נפיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נפילים הם יצורים מיתולוגיים מקראיים, בעלי גודל עצום, שעל פי המסופר בפרק ו'[1] של ספר בראשית ובכמה ממדרשי חז"ל היו מלאכים או צאצאי זיווג בני-אלוהים או מלאכים עם בני אדם.

אזכורים ומקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנפילים מוזכרים לראשונה בספר בראשית כתוצר זיווג של בני האלוהים עם בנות אדם, וכסיבה להחלטת אלוהים להטיל מבול על העולם.

מקור שמם על פי המדרש, פרקי דרבי אליעזר, תרגום ירושלמי[2], הזוהר[3] והרמב"ן[4] הוא בנפילתם של המלאכים וצאצאיהם - "נפילים – שהפילו את העולם, ושנפלו מן העולם, ושמלאו את העולם נפלים בזנות שלהם"[5]. על פי המדרש גם ישנה זהות בין הנפילים לבין הרפאים, שנקראו בעוד שמות נרדפים במקרא[6].

בספר במדבר בתיאור חטא המרגלים מתארים המרגלים כי פגשו במסעם את הנפילים שהטילו עליהם מורא:

Cquote2.svg

וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק--מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.

Cquote3.svg
– במדבר יג לג

המקרא באותו פרק נוקב בשמותיהם של שלשה נפילים "ילידי ענק" אשר התגוררו בחברון[7]. תיאורים דומים לגבי בני הענק שפגשו המרגלים קיימים גם בתחילת ספר דברים[8].

קיימות שתי גרסאות לזהותם של יצורים אלה. לפי גרסה אחת הנפילים היו מלאכי מעלה שירדו לארץ ("מלאכים נופלים") ולקחו להם בנות זוג מנשות בני האדם, לפי גרסה שנייה הנפילים היו תוצאה של אותם זיווגי כלאיים אסורים. בספר בראשית מסופר:

Cquote2.svg

וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם.
וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.
וַיֹּאמֶר ה':
לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם - בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו: מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.
הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם,
וְגַם אַחֲרֵי כֵן, אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם - וְיָלְדוּ לָהֶם,
- הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.

Cquote3.svg
– בראשית ו, א-ד

כאמור, הפרשייה המתארת את היווצרות הנפילים מעורפלת, ולא ברור ממנה האם הנפילים הם בני האלהים עצמם או צאצאיהם, אך היא בבירור מציגה תיאור מיתולוגי של היוולדות בני-כלאיים שנוצרו מזיווג בין בני האלהים ובנות האדם והם אלו שהיו ה"גבורים" או אנשי השם. תיאורים דומים נפוצים למשל במיתולוגיה היוונית וכן גם במיתולוגיות של עמים שכנים[9] אך הופעת סיפור בעל אופי כזה בתנ"ך היא חריגה ביותר. ייתכן שבסיפור הולדתו של שמשון, לביקור המלאך המבשר יש במכוון קונוטציות מיניות שמנוטרלות[10] כדי להבהיר שאף שמשון, למרות כוחו העצום, הוא אנושי לחלוטין.

ההתייחסות במקרא לנפילים באה להגביל את ההתייחסות המעריצה אליהם, ובניגוד לתפיסות שראו בהם אלים נצחיים ובעלי כוחות מופלאים, המקרא אומר שהם אנושיים ומבטל את האפשרות שמזיווג בני האלהים עם בנות האדם יוולדו צאצאים בני אלמוות ומדגיש "ויהיו ימיו מאה ועשרים שנה". בנוסף, סיפור הנפילים נמצא בתורה מיד לפני סיפור המבול, ובכך יש המפרשים כי הוא כנראה מכוון להדגיש את השחיתות המינית של דור המבול, אז אפילו בני האלהים לקחו להם נשים "מכל אשר בחרו".

במדרשים ובספרים החיצונים שנכתבו בימי בית שני מזוהים הנפילים עם המלאכים שבגדו באל, הפרו את תפקידם וסולקו או ירדו לארץ. לפי ספר היובלים הדבר אירע בימי ירד (הספר דורש את שמו של ירד כ"ירידה"). פירוש השם "נפילים" כמכוון לנפילת בני האלהים מהשמים מתאים לדברי ישעיהו: "איך נפלת משמים הילל בן שחר..." [11]. לעומת זאת, גם פירוש המילה נפילים כגיבורים (כלומר בני התערובת), אפשרי, כמו שנלמד מהביטוי "גבורים נֹפלים" שביחזקאל [12]‏. ספר חנוך מתייחס לנפילים "ספור חטאות מאתיים מלאכים נפילים שהיו בימי ירד וחמדו את בנות האדם" . גם במדרשי האגדה של חכמי התלמוד משתקף פירוש כזה:

Cquote2.svg

אמרה לפניו: ריבונו של עולם, מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזא ועזאל וחמדו בנות ארצות, והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותן בין הארץ לרקיע.

Cquote3.svg

במדרשים אחרים מתוארים הנפילים כיצורים אגדתיים, שכל אחד מהם היה נדרש לאלף גמלים, אלף סוסים ואלף שוורים להשביע את רעבונו האדיר, וכאשר החליט ה' להשמיד את הארץ במבול ניסו הנפילים להראות את כוחם בסוג של התרסה כלפי האל שלחו ידיהם אל על וניסו לחסום את ארובות השמים וברגליהם לסתום את התהומות אך ה' הרתיח את המים ושלק אותם.

לעומת המדרשים האלו, מדרשים אחרים נרתעו מההגשמה וההאנשה החריפה שבסיפור והעדיפו לפרש "בני אלהים" כבני הדיינים או החשובים. כך מפרש רש"י בפירושו הראשון בעקבות בראשית רבה: "בני האלהים" - בני השופטים והדיינים. פירוש זה מסיט את הסיפור מנקודת מבט מיתולוגית לנקודת מבט אנושית, ולפיו עיקר הסיפור הוא תיאור המצב המוסרי הירוד בו דווקא בני השופטים לוקחים נשים כרצונם. הרמב"ן מפרש שבני האלהים היו אדם, שת ואנוש, לפי המדרש הגורס כי שלושת הדורות האלו היו בצלם אלהים ומהם והלאה בני האדם כבר לא היו בצלם ובדמות.

בעברית השתרש הביטוי "נפיל" לתאר אדם בעל איכות יוצאת דופן. "דור הנפילים" למשל בא לתאר דור איכותי מאוד שכיום כבר איננו קיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בראשית פרק ו': א וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. ב וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. ג וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.
  2. ^ "שמחזאי ועוזיאל הנון נפילין מן שמיא, והוו בארע ביומיא האינון" - תרגום ירושלמי: בראשית ו', ד',
  3. ^ "וקב"ה אפיל לון לתתא בשלשלאן" - זוהר חלק א דף כה/א
  4. ^ "אבל המדרש אשר לר' אליעזר הגדול בפרקיו על המלאכים שנפלו ממקום קדושתם, מן השמים, והוזכר בגמרא, במסכת יומא, הוא הנאות בלשון הכתוב יותר מן הכל" (רמב"ן בפירושו שם).
  5. ^ בראשית רבה כ"ו, י"ד
  6. ^ בראשית רבה כ"ו י"ג
  7. ^ "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם." (במדבר יג כב)
  8. ^ דברים א כח, ג יא
  9. ^ שחר ושלם במיתולוגיה הכנענית והאוגריתית
  10. ^ ראו שופטים יד, ו-ט
  11. ^ ישעיהו יד, יב
  12. ^ יחזקאל לב, כז