נמל התעופה לונדון הית'רו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נמל התעופה לונדון הית'רו
London Heathrow Airport

סמל שדה התעופה
London heathrow 01.JPGתצלום אוויר של שדה התעופה.
נתוני השדה

קוד IATA
LHR

קוד ICAO
EGLL

סוג השדה ציבורי
מפעיל BAA plc
עיר סמוכה לונדון
קואורדינטות 51°28′39″N 0°27′41″W / 51.47750°N 0.46139°W / 51.47750; -0.46139קואורדינטות: 51°28′39″N 0°27′41″W / 51.47750°N 0.46139°W / 51.47750; -0.46139
גובה מעל פני הים 80 רגל
24 מטר
נמל התעופה לונדון הית'רו
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
09L/27R 12,801 3,902 אספלט
09R/27L 12,001 3,658 אספלט
(למפת לונדון רגילה)
מיקום נמל התעופה לונדון הית'רו במפת לונדון
 
נמל התעופה לונדון הית'רו
נמל התעופה לונדון הית'רו
מפת נמל התעופה
מטוסים על מסלול ההמראה בנמל התעופה

נמל התעופה לונדון הית'רו (London Heathrow Airport), הנקרא לרוב בקיצור "הית'רו", הוא נמל תעופה בריטי, הממוקם ברובע הילינגדון בלונדון, 24 ק"מ מערבית למרכז העיר. זהו נמל התעופה העמוס ביותר באירופה, ונכון לשנת 2011 הוא הראשון בעולם במספר הנוסעים בטיסות בינלאומיות והשלישי בכמות כלל הנוסעים הטסים בו בשנה. ב-2012 היו בו 469,335 המראות ונחיתות ועברו בו 70,037,417 נוסעים.‏[1]

אל על ובריטיש איירווייז מפעילות, כל אחת, כ-2 טיסות יומיות בקו בן גוריון-הית'רו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הית'רו החל לפעול בשנות ה-30 של המאה ה-20 תחת השם Great Western Aerodrome, שהיה בבעלות פרטית בידי חברת התעופה Fairy Aviation, שעשתה בו שימוש בעיקר לטיסות ניסוי. לצורך הקמת השדה, נרכשה הקרקע מהכומר של הרמונדסוורת' (Harmondsworth). השדה נקרא על-שם יישוב קטן בשם הית' רו (Heath Row) ששכן במקום, ולאחר מכן נהרס כדי לפנות מקום לשדה התעופה. הכפר שכן בסמוך למקום שבו ניצב כיום טרמינל 3 של השדה. באותה העת לא הייתה בשדה כל תנועה של תעופה מסחרית, ונמל התעופה קרוידון הוא זה ששימש את הבירה הבריטית.

בשנת 1944 עבר הית'רו לפעול תחת אחריות משרד האווירייה. ארתור ג'יימס בלפור (לימים לורד בלפור), שכיהן בשעתו כתת-שר האווירייה בין השנים 1938-1944, כתב באוטוביוגרפיה שלו בשנת 1973 כי הוא הוליך שולל את הוועדה הממשלתית באופן מכוון, באומרו כי רכישת השדה נחוצה כדי לעשות שימוש בשדה כבסיס למטוסי הפצצה. למעשה, כתב בלפור, כוונתו הייתה תמיד לעשות שימוש באתר עבור התעופה האזרחית והוא רק ניצל את מצב החירום כדי למנוע דיון ציבורי ארוך ויקר. חיל האוויר המלכותי (RAF) מעולם לא עשה שימוש בשדה, והשליטה בו עברה למשרד התעופה האזרחית בינואר 1946. הטיסה האזרחית הראשונה באותו היום המריאה לבואנוס איירס, עם עצירה בליסבון לצורך תדלוק.

