נפתלי כ"ץ

**נפתלי כ"ץ**
	דיוקן נפתלי כ"ץ, מתוך ציור דמיוני מ-1772 (53 שנים אחר מותו) בידי יוהאן אנדריאס בנימין נתנאגל.
לידה	1649; אוסטרוה, אוקראינה
פטירה	20 בדצמבר 1718 (בגיל 69 בערך); קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית
תקופת הפעילות	? – 20 בדצמבר 1718

רבי נפתלי כ"ץ (ה'ת"ט; 1648 – כ"ד בטבת ה'תע"ט; 15 בינואר 1719) היה רב, מקובל, אב בית דין וראש ישיבה, שנדד וגלה בין אוסטרהא (כיום במערב אוקראינה), פוזן (כיום פוזנן), פראג בצ'כיה, פרנקפורט במערבה של גרמניה, ושוב אוסטרהא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת ה'ת"ט בעיר אוסטרהא לרבי יצחק הכהן, אב בית הדין בעיירה סטפאן ודרשן בפראג ולאידל בת מנחם שטנגן (מרגליות) אב בית דין פרמישלן.^[2] בצעירותו נלקח בשבי הטטארים, אך הצליח להימלט.

נשא לאשה את אסתר שינדיל, בתו של הרב שמואל שמעלקא ז"ק (מצאצאי המהר"ל מפראג), אב"ד אוסטרהא, אשר מינה אותו כראש ישיבה וכגבאי בית המדרש, שאותו בנה מכספו, ונחשב רב העיירה.^[3]

רבי נפתלי כיהן כראש החברה קדישא וכאב בית דין בעיר פוזן (כיום פוזנן בפולין). בעיר זו הותיר קמע בתוך ראש צבי, שנחשב בידי יהודי העיר ורבניה כסגולה מוצלחת נגד שרפה.^[4]^[5] אחרי תקופת מה עבר לעיר פרנקפורט שבגרמניה, שם התעמק בחכמת הנסתר.

ביום חמישי 15 בינואר 1711 (כ"ד בטבת ה'תע"א) פרצה שרפה גדולה בפרנקפורט שמקורה בביתו ברובע היהודי, והעלילו על הרב כ"ץ שהוא הגורם לה. הוא הואשם בידי השלטונות הנוצריים בנזק שנגרם, ונאסר.^[4] הוא זוכה במשפט, לאחר שהוברר כי השרפה פרצה באשמת שוכר חדר שלו הלא יהודי, אך הוא נאלץ לעזוב את העיר בעקבות שמועות שהופצו שנמנע מכיבוי השריפה כדי לבחון את הקמיעות שלו, או שהצית אותה במסגרת כישופי קבלה.

מפרנקפורט עבר לפראג.^[6] סיפור השרפה הופץ ועבר גלגולים רבים במסגרת המלחמה נגד השבתאות, ומאוחר יותר מלחמת החסידים והמתנגדים ובעיקר מלחמת המשכילים והיראים, בעד ונגד הקבלה. לפי גרסה אחת השרפה בערה במשך יממה שלמה, האש כילתה 500 בתים בעיר, וכן 36 ספרי תורה, ארבעה יהודים אף נספו בשרפה, והרב הואשם בהצתת השרפה עצמה.^[7] ההאשמות כללו שימוש בקבלה נגד הצלב הנוצרי והעברתו באש.^[8] טענות אלו תורגמו מאוחר יותר להאשמתו בכך שהשרפה פרצה כתוצאה משימוש בקבלה מעשית ומאגיה שחורה, או האשמתו בכך שנמנע בזדון מקריאה לכבאים על מנת לבדוק את כוח קמעותיו.^[9] יהודי העיר לא הצטרפו להאשמות, ובהמשך להאשמתו באמונות תפילות או מאגיה שחורה, היו מי שפירשו זאת כתמיכת יהודי העיירה ברב ובהליכותיו.^[10]

בפראג שימש כרב בישיבתו של הרב דוד אופנהיים, ושם פגשו נחמיה חייא חיון, שהיה תלמיד-חבר לשבתי צבי. הרב כ"ץ רשם הסכמה לספרו של חיון, ולאחר מכן חזר בו מהסכמתו וטען שהוטעה.

