נעלי עקב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף נעל עקב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נעל עקב

נעלי עקב הן נעליים, המשמשות בעיקר נשים, שבהן עקב הרגל מונח גבוה מאצבעות הרגל באמצעות עקב מוגבה בנעל.

הליכה ממושכת בנעל עם עקבים גבוהים לעתים איננה נוחה ומטרתה העיקרית היא לשוות לרגל האישה מראה מפתה ונשי יותר. הרעיון מאחורי צורת עיצוב זו הוא אשליית חוש הראייה על מנת לגרום למתבונן לחשוב שהרגל ארוכה ורזה יותר. מאחר שהעקב גבוה מהרצפה אורך הרגל בין האגן וקצות האצבעות גדל, ולכן הרגל נראית ארוכה יותר ופרופורציונלית צרה יותר. שינוי חזותי נוסף הוא גובה האישה: מאחר שגוף האדם נשען על עקב הרגל, אורך עקב הנעל מתווסף לגובה הנועלת. ככל שהעקב גבוה יותר כך גם משתנה יציבת הגוף בצורה שמבליטה את החזה והאגן שנחשבים כאיברים נשיים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעלי פאטן בטורקיה במאה ה-18

בזמנים עברו רוב האוכלוסייה התהלכה יחפה ורק בעלי המעמד הגבוה נהגו לנעול נעליים. המקור של נעלי עקב אינו ברור אך עדויות ראשונות ניתן למצוא במצרים העתיקה 3,500 לפנה"ס, שם כנראה, שימשו נעליים בעלי סוליה גבוהה בעיקר כוהני דת גברים לצורך טקסים. עדויות נוספות מהתקופה הן של נעלי קצבים שנועדו להרחיק את הרגל מדם החיות שנשחטו. בתקופת הרנסאנס נהגו שחקנים לנעול נעליים בגבהים שונים כדי לציין מעמדות שונים. בימי הביניים נהגו הגברים והנשים בעלי המעמד הגבוה לנעול נעליים מעור ועקב פלטפורמה משעם או עץ שנקראו פאטן כהגנה מפני הבוץ והלכלוך. במאה ה-15 החלו נשים לנעול גרסה גבוה יותר של הפאטן כדי להימנע מלכלוך השמלות באדמה, נעל זו נקראה צ'ופין והייתה נעל העקב הראשונה שננעלה על ידי נשים בלבד; נעליים אלו הגיעו לעתים לגובה של 20 ס"מ ואף יותר. בונציה גובה הצ'ופין שימש גם כסמל סטטוס ונשים התחרו ביניהם על גובה העקב עד שהגיע לגבהים מגוחכים בהן האישה נאלצה להיעזר בבעלה או בקביים כדי לא ליפול, עד שמועצת העיר נאלצה ב-1430 לאסור על נשים לנעול את הצ'ופין על פי חוק. ב-1533 הטילה קתרין דה מדיצ'י על הסנדלר שלה לייצר נעליים עם עקב גבוה מתחת לעקב הרגל בלבד ולא בצורת פלטפורמה אחידה כפי שהיה נהוג בצ'ופין ובפאטן. נעל זו הפכה לפופולרית מאד בקרב האצולה הצרפתית וננעלה על ידי גברים ונשים כאחד. בעקבות המהפכה הצרפתית השימוש בנעלי עקב הופסק כליל מאחר שסימנו את המעמד הגבוה. רק בסוף המאה ה-19 חזרו נשים לנעול את העקב הגבוה כפריט אופנה ומאז ננעל כמעט בלעדית על ידי נשים.

יציבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעילת נעלי עקב משנה את יציבות הגוף ולכן משתנה גם צורת ההליכה. גוף האישה והחזה נוטים קדימה, הכתפיים והאגן נוטים אחורה והברכיים מכופפות במקצת. כתוצאה מכך נופל עומס רב יותר על השרירים ועלול לגרום לכאבי גב וברכיים. למרות הפגיעה הבריאותית והעובדה שחלק מנעליים אלה אינן נוחות להליכה, נשים רבות מעדיפות לנעול נעלי עקב מטעמי אופנה, ויש הרואים בצורת הליכה זו נשית ומושכת יותר מאחר שהיא מבליטה את החזה והאגן.