שדה התעופה נפתח באופן כולל לתעופה אזרחית ב-31 במאי 1946. בשנת 1947 היו בהית'רו 3 מסלולי טיסה, ושלושה נוספים היו בתהליכי בנייה. המסלולים הישנים ביותר, שנבנו עבור מטוסי בוכנה, היו קצרים ומצטלבים, כדי לאפשר המראות בכל תנאי הרוח. משטח הבטון הראשון של המסלול המודרני הראשון בשדה הונח על ידי המלכה אליזבת השנייה, בשנת 1953. שנתיים לאחר מכן חנכה המלכה את בית הנתיבות הראשון (Europa Building), לימים טרמינל 2.

זמן קצר אחר-כך החל לפעול בית הנתיבות השני (Oceanic Terminal), לימים טרמינל 3. טרמינל 1 נפתח בשנת 1968, והשלים את אשכול המבנים במרכז השדה. מיקום בתי הנתיבות במרכז הפך מאז למגבלה בפני תוכניות ההתרחבות. ההחלטה למקם את המבנים במרכז המסלולים נסמכה על ההנחה כי הנוסעים לא יזדקקו למקומות חנייה רבים, שכן באותם ימים הטיסה הייתה בעיקר נחלת של העשירים, שבמרבית המקרים הוסעו לשדה בידי נהגים פרטיים.

בשנת 1987 הפריטה הממשלה את רשות שדות התעופה הבריטית, British Airports Authority (הנקראת כיום "BAA plc"), שכללה שבעה מתוך שדות התעופה של בריטניה, בהם הית'רו.

טרמינלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחנך רשמית על ידי המלכה אליזבת השנייה במאי 1969, אף שמעשית נפתח עוד קודם לכן בשנת 1968. בשנת 2005 הושלמו שיפוצים נרחבים בטרמינל, אשר במסגרתם נוסף האגף המזרחי החדש שהכפיל את גודל שטח ההמתנה להמראות. טרמינל 1 מטפל ברוב טיסות הפנים, כולל אירלנד, וכן במספר טיסות בינלאומיות בהן הטיסות של אל על.

טרמינל 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרמינל הוותיק ביותר בשדה, אשר נחנך על ידי המלכה בשנת 1955 תחת השם Europa Building. הטרמינל מטפל בעיקר בטיסות ליתר מדינות אירופה. בשנת 2008 נסגר הטרמינל כדי לאפשר הקמה של טרמינל מזרחי חדש.

טרמינל 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל 3 נפתח ב-13 בנובמבר 1961 תחת השם Oceanic Terminal. בשנת 1968, עם הקמת טרמינל 1, הפך שמו לטרמינל 3. בשנת 1970 עבר הטרמינל שיפוצים נרחבים והוסף בניין נחיתות. כמו כן, נוספו שטחים נוספים ובתוכם משטח ההליכה הנע הראשון בבריטניה. בשנת 2006 נתווסף שרוול 6 בהשקעה של 105 מיליון ליש"ט שמאפשר חיבור למטוס האיירבוס A380 החדש. סינגפור איירליינס משתמשת בשרוול זה לצורך חיבור איירבוס A380 בטיסה לסינגפור.

טרמינל 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרמינל 4 נבנה במנותק מהטרמינלים הישנים, מדרום למסלול הדרומי. הטרמינל נפתח בשנת 1986 והפך לביתה של חברת התעופה בריטיש איירווייז שהופרטה באותם ימים. לאחר מספר שנים, ביתה של חברת התעופה בריטיש איירוויז הועבר לטרמינל 5.

טרמינל 5[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצורך בהקמת טרמינל נוסף עלה עוד בשנת 1982, אך הטרמינל נפתח רק בשנת 2008 ועלותו נאמדת ב-4.3 מיליארד ליש"ט. הטרמינל נבנה בצד המערבי של שדה התעופה הוא כולל 60 שערי עלייה למטוסים, למעלה מ-100 חנויות ומסעדות ויכול לתמוך ב-30 מיליון נוסעים בשנה. פתיחת הטרמינל לוותה בתקלות רבות. מאות המראות ונחיתות בוטלו ועשרות אלפי מזוודות לא הגיעו ליעדן.כיום,טרמינל 5 משמש כטרמינל הראשי של בריטיש איירוויז.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A Week at the Airport: A Heathrow Diary, Alain de Botton

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]