בתו נישאה לאריה לייב, בנו של החכם צבי ואחיו של רבי יעקב עמדין הלוחם הגדול בשבתאות.^[11] בעת "פולמוס חיון" הרב כ"ץ הסכים עם החכם צבי על חרם נגד ספריו של חיון, והתכחש להסכמה שנתן, טען שהוטעה בידי חיון ואף חלה כתוצאה מכך(הרחבה על כך בסעיף #יחסו לשבתאות) בשנת ה'תע"ו נכדתו רחל, בת בנו מרדכי, נישאה לרבי יעקב עמדין, אף הוא בן החכם צבי.^[11]

כשנתיים מאוחר יותר, בשנת ה'תע"ח (סביבות 1718) החליט לעלות לארץ ישראל, אך נפטר בדרכו, במהלך שהותו באיסטנבול שבטורקיה, שם נקבר.

צוואתו נדפסה על ידי הרב ירוחם מאיר ליינר.

מופיע כחבר בוועד 4 ארצות בספרים רבים

יחסו לשבתאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות פולמוס חיון והתכתבות רבי משה חגיז עם מחותנו החכם צבי^[12] בעניין חיון, טען הרב כ"ץ שהוא הוטעה כשנתן את הסכמתו לספרו של חיון, אשר הראה לרב כ"ץ הסכמות של רבני איטליה לספריו, ושהדברים הרשומים בהסכמה בלשון שירית המעידים שקרא את הספר^[13] הם זיוף, והוא התנער ממנה.^[14] עוד בימיו היו שפקפקו באמיתות הדברים, אך מתוך כתביו ומכתביו המאוחרים בהם התבטא בחריפות נגד השבתאות נטו לראות בהם אמת.^[15]^[16]

יהודה ליבס במאמרו על הרב נפתלי כ"ץ טוען שיש רמזים חזקים לכך שאכן הרב כ"ץ נטה לדעות שבתאיות: הוא חתם על הסכמות על שני כתבים נוספים החשודים כשבתאיים.^[17] הקמע מפוזנן היה בתוך ראש צבי,^[18] ובכתבי אברהם קוואנקי, שבתאי מוצהר וידיד קרוב של הרב כ"ץ,^[19] נמצא תיאור אגבי של מפגש באוסטראה איתו ועם הרב השבתאי רפאל הכהן אשר הראה לרב כ"ץ תשובה של ישמעאל בנו של שבתי צבי והרב כ"ץ התפעל מכך, אם כי יש לחשוד בנאמנות סיפור זה.^[20] כמו כן, ליבס מצא מאמרים בכתבי הרב כ"ץ, המתאימים לדעתו לכתיבה השבתאית, ואינם נמצאים בכתבי האר"י או בכתבי הקבלה האחרים המצוטטים בידו.^[21]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמיכת חכמים, באתר היברובוקס
ברכת ה', כולל את הספרים קדושה וברכה וסמיכת חכמים, באתר היברובוקס
פי ישרים, באתר היברובוקס
שער ההכנה, באתר היברובוקס
שער נפתלי, באתר היברובוקס
משך הזרע פירוש על סדר זרעים
בית רחל סידור תפילה

הספר "ברכת ה'" כולל את שני הספרים "סמיכת חכמים" המבאר את סמיכות המסכתות זו לזו, ו"קדושה וברכה" שהוא ביאורים וחידושים על הגמרא מסכת ברכות. [כך שמדובר בשלשה שמות לספר אחד]. שמו לדורות הונצח דווקא בשם הספר "סמיכת חכמים".

כמו כן בביאור עץ יוסף מהרב חנוך זונדל על מדרש תנחומא הביא הערות ממנו בלשון "ועל גליון התנחומא של הגאון מו"ה נפתלי כ"ץ".