יציבות הגוף והעומס על הרגל אינו מושפע ישירות מגובה העקב אלא מזווית כף הרגל, לכן כאשר כרית כף הרגל גבוהה מהקרקע יש להפחית גובה זה מגובהו הכולל של עקב הנעל לקבלת גובה עקב אפקטיבי. למשל זווית הרגל בנעלי פלטפורמה של 3 ס"מ עם עקב של 8 ס"מ תהיה זהה (כ-15 מעלות) לזווית הרגל בנעל עם עקב של 5ס"מ ללא פלטפורמה, ולכן העומס על הרגל יהיה זהה למרות שהתוספת לגובה הראש תהיה משמעותית יותר בנעילת הפלטפורמה. יצרני עקבים גבוהים לרוב מפרסמים את גובה הפלטפורמה בנוסף לגובה העקב.

הליכה בעקב גבוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן הליכה בנעליים שטוחות העקב נוגע ראשון בריצפה ונושא את כל משקל הגוף. צורת הליכה זו איננה נוחה להליכה בעקבים גבוהים מאחר שקשה לייצב את משקל הגוף על העקב, במיוחד אם הוא דק. הליכה מתאימה יותר לעקבים דורשת שעקב הנעל יגע בקרקע לפני כרית כף הרגל ויעזור ביצוב הרגל רק לאחר שכרית כף הרגל נושאת בעומס המשקל. צעידה מסוג זה דורשת צעדים קטנים יותר כאשר הרגליים קרובות אחת לשנייה וכל פסיעה נעשית לפני הפסיעה הקודמת על אותו קו דמיוני ישר כדי לקצר את זמן מגע כרית כף הרגל בריצפה לאחר העקב. נוסח שונה של הליכה זו היא הליכת המסלול המפורסמת אשר כל צעד מונח מעבר לקו הדמיוני על הריצפה בצורה מוצלבת שגורמת לאגן הדוגמנית לנוע מצד לצד בזמן ההליכה. ככל שהרגל ארוכה יותר קל יותר להניח את כרית כף הרגל והעקב על הריצפה באותו הזמן מבלי לכופף את הברכיים, לכן נוחות ההליכה והעומס על השרירים איננה תלויה רק בגובה העקב אם כי גם בצורת הרגל ואורכה. מאחר שלרוב לא נוהגים לנעול נעלי עקב מגיל צעיר צורת הליכה זו איננה טבעית ודורשת אימון וחיזוק שרירי רגל שאינם מתאמצים בהליכה עם נעל שטוחה, ככל שהעקב גבוה יותר כך נדרש אימון רב יותר לרגל. בזמן ההליכה הברכיים אינן אמורות להתכופף בהרבה או בכלל מאשר בזמן הליכה עם נעליים שטוחות, אי יכולת לשמור על רגל ישרה נובעת לרוב מחוסר אימון או עקב גבוה מדי.

עקבים גבוהים ומיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר שנערך באוניברסיטת בולוניה נמצא שמשיכה לעקבים גבוהים הוא הפטיש הפופולרי ביותר באוכלוסייה‏[1][2] מבין הנסקרים, גברים ונשים, בעלי העדפה לפרטי לבוש כ-64 אחוז דיווחו על אסוציאציות מיניות בהקשר של עקבים גבוהים. עדות נוספת לחיבור בין סקס ועקבים ניתן למצוא בסרטי מבוגרים בהם נהוג שהשחקניות משילות את כל בגדיהן מלבד נעלי העקב. ב-2014 התפרסם בכתב העת "Archive of Sexual Behaviour" מחקר שמצא כי האטרקטביות של נשים בעיני גברים עולה כתלות בגובה העקב. למשל בניסוי הודגם ש-82% מהגברים היו מוכנים לענות לסקר תזונה של אישה בעלת עקבים של 9ס"מ לעומת 42% בלבד כאשר האישה נעלה נעליים שטוחות. ‏[3]

