתקשורת ועוד. המגדל ששטחו 179 מטרים רבועים[11], מדורג במקום השלישי בעולם.
מסלולים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנמל התעופה שלושה מסלולים מקבילים הסלולים אספלט: 15R/33L ו-15L/33R הם המסלולים הראשונים שנבנו, אורכם 3,750 מטרים, ורוחבם 60 מטרים. 16/34 הוא המסלול הארוך ביותר, שהחל לפעול בחודש יוני 2008.
בטרם נבנה המסלול השלישי, שימש 15R/33L בעיקר להמראות, ו-15L/33R לנחיתות. הדבר ניכר בשאריות הגומי על מסלול הנחיתות. כיום, מרבית תנועות המטוסים נעשות על 16/34 ו-15R/33L, מסלול 15L/33R משמש בעיקר טיסות מטען, עקב קרבתו לקומפלקס המטענים. לאחר שיושלם שלב 4, יהיה בנמל מסלול נוסף באורך 4,000 מטרים.
כל המסלולים מצוידים משני צידיהם במערכת נחיתת מכשירים, המאפשרים טיסה בתנאי ראות נמוכים מחמישים מטרים. נכון לשנת 2013, אינצ'ון הוא נמל התעופה היחיד באסיה המחזיק בקטגוריה III B, המאפשר נחיתה בראות מינימלית של 15 מטרים, והמראה ב-75 מטרים.
התאורה במסלולי הטיסה והסעה נשלטת ממגדל הפיקוח, זאת על מנת לאפשר לטייסים הכוונה לשער או לעמדת החניה המיועדים להם.
טרמינל הנוסעים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטרמינל הראשי שגודלו 594,000 מטר מרובע, הוא הגדול ביותר בקוריאה הדרומית. הטרמינל תוכנן על ידי האדריכל האמריקאי קרטיס וו. פנטרס. אורכו 1060 מטרים, רוחבו 149 מטרים וגובהו 33 מטרים. עלות בנייתו הסתכמה ב-1.3816 טריליון וון דרום קוריאני.
בטרמינל 44 שרוולי עלייה למטוס, כולם יכולים להכיל את האיירבוס A380. בנוסף, בטרמינל 50 עמדות פיקוח מכס, שני חדרי בידוד ביולוגיים, 120 דלפקי ביקורת דרכוני יוצאים, 120 דלפקי ביקורת דרכוני נכנסים, ו-252 דלפקי רישום לטיסה.
הקונקורס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקונקורס (Concourse) הוא הרחבה של הטרמינל הראשי, בנייתו הושלמה בסוף מאי 2008. החל מ-10 ביוני 2008, כלל חברות התעופה הזרות פועלות בטרמינל זה. הקונקורס מחובר לטרמינל הראשי, על ידי שני מעברים תת-קרקעיים מקבילים באורך 870 מטרים כל אחד, בהם פועלת מערכת מסיעונים קריסטל מובר (Crystal Mover), מתוצרת מיצובישי תעשיות כבדות.
בקונקורס שלושים גשרי עלייה למטוס, וחמישה טרקלינים: טרקלין אסיאנה של אסיאנה איירליינס החברה בברית סטאר אלייאנס, טרקלין KAL של קוריאן איירליינס החברה ב-SkyTeam, טרקלין G16 של קת'אי פסיפיק החברה ב-Oneworld, טרקלין Diamond Premier של ג'פאן איירליינס החברה ב-Oneworld, וטרקלין של צ'יינה איסטרן איירליינס החברה ב-SkyTeam.
טרמינל 2[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת אולימפיאדה החורף בפיונגצ'אנג נפתח טרמינל חדש אשר ישמש בעיקר את חברת התעופה קוריאן אייר. בטרמינל יש 56 שערים לטיסות נוסעים ו-21 לטיסות מטען יוכל לשרת 18 מיליון נוסעים בשנה כיום ו-46 מיליון לאחר שהרחבתו תושלם בשנת 2025. במרחבי הטרמינל מוקמו מתחמי פסלים ואומנות וגנים עם מפלים ובריכות שמשרים אווירה ייחודית ומקלים על מיזוג האוויר.
הטרמינל החדש נבנה תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות – הגג שלו מצופה בפנלים סולריים לחסכון באנרגיה, עשרות רובוטים יסייעו לנוסעים להתמצא בשדה ואולי אף ילוו אותם ליעדם. הנוסעים יוכלו להשתמש בקיוסקים חכמים לביצוע צ'ק-אין ולמסירת מזוודותיהם.