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים (רב באוסטראה).
מרדכי. (אב"ד ברודא).
בצלאל (אב"ד אוסטראה והגליל).
יצחק (אב"ד קרזמיר).
שמעלקא (אב"ד ברסלאו).
יצחק אייזיק (אב"ד פרוסטיץ).
שפרינצע (אשת יעקב אב"ד פוזנא והגליל).
איידל (אשת סעדיה ישעיה אב"ד מעזריטש).
קיילא (אשת יהודה ליב בן רבי גבריאל אסקלס אב"ד ניקלשבורג).

בניו ובנותיו נישאו למשפחות משושלות רבניות. מכיוון ששושלתו המשפחתית אף היא ידועה לאורך דורות, רבים ממשפחות הרבנים מקשרים את עצי המשפחה דרכו. הוא הוזכר כאחד מאבותיו של הרב יעקב פלק בספרו "פני יהושע". הרב פלק היה אחד מצאצאיו של רבי יהושע העשיל מחבר ה"מגיני שלמה" שעסק בהקדמה לספרו בתולדות משפחתו. מסיבה זו הרב כ"ץ מהווה "עוגן" אל דורות קודמים של שושלות רבנים, ובדרך כלל גם עוגן לשושלת בית דוד.

בין אלו המיוחסים אליו, מחבר "קצות החושן" רבי אריה לייב הלר, אחיו רבי יהודה כהנא מחבר "קונטרס הספקות", רבי ישכר בער מזלוטשוב, וכן אדמו"רי חסידות זידיטשוב, סטרטין ובעלז.^[22] הרב ישראל גולדמן מחבר "כנסת ישראל" על התורה ורב בעיר גרוסוורדיין בהונגריה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבריאל בר-לבב, המות בעולמו של המקובל ר' נפתלי הכהן כ"ץ (עבודת גמר לתואר "מוסמך" בהדרכת פרופ' זאב גריס), ירושלים, האוניברסיטה העברית בירושלים, תש"ן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא נפתלי כ"ץ בוויקישיתוף

