נשות הכותל
 | |
| מדינה | ישראל |
|---|---|
| מטה הארגון |
ישראל  |
| מקום פעילות | ירושלים |
| יושב ראש | ענת הופמן |
| מנכ"ל | יוכי רפפורט |
| תקופת הפעילות |
1988–הווה (כ־36 שנים) |
|
www | |
  | |
נשות הכותל הוא ארגון נשים[1] הפועל למען חופש תפילה לנשים המעוניינות בתפילה שאינה אורתודוקסית בכותל המערבי[2].
הקבוצה הוקמה בסוף שנות השמונים לאחר שקבוצת נשים ביקשה להתפלל ברחבת הכותל המערבי, אולם נאסר עליה להתעטף בטליתות ולהשתמש בספרי התורה שבמקום או להכניס ספר תורה משלהן[3]. מאז הקמתה בשנת 1988 הקבוצה מקיימת מדי ראש חודש[דרוש מקור][4] תפילת שחרית וקריאת ההלל בעזרת הנשים של הכותל המערבי. בעבר הנשים נהגו לעבור לקשת רובינסון, בהתאם להחלטת ועדה ממשלתית בעניינה שאושרה בבג"ץ, כדי לקרוא בתורה ולאפשר לנשים המעוניינות בכך להתעטף בטלית ולהניח תפילין[5], אך מאז שנת 2013 גם הקריאה בתורה נעשית בעזרת הנשים.[דרושה הבהרה]
יושבת ראש "נשות הכותל" מאז התארגנות הקבוצה בשנת 1988 היא ענת הופמן. המנכ"לית, נכון לשנת 2019, היא יוכי רפפורט. הקבוצה נרשמה כעמותה ביוני 1998.[דרוש מקור]
בקרב חלק משמעותי של הציבור האורתודוקסי ובמיוחד בקרב היהדות החרדית קיימת התנגדות עזה, לעיתים אף אלימה[6], לאופי התפילה של הקבוצה בעזרת הנשים של רחבת הכותל, בייחוד במקרים בהם גם השימוש בטליתות ותפילין והקריאה בתורה הם בעזרת הנשים בכותל[7][8]. מנגד קיימת תמיכה לעמדתן מצד הציבור הרפורמי וכן חלק מהציבור הקונסרבטיבי[9].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפילות הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
היוזמה לתפילה הראשונה באה לאחר הכנס הבינלאומי הראשון של פמיניסטיות יהודיות, אשר נערך בירושלים בחודש כסליו ה'תשמ"ט (דצמבר 1988). לקראת סיומו הציעה אחת המשתתפות, רבקה האוט, פמיניסטית מברוקלין, לקיים "תפילת הודיה לשלום המדינה" ברחבת הכותל הדרומי. קבוצה של כשבעים נשים הגיעה לעזרת הנשים של הכותל המערבי כשהן עטופות בטליתות, וניסו להתפלל ולקרוא בתורה, ונתקלה בהתנגדות מתפללות ובעקבותיהן מתפללים, שהובילה למהומה אלימה ולהתערבות המשטרה[10]. בעקבות התפילה הראשונה קבוצת נשים ירושלמיות החליטה לקיים תפילה בכל ראש חודש. כך התגבשה קבוצת "נשות הכותל".
כעבור 8 ימים, בראש חודש טבת תשמ"ט (9 בדצמבר 1988), הביאה עמה הקבוצה ספר תורה. משהחלו לקרוא בתורה בקול רם כשהן עטופות בטליתות החלה התפרעות אלימה אשר כללה יריקות, גידופים וחטיפת ספר התורה מידיהן. תפילת ראש חודש אדר תוארה בפסק דין של בג"ץ: ”לקראת ראש חודש אדר א', למודות נסיון, הודיעו הנשים למשטרה מבעוד מועד על כוונתן להתפלל ליד הכותל כדרכן. אך ללא הועיל. במהלך התפילה החלו מתפללות אחרות - והחרו-החזיקו אחריהן מתפללים - להפריע לקבוצת הנשים: לקלל אותן, לשלח בהן דברי-בלע, ואף לחטוף את סידורי-התפילה מידיהן, להשליך עליהן חפצים ולהכותן[10].”
