נקרוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נקרוזה[1]אנגלית: necrosis, necrose, ביוונית: Νεκρός = מוות) היא מצב של מוות תאים ברקמה באופן בלתי מתוכנן כתוצאה מעקה, להבדיל מן אפופטוזה – מוות תאי מתוכנת. נקרוזה עלולה להיגרם מסיבות רבות, בכללן פציעה, זיהום, סרטן, שבר, טוקסין ודלקת כרונית, והיא גוררת אחריה שינויים מורפולוגיים ברקמה ובאיבר כתוצאה מאנזימים מתוך התא או מחוצה לו. נקרוזה היא תמיד פתולוגית ואיננה חלק מתהליך פיזיולוגי.

הן נקרוזה והן אפופטוזה מתרחשות אך ורק כאשר הגוף חי, שכן כאשר הגוף מת מתחילים תהליכים של אוטוליזה. כמו כן, הדפוסים המאפיינים את הנקרוזה מחייבים רקמה חיה מסביב לה. עם זאת, למוות תאי נקרוטי מספר מאפיינים המבדילים אותו מאפופטוזה. קרום התא במוות תאי מסוג זה נפרץ ואינו מהווה מחסום בררני, דבר אשר גורם לתוכן התא להשתחרר מן הציטופלזמה לנוזל הבין תאי ולזרם הדם, שם המרכיבים התוך-תאיים מעוררים גיוס של תאי דלקת לאתר המוות התאי שמגבירים עוד יותר את השינויים המורפולוגיים באתר. מאחר שתוכן התא משתחרר ללא בקרה, מרכיבי התא המת אינם מסודרים במבנים המאפשרים את פינוים היעיל על ידי מקרופאגים, ובמקום זאת הם מפונים על ידי מערכת הלימפה. כמו כן, הליזוזומים נפרצים ומשחררים את תכולתם – אנזימים פרוטאוליטים המפרקים חלבונים. אנזימים אלה הורסים את התא ובמקרה של נזק רקמתי נרחב מזיקים לרקמה כולה ולעתים לאיברים מרוחקים כמו הכבד והכליות.

במהלך התהליך הנקרוטי הגרעין מתפרק בשלושה שלבים מובחנים: פיקנוזה, שבה הגרעין נדחס למסה קטנה, התפוררות הגרעין (קריורקסיס) ותמס הגרעין (קריוליזה), שבו כבר לא רואים גרעין. למרות הבזופיליה שבעקבות יציאת חומצות הגרעין אל חלל התא, הציטופלזמה בצביעה המטוקסילין ואאוזין הופכת יותר אאוזינופילית, ואובדן הגליקוגן הופך אותה למבריקה.

לעתים ניתן להשתמש בטיפול ברימות של זבובים מסוימים כתרופה במקרה של פצע נקרוזי.

דפוסי נקרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקרוזה קואגולטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקרוזה קואגולטיבית (נמק קרישה) היא נקרוזה המתרחשת על פי רוב כתוצאה מאיסכמיה ברקמות כמו שריר הלב, הכליה והטחול. בעקבות האיסכמיה נוצר מחסור בחמצן, שמביא לדלדול ATP ולהעלאת החומציות בתא, שמסתכמים בדנטורציה ובקרישה של חלבונים. משום כך, ניכרת ציטופלזמה אאוזינופילית (ורודה) ומבריקה לעתים, השמורה היטב לאחר תמס הגרעין. גבולות התאים בדפוס נקרוזה זה נשארים ברורים, אולם הם ריקים. בסוף התהליך התאים מפורקים לחלקים ונבלעים על ידי תאי הדלקת.

נקרוזה ליקוופקטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקרוזה ליקוופקטיבית (נמק מתנזל) מתרחשת באיברים שבהם התאים מתפרקים במהירות, למשל במוח. הנקרוזה נראית מדוללת עם חללים, ובמיקרוסקופ אור ניתן לראות גם מקרופאגים קצפיים.

נקרוזה גבינתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקרוזה גבינתית אופיינית לגרעינומות המופיעות במחלת השחפת. הגרעינומות, שנוצרות מכישלון המקרופגים לעכל את חיידק השחפת ומהצורך לבודדו בעקבות ניסיון כושל זה, מכילות מקרופגים דמויי אפיתל הצמודים אחד לשני ומבודדים את החיידק מן הסביבה. בגרעינומות רקמה מתה וחיידקים ולהן מראה של עיסה ורודה עם אבק תאים במרכזן, כעין גבינה.

נקרוזה שומנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקרוזה שומנים ניכרת בדלקת לבלב חריפה. סתימה של הצינורות בלבלב גורמת ליציאה של אנזימים אל הרקמה, אשר מפרקים שומן סביב הלבלב. הנקרוזה נראית כאזורים צהבהבים כתוצאה מהתיישבות סידן על השומן שמשווה לרקמה מרקם סבוני. במיקרוסקופ נראים ברקמה צלליות של תאי שומן, ללא גרעינים ולעתים תוך התקלפות הממברנות, אלא אם מגיעים תאי דלקת. התאים הנקרוטיים מפורקים ונבלעים.

נקרוזה גנגרנוטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקרוזה גנרנוטית היא הנקרוזה הנצפית בנמק. בדרך כלל היא מופיעה ברגל סוכרתית ובאי-ספיקה עורקית או ורידית המובילה לאיסכמיה. ניתן לראותה גם בתוספתן. למעשה, מדובר בשילוב של נקרוזה קואגולטיבית וליקוופקטיבית שעליה מתיישבים חיידקים. לנמק שתי צורות, יבשה או רטובה, לפי סוג הנקרוזה השלטת בו.

נקרוזה פיברינואידית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקרוזה המתרחשת בעת פגיעה בדופנות כלי הדם. כאשר פיברין חודר לדופן, הוא מקנה לה צבע אדמדם תחת המיקרוסקופ.

נקרוזה המורגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקרוזה המורגית חלה כתוצאה מעודף בכלי דם. נקרוזה מסוג זה דורשת הוצאה בניתוח.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המונח העברי לנקרוזה על פי האקדמיה ללשון העברית הוא "נמק" או "מק", אך כדי לא לבלבל עם נמק במובן גרגרנה, ייעשה בערך זה שימוש במונח הלועזי נקרוזה.