"נפתלי הכהן (כ"ץ)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 93–94, באתר היברובוקס
מרדכי מרגליות (עורך כללי), "נפתלי כ"ץ", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1176-1175, באתר היברובוקס
רבי נפתלי כ"ץ בעל הסמיכת חכמים, באתר אהלי צדיקים לשימור העבר היהודי ברחבי העולם
רבי ירוחם מאיר ליינר, צוואה רבי נפתלי כ"ץ, ראדזין, תרע"א, באתר היברובוקס.
מידע על נפתלי כ"ץ בקטלוג הספרייה הלאומית
נפתלי בן יצחק כץ (1648-1719), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ התמונה המקורית (צבעונית ובהיפוך שמאל-ימין)(הקישור אינו פעיל, 8.1.2021) הכוללת שני ילדים או תלמידים ואור חזק מבהיק ביניהם, נמצאת בתערוכת החיים היהודיים בפרנקפורט(הקישור אינו פעיל, 8.1.2021) במוזיאון היהודי בעיר זו. ור' דיוקנאות רבנים בעניין אמיתות דיוקנאות דומים, ומקורותיו שם. עותק תמונה זו בשחור-לבן הודפס באנציקלופדיה יודאיקה, וכן באתר האנציקלופדיה היהודית (מוצג בוויקיפדיה האנגלית בערך "קבלה"). גילוף עץ עם דיוקן דומה הוצג כדמות האר"י (ר' 'דיוקן דמיוני חדש של האר"י הקדוש (נוטריקון - רשומות של עובד בבית המכירות קדם). יש לציין שדמות זו או דומה לה אינה מופיעה בין הדיוקנאות הרבים שעל שערי המהדורות הראשונות של הספר.
^ שמה העברי: נאוה, והוזכרה פעמים אחדות ברמז בהקדמות לספרו. לאביה, הרב מנחם שטנגן, היו שבעה בנים מאשתו הראשונה - שינדיל בת משה מרדכי מרגליות, ושבע בנות מאשתו השנייה בת רבי משה חריף, אב בית דין קרמניץ. בני הרב מנחם שטנגן הסבו את שמם למרגליות על שם משפחת אמם. (סימן 135 בספר ענף עץ אבות). על זיהוי מצבת אבי המשפחה יואל שטנגן שזוהה בטעות כמצבה העתיקה ביותר בבית העלמין בפרמישלן, כתב החוקר הלונדוני יוסף כ"ץ אחד מצאצאי הרב נפתלי בספר שם ושארית (אתר כתבים עבריים - היברובוקס)
^ שם רעייתו ותולדותיה מופיע פעמים אחדות בספר הצוואה שכתב. על היותו רב העיירה אוסטרהא נכתב בתולדותיו, בהקדמה לספר הצוואה (בכתב העת 'זיכרון וספר' חלק ב', אתר כתבים עבריים) אך ייתכן שמדובר בתקופת חזרתו לעיר זו לאחר הגלות מפרנקפורט.
^ ¹ ² קוים לדמותו של ר' נפתלי כ"ץ מפרנקפורט, ויחסו לשבתאות(הקישור אינו פעיל, 8.1.2021) פרופ' יהודה ליבס (מסמך וורד, אתר האוניברסיטה העברית)
^ ספר החוט המשולש על תולדות החתם סופר. סיפור זה הועתק ב שלשלת הזהב על תולדות הרב כ"ץ (אתר כתבים עבריים) והובא במאמרו של פרופ' ליבס
^ שלשלת זהב עמוד 29. לפי עיתונות התקופה (הובא בספר שלשלת זהב), היה זה באחד מימי צום שובבי"ם, והרב כ"ץ טען במשפטו שמשום כך התפלא על האש אשר המשרתת הריחה מכיוון המטבח, בו לא בישלו באותו היום. במשפטו התברר שחייט שכן שהשאיר נר דולק בחדרו הוא האשם בפריצת השרפה.
^ שלשלת זהב עמוד 29, ובמאמרו של פרופ' ליבס.
^ לדוגמה, בספרו האנטישמי 'מצבות היהודים' של חוקר תולדות היהודים יוהאן יעקב שודט. דבריו הובאו בתכתיב עברי אך בשפתם הגרמנית המקורית בספר שלשלת זהב, בהערה ל"ז בעמוד 39.