סוגי נעליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפריט אופנתי פופולרי, נעלי העקב מיוצרות במגוון רחב של עיצובים, ובהם גם מספר עיצובים שזכו לשם משלהם. החלוקה לסוגים השונים נעשית על פי סוג הסוליה, צורת הנעל וסוג העקב. שנות ה-50 וה-70 אופיינו במהפכות חברתיות ואופנתיות רבות שלא פסחו על נעלי העקב, ומרבית העיצובים והדגמים שלהן עוצבו לראשונה בתקופה זו.

נעלי פלטפורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעלי פלטפורמה מזכוכית אקרילית

נעלי פלטפורמה הן נעליים בעלות סוליה גבוהה במיוחד מתחת לכרית כף הרגל. הן מעוצבות בדרך כלל עם עקב סטילטו או כחלק מעקב רוקי שמטרתם להגביה את העקב מבלי לפגוע יותר מדי ביציבה.

נעלי הפלטפורמה הופיעו מפעם לפעם במהלך השנים אך הצלחתן המשמעותית ביותר החלה בתקופת הדיסקו של שנות ה-70 ונמשכה גם בשנות ה-80, אז היו פופולריות במיוחד בקרב אנשי הגלאם רוק, בקרב מוזיקאים וברחבת הריקודים. אף שנעליים אלו לרוב כבדות יותר מנעלי עקב אחרות הן ננעלו בעיקר כפריט אופנתי וכדי למשוך תשומת לב. נועלת הנעל, לרוב נשים צעירות בשנות העשרים או גיל ההתבגרות ניצלו את גובה הנעל כדי להיראות גבוהות יותר ולמשוך את תשומת לב הסובבים. למרות מגוון העיצובים של נעלי העקב באותה התקופה כגון סוליות עץ, שעם או חומרים סינתטים, העיצוב הפופולרי ביותר בשנות ה-70 היה עיצוב סנדל בעל שתי רצועות מוצלבות מעל אצבעות הרגליים, שתי רצועות מסביב הקרסול ורצועה הקפית בהירה מעור של באפלו מים (שכהתה במשך הזמן). דגם זה נקרא Kork-Ease וסבל מזיופים רבים באותה התקופה.

בשנות ה-90 נעלי פלטפורמה העשויות מזכוכית אקרילית עם עקבים גבוהים במיוחד החלו להיות נפוצים גם בקרב חשפניות ובסרטי מבוגרים. נעלים בעלי עקב מתון יותר וסוליה פחות שקופה נלבשות לרוב בחתונות או בנשפי סיום הלימודים.

נעלי בלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעלי בלט

נעלי הבלט הן פריט פטיש המשלב את נעלי הבלט הקלאסיות (נעלי פוינט) עם עקב סטילטו מוגזם. הרעיון הוא להכריח את נועל הנעל לעמוד על קצוות האצבעות, בעמידת פוינט, כמו בלרינה. בזמן העמידה כף הרגל כמעט אנכית לרצפה, כך שכל משקל הגוף נשען על קצוות האצבעות. גובה העקב מגיע בדרך כלל ל-18 ס"מ ומעלה, תלוי בגודל הנעל והמטרה היא להאריכו ככל הניתן עד לאורך הנעל עצמה. כדי לקבע את כף הרגל בתוך הנעל נהוג להשתמש ברוכסן או שרוכים והנעל נסגרת לפחות מעל הקרסול. לרוב נעליים אלה לא נועדו להליכה או עמידה ממושכת, אלא לשימוש כפריט פטיש במשחקי מין וסצינות BDSM. כחלק ממשחקי שליטה נהוג להשתמש במנעול קטן כדי למנוע את האפשרות של הסרת הנעל ללא רשותו של השולט. הליכה ממושכת בנעל כזו קשה מאד לאדם שאינו מיומן ולרוב אפשרית רק לאחר רקע מתאים בבלט וחיזוק האצבעות הרגליים.

