נראה אותך אוהב
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
יאן סמואל  |
|---|---|
| הופק בידי |
כריסטוף רוסגנון |
| תסריט |
יאן סמואל ז'אק קיוקור |
| עריכה |
Andrea Sedláčková |
| שחקנים ראשיים |
גיום קאנה מריון קוטיאר |
| מוזיקה |
פיליפ רומבי |
| צילום |
אנטוני רוש |
| מדינה |
צרפת, בלגיה |
| חברה מפיצה | Paramount Classics |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
 17 בספטמבר 2003  24 בספטמבר 2003 |
| משך הקרנה |
93 דק' |
| שפת הסרט |
צרפתית |
| סוגה |
קומדיה רומנטית, סרט דרמה |
| הכנסות | $8,561,371 |
| הכנסות באתר מוג'ו | lovemeifyoudare |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
נראה אותך אוהב (בצרפתית: Jeux d'enfants משמעות השם המקורי: "משחק ילדים"; מוכר בשם האנגלי Love me if you dare) הוא סרט רומנטי-דרמטי צרפתי משנת 2003, של הבמאי יאן סמואל. התסריט נכתב על ידי יאן סמואל בשיתוף עם ז'אק קיוקור. בסרט זה מגלם גיום קנה את ז'וליאן ז'נבייה, ילד המאבד את אמו בגיל צעיר ומפתח קשרי חברות עמוקים עם ילדה פולנייה דחויה, סופי קובלסקי, אותה מגלמת מריון קוטיאר. בין השניים נוצרת מסורת של משחקי אתגרים הכוללת קופסת פח. בכל פעם שאחד מהם היה צריך לבצע את האתגר הוא היה מחזיק את הקופסה.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט מתחיל בלייז' שבבלגיה, שם ילדה קטנה בשם סופי דחויה על ידי ילדים אחרים. נהג האוטובוס וילד בשם ז'וליאן הם היחידים שעוזרים לה לאסוף את ספריה שנזרקו על ידי הילדים לשלולית.
כדי לעודד את סופי, ז'וליאן נותן לה קופסת פח קטנה, מתנה מאמו הגוססת. הקופסה חשובה לו, והוא מבקש ממנה להשאיל לו את זה מפעם לפעם. כשז'וליאן מבקש את הקופסה בחזרה ברגע שהוא נתן לה אותה, סופי דורשת הוכחה לכמה הקופסה חשובה לו. ז'וליאן מנתק את בלמי האוטובוס ללא היסוס והאוטובוס אשר מלא בילדים מאיץ במורד הגבעה. המשחק שלהם התחיל: הקופסה שייכת למי שביצע את החובה.
בין בנם של ההורים הבלגים העשירים לבין בת המהגרים הפולנים מתפתחת חברות מתמשכת. כילדים הם לא מתנהגים יפה בבית הספר, זורעים הרס במהלך חתונה ומצווים משימות מטופשות אחד על השני. כנערים קשריהם הרומנטיים עם אחרים ניזוקים כתוצאה מהחובות שמצווים. בינתיים, שני הידידים מתעלמים מכל השלכות ועונשים למעשיהם תוך כדי המשחק.
בזמן שהם תמיד מחפשים את המעשה הבא, אהבה מתפתחת לאיטה בין הדמויות הראשיות. מאחר שלא רצו להודות בכך, הם משיחים הם תשומת לבם לחובות קיצוניים אף יותר.
כמבוגרים צעירים, ז'וליאן מספר לסופי שהוא רוצה להתחתן, וחושף רק לאחר מכן שהתכוון למישהי אחרת. נקודת השיא מגיעה כאשר סופי מפסיקה את חתונתו של ז'וליאן, ומאוחר יותר ז'וליאן מנודה על ידי אביו וסופי כמעט נהרגת תוך כדי משחק אחר. ז'וליאן חוזר להינשא לאשתו וסופי מכריזה שהם לא יפגשו במשך עשר שנים.
עשר שנים עוברות, ז'וליאן נשוי עם שני ילדים. סופי גם נשואה לבעלה, כוכב כדורגל מפורסם. ז'וליאן המצליח מודה שלא שכח את סופי, אם כי הוא מניח שהיא שכחה אותו. ביום השנה העשירי לחתונתו של ז'וליאן, סופי שולחת לו הודעה ומודיעה לו שהמשחק חוזר. ז'וליאן וסופי נפגשים לרגע קצר בעיצומה של עוד חובה אך זה מספיק לז'וליאן להבין שהמשחק "טוב יותר מהחיים עצמם". לאחר תאונה דרמטית, ז'וליאן וסופי לבסוף מתאחדים למרות מחאותיהם של בני זוגם.