לקראת תענית אסתר של אותה שנה נפגשו הנשים עם רב הכותל מאיר יהודה גץ ונציגי המשטרה. הקבוצה הסכימה להצעתו של הרב גץ להתפלל ליד הכותל בלא טליתות וספרי תורה, בתמורה להבטחתו לדאוג לשלומן ולקיום תפילתן. אך כשהגיעה הקבוצה פרצה מהומה, השליכו לעברן כיסאות, אבנים ובקבוקים ומכל הבא ליד וסדרני הכותל לא הצליחו לשמור על הסדר. בסופו של דבר המשטרה נאלצה לפזר מתפרעים אלימים באמצעות רימוני גז מדמיע[11][10].
בעקבות זאת עתרה קבוצת הנשים לראשונה לבג"ץ נגד הממונה על הכותל, משרד הדתות, הרבנים הראשיים לישראל והמשטרה, בדרישה לאפשר להן להתפלל בטליתות ולקרוא בתורה בכותל, בשם חופש הדת והפולחן והזכות לשוויון[12]. בחודשים ובשנים שלאחר מכן, התפילות נערכו בעזרת הנשים, אך הקריאה בתורה נערכה במקום אחר, לרוב בחצר מרים. חלק מהתפילות עברו בשקט יחסי וחלקן הופרעו בגילויי אלימות כנגד המתפללות[13].
עמדת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטרם הגישה המדינה את תשובתה לעתירה, הרחיב שר הדתות את תקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים החלים על הכותל, כך שיאסרו ”עריכת טכס דתי שלא על פי מנהג המקום, הפוגע ברגשות ציבור המתפללים כלפי המקום”. עמדת המדינה בתשובתה לבג"ץ הייתה שלאור תקנה זו ומטעמי ביטחון והסדר הציבורי, נמנע מהנשים להתפלל בכותל בדרכן: הגעה בקבוצה, התעטפות בטלית, נשיאת ספר תורה וקריאה בו.
פסק הדין הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בג"ץ פסק[12] בסוגיה רק בינואר 1994. הנשיא מאיר שמגר ציין בפסק דינו[12]:
לטעמי, יש להוסיף ולחפש אחר דרכים מעשיות, שלפיהן כל אדם המבקש לפנות לבוראו בתפילה יהיה רשאי לעשות כן בסגנונו ובדרכו, ובלבד שלא יהא בכך כדי להוות פגיעה של ממש בתפילתם של אחרים. נקודת המוצא המשפטית היא אכן המצב הקיים. אך אין לסגור את הדלת בפני קיומה של זכותו בתום-לב של כל מי שמבקש לשטוח תפילתו בדרכו. [...] הנני מציע לממשלה לשקול מינויה של ועדה שתוסיף ותבדוק את הנושא לעומקו כדי להגיע לפתרון שיקיים את חופש הגישה לכותל ויצמצם פגיעה ברגשות המתפללים. על-כן הייתי דוחה בשלב הנוכחי את העתירות, וזאת בכפיפות להמלצתי הנ"ל.
ועדות מטעם הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע 1994 הקימה הממשלה ועדת מנכ"לים שהתבקשה "להציע פתרון אפשרי שיקיים את חופש הגישה לכותל המערבי ואת חופש התפילה ברחבתו, תוך צמצום הפגיעה ברגשות המתפללים במקום". כעבור שנתיים, ב-2 באפריל 1996, הגישה הוועדה דו"ח שבו קבעה: "כדי להגיע לאיזון הנדרש מהוועדה בהחלטת הממשלה, בין חופש הגישה לכותל לבין צמצום הפגיעה ברגשות המתפללים, לא מצאה הוועדה כי בשלה העת לאפשר תפילה ברחבת הכותל המערבי גופא, אשר היא שונה מהתפילה המסורתית המקובלת בו".