פיפ-טואו (Peep Toe)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיפ-טואו

נעל שהייתה אופנתית מאד בשנות ה-50, המאופיינת בפתח בחלקה הקידמי. שם הנעל מגיע מאנגלית, להציץ: peep בוהן: Toe, כשמה אכן ניתן לראות את הבוהן מציצה מהפתח הקדמי של הנעל. יש הגורסים כי נעל הפיפ- טואו היא נעל העקב הנשית ביותר, לאור העובדה שהיא מגלה גם את אצבעות הרגליים של האישה ובכך מחייבת אותה לטפח את כפות רגלייה ולמשוח על ציפורניה לק אדום.

נעלי אוקספורד[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעלי אוקספורד

הגרסה הנשית לנעלי אוקספורד גבריות קלאסיות שהיו נהוגות בקרב הגברים של אנגליה בשלהי המאה ה-19. לנעליים שרוכים מלפנים וגימור דומה לנעלי הגברים. הנעל המקורית שהופיע כהתרסה פמיניסטית כלפי הממסד השמרני באנגליה, הייתה עשויה מעור ונראתה דומה מאד לנעלי הגברים, אך מצוידת בעקב. היום כל נעל עקב בעלת שרוכים נקראת נעל אוקספורד. נעל האוקספורד נחשבת כיום לנעל עקב יומיומית, שניתן ללכת עמה ברחוב ואף לעבודה מבלי לשדר פתיינות או חגיגיות שמתאימה יותר לערב, וזאת בגלל העיצוב הגברי והעסקי המאפיין אותה והסגירות שלה, שכביכול גורעים מנשיות הנעל והופכים אותה לפתיינית פחות מנעלי העקב הרגילות.

סוגי עקבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את העקב ניתן למצוא בצורות וחומרים שונים, טכנולוגית החומרים שהשתפרה מאד בשנות ה-20 ואיפשרה שימוש בחומרים ועיצובים חדשים. המגבלה היחידה היא שהחומר ממנו עשוי העקב צריך להיות קשיח מספיק כדי לתמוך ברגל.

עקב סטילטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב סטילטו בנעל של כריסטיאן לובוטיין

עקב ארוך וצר, הפופולרי מאוד בתחום הנעלת הנשים. השם סטילטו מגיע מאנגלית stiletto dagger המתאר פיגיון חד. למרות שעקבים אלו קיימים כבר זמן רב, השם "סטילטו" הופיע רק ב-1930. גובה העקב נע בין 5 ס"מ ל-20 ס"מ ואף יותר, במיוחד אם משולבת בו פלטפורמה קדמית. נהוג שקוטר העקב בחלקו התחתון לא יעלה על 1 ס"מ. למרות שעקבים צרים וארוכים מופיעים בציורים מ-1800 העיצוב המודרני תוכנן על ידי קריסטין ס. ווגנר ב-1950: הכנסת מוט מתכת לתוך עקב העץ הפכה אותו לחזק מספיק ואמין לציבור הרחב. במשך השנים הפך עקב הסטילטו לסמל סקס והחל להופיע בסרטים אירוטיים, ובמהרה הפך לפריט אופנתי מבוקש. נהוג לחבר בין נעלי הסטילטו לדמות הפאם פאטאל. הן נחשבות לפריט לבוש מפתה ונשי, ומופיעות בהקשרים כאלה פעמים רבות בספרות ובסרטים.

עקב רוקי / טריז (wedge)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב רוקי

שמו של עקב זה באנגלית - עקב טריז - נגזר מהעקב המשולש בצורת טריז העשוי ממקשה אחת על פני כל הנעל. בארץ נהוג לכנותו עקב רוקי, אולי מפאת צורת העקב הגולשת כמו מדרון של הרי הרוקי או על שם חברת הנעליים "רוקי" אשר יבאה אותו לארץ. העקב בשיא גובהו נמצא מתחת לעקב, ומתקצר ככל שמתקדמים לכיוון האצבעות. לרוב העקב תומך רק בחצי מהנעל ולחצי הקידמי סוליה רגילה. עקב הרוקי נחשב לסוג עקב המזיק פחות לכף רגל, לגב וליציבה של האישה הנועלת אותו, מכיוון שבו משקל גופה מתפרס על הסולייה בצורה רחבה יותר מאשר בעקבי הסטילטו, עקבי הצ'אנקי או עקבי החתול, בהם מרבית משקל הגוף נשען על קצות האצבעות.