לסרט יש שני סופים חלופיים המוצגים זה אחר זה. בראשון, ז'וליאן וסופי מחליטים כחובה אולטימטיבית לחלוק את חלומם ביחד, "חלום האהבה הנצחית" שלהם - הזוג מתחבק בזמן שהם עומדים בתוך בור הבנייה אשר עומד להתמלא בבטון. בסוף החלופי, ז'וליאן וסופי הם כבר זוג מבוגר והם מעבירים את זמנם בגינה תוך כדי שהם ממשיכים לשחק את משחקם. אולם, סצנת הפתיחה של הסרט (מבט מלמעלה של אתר בניה ובור מלא בבטון שבחלקו העליון קופסת הפח של ז'וליאן מונחת שוקעת באופן חלקי) מוצגת, ומציעה שהשניים למעשה כן קברו את עצמם בתוך הבטון.
צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיום קאנה - ז'וליאן ז'נבייה
- מריון קוטיאר - סופי קובלסקי
- טיבו ורהאג - ז'וליאן בן 8
- ז'וזפין לבה-ז'ולי - סופי בת 8
- עמנואל גרונוולד - אמו של ז'וליאן
- ז'ראר ווטקינס - אביו של ז'וליאן
- ז'יל ללוש - סרגיי נימוב נימוביץ'
- ז'וליה פור - אחותה של סופי
- אלודי נוואר - אורלי מילר
- נטלי נטיר - סופי בת 80
- פרדריק ג'רץ - איגור
- מנואלה סנצ'ז - מורה
- פיליפ דרק - מנהל בית הספר
דימויים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסגנון החזותי של הסרט משקף גם את הסביבה: בזמן שז'וליאן וסופי ילדים, העולם מעט מטושטש והכל בהיר וצבעוני, כאשר הם מתבגרים, הסרט הופך לחד יותר והצבעים יותר מציאותיים. בסצנה היפותטית של השניים כזוג קשישים, הסרט הופך שוב למעורפל, אך הפעם בגוון חום כהה מובהק.
פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיר "La Vie en Rose" של הזמרת אדית פיאף נשמע בסרט ושולט ברובו. מושמעות מספר גרסאות של השיר, כולל הביצוע המקורי של אדית פיאף ובביצועי קאבר של הזמרים דונה סאמר, לואי ארמסטרונג, זמרת הפופ הצרפתייה Zazie ושל להקת הא-קפלה הברזילאית Trio Esperança.
בצירוף מקרים, מריון קוטיאר זכתה בפרס אוסקר עבור גילום דמותה של אדית פיאף בסרט "La Vie en Rose". בנוסף, קוטיאר לאחר מכן לוהקה לסרט "התחלה", מותחן מדע-בדיוני שם שירה של פיאף Non, je ne regrette rien ממלא תפקיד מרכזי.
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2004 הסרט זכה בטקס ה-NRJ cine’ awards בקטגוריית "הנשיקה הטובה ביותר" ובקטגוריית "הסוף המפתיע ביותר". באותה שנה בטקס ה-NEWPORT beach film festival זכה הבמאי יאן סמואל בפרס ל"סרט הדרמה הטוב ביותר" ומריון קוטיאר בקטגוריית "השחקנית הטובה ביותר" בסרט דרמה.
השחקנים במציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במציאות, השחקנית מריון קוטיאר כיום חיה עם גיום קאנה. דיווחים רבים מספרים שהזוג מעדיף סגנון חיים פשוט והם לעיתים קרובות נראים בבתי קפה בפריז. אף אחד משניהם מספר לתקשורת על מערכת היחסים ביניהם למרות שתמונות של בני הזוג מראים חיבה ביניהם בצהובונים אירופאים. לזוג נולד תינוק בן ב-20 במאי 2011.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"נראה אותך אוהב", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"נראה אותך אוהב", באתר נטפליקס
"נראה אותך אוהב", באתר AllMovie (באנגלית)
"נראה אותך אוהב", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"נראה אותך אוהב", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "נראה אותך אוהב", באתר Metacritic (באנגלית)
- "נראה אותך אוהב", באתר אידיבי
"נראה אותך אוהב", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
