נעצוץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הָגָה מצויה

נעצוץ הוא צמח קוצני המוזכר בתנ"ך. במאה ה-20 הוא זוהה עם הגה מצויה, עם עץ האלון, או עם החוח.

הנעצוץ במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזכר בספר ישעיהו:

זיהויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת, ההגה המצויה היא הנעצוץ. זהו "עשב רע" המפריע לאיכרים ולגננים, ופוצע את המרחיקים אותו. לכן נבחר לייצג את הצמח שיוחלף בברושים – כפי שאכן קרה בחקלאות בראשית ההתיישבות היהודית החדשה.

חנה ונגה הראובני הציעו לזהות את עץ האלון כנעצוץ המקראי, על פי קרבת שמו לנהלולים המוזכרים באופן דומה על ידי ישעיהו, ושמו של העץ שהשתמר בערבית ליד נהלל, מקום גידולו של אלון התבור. זאת בהתאמה עם כך שה'אלון' המוזכר בתנ"ך הוא אלה מצויה – זיהוי המוסכם בקרב חוקרי הצמחייה המקרא.

יש הסוברים כי דווקא צמח החוח, הדומה מעט במבנהו לברוש – הוא הנעצוץ, כמו שהסרפד דומה במידה מסוימת להדס מוקטן, אלא שזה קטן ומזיק, וזה גדול, ריחו טוב, והוא משמש למצווה.

תכונות הנעצוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגה המצויה היא צמח דוקרני במיוחד, רב-שנתי ונמוך. הצמח נפוץ בכל הארץ. שורשיו מעמיקים ביותר ולכן קשה לעוקרו. הוא פורח בקיץ. הפרחים ערוכים על הקוצים, צורתם פרפרנית וצבעם דומה לצבע הלילך. הפרי הוא תרמיל מוארך המכיל מספר זרעים קטנים.

שמו בערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמות אינן יכולות לאכול את ההגה המצויה בשל קוצניותה ורק גמלים אוכלים אותה. לכן היא נקראת בערבית: "שאאוך אל-ג'מל" – קוץ הגמל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הערך: נעצוץ, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 656.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]