עקב חתול (Kitten)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב חתול

עקב נמוך ודק יחסית, שגובהו נע לרוב בין 3.5-5 ס"מ, לעתים מוצג כעקב סטילטו מוקטן. עקב זה התפרסם בשנות ה-60 על ידי השחקנית אודרי הפבורן, שהייתה אייקון אופנה ונודעה בחיבתה לעקבי החתול ולמשקפי שמש שחורים וחתוליים. עקבי החתול הופיעו לראשונה בשלהי שנות ה-50 ושווקו כנעלי עקב לנערות מתבגרות: מכיוון שבאותה תקופה לא היה יאה כי נערה צעירה תתהלך על נעלי עקב, העקב החתולי הנמוך סיפק פשרה מקובלת. פעמים רבות נקראו עקבים אלה גם "עקבי אימונים", מכיוון שנערות צעירות היו מתאמנות בהליכה עליהן, לפני שהחלו לנעול נעלי עקב גבוהות. בתחילת שנות ה-60, עקבים אלו החלו להיראות גם על נערות מבוגרות יותר ועל נשים צעירות, ובהמשך הפכו נעליים אלה לפריט אופנתי הננעל על ידי כל הנשים, צעירות ומבוגרות.

עקב בלוק / צ'אנקי (chunky)[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעלי עקב צ'אנקי

פירוש השם צאנק באנגלית הוא עבה ואכן עקבים אלו הנם גבוהים ורחבים. עקב זה הוא בעל מאפיינים דומים לעקב הסטילטו ומוסיף גובה רב, אך עם זאת נוח יותר להליכה ולרוב חזק יותר ולכן נוטה פחות להישבר.

עקבי הצ'אנקי נחשבים בקרב יצרני הנעליים לגרסה היומיומית והנוחה יותר של עקבי הסטילטו הדקיקים: הם גבוהים, דקים, ומשווים לרגל האישה שנועלת אותה מראה מוארך וצר יותר, אך עם זאת הם עבים יותר וחזקים יותר, וכתוצאה מכך גם נוחים יותר ופחות מזיקים לגב.

עקב קיסר / ספול (spool)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב ספול

עקבים הרחבים בחלקם העליון והתחתון וצרים במרכז. סגנון זה היה נפוץ בקרב אנשי האצולה באירופה בתקופה הגאורג'יאנית (1715-1750). השם ספול מגיע מאנגלית שם הוא מתאר גליל הרחב משני צדדיו.

עקב סיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב סיכה

עקבים הדומים לעקבי סטילטו מבחינת האורך אך בניגוד לסטילטו שמעובה יותר בחלקו העליון עקבי הסיכה בעלי עובי אחיד כמעט לכל אורכם המשווה להם מראה של סיכה. לעתים נוהגים לכנות בטעות כל עקב סטילטו כעקב סיכה. את המונח עקב סיכה הגה לראשונה המעצב הספרדי מאנולו בלאניק לאחר שהתקדמות בתעשיית החומרים אפשרה לייצר עקבים דקיקים וחזקים במיוחד, לרוב עשויים מחומר מתכתי, המסוגלים לשאת משקל רב ללא צורך לעבותם.

עקב הפוך (backward)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא עקב אופקי המחובר לאזור כרית כף הרגל ואינו אנכי כמו עקב רגיל. בנעל מסוג זה הסוליה קשיחה מאד מאחר שאיננה נתמכת על ידי עקב אנכי. ב-2007 פרסמה ויקטוריה בקהאם נעלי עקב הפוך של מעצב האופנה מרקו ג'קובס וגרמה לעליה בפופולריות העקב.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]