נקדימון בן-גוריון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נקדימון בן-גוריון (בוני) היה מעשירי ירושלים בתקופה שקדמה לחורבן בית שני. על פי הנצרות, נקדימון הוא ניקודמוס המוזכר בברית החדשה.

אגדות חז"ל על עושרו המופלג[עריכת קוד מקור | עריכה]

עושרו המופלג מוזכר באגדות שבתלמוד הבבלי לצד פועלו למען עולי הרגל לבית המקדש ירושלים. כשרצו חז"ל לתאר את עושרו כתבו על בתו שהייתה מיטתה מוצעת בשתים עשרה אלף דינרים (אבות דרבי נתן , פרק ו, משנה ג). במקור אחר (תלמוד בבלי, מסכת כתובות דף סו, עמוד ב) מסופר כראיה לעושרו של נקדימון בן-גוריון שבכתובתה של בתו היה רשום "אלף אלפי דינרי זהב" שאביה נתן לה בתור נדוניה.

בתלמוד הבבלי על מסכת גיטין (דף נו עמוד א) מוזכר נקדימון בן-גוריון ביחד עם כלבא שבוע ועשיר נוסף ושמו בן ציצית הכסת שמחסני המזון שלהם יכלו לקיים את תושבי ירושלים כעשרים שנה במצור הרומאי על ירושלים שקדם לחורבן בית שני. מהמשך דברי התלמוד שם נראה שנקדימון בן-גוריון וחבריו תמכו בהשגת הסכם עם הרומאים בניגוד לדעת קבוצות מיליטנטיות יותר. מסורת קדומה בשם האר"י זיהתה את קברו בקברי המלכים בירושלים.

המדרש באבות דרבי נתן שהוזכר לעיל מספר שנקדימון בן-גוריון רכש שתים עשרה עינות מים עבור עולי הרגל. כשבא להחזיר את המים לאיש ממנו קנה את אותן שתים עשרה עינות מים נעשה לו נס עקב תפילתו של נקדימון בן-גוריון, ירד גשם במיוחד עבורו בתוך שנת בצורת על מנת למלא את מאגרי המים.

יתר על כן, האגדה מספרת שכיוון שבעל חובו של נקדימון בן-גוריון טען שהגשם ירד בלילה לאחר זמן פרעון החוב, הרי שלמרות התמלאות המעיינות, על נקדימון בן-גוריון לשלם את חובו. המדרש ממשיך ומספר שנקדימון בן-גוריון התפלל ובקש מה' שהזמן ישוב לאחור והשמש תשוב משקיעתה, כך שלא יהא עליו לשלם את החוב. המדרש מספר שה' נענה לבקשה זאת והשמש חזרה לאחור כך שהיום עוד לא נסתיים.

חז"ל אף גרסו שבעקבות אירוע זה נשתנה שמו והוא קבל את השם 'נקדימון' שכן "נקדמה חמה בעבורו". סיפור זה מופיע גם בתלמוד הבבלי במסכת תענית (דף יט עמוד ב -דף כ עמוד א). לפי המסופר במקורות אלו שמו העברי היה 'בוני'. לכאורה נראה שמקור השם נקדימון הוא בשם היווני 'ניקודמוס'.

סיפור האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"ולמה נקרא שמו נקדימון בן-גוריון? מפני שנקדמה לו חמה בעבורו. פעם אחת עלו ישראל לרגל לירושלים, ולא היה להם מים לשתות. הלך אצל שר אחד ואמר לו: הלויני שתים עשרה עיינות מים מכאן ועד יום פלוני. אם איני נותן לך שתים עשרה מעיינות מים, אני נותן לך שתים עשר ככר כסף. וקבע לו זמן.

כיון שהגיע זמן שלח לו: שגר לי שתים עשרה מעיינות מים או שתים עשרה ככר כסף. אמר לו: עדיין שהות ביום. ליגלג עליו אותו השר ואמר: כל השנה כולה לא ירדו גשמים, ועכשיו ירדו גשמים? נכנס אותו השר לבית המרחץ שמח, ונקדימון בן-גוריון לבית המקדש. נתעטף ועמד בתפילה, ואמר לפניו: ריבנו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך עשיתי, כדי שיהיה מים לעולי הרגל. מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעיינות מים והותירו. שלח לאותו השר: שגר לי דמי מים יתירים שיש לי בידך. אמר לו: כבר שקעה חמה ומים ברשותי ירדו. חזר ונכנס לבית המקדש, ונתעטף ועמד בתפלה. אמר לפניו: ריבנו של עולם, עשה לי נס באחרונה כבראשונה. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה חמה. ופגעו זה בזה. ואמר לו: יודע אני שלא הרעיש הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא בשבילך."

בתו של נקדימון בן-גוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור במסכת כתובות (דף סו, עמוד ב - דף סז, עמוד א) שהוזכר לעיל מספר על מצבה החומרי הקשה של בתו של נקדימון בן-גוריון לאחר החורבן. מקור זה מבוסס על דברי התוספתא על מסכת כתובות (סוף פרק ה). מדברי התוספתא ניתן להבין שהסיבה לעוניה הקשה של בתו של נקדימון בן-גוריון היא שקיללה את החכמים עקב כעסה עליהם. הסיבה לכעסה היא שבהיותה שומרת יבם פסקו לה סכום כסף למחייתה שלא היה גבוה די הצורך לדעתה וזאת על אף שהיה זה סכום גבוה מאוד: "חמש מאות דינרי זהב בכל יום לקופת בשמים" (שם).

התלמוד הבבלי על מסכת כתובות (דף סו , עמוד ב - דף סז , עמוד א) שואל כיצד זה התדרדרה בת למשפחה כה עשירה לעוני שכזה. לכאורה ההסבר הפשוט הוא שמוראות החורבן שהמיטו הרומאים על ארץ ישראל גרם לעוניה. התלמוד מחפש הסבר עמוק יותר ומציע שני הסברים שדווקא מגנים את נקדימון בן-גוריון. הסבר אחד מציג את נקדימון בן-גוריון כמי שפעולותיו בתחום הצדקה נעשו לכבודו האישי ולא לשם הצדקה עצמה. הסבר שני מציג אותו כמי שבאמצעות עושרו הרב יכול היה לסייע יותר ולא עשה כן.

במדרש ההלכה על ספר דברים, הספרי (סימן שה), מופיעה גרסה קצרה יותר של אגדה זאת ובה שני ההסברים האלו אינם מופיעים. כמו כן גם לא מופיעים דבריה של הבת (בדף סו, עמוד ב) אשר תולה את הסתלקותו של העושר ממשפחתה במיעוט מצוות הצדקה. ייתכן שהתלמוד הבבלי במסכת כתובות רצה להשתמש בסיפור על נקידמון בן-גוריון ובתו כתמרור אזהרה בפני עשירים בני אותה תקופה. ייתכן שאותם עשירים השתמטו מחובתם לתרום לצדקה בהתאם ליכולתם או ראו בצדקה כלי האדרת כבודם העצמי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]