נסיכות מוסקבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נסיכות מוסקבה
הוקמה 1263
התפרקה 1549
ישות קודמת נסיכות ולדימיר
ישות יורשת Flag of Russia.svg רוסיה הצארית
משטר מונרכיה
שפה רוסית
יבשת אירופה
עיר בירה מוסקבה
נסיכות מוסקבה במהלך התרחבות עד לשנת 1525
Flag of Russia.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של רוסיה

רוסיה בתקופה הטרום נוצרית

רוס של קייב

הכיבוש המונגולי

נסיכות מוסקבה

רוסיה הצארית

האימפריה הרוסית

ברית המועצות

רוסיה המודרנית

רוסיה

נסיכות מוסקבה (княжество Московское), אשר נודעה גם בשם הנסיכות הגדולה של מוסקבה (Великое княжество Московское), הייתה ישות פוליטית רוסית בימי הביניים אשר מרכזה במוסקבה. הנסיכות והתקיימה בין השנים 1263 והפכה לממלכה בשנת 1547 בעת שלטונו של איוון האיום שהוכתר לצאר הרוסי הראשון ומאותה עת החלה תקופת רוסיה הצארית.

ייסוד הנסיכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-11 מוסקבה הייתה לא יותר מאשר תחנת מסחר קטנה בשולי נסיכות ולדימיר-סוזדאל, אשר שלטה על חלק נכבד של רוס של קייב אחרי התפרקותה. במחצית הראשונה של המאה ה-12 קיימות עדויות להתיישבותם של נסיכים עצמאים במוסקבה, אך רק בשנת 1263 בעת שלטונו של דניאל אלכסנדרוביץ' זכתה למעמד של נסיכות עצמאית. בעת הפלישה המונגולית לרוסיה (1236 - 1240) נשרפה מוסקבה על ידי המונגולים ששבו ובזזוו אותה בשנת 1293, אך ריחוקה היחסי של מוסקבה, קשיי הגישה בגלל היערות עבותים ומשקלה הקטן בפוליטיקה הרוסית של הזמן שמרו עליה והיא הצליחה להשתקם.

מספר נהרות שחיברו אותה לים השחור, לים הבלטי ולאזור הקווקז עזרו להתפתחותה של העיר. מוסקבה נשלטה בידי שושלת נסיכים ששאפו להרחיבה ולחזקה, הנסיך הראשון של מוסקבה היה דניאיל אלכסנדרוביץ (נפטר ב-1303), בנו הצעיר של אלכסנדר נבסקי מנסיכות ולדימיר-סוזדאל. הוא החל להרחיב את הנסיכות שלו על ידי תפיסת השלטון בעיר קולומנה הסמוכה והבטיח את העברת הכתר לצאצאיו. בנו של דניאל, יורי, שלט בכל אגן נהר מוסקבה והמשיך להרחיב את גבולות הנסיכות מערבה. לאחר מכן כרת ברית עם החאן של אורדת הזהב וקיבל על עצמו את תואר נסיך ולדימיר שהיה התואר הראשי בין נסיכי רוסיה.

ביסוס הנסיכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורשו של יורי, הנסיך איוואן הראשון, אשר שלט בשנים 1325 - 1340, שמר על תואר הנסיך הגדול. איוואן הידק את הקשר עם המונגולים ובעזרתם גבה דמי חסות מנסיכויות אחרות באזורו. איוון השיג למוסקבה עליונות אזורית משמעותית ונודע כאיש העשיר בכל רוסיה, הוא השתמש באוצרותיו לקנות אדמות רבות לבניית כנסיות אבן מרשימות בקרמלין. ב-1327 עבר ראש הכנסייה הרוסית המטרופוליטן האורתודוקסי של רוסיה, למוסקבה, ותרם רבות להמשך שגשוגה של העיר.

יורשיו של הנסיך איוואן המשיכו בדרכו, קנו אדמות רבות שהרחיבו את שטחה ואת אוכלוסייתה של נסיכות מוסקבה, והשקיעו רבות בעיר הבירה. דבר שהביא להתנגשות בינם לבין הדוכסות הגדולה של ליטא המתרחבת. האינטרסים שלה התנגשו עם ההתפשטותה של מוסקבה, בעיקר סביב העיר סמולנסק. האיבה הובילה לשלושה מסעות מלחמה ליטאים שנכשלו נגד נסיכות מוסקבה ב-1368, ב-1370 וב-1372.

