נקודת שקילות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נקודת שקילות, נקודה אקוויוולנטית או נקודה סטוכיומטרית של תגובה כימית היא כאשר מספר המולים של טיטרנט שווה מבחינה סטוכיומטרית למספר המולים של מגיב כלשהו שאת ריכוזו בודקים (הנקרא אנליט). זהו מספר המולים הקטן ביותר שמגיב או סותר את התגובה במלואה. במקרים מסוימים ישנם מספר נקודות שקילות שהן כפולות של נקודת השקילות הראשונה, למשל בחומצות דו פרוטיות.

בנקודת השקילות, ישנה נקודת פיתול בעקומת הטיטרציה.

נקודת הסיום (דומה אך לא שווה לנקודת השקילות) היא הנקודה בה האינדיקטור משנה את צבעו בטיטור המסתמך על צבע.

שיטות לקביעת הנקודה האקוויוולנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שיטות רבות לקביעת הנקודה האקוויוולנטית, ביניהן:

  • אינדיקטור pH: זהו חומר המשנה את צבעו כתגובה לשינוי כימי. אינדיקטור חומצה-בסיס (למשל פנולפתלאין) משנה את צבעו בהתאם לpH. מוסיפים כמה טיפות של האינדיקטור הנבחר וכאשר הצבע משתנה, התמיסה הגיעה לנקודת הסיום ובקירוב גם לנקודת השקילות.
  • נגד משתנה: ניתן להשתמש בנגד משתנה או פוטנציומטר כאינדיקטור. זהו מכשיר המודד את פוטנציאל האלקטרודה של התמיסה. הפוטנציאל של האלקטרודה ייתשנה בהגעה לנקודה האקוויוולנטית.
  • מד pH: זהו נגד משתנה שמשתמש באלקטרודה הרגישה לריכוז ההידרוניום בתמיסה. זו דוגמה לאלקטרודת יונים בררנית. שיטה זו מאפשרת למדוד את ערך הגבה לכל אורך הטיטור. בנקודת השקילות יהיה שינוי חד בדרגת ה-pH. זוהי שיטה יותר מדויקת מאשר אינדיקטור.
  • מוליכות: המוליכות החשמלית של תמיסה תלויה ביונים הנמצאים בה. במהלך טיטרציות רבות, המוליכות משתנה בצורה ניכרת. (לדוגמה, במהלך טיטרצית חומצה בסיס יוני ההידרוניום וההידרוקסי מגיבים ליצירת מים. בעקבות כך, משתנה המוליכות של התמיסה.) המוליכות הכוללת של התמיסה מושפעת על ידי יונים נוספים הקיימים בתמיסה. לא כל היונים משפיעים בצורה שווה על המוליכות. ההשפעה על המוליכות משתנה בהתאם לניידות החשמלית של כל יון ולריכוז של היונים (כוח יוני). לכן, ניבוי השינוי במוליכות קשה יותר ממדידת המוליכות.
  • שינוי צבע: בתגובות מסוימות, התמיסה משנה את צבעה ללא צורך באינדיקטור.
  • ספקטרוסקופיה: ניתן להשתמש בספקטרוסקופיה על מנת למדוד את כמות האור הנקלטת על ידי התמיסה כל עוד הספקטרום של הטיטרנט או האנליט ידועים.