נסיכות מונטנגרו
| |||
.svg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה חוקתית | ||
| דנילו הראשון, נסיך מונטנגרו | |||
| שפה נפוצה | סרבית | ||
| עיר בירה | צטיניה | ||
| רשות מחוקקת |
הפרלמנט של מונטנגרו  | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | חילון הנסיכות-בישופות | ||
| תאריך | 13 במרץ 1852 | ||
| פירוק | הכרזה על שדרוג הנסיכות לממלכה | ||
| תאריך | 28 באוגוסט 1910 | ||
| ישות קודמת |
 נסיכות-בישופות מונטנגרו | ||
| ישות יורשת |
 ממלכת מונטנגרו | ||
| שטח בעבר | 5,475 קמ"ר (נכון ל־1852) | ||
| אוכלוסייה בעבר | 317,856 (נכון ל־1909) | ||
| כלכלה | |||
| מטבע |
כתר אוסטרי פרפר מונטנגרי | ||
  | |||
.svg)
נסיכות מונטנגרו (בסרבית קירילית: Књажевина Црнa Горa), הייתה מדינה בבלקן שהתקיימה בין השנים 1852–1910, שודרגה לאחר מכן לממלכת מונטנגרו, ובשנת 1918 צורפה לממלכת סרביה ליצירת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1851 הכריז דנילו השני, נסיך-בישוף מונטנגרו על הקמת נסיכות מונטנגרו, ועל הפיכתה למדינה חילונית, ובשנת 1858 הביס אחיו מירקו פטרוביץ'-נייגוש כוח עות'מאני חזק, ובכך הביא לגבולות רשמיים בין הנסיכות לאימפריה העות'מאנית. לאחר מותו בשנת 1860 עלה לשלטון אחיינו ניקולה, נסיך מונטנגרו.
בשנת 1876 הכריז ניקולה, נסיך מונטנגרו על מרד באימפריה העות'מאנית. המרד נחל הצלחה וכוחותיו הצליחו להגיע עד לחופי הים האדריאטי. העצמאות של מונטנגרו הוכרה בקונגרס ברלין בשנת 1878 ובעשורים הראשונים לעצמאותה נהנתה מונטנגרו משגשוג ויציבות. מערכת החינוך והעיתונות התרחבו במידה רבה. הצבא נהנה מתמיכה וסיוע של רוסיה הצארית. בשנת 1883 ביקר הנסיך ניקולה את הסולטאן הטורקי, שעמו שמר לאחר מכן על יחסים לבביים. בשנת 1896 הוא חגג מאתיים שנה של שושלת פטרוביץ', ובאותה השנה השתתף בהכתרתו של הצאר הרוסי ניקולאי השני. במאי 1898 ביקר הנסיך את המלכה ויקטוריה בטירתה בווינדזור.
ניקולה הראשון הסכים לכינון החוקה הראשונה של מונטנגרו בשנת 1905 בעקבות לחץ ציבורי מהאוכלוסייה שדרשה יותר זכויות וחופש. הוא הסכים לחופש עיתונות וכינון קודי משפט ברורים בתחום הפלילי. בשנת 1906 קיבלה מונטנגרו מטבע משלה. במרץ-אפריל 1909, בתמורה להכרה בסיפוח בוסניה והרצגובינה לאימפריה האוסטרו-הונגרית, קיבלה מונטנגרו את הזכות לבנות אוניות מלחמה ושליטה מלאה בערי החוף בר ואולצין.[1]
לאחר מכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-28 באוגוסט 1910, במסגרת חגיגות היובל להיותו נסיך מונטנגרו, שינה ניקולה את תארו והכריז על עצמו כמלך. כאשר מלחמת הבלקן הראשונה פרצה בשנת 1912 החליט ניקולה כי מונטנגרו תעמוד לצד שכנותיה בולגריה, סרביה, ויוון במלחמה נגד האימפריה העות'מאנית. במהלך המלחמה כבשה מונטנגרו שטחים נרחבים באזור מקדוניה ואת שקודרה באלבניה, אך בלחץ המעצמות נאלצה לסגת משקודרה.
במלחמת העולם הראשונה שהחלה בשנת 1914, הייתה מונטנגרו הראשונה שהחליטה לצאת לעזרתה של סרביה לאחר שאוסטרו-הונגריה פלשה אליה, לאחר ההתנקשות ביורש העצר פרנץ פרדיננד בעיר סרייבו. ואכן מונטנגרו הצטרפה למלחמה וספגה אבדות כבדות, ובתחילת 1916 נכבשה הממלכה על ידי הצבא האוסטרו-הונגרי. בינואר 1916, לאחר התבוסה של סרביה, מונטנגרו נכבשה אף היא על ידי אוסטרו-הונגריה, והמלך נמלט לאיטליה ולאחר מכן לצרפת.
ב-20 ביולי 1917 נחתמה הצהרת קורפו, אשר החליטה על איחוד מונטנגרו עם סרביה. ב-26 בנובמבר 1918 החליטה האספה של פודגוריצה, גוף נבחר המייצג את מונטנגרו, בהחלטה פה אחד על איחוד מונטנגרו עם סרביה, ואכן ב-1 בדצמבר התאחדו השניים והוקמה ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים.