^ חוט המשולש שם, והפתיחה למאמרו של פרופ' ליבס. יש לציין שרושמי הדברים, כולל ליבס נטו ללגלג על "הצלחת" קמיעותיו של הרב כ"ץ נגד שרפה. המקור שלהם הוא 'דברי ימי ישראל' של צבי גרץ חלק 10, ר' מלל הספר באתר זנו (בגרמנית עם הרחבה) ו צילום המקור ו תורגם לעברית כולל כיתוב שמו בערך 'נפתלי הכהן (כ"ץ)' באנציקלופדיה אוצר ישראל (אתר כתבים עבריים)
^ שודט שם, שלשלת זהב שם, ובתמצית אף במאמר של פרופ' ליבס
^ ¹ ² שלשלת זהב, עמוד 41 ואילך
^ החכם צבי היה מחותנו של הרב כ"ץ: אריה לייב בנו של חכם צבי (ואחיו של רבי יעקב עמדין) היה נשוי לבתו של הרב כ"ץ. ר' תחילת וסוף המכתב בספר שלשלת זהב (עמוד 41 ואילך)
^ שלשלת זהב עמ' 35, העתקת לשון ההסכמה לספר 'עוז לאלהים' של חיון. ההסכמה עצמה חסרה מהעותק המקוון של הספר באתר כתבים עבריים, אך מוזכרת בהסכמות לספר 'דברי נחמיה'.
^ שלשלת זהב פרק ו', מכתבו של הרב כ"ץ למחותנו החכם צבי, והתנערותו מן ההסכמה.
^ מלחמות ה', אות י"א ספרו של רבי משה חגיז (אמסטרדם, ה'תע"ד סביבות 1714). הספר מצטט את מכתבם של תומכי חיון, המצטטים את טענות הרב חגיז, ומעירים על טענתו של הרב כ"ץ שביקש לחזור בו מן ההסכמה: "אם כן היה לו לכתוב, להזהיר ולהודיע צערו ברבים קודם לכן, ולטענה זו אין תשובה." בהמשך הרב חגיז דוחה את הערתם.
^ תולדות המקבלים השבתאים והחסידים דוד כהנא, תל אביב תרפ"א, אותיות כ"ח-ל"א מסוף עמוד 127 בעניין יחסו של הרב כ"ץ (מובא לפי פרשנותו של משה חגיז). ור' הערה 10 במאמרו של ליבס
^ הסכמתו ניתנה לספר השבתאי 'אור ישראל' (בגרסת באתר כתבים עבריים, מוצג דף ריק במקום הסכמתו) וכן לספר חמדת צבי של הרב צבי חאטש (שנחשד אף הוא בשבתאות), ולספר השבתאי הידוע של אברהם קוואנקי אבקת רוכלים
^ ליבס מסתייג ואומר שייתכן שגם שמו של הרב כ"ץ היה נפתלי צבי הירש, על שם הפסוק בברכת יעקב 'נפתלי איילה שלוחה'.
^ בהסכמה לספרו של קוואנקי, הרב כ"ץ כתב שהוא ידיד נפש של קוואנקי ו'משך שנתיים לא זזה ידי מתוך ידו'.
^ ייתכן שקוואנקי רצה ל'הכשיר' את השבתאות הן על ידי הסכמה מהרב כ"ץ על ספרו (שייתכן כי זוייפה, כמו גם שהרב כ"ץ הוטעה על ידי קוואנקי כפי שהוטעו כמה גדולי ישראל באותה תקופה!), והן בלהמציא סיפור שקרי שהרב כ"ץ כביכול שיבח את בנו של שבתאי צבי.
^ בעניין "לאה שנפלה בחלק עשיו" והמסמלת תשישות כח של הקב"ה. ליבס טען שבדברים אלו יש את גרעין דעותיו של יעקב פרנק, מהדור שאחרי הרב כ"ץ. ליבס טען עוד, שסמל התשישות של הקב"ה בשם 'לאה', היה אחד הטענות המרכזיות של ה'נודע ביהודה' נגד הספר 'ואבא היום אל העין' (שם עמוד 7). חידוש דרשני נוסף אותו זיהה ליבס, הוא בעניין הכאה "כף אל כף" בשיבוש פסוקים מיחזקאל, שהועתק בספרי שבתאים מאוחר יותר כלשונו, עם השגיאה. והדבר קושר לפחות את השבתאים אל הרב כ"ץ, אם לא אותו אליהם.
^ דגל מחנה יהודה עמ' ק"א

