נסיכות הגליל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נסיכות הגליל הייתה אחת מארבע הסניוריות העיקריות שהיו כפופות לממלכת ירושלים הצלבנית. אדמותיה של הנסיכות השתרעו סביב לבירתה הראשונה, טבריה, אולם יחד עם השטחים שהיו בבעלות האחוזות הצמיתות לנסיכות, כיסה שטחה של הנסיכות את הגליל כולו עד לרכס הכרמל בדרום ואת כל דרומה של פיניקיה (לבנון של ימינו).

נסיכות הגליל נוסדה באופן רשמי בשנת 1099 כאשר העניק שליטה הראשון של ממלכת ירושלים גוטפריד מבויון את הערים טבריה, חיפה ובית שאן לידי טנקרד, אציל צרפתי אשר היה מקורב לשלטון. בשנת 1101 הגביל אחיו של גוטפריד ויורשו בתפקיד, בלדווין הראשון, את כוחו של טנקרד על ידי מסירתה של חיפה לידי אציל בשם גדלמר קרפנל. לאחר מכן אולץ טנקרד שהיה מסוכסך עם המלך לנטוש את הנסיכות והוא עבר לשמש כעוצר בנסיכות אנטיוכיה הסמוכה. לאחר עזיבתו של טנקרד, חולקה הנסיכות בין משפחות אצילים שונות ששמרו על טבריה כבירת הנסיכות. מעמדה הרם של טבריה באותה התקופה ניכר בכך שבמקורות שונים מופיע שמה של הנסיכות כ"נסיכות טבריה" או "טיבריאד".

הנסיכות הושמדה בשנת 1187 על ידי צבאותיו של צלאח א-דין, לאחר מפלתם של הצלבנים בקרב קרני חיטין. אולם התואר "נסיך הגליל" המשיך להתקיים ונישא כתואר של כבוד על ידי קרוביו של מלך קפריסין, הנושא בתואר "מלך ירושלים" לאחר חורבן הממלכה בשנת 1291.

נסיכי הגליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

(שמות שאינם מודגשים הם שמות נסיכים אשר נשאו את התואר כתואר של כבוד, לאחר חורבן הנסיכות)

סניוריות וסאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרף גודלה הקטן יחסית וכמות האוכלוסייה הנוצרית הדלה שהתגוררה בשטחה, הייתה הנסיכות פטרונית של מספר רב (יש האומרים מוגזם) של נסיכויות, סניוריות ואחוזות צמיתות. הגדולות שבסניוריות אלו היו:

הסניוריה של ביירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביירות נכבשה על ידי הצלבנים בשנת 1110 וניתנה בידיו של פולק מגינה. סניוריה זו התקיימה זמן רב יחסית לשאר הטריטוריות הצלבניות ושרדה עד לנפילת הממלכה בשנת 1291, אף על פי שבשנותיה האחרונות הייתה הסניוריה מורכבת מהעיר ביירות עצמה ורצועת חוף דקה שהקיפה את סביבותיה. הסניוריה הייתה עיר מסחר חשובה, והחזיקה בבעלות על אחוזות שהיו משועבדות לה. בין האחוזות הללו היו:

הסניוריה של בניאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר בניאס ניתנה למלך בלדווין השני על ידי אנשי החשישיון המוסלמים שישבו בה בשנת 1128. בלדווין העניק את הסניוריה לאציל רנייה דה ברוס. בתו של רנייה נישאה להמפרי השני מטורון, שהפך ללורד מבניאס בסביבות שנת 1148. המפרי השני מכר חלקים נכבדים מהסניוריה לידי האבירים ההוספיטלרים ואת האדמות שנשארו ברשותו איחד עם אדמות הסניוריה של טורון (תיבנין הלבנונית של ימינו). בשנת 1164 נפלה הסניוריה בידי הכובש המוסלמי נור א-דין.

הסניוריה של טורון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירת טורון נבנתה בידי יו מסנט אומר, נסיך הגליל השני, כדי לשמש נקודת מוצא נוחה לכוחות הצלבנים שניסו לכבוש את העיר צור. לאחר מותו של יו הפכה הטירה לאחוזה עצמאית, אשר ניתנה בידי האמפרי הראשון בשנת 1107. שליטי הסניוריה היו מעורבים היטב בפוליטיקה של התקופה, והיו מקושרים בקשרי נישואין לשליטי המדינות השונות באזור. במשך השנים סופחה הסניוריה לאחוזה הממלכתית בצור וניתנה לשליטי נסיכות אנטיוכיה, אותם ירשו האצילים הצרפתים לבית מונפור. הסניוריה אבדה לידי המוסלמים בשנת 1266.

הסניוריה של נצרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נצרת הייתה מקום מושבה המקורי של הפטריארכיה הלטינית אותה הקים טנקרה בנסיכות. היא קיבלה מעמד של סניוריה עצמאית בשנת 1115

הסניוריה של חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוזה עצמאית שנשלטה תקופה מסוימת על ידי הפטריארך של נצרת ולאחר מכן זכתה למעמד עצמאי לאחר שסופחו לה שטחים שהיו בשליטת הנסיכות.