כעבור שנה החליטה ועדת השרים לענייני ירושלים לאמץ את המלצות הוועדה, והחליטה "לפעול לבחינת אפשרות להסדרת אתר תפילה חילופי מתאים". ועדה נוספת שמינתה הממשלה, בראשותו של שר האוצר, יעקב נאמן, המליצה שהקבוצה תתפלל בקצה הכותל המערבי, באזור קשת רובינסון, הנמצאת בתחומי הגן הארכאולוגי ירושלים ליד רחבת הכותל.
פסק הדין השני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2000 פסק בג"ץ שיש לאפשר את תפילת הקבוצה, תוך שהוא מותח ביקורת על פעולתן של הוועדות, והורה לממשלה "לקבוע את ההסדרים והתנאים המתאימים, בגדרם תוכלנה העותרות לממש את זכותן לתפילה כמנהגן ברחבת הכותל המערבי"[14].
קבוצה של חברי כנסת חרדים הגישה בשנת 2001 הצעת חוק לתיקון חוק השמירה על המקומות הקדושים, המכוונת ישירות נגד הקבוצה ופסיקת בג"ץ: הוצע לקבע בחקיקה שרחבת התפילה של הכותל המערבי תחולק באמצעות מחיצה לעזרת גברים ועזרת נשים, "לא יקוים טקס דתי בעזרת הנשים שליד הכותל המערבי, הכולל הוצאת ספר תורה וקריאה בו, תקיעה בשופרות, לבישת טליתות ותפילין"[15]. הצעת החוק לא אושרה.
דיון חוזר והצעת קשת רובינסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
המדינה ביקשה דיון נוסף[10] בו הציעה, בהתאם להמלצתה של ועדת נאמן, שהנשים יתפללו כמנהגן בקשת רובינסון, ונימקה שתפילה במקום זה:
מקיימת את שני התנאים שהציב הנשיא שמגר, קרי, קיום חופש הגישה לכותל וצמצום פגיעה ברגשות המתפללים. חופש הגישה לכותל יישמר (כמו גם חופש הפולחן) שכן קשת רובינסון היא כאמור ממקטעי הכותל, והתפילה בו תייתר חיכוכים ותמנע פגיעה ברגשות המתפללים בכותל בדרך הנהוגה מימים ימימה.
השופט מישאל חשין העיר על כך: ”אתר "קשת רובינסון", ידענו כולנו, שריד הוא מן החומה המערבית של הר-הבית, כמוהו ככותל המערבי. ואולם איש לא יכחד כי בתודעה הקולקטיבית והאינדיווידואלית של בני העם היהודי אין חלק זה של החומה המערבית ניצב בדרגת קדושה ויחודיות השווה לאותו חלק מן החומה המערבית הקרוי הכותל המערבי.”
השופט חשין ציין את הצורך לאזן בין שתי זכויות:
זכותן של נשות הכותל זכות היא העומדת להן להתפלל ליד הכותל כדרכן. כך הוחלט בפסק-הדין הראשון. כך נישנה בפסק-הדין השני, ואני לא נמצא לי הצדק לעקור הלכה זו ממקומה. ואולם זכותן של העותרות להתפלל כדרכן ליד הכותל, ככל זכות במשפט, אין היא זכות ללא- גבולות. זכות היא הנדרשת - ככל זכות אחרת במשפט - כי נמוד אותה ונשקלנה כנגד זכויות אחרות הראויות להגנה אף- הן. אכן, עלינו לעשות כיכולתנו למַזער את הפגיעה ששומרי מצוות אחרים חשים בשל אורח תפילתן של נשות הכותל, ועל דרך זו אף למנוע אירועים חמורים בהתנגשות שבין המחנות הניצים.