תקופת חייו של הרב נפתלי כ"ץ על ציר הזמן
ציר הזמן

[1] התמונה המקורית (צבעונית ובהיפוך שמאל-ימין)(הקישור אינו פעיל, 8.1.2021) הכוללת שני ילדים או תלמידים ואור חזק מבהיק ביניהם, נמצאת בתערוכת החיים היהודיים בפרנקפורט(הקישור אינו פעיל, 8.1.2021) במוזיאון היהודי בעיר זו. ור' דיוקנאות רבנים בעניין אמיתות דיוקנאות דומים, ומקורותיו שם. עותק תמונה זו בשחור-לבן הודפס באנציקלופדיה יודאיקה, וכן באתר האנציקלופדיה היהודית (מוצג בוויקיפדיה האנגלית בערך "קבלה"). גילוף עץ עם דיוקן דומה הוצג כדמות האר"י (ר' 'דיוקן דמיוני חדש של האר"י הקדוש (נוטריקון - רשומות של עובד בבית המכירות קדם). יש לציין שדמות זו או דומה לה אינה מופיעה בין הדיוקנאות הרבים שעל שערי המהדורות הראשונות של הספר.

[2] שמה העברי: נאוה, והוזכרה פעמים אחדות ברמז בהקדמות לספרו. לאביה, הרב מנחם שטנגן, היו שבעה בנים מאשתו הראשונה - שינדיל בת משה מרדכי מרגליות, ושבע בנות מאשתו השנייה בת רבי משה חריף, אב בית דין קרמניץ. בני הרב מנחם שטנגן הסבו את שמם למרגליות על שם משפחת אמם. (סימן 135 בספר ענף עץ אבות). על זיהוי מצבת אבי המשפחה יואל שטנגן שזוהה בטעות כמצבה העתיקה ביותר בבית העלמין בפרמישלן, כתב החוקר הלונדוני יוסף כ"ץ אחד מצאצאי הרב נפתלי בספר שם ושארית (אתר כתבים עבריים - היברובוקס)

[3] שם רעייתו ותולדותיה מופיע פעמים אחדות בספר הצוואה שכתב. על היותו רב העיירה אוסטרהא נכתב בתולדותיו, בהקדמה לספר הצוואה (בכתב העת 'זיכרון וספר' חלק ב', אתר כתבים עבריים) אך ייתכן שמדובר בתקופת חזרתו לעיר זו לאחר הגלות מפרנקפורט.

[ליבס-4] ¹ ² קוים לדמותו של ר' נפתלי כ"ץ מפרנקפורט, ויחסו לשבתאות(הקישור אינו פעיל, 8.1.2021) פרופ' יהודה ליבס (מסמך וורד, אתר האוניברסיטה העברית)

[5] ספר החוט המשולש על תולדות החתם סופר. סיפור זה הועתק ב שלשלת הזהב על תולדות הרב כ"ץ (אתר כתבים עבריים) והובא במאמרו של פרופ' ליבס

[6] שלשלת זהב עמוד 29. לפי עיתונות התקופה (הובא בספר שלשלת זהב), היה זה באחד מימי צום שובבי"ם, והרב כ"ץ טען במשפטו שמשום כך התפלא על האש אשר המשרתת הריחה מכיוון המטבח, בו לא בישלו באותו היום. במשפטו התברר שחייט שכן שהשאיר נר דולק בחדרו הוא האשם בפריצת השרפה.

[7] שלשלת זהב עמוד 29, ובמאמרו של פרופ' ליבס.

[8] לדוגמה, בספרו האנטישמי 'מצבות היהודים' של חוקר תולדות היהודים יוהאן יעקב שודט. דבריו הובאו בתכתיב עברי אך בשפתם הגרמנית המקורית בספר שלשלת זהב, בהערה ל"ז בעמוד 39.

[9] חוט המשולש שם, והפתיחה למאמרו של פרופ' ליבס. יש לציין שרושמי הדברים, כולל ליבס נטו ללגלג על "הצלחת" קמיעותיו של הרב כ"ץ נגד שרפה. המקור שלהם הוא 'דברי ימי ישראל' של צבי גרץ חלק 10, ר' מלל הספר באתר זנו (בגרמנית עם הרחבה) ו צילום המקור ו תורגם לעברית כולל כיתוב שמו בערך 'נפתלי הכהן (כ"ץ)' באנציקלופדיה אוצר ישראל (אתר כתבים עבריים)

[10] שודט שם, שלשלת זהב שם, ובתמצית אף במאמר של פרופ' ליבס

[צאצאיו-11] ¹ ² שלשלת זהב, עמוד 41 ואילך

[12] החכם צבי היה מחותנו של הרב כ"ץ: אריה לייב בנו של חכם צבי (ואחיו של רבי יעקב עמדין) היה נשוי לבתו של הרב כ"ץ. ר' תחילת וסוף המכתב בספר שלשלת זהב (עמוד 41 ואילך)

[13] שלשלת זהב עמ' 35, העתקת לשון ההסכמה לספר 'עוז לאלהים' של חיון. ההסכמה עצמה חסרה מהעותק המקוון של הספר באתר כתבים עבריים, אך מוזכרת בהסכמות לספר 'דברי נחמיה'.

[14] שלשלת זהב פרק ו', מכתבו של הרב כ"ץ למחותנו החכם צבי, והתנערותו מן ההסכמה.

