נמר פרסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgנמר פרסי
נמר פרסי
מצב שימור

מצב שימור: סכנת הכחדה (EN)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: בסכנת הכחדה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: חתוליים
סוג: פנתר
מין: נמר
תת־מין: נמר פרסי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Panthera pardus saxicolor

נמר פרסי (שם מדעי: Panthera pardus saxicolor) הוא אחד מתתי-המין המוכרים ביותר של הנמר והנפוץ ביותר של הנמר בגני חיות. מבחינה גנטית, תת-המין הקרוב ביותר לנמר הפרסי הוא הנמר האנטולי, וישנם מדענים המזהים אותם כאותו תת-מין. הנמר הפרסי הוא בין הגדולים שבתתי-המין של הנמר.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר, תחום תפוצתו של הנמר הפרסי השתרע מאפגניסטן במזרח ועד לישראל במערב. כיום נמר זה מצוי בסכנת הכחדה, ומעריכים כי קיימים כיום כ-1,300 פרטים בטבע ועוד כ-70 פרטים החיים בשבייה. ציד, ציד טרפו והריסת בית גידולו תרמו להצטמצמות אוכלוסייתו. האוכלוסיות הגדולות ביותר מצויות כיום בקווקז ובצפון איראן. מארץ ישראל הוא נכחד בשנת 1950. בטורקיה, נמרים אלו נכחדו כמעט כליל. באיראן חיים 550-850 פרטים, באפגניסטן 200-300 פרטים, בטורקמניסטן 78-90 פרטים, בארמניה ובאזרבייג'ן נשארו בכל אחת 10-13 פרטים, 3-4 בנגורנו קרבאך, 5 בגאורגיה, 10 בצפון הקווקז הרוסי, 5 בטורקיה.

בית גידולו כולל ערבות, הרים עד גובה 500 מ' ויערות. הוא מרבה לטפס על עצים ותגובותיו מהירות.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמר פרסי בספארי ברמת-גן חושף שיניים

זהו נמר כהה יותר מרוב תתי-המין של הנמר, וצבעו צהוב בוהק רק לעתים נדירות. לעתים קרובות יותר, צבע פרוותו נע בין צהוב כהה ודהוי, דרך אפרפר ועד לגוונים הבהירים ביותר של חום. אצל הנמר הפרסי, המופעים השחורים בעלי המלניזם, נפוצים מאוד ביחס לאלו של שאר תתי-המין: כ-36% מאוכלוסיית הנמרים הפרסיים הם שחורים. גם למופע שחור זה חברבורות, אך ניתן להבחין בהן רק מקרוב.

זהו תת-מין בינוני בגודלו: אורכו 120-150 ס"מ, גובה כתפיו 76-78 ס"מ, אורך זנבו 90-110 ס"מ ומשקלו 40-70 ק"ג. הזכרים גדולים מן הנקבות: אורכם 140-150 ס"מ, גובה כתפיהם 77-78, אורך זנבם 105-110 ס"מ ומשקלם 55-70 ק"ג. לשם השוואה, אורכן של הנקבות 120-140 ס"מ, גובה כתפיהן 76-77 ס"מ, אורך זנבן 90-103 ס"מ ומשקלן 40-60 ק"ג. אורכו של הנמר הפרסי הגדול בעולם היה 190 ס"מ, אורך זנבו 125 ס"מ, גובה כתפיו 83 ס"מ ומשקלו 85 ק"ג.

ישנם שני מופעים: מופע בהיר ומופע כהה. במופע הכהה לא נצפו פרטים בצבע צהוב בוהק ובהיר. צבעו של הנמר הפרסי במופע זה נע בין אפרפר לחום בהיר. לעומת זאת, במופע הבהיר, צבעו של הנמר נע בין צהוב בוהק (גם במופע הזה צבע זה נדיר מאוד) ועד לאפרפר.

לנמר זה ניבים ארוכים ביחס לשאר תתי-המין של הנמר, ואורכם נע אצל הזכרים בין 3-4 ס"מ ואצל הנקבות בין 2.5-3.8 ס"מ. חלק ניכר מן הניב מצוי בתוך הגולגולת. מבנה גופו של הנמר הפרסי מוצק. אוזניו עגלגלות וקטנות ואורכן 1-2.5 ס"מ. הן מכוסות שיער דליל באחוריהן. טפריו של הנמר ניתנים לשליפה, ואורכם המלא 6.5-7.8 ס"מ. אורך רגליו השריריות נע בין 20 ס"מ אצל הרגליים הקדמיות הקצרות ביותר עד 50 ס"מ אצל הרגליים האחוריות הארוכות והשריריות ביותר. אורך חוטמו הקצר 1.3-2.1 ס"מ. עיניו של הנמר גדולות ביחס לעיניהם של מינים אחרים במשפחת החתוליים, וקוטרן 15 מ"מ.