כפתרון לצורך זה פסק: ”כדי לנסות ולהכיל גם את אלה גם את אלה, סבורני כי למיצער לעת הזו ראוי להן לנשות הכותל כי תתפללנה כדרכן ליד הכותל המערבי באתר "קשת רובינסון" ובלבד שהאתר יוכשר כראוי וכיאות לכניסת אנשים אליו ולשהיית אנשים בו.” פסיקה זו נתקבלה ברוב קולות[10].
המשך פעילות כעמותה רשומה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 2009 עוכבה חברת הקבוצה, על ידי המשטרה כיוון שיחד עם נשים נוספות התעטפה בטלית והשתתפה בקריאת התורה בעזרת הנשים[16]. עשרות מתפללות התאספו מול התחנה שבה נעצרה ומחו על המעצר. ביולי 2010, נעצרה ענת הופמן, יו"ר הארגון, בנימוק שיחד עם קבוצת נשים ניסתה לקיים תהלוכה ברחבת הכותל כשבידיה ספר תורה. כתנאי לשחרורה הוסכם שתורחק מהכותל לחודש[17]. באירועים אחרים נעצרו גם נשים נוספות[18]. העילה החוקית למעצרים הייתה חשד לעבירות של 'התנהגות במקום ציבורי באופן העלול להביא להפרת שלום הציבור', 'הפרת הוראה חוקית' ו'מעשה אסור בתחומי המקומות הקדושים'[19], אך לא הוגשו כל כתבי אישום. עד 2012 במרבית המקרים הקבוצה קראה בתורה בקשת רובינסון ולא ניסו להיכנס עם ספר התורה לעזרת הנשים.
בפברואר 2013 פנתה הופמן למפכ"ל המשטרה בבקשה שתמנע נגיעת שוטרים גברים בנשות הקבוצה, בנימוק שנגיעה זו פוגעת באמונתן הדתית[20].
בשנת 2012 צילם הצלם דוד רובינגר, מספר חברות של הארגון בתנוחה הדומה לתנוחת הצנחנים מתצלום הצנחנים בכותל המערבי המקורי שצילם[21]. בפברואר 2013 הצטרפו לתפילתן החודשית של הקבוצה גם חלק מלוחמי חטיבת הצנחנים שהשתתפו בקרבות לשחרור הכותל. ב-12 במרץ 2013, ראש חודש ניסן, הצטרפו שלוש חברות הכנסת, סתיו שפיר, תמר זנדברג ומיכל רוזין לנשות הכותל. באותו מועד, לראשונה לאחר חודשים רבים, אף אחת מהמתפללות לא נעצרה בידי המשטרה[22].
באפריל 2013 דחה בית משפט השלום בירושלים את בקשת המדינה להתנות בתנאים מגבילים את שחרורן של חמש נשים שנעצרו. השופטת שרון-לארי בבלי פסקה כי "לא התקיים כל יסוד למעצרן של המשיבות". לדבריה, הפרת הסדר לא הייתה מצד המתפללות, ולא "נשות הכותל" החלו בפרובוקציה - כי אם המפגינים והמפגינות נגדן[23].
המשטרה ערערה על ההחלטה, והעניין הובא בפני בית המשפט המחוזי ב-25 באפריל 2013. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה סובל, דחה את ערעור המדינה ופסק שמעשי הנשים אינם מהווים הפרת הוראה חוקית שיש בה עילה למעצרן, בנימוק שבג"ץ פירש את "מנהג המקום" האמור בתקנות השמירה על המקומות הקדושים בפרשנות "פלוריאליסטית-חילונית-לאומית". כמו כן פסק בית המשפט כי ההחלטה הקודמת, שראוי לקבוצה להתפלל כמנהגן במתחם קשת רובינסון, נוסחה כהמלצה לה ולממשלה ו"פסק הדין בדנג"ץ הופמן לא הטיל על נשות הכותל איסור תפילה - למצער לא איסור שהפרתו מקימה סנקציה פלילית". בנוסף לא ניתנה קביעה שיפוטית שתאשר כי בעבודות שביצעה המדינה באתר קשת רובינסון הממשלה מילאה אחר התנאי שנקבע בדנג"ץ הופמן שהאתר יוכשר כראוי וכיאות[24]. פסק הדין נחשב למהפכני[18] כיוון שהוא למעשה קבע כי אין בתפילת הקבוצה בעזרת הנשים שבכותל המערבי דבר עבירה.