חברות תעופה ויעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון לאוגוסט 2013 טסות מעל לתשעים חברות תעופה לאינצ'ון. החברות המפעילות את מספר הטיסות הרב ביותר, הן קוריאן אייר ואסיאנה איירליינס. שדות התעופה אליהם יוצאות מספר הטיסות הרב ביותר הם נמל התעופה הבין־לאומי של הונג קונג[12] ונמל התעופה טוקיו נריטה[13].
נמל התעופה משמש כנקודת חיבור מרכזית בין סין, וצפון אמריקה. נכון ליולי 2013, מפעילה קוריאן טיסות מאינצ'ון ל-22 ערים, ואסיאנה ל-21 ערים בסין.
קומפלקס המטענים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קומפלקס המטענים כולל שישה טרמינלים, חמישה מחסנים נפרדים, 36 רחבות חניה ומשרדים.
בתחילה נועד הקומפלקס לעבד 1.7 מיליון טונות בשנה, אולם בשל הדרישות הגוברות, הרחיבו חברות המטענים את הטרמינלים. לאחר שהסתיימה בניית השלב השני, הוגדלה קיבולת המטענים ל-4.5 מיליון טון בשנה. הקומפלקס פועל 24/7 ללא הפסקה. בנוסף, בשל המערכות האוטומטיות המשודרגות לטיפול במטען, הנמל מסוגל לטפל בשתי מיליון טונות נוספות.
טרמינל A[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
טרמינל A מופעל על ידי קוריאן אייר קרגו. טרמינל זה הוא הגדול ביותר בשדה התעופה, ומסוגל לקלוט מטענים מיוחדים כבעלי חיים, מטענים בקירור ועוד. לאחר ההרחבה שנערכה בטרמינל, שהסתיימה במרץ 2005, הקיבולת השנתית של הטרמינל היא 1.35 מיליון טון, ושטחו הוא 60,000 מ"ר.
טרמינל B[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרמינל B מופעל על ידי אסיאנה קרגו. טרמינל זה הוא השלישי בגודלו בשדה, שטחו 40,000 מ"ר, והוא מסוגל לעבד 750,000 טון בשנה. בתחילה תוכננה הרחבה גדולה בטרמינל, אולם שביתת טייסי אסיאנה שארכה 25 יום באוגוסט 2005[14], גרמה לירידה באמינות אסיאנה, וכתוצאה מכך לירידה בביקוש לשירותיה.
טרמינל C[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרמינל זה הוא השני בגודלו בנמל, מופעל על ידי הרשות המנהלת את נמל התעופה, והוא משמש את מרבית החברות הזרות. בשל מיקומו, לא ניתן להרחיבו מבלי לפגוע בתוכניות ההרחבה הקיימות. כיום נבנה טרמינל חדש שיופעל אף הוא על ידי רשות נמל התעופה, בסיום הבנייה צפויות לעבור אליו החברות פדקס אקספרס ו-UPS, ואילו שאר החברות צפויות להישאר בטרמינל הקיים.
אורכו של הטרמינל 420 מ', רוחבו 120 מ', וגובהו 19.65 מ'. שטח הקומה הראשונה המשמשת למחסנים 54,203.32 מ"ר, ושל שאר הקומות 12,708.88 מ"ר. קיבולת הטרמינל 600,000 טון בשנה, ופועלות בו - 51 חברות שונות.
טרמינל AACT[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרמינל זה מופעל על ידי חברה משותפת בשם AACT, שמניותיה מחולקות בין אטלס אייר ושארפ. בין החברות המשתמשות בטרמינל: פולאר אייר, קוואנטס קרגו, פינאייר קרגו ועוד.
DHL אינצ'ון גטווי[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרמינל זה בבעלות חברת DHL, המשתמשת בטרמינל כשער ראשי לקוריאה, יפן, והמזרח הרחוק הרוסי. בטרמינל זה ארבע קומות.
סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נוסעים לפי שנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | מספר הנוסעים | שינוי לעומת השנה הקודמת |
תנועות מטוסים | מטען (בטונות) |
|---|---|---|---|---|
| 2001 | 14,542,290 | 86,807 | 1,186,015 | |
| 2002 | 20,924,171 | 43.9% |
126,094 | 1,705,928 |
| 2003 | 19,789,874 | 5.4% |
130,185 | 1,843,055 |
| 2004 | 24,084,072 | 21.7% |
149,776 | 2,133,444 |
| 2005 | 26,051,466 | 8.2% |
160,843 | 2,150,139 |
| 2006 | 28,191,116 | 8.2% |
182,007 | 2,336,571 |
| 2007 | 31,227,897 | 10.8% |
211,404 | 2,555,580 |
| 2008 | 29,973,522 | 4.0% |
211,102 | 2,423,717 |
| 2009 | 28,549,770 | 4.8% |
198,918 | 2,313,002 |
| 2010 | 33,478,925 | 17.3% |
214,835 | 2,684,499 |
| 2011 | 35,062,366 | 4.7% |
229,580 | 2,539,222 |
| 2012 | 38,970,864 | 11.1% |
254,037 | 2,456,724 |
| 2013 | 41,482,828 |
? | 271,224 | 2,464,385 |
| 2014 | 45,512,099 |
? | 290,043 | 2,557,681 |
| 2015 | 49,281,210 |
? | 305,446 | 2,595,677 |
| 2016 | 57,765,397 |
? | 339,673 | 2,714,341 |
| 2017 | 62,082,032 |
? | 360,295 | 2,921,691 |
| 2018 | 68,259,763 | 10.0%
|
387,497 | 2,952,123 |
| 2019 | 71,169,516 | 404,104 | 2,764,369 | |
| מקור: אתר נמל התעופה[15] | ||||
החברות המובילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| חברת תעופה | נוסעים בטיסות פנימיות |
נוסעים בטיסות בין־לאומיות |
סה"כ | פעילות באחוזים | |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 |  קוריאן אייר
|
419,929 | 14,058,318 | 14,478,247 | 37.15% |
| 2 | אסיאנה איירליינס
|
191,024 | 9,602,680 | 9,793,704 | 25.13% |
| 3 |  צ'יינה סאות'רן איירליינס
|
1,158,424 | 1,158,424 | 2.97% | |
| 4 |  קת'אי פסיפיק
|
1,046,374 | 1,046,374 | 2.69% | |
| 5 | צ'יינה איסטרן איירליינס
|
977,691 | 977,691 | 2.51% | |
| 6 |  תאי איירווייז אינטרנשיונל
|
855,970 | 855,970 | 2.20% | |
| 7 | צ'ג'ו אייר
|
1,996 | 790,976 | 792,972 | 2.03% |
| 8 | אייר צ'יינה
|
753,201 | 753,201 | 1.93% | |
| 9 | ג'ין אייר
|
117 | 654,555 | 654,672 | 1.68% |
| 10 |  סינגפור איירליינס
|
598,304 | 598,304 | 1.54% | |
| מקור: אתר נמל התעופה[15] | |||||
יעדים פופולרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיסות בין־לאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיסות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מיקום | נמל תעופה | תנועת מטוסים | נוסעים | |
|---|---|---|---|---|
| 1 | פוסאן | נמל התעופה הבין־לאומי גימאה | 4,122 | 462,504 |
| 2 | טגו | נמל התעופה הבין־לאומי טגו | 1,453 | 92,335 |
| 3 | האי צ'ג'ו | נמל התעופה הבין־לאומי צ'ג'ו | 164 | 28,300 |
| 4 | אולסן | נמל התעופה אולסן | 2 | 141 |
| 5 | מחוז יאנג יאנג (אנ') | נמל התעופה הבין־לאומי יאנג יאנג | 7 | 138 |
| מקור: KAC Airport statics | ||||
תחבורה לנמל וממנו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לנמל התעופה מגיעים אוטובוסים רגילים, היוצאים מנמל התעופה גימפו וממרכז העיר סיאול. עלות הנסיעה בקווים אלו היא בין 5,000-10,000 וון. בנוסף, פועלים באינצ'ון אוטובוסי אקספרס המבצעים איסוף נוסעים ברוב חלקי סיאול. עלות הנסיעה בהם בין 7,000-15,000 ₩[16].
רכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברת הרכבות AREX, מפעילה רכבות מהירות מתחנת הרכבת הממוקמת במרכז התחבורה הסמוך לטרמינל הראשי, לסיאול וגימפו. תחנות רבות לאורך קו זה מצטלבות יחד עם תחנות הרכבת התחתית של סיאול, והרכבת התחתית של מטרופולין אינצ'ון.
רכבת זו נוסעת במהירות של 120 קמ"ש, והיא פועלת בשני קווים. האחד יוצא כל חצי שעה, נוסע במהירות גבוהה ומגיע לסיאול תוך 43 דקות. השני; יוצא כל שש דקות, אך עוצר במרבית התחנות שבדרך, משך הנסיעה בקו זה 53 דקות.