ב-1350 פגעה המגפה השחורה ברוסיה, בין הנפגעים היו גם בני משפחת המלוכה. יורש העצר דמיטרי דונסקוי היה בן תשע בלבד כשהוריו מתו ותואר הנסיך הגדול עבר לקרובו הרחוק דמיטרי מסוזדל. נסיך מוסקבה הצעיר הצליח לשמור על הנסיכות בזכות כריתת ברית עם הכנסייה האורתודוקסית. דמיטרי דונסקוי, כשליט וכמנהיג דתי, איחד את הנסיכויות הרוסיות בסביבתו תחת כנפי נסיכות מוסקבה. בינתיים המעצמה המונגולית התפרקה למרכיבים קטנים יותר ואורדת הזהב הייתה המדינה המונגולית שירשה את השליטה המונגולית על רוסיה. דמיטרי קרא תיגר על החאן של אורדת הזהב והביס אותו בקרב קוליקובו (1380), בכך התגבר על הסטיגמה השלילית שדבקה לנסיכות כמשתפת פעולה עם הטטרים. כאשר העביר את הכתר לבנו ואסילי ב-1389, לא טרח לקבל אישור לכך מהחאן כפי שהיה נהוג עד כה.

ואסילי הראשון אשר שלט בין השנים 1389 - 1425, המשיך את המדיניות העצמאית של אביו. אך לאחר נסיון פלישה שנהדף בקושי של אורדת הזהב, נאלץ ואסילי לכרות ברית בקשרי נישואין עם בתו של דוכס ליטא החזק. ואסילי נמנע מעימותים עם חותנו גם כשזה האחרון סיפח אליו את סמולנסק. שנות שלטונו השקטות התאפיינו בסיפוחי שטחים מצפון וממזרח. הקשר החזק לכנסייה האורתודוקסית עזר לשמור על יציבות הנסיכות, כאשר מנזרים הממוקמים בנסיכויות שכנות שימשו למעשה כמוצבים מוסקוביטים. נסיכות מוסקבה המשיכה לשגשג גם בזכות השושלת היציבה שלה, כאשר בנסיכויות האחרות התחלפו שליטים לעתים קרובות והן נקרעו בסכסוכים פנימיים ליחידות פוליטיות יותר ויותר קטנות.

המעבר מנסיכות מוסקבה לשלטון הצארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבה היציב של השושלת התערער בימי ואסילי השני יורשו של וסילי הראשון, אשר שלט בין השנים 1425 ל-1462. דודו של וסילי, יורי דמיטרייביץ', החל לטעון לשלטון ולזכות על כתר הנסיכות ("כתר מונומק" - כתר מוזהב אשר אותו חבשו כל נסיכי מוסקבה על בסיס צוואתו של דמיטרי דונסקוי). לאחר מותו של יורי טענו גם בניו לכתר והערעור על זכותו למלוך ליווה את כל תקופת שלטונו הארוכה של וסילי השני. במהלך תקופה זו הפסיד וסילי שטחים מהנסיכות במלחמה הפיאודלית הגדולה אשר נמשכה עד 1450, נשבה על ידי השליט הטטרי של חאנות קאזאן, והתעוור ב-1446. למרות כל זאת הצליח וסילי להעביר את הכתר לבנו איוואן השלישי. בתקופתו של וסילי השני גם הכריז המטרופוליטן האורתודוקסי של מוסקבה על עצמאותה מהפטריארכיה של קונסטנטינופול (1448).

איוואן הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוואן השלישי, אשר שלט בין השנים 1462 ו-1505 איחד נסיכויות נוספות תחת שלטונו, ושם קץ למספר רב של סכסוכי קרקעות, כאשר אילץ את הנסיכויות להכיר בו ובצאצאיו כנסיכים הגדולים של כל רוסיה. איוואן ריכז לידיו סמכות מוחלטת על הצבא, המשפט ויחסי החוץ. נסיכות מוסקבה שלטה על כל האזור הרוסי האתני בשנת 1480. לאחר שאורדת הזהב חדלה להתקיים צורפו גם אדמותיה לשטח המוסקבאי. באמצעות קשרי חיתון הבטיח לעצמו איוואן שליטה על שטח גדול יותר ליורשיו, ונסיכויות נוספות ביקשו להצטרף לממלכה הגדולה.

כאשר שלט על כל חלקה העיקרי של רוסיה, אימץ לעצמו איוואן השלישי את התארים צאר ו"שליט כל כל רוס". והיה ידוע בקרב נתיניו בכינוי "איוואן הגדול". הוא התעמת ללא חשש עם שליט של הדוכסות הגדולה של ליטא על מספר נסיכויות חצי עצמאיות מתקופת רוס של קייב. במלחמת התשה ארוכה שהסתיימה רק ב-1503 עם ליטא הצליח לדחוק את גבולו מערבה. בתקופתו נסיכות מוסקבה שילשה את שטחה.

בנו של איוואן השלישי, ואסילי השלישי, המשיך את הכיבושים, אם כי בקנה מידה קטן יותר. תרומתו העיקרית הייתה המשך הסנטרליזציה של רוסיה ויצירות מוסדות שיאפשרו לה לתפקד כמדינה אחת.

תקופת הצארים החלה רשמית עם הכתרתו של בנו, איוואן הרביעי, אשר היה ידוע בעיקר בשם איוואן האיום והיה הראשון אשר הוכתר רשמית כצאר של רוסיה.