בעקבות פסיקתו של סובל, החליט היועץ המשפטי לממשלה לבחון תיקון בתקנות השמירה על המקומות הקדושים אשר לא יאפשר את תפילת הקבוצה כדרכה. עד לתיקון הותר לקבוצה להתפלל כמנהגה ברחבה, דבר שיישמו בראש חודש סיון - 10 במאי 2013[25]
ביוזמת ארגון "נשים למען הכותל" (מוצג בהמשך) ובתמיכת מנהיגים חרדים הגיעו אלפי בנות סמינרים להתפלל במקביל לתפילת עשרות נשות הכותל, שנקבעה על ידי המשטרה לשעה 6:30 בבוקר[26]. גם אלפי גברים הגיעו למקום, ולאחר התפילה יידו כמה מהם אבנים לעבר קבוצת נשות הכותל ושלושה מהם נעצרו[7].
ב־15 במאי הודיעה שרת המשפטים לבני כי לתיקון תקנות השמירה על המקומות הקדושים נדרשת הסכמת שרת המשפטים, ועמדתה היא שקביעת בית המשפט מקובלת עליה ועולה בקנה אחד עם קידום שוויון לנשים ויישום מדיניות סובלנית ופלורליסטית בכותל המערבי[27].
בראש חודש אב, למעלה מחמשת אלפים חרדיות באו להתפלל בכותל לפני תפילת קבוצת נשות הכותל, ומילאו את עזרת הנשים[28]. המשטרה אפשרה את תפילת נשות הארגון רק ברחבה העליונה, שם התפללו ביחד עם הגברים שנלוו אליהן, אל מול מפגינים חרדים. בחודשים שלאחר מכן הנוכחות החרדית הייתה דלילה יותר ותפילת נשות הכותל חזרה להתקיים בעזרת הנשים.
באוקטובר 2014 יצא הארגון בקמפיין על גבי אוטובוסים הקורא לנערות לבוא לחגוג בת מצווה בעלייה לתורה עם נשות הכותל, יוזמה שמומשה לראשונה ב-24 באוקטובר בקריאה בספר תורה זעיר בן 200 שנה שהוברח לעזרת הנשים. גם בתפילת ראש חודש סיוון שהתקיימה בחודש מאי 2015, קראו נשות הקבוצה בתורה לאחר שגברים התומכים בה העבירו ספר תורה מעזרת הגברים לעזרת הנשים דרך המחיצה. בעקבות כך עוכבו הגברים לחקירה.
בינואר 2021 הגיש הארגון תביעה לבית משפט השלום בירושלים נגד רב הכותל והמקומות הקדושים והקרן למורשת הכותל, בטענה שהם אחראים לבידוק גופני של נשות הכותל באופן מפלה ומשפיל[29].
תקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכנסות העמותה כמעט כולן מתרומות. תקציבה גדל במידה ניכרת בעשור השני של המאה ה-21. בשנת 2009 היו הכנסות העמותה 102,077 ש"ח, ובשנת 2010 גדלו ל-425,560 ש"ח[30]. בשנת 2013 עלו ההכנסות ל-983,510 ש"ח[31]. בשנת 2015 היו הכנסות העמותה מתרומות 899,342 ש"ח (ועוד 151,170 ש"ח לפעילות עתידית)[32] ובשנת 2014 היו 711 אלפי ש"ח[33].
