נסיגה והשהייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נסיגה והשהייה היא צורת קרב צבאית שתכליתה הוא תמרון כוח צבאי לעמדה עורפית בצורה מסודרת ומאובטחת, תוך שימור מגע עם האויב ועיכוב, אך לא בלימת התקדמותו.

מרכיב הנסיגה מתמקד בשימור הכוח, ואילו מרכיב ההשהייה מתמקד בעיכוב התקדמות האויב. פעמים רבות שני המרכיבים משולבים זה בזה, ולמעשה, המשימות הצבאיות המשמשות להשגת שתי המטרות מונחות על ידי אותם כללים ועקרונות, ועל כן צורת הקרב מאחדת את הנסיגה עם ההשהייה. במהלך הנסיגה מוותר הכוח הנסוג על שטח או עמדה בה החזיק קודם לכן, על מנת לשמר את הכוח עצמו, על מנת להרוויח זמן, או על מנת לתעל את האויב. תיעול האויב יתבצע בעדיפות לשטחים נחותים בשליטה ואש בהם לכוח הנסוג יהיה יתרון על פני כוח האויב בשליטה ואש. הדבר מתבצע על ידי ביצוע מארבים של כוחות חיר/תצפיות/נ.ט/שריון ושילוב של אמצעי אש קרב/מסק"ר/נשק מדויק/ארטילרית (נקרא גם מארב ארטילרי). דוגמאות לשטחים נחותים הם מעברי מכשול צרים, שטחים נחותים טופוגרפית, שטחים גלויים מתוחמים טופוגרפית (הנקראים שטחי השמדה).

דוגמאות לנסיגות ידועות בהיסטוריה הצבאית ניתן למצוא בנסיגת כוח שכירי החרב היוונים לאחר קרב קונקסה חזרה ליוון, נסיגת הכוחות הבריטים מחופי דנקירק בתקופת מלחמת העולם השנייה, נסיגת הצבא הצארי הרוסי מזרחה לעבר מוסקבה בתקופת מלחמת נפוליאון, ונסיגת הצבא האדום הרוסי בתקופת מלחמת העולם השנייה מזרחה לעבר מוסקבה.


צורות קרב בצה"ל

הגנה · התקפה · התקדמות ורדיפה · נסיגה והשהייה · פשיטה · מארב · (פטרול)

T-34 76 Westerplatte p d.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.