ציד ותזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנמר הפרסי ניזון ממגוון רחב של בעלי חיים, כולל איילים, חזירים, קופי מקוק, צבאים הודיים, עופות, זוחלים, אנטילופות, מכרסמים, תאואים צעירים, פרות, עזים וכבשים.

שיטת הציד העיקרית היא מארב, כאשר הנמר מאתר את טרפו מעץ (בדרך כלל בשעות האור) ואז, משיורדת החשיכה, יורד אל הקרקע, ואורב לו בין הצמחייה הדלילה של המישורים. כשהוא במרחק 50 מטר מהטרף, תוקף אותו הנמר בריצה מהירה המגיעה למהירות של כ-60 קמ"ש. משהדביק את הטרף, הנמר קופץ עליו קפיצה אדירה העשויה להגיע לגובה של עד 5.5 מטרים, ונושך אותו נשיכת מוות ממיתה בצוואר, שכוחה עשוי להגיע ל-300 ק"ג. שיטת ציד נפוצה פחות היא מארב מעץ ואז זינוק על הטרף ונשיכתו בצוואר. ציד קופים וסנאים שונה לגמרי. בציד בעלי חיים זריזים אלו, אין הנמר מנסה לארוב. הוא מאתר את הקוף או הסנאי מהקרקע, ואז עולה לעץ ומנסה לתפוס אותו. מכיוון שקופים וסנאים הם קלי תנועה וטפסנים זריזים ומיומנים יותר מן הנמר, אחוזי הצלחתו בציד קופים וסנאים הוא 20%.[דרוש מקור] כאשר הקופים יעלו לענפים הדקיקים ביותר, ינסה הנמר לתקפם מלמטה ולנחות על רגליו. בציד בעלי חיים שאינם קופים וסנאים, לנמר אחוזי הצלחה גבוהים יחסית, כ-33 אחוזי הצלחה.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנמרים הם בעלי חיים טריטוריאליים (בעלי נחלה) וסוליטאריים (יחידאים). הטריטוריה של הזכר גדולה משל הנקבה ולעתים חופפת בחלקה לטריטוריות של נקבות אחדות ושטחה עשוי להגיע לעשרות קמ"ר. הנמרים מסמנים את תחום מחייתם בשתן, בגללים, בשאגות ועוד. מלבד מפגשים אקראיים נדירים בין פרטים, נוצר קשר קצרצר בן יומיים-שלושה בין הזכר לנקבה וזאת בעונת הרבייה בלבד. בתום פרק זמן זה ואחר ההזדווגות, נפרד הזכר מן הנקבה וזו תטפל לבדה בצאצאים מבלי שהזכר ישתתף בגידולם.

נמר פרסי בגן חיות בגרמניה.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת ההמלטה של הנמר היא בקיץ. ההיריון נמשך כשלושה חודשים ובסופו ממליטה הנקבה 1-4 גורים במאורת מסתור. הגורים פוקחים עיניהם כעבור שבוע ובכל אותם ימים נשארת עימם האם. כעבור מספר ימים היא מחדשת את פעילות הציד.

הנמרה תקפיד להעביר את הגורים ממקום מסתור אחד למשנהו בתכיפות גבוהה בחודשי חייהם הראשונים וזאת כדי לגונן עליהם מפני אויבים אשר עקבו אחר אמם ועלולים להתנכל אליהם. תקופת ההנקה היא כשלושה חודשים וזמן מה לאחר מכן, מתלווים הגורים אל האם בעת יציאתה לציד.

שיטת הציד וידיעת יכולותיו של הנמר מושגות על ידי לימוד ותפקידה של האם להכשיר את צאצאיה לפעילות זו. בתחילה צופים הנמרים הצעירים באמם, אחר מקבלים ממנה חיה שפצעה בעבורם ותפקידם בפעם הזו מסתכם בהריגתה ולבסוף מורשים הם לרדוף בעצמם אחר הטרף. בגיל 15-20 חודש כבר גדולים הם דיו והנמרים נעזבים על ידי אמם לקראת דרכם החדשה כעצמאיים בשטח. בעונה לאחר מכן, כבר יהיו בוגרים מינית ויוכלו להקים דור חדש של צאצאים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]