מגלב[עריכת קוד מקור | עריכה]
קו רכבת ריחוף מגנטי זה, הוא קו מעגלי אשר נפתח ב-3 בפברואר 2016. אורכו 6.1 קילומטרים והוא מוביל לכיוון דרום האי. בשלב השני יוארך הקו ב-9.7 קילומטרים לכיוון צפון-מערב, ובשלב השלישי ייתוספו 37.4 קילומטרים נוספים לעבר תחנת המוצא.
מעבורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירות המעבורת מחבר את האי יוניז'ג'נגדו לנמל התעופה.
תאונות ותקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-16 ביוני 2011, ירו חיילים דרום קוריאנים לעבר מטוס איירבוס A321-200, שהיה בטיסה HL7763 של אסיאנה איירליינס מצ'נגדו לנמל התעופה. באותה התקופה הייתה מתיחות רבה בחצי האי הקוריאני, בעקבות תקיפת של קוריאה הצפונית את האי יונפיונג (Yeonpyeong). החיילים ביצעו את הירי לאחר שחשבו בטעות את המטוס לכלי טיס צפון קוריאני, המטוס נחת בשלום ללא נזקים[17].
ב-28 ביולי 2011, התרסקה מול חופי האי צ'ג'ו, טיסה 991 של אסיאנה קרגו. המטוס מדגם בואינג 747-48EF, היה בדרכו מאינצ'ון לשנגחאי. שני הטייסים נהרגו[18].
ב-6 ביולי 2013, התרסקה בעת הנחיתה בסן פרנסיסקו טיסה 214 של אסיאנה איירליינס שיצאה מנמל התעופה. בהתרסקות נהרגו שלושה, ונפצעו 182[19].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נמל התעופה הבין-לאומי של אינצ'ון
מדיה וקבצים בנושא נמל התעופה הבין־לאומי של אינצ'ון באתר Airliners.net
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ACI releases World Airport Traffic Report 2010 1 באוגוסט 2011(הקישור אינו פעיל, 4.09.2018)
- ^ שדה התעופה של דר' קוריאה - הטוב בעולם, באתר ynet, 9 ביוני 2009
- ^
רונית דומקה, נמל התעופה הטוב בעולם: בריכת שחייה, קולנוע וגן פרפרים, באתר TheMarker, 6 במאי 2013
- ^ 1 2 Why the Airport Itself is Awesome 12 ביולי 2012
- ^ זכרונות מהעבר: אלו שדות התעופה הטובים בעולם, באתר כלכליסט, 13 במאי 2020
- ^ DiNardo, Kelly (15 בינואר 2013). "South Korea's aerotropolis blueprint is no flight of fancy" [סקירה על האירוטרופוליס של סונגדו בקוריאה הדרומית]. הגרדיאן (באנגלית). נבדק ב-2017-07-28.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ איציק יונה, איי לאב יו טרמינל-2, באתר "הקוריאנים" – המדריך לקוריאה, 28 בינואר, 2018
- ^ רון פז, נמל התעופה אינצ'ון בקוריאה יורחב בהשקעה של 4 מיליארד דולר, באתר גלובס, 9 בדצמבר 2001
- ^ Incheon Airport to Open New Concourse באתר Koreatimes.co.kr, 29 במאי 2008
- ^ Incheon Airport to Have New Terminal by 2017 באתר קוריאה הראלד, 29 ביוני 2009
- ^ Incheon International Airport (ICA/RKSI), Airport Technology (באנגלית)
- ^ Why Nearly Half of Asiana Passengers Were Chinese באתר Wall Street Journal, 7 ביולי 2013
- ^ Japanese Travelers' Seoul Train באתר Wall Street Journal, 18 בינואר 2010
- ^ קוריאה: שביתת הטייסים פגעה ביצוא והממשלה הורתה להם לחזור לעבודה, באתר גלובס, 11 בדצמבר 2005
- ^ 1 2 Traffic by calendar year באתר נמל התעופה
- ^ From Incheon Airport to Seoul
- ^ Incident: Asiana A321 near Seoul on Jun 17th 2011, aircraft under fire 18 ביוני 2011 באתר The Aviation Herald
- ^ קוריאה הדרומית: 2 הרוגים בהתרסקות מטוס מטען, באתר ynet, 28 ביולי 2011
- ^ יצחק בן חורין, שני הרוגים בהתרסקות מטוס בסן פרנסיסקו, באתר ynet, 7 ביולי 2013