[15] מלחמות ה', אות י"א ספרו של רבי משה חגיז (אמסטרדם, ה'תע"ד סביבות 1714). הספר מצטט את מכתבם של תומכי חיון, המצטטים את טענות הרב חגיז, ומעירים על טענתו של הרב כ"ץ שביקש לחזור בו מן ההסכמה: "אם כן היה לו לכתוב, להזהיר ולהודיע צערו ברבים קודם לכן, ולטענה זו אין תשובה." בהמשך הרב חגיז דוחה את הערתם.

[16] תולדות המקבלים השבתאים והחסידים דוד כהנא, תל אביב תרפ"א, אותיות כ"ח-ל"א מסוף עמוד 127 בעניין יחסו של הרב כ"ץ (מובא לפי פרשנותו של משה חגיז). ור' הערה 10 במאמרו של ליבס

[17] הסכמתו ניתנה לספר השבתאי 'אור ישראל' (בגרסת באתר כתבים עבריים, מוצג דף ריק במקום הסכמתו) וכן לספר חמדת צבי של הרב צבי חאטש (שנחשד אף הוא בשבתאות), ולספר השבתאי הידוע של אברהם קוואנקי אבקת רוכלים

[18] ליבס מסתייג ואומר שייתכן שגם שמו של הרב כ"ץ היה נפתלי צבי הירש, על שם הפסוק בברכת יעקב 'נפתלי איילה שלוחה'.

[19] בהסכמה לספרו של קוואנקי, הרב כ"ץ כתב שהוא ידיד נפש של קוואנקי ו'משך שנתיים לא זזה ידי מתוך ידו'.

[20] ייתכן שקוואנקי רצה ל'הכשיר' את השבתאות הן על ידי הסכמה מהרב כ"ץ על ספרו (שייתכן כי זוייפה, כמו גם שהרב כ"ץ הוטעה על ידי קוואנקי כפי שהוטעו כמה גדולי ישראל באותה תקופה!), והן בלהמציא סיפור שקרי שהרב כ"ץ כביכול שיבח את בנו של שבתאי צבי.

[21] בעניין "לאה שנפלה בחלק עשיו" והמסמלת תשישות כח של הקב"ה. ליבס טען שבדברים אלו יש את גרעין דעותיו של יעקב פרנק, מהדור שאחרי הרב כ"ץ. ליבס טען עוד, שסמל התשישות של הקב"ה בשם 'לאה', היה אחד הטענות המרכזיות של ה'נודע ביהודה' נגד הספר 'ואבא היום אל העין' (שם עמוד 7). חידוש דרשני נוסף אותו זיהה ליבס, הוא בעניין הכאה "כף אל כף" בשיבוש פסוקים מיחזקאל, שהועתק בספרי שבתאים מאוחר יותר כלשונו, עם השגיאה. והדבר קושר לפחות את השבתאים אל הרב כ"ץ, אם לא אותו אליהם.

[22] דגל מחנה יהודה עמ' ק"א

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

קבלה
מושגי יסוד	אבי"ע • ספירות • קליפות • אינסוף (קבלה) • תורת הצמצום • תורת השמיטות • עץ החיים • סדר השתלשלות • מעשה בראשית • מעשה מרכבה • מדיטציה יהודית • אסטרולוגיה קבלית • מיסטיקה יהודית • פרדס (יהדות)	תרשים עשר הספירות
ספרות	ספר יצירה • ספר הזוהר • ספר הבהיר • ספרות ההיכלות • ספר רזיאל המלאך • עץ חיים (ספר)
קטגוריות	קבלה • יהדות • מיסטיקה יהודית
אישים	רבי שמעון בר יוחאי • רבי יצחק סגי נהור • הרבנים עזרא ועזריאל בני שלמה • רבי עזריאל בן מנחם • רבי משה בן נחמן • רבינו בחיי בן אשר • רבי משה קורדובירו • האר"י • רבי חיים ויטאל • רבי נפתלי כ"ץ • רבי יהונתן אייבשיץ • רבי יעקב עמדין • רבי חיים בן עטר • הרמח"ל • הגאון מווילנה • הרב שלום שרעבי • הרב חיד"א • הרב נתן אדלר • הרב יעקב אבוחצירא • רבי יוסף חיים • הרב שלמה אלישיב • הרב ישראל אבוחצירא
מושגים בקבלה