התורמת המרכזית של העמותה היא הקרן החדשה לישראל, שהעבירה כמחצית מהכנסות העמותה בשנת 2014[34] ובשנת 2015 כ-97,000 דולר[35], שהם כ-42% מהכנסות העמותה. תורמת בולטת נוספת היא קרן מאיירהוף.
הפולמוס הציבורי סביב פעילות העמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתנגדות לתפילתן של נשות הכותל לפי מנהגיהן מגיעה מקרב חלקים מהציבור היהודי-אורתודוקסי בישראל אשר כוללת הן הצהרות אך גם, לעיתים, פעולות אלימות. אישים בציבור החרדי הביעו את מורת רוחם מפעילות הקבוצה. הרב עובדיה יוסף התייחס למעשי העמותה באומרו: ”יש טיפשות שבאות לכותל המערבי, שמות טלית ומתפללות. אלו שוטים. רוצות שוויון, לא רוצים שם שמיים, צריך להוקיע אותן ולהיזהר”[36]. רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים, שמואל רבינוביץ, אמר עליהן: ”ניתנה להן האפשרות לקיים את מנהגן בצמוד לכותל בקשת רובינסון. אך הן מבקשות לעשות זאת דווקא בעזרת הנשים תוך פגיעה ברגשות. חציית הקווים שלהן תחזיר לירושלים את מלחמת האחים שכבר החריבה אותה בעבר”[22][37]. רבנים מהציונות הדתית קראו "לא לתת לקבוצה קטנה לפגוע במאות אלפי המתפללים הבאים להתפלל בקביעות במקום המקודש הזה"[38], ורבנים במועצת הרבנות הראשית תיארו את פעילות הקבוצה כפרובוקציה[39]. ההתנגדות לפעילות העמותה באה לידי ביטוי גם במקרי אלימות נגד הקבוצה, שכללו השלכת חפצים עליהן[40]. רונית פסקין, חרדית מירושלים, הקימה תנועה בשם "נשים למען הכותל" שמטרתה לדבריה למנוע את הפיכת הכותל ל"קרקס תקשורתי"[41]. תנועה זו השתתפה בהתכנסות של אלפי בנות חרדיות שנערכה במקביל לתפילת הקבוצה בראש חודש סיון תשע"ג[42].
התמיכה בנשות הכותל מגיעה בעיקר מזרמים של יהדות ליברלית לגווניה. יזהר הס, מנכ"ל התנועה המסורתית בישראל, כתב על המצב הקיים בכותל המערבי שבו האתר פועל כמו בית כנסת אורתודוקסי: ”יש להחזיר את הכותל לכלל ישראל. צריך לשחרר את הכותל שנית.”[43] העמותה מציינת את התנועה הרפורמית כתומכת בפעולותיה וכן קיימת התארגנות קונסרבטיבית התומכת בעמותה, בארצות הברית פועלת קבוצת תמיכה בשם "ועד בינלאומי למען נשות הכותל".
באפריל 2013 הגיע הוויכוח סביב פעילותה של הקבוצה לדיון משותף של הוועדה לקידום מעמד האישה וועדת הפנים של הכנסת[44].
דורית ביניש, נגידת האוניברסיטה הפתוחה ונשיאת בית המשפט העליון לשעבר, אמרה בראיון: ”אם חשוב להן להתפלל בדרך הזאת בראש חודש, אני מבינה אותן, זאת זכותן. חלק מהחירויות והזכויות של בני אדם הן הזכות לפולחן דתי והזכות להימנע מפולחן דתי. אלה זכויות בסיסיות. קשה לי גם להבין את ההתנגדות, כי רחבת הכותל גדולה והן עומדות מאחורי עזרת נשים [...] נראה לי שאפשר להגיע להסדר שלא יפגע ברגשותיו של איש.” וכן אמרה: ”חשוב לציין שעל פי המצב המשפטי הן אינן מפרות חוק”[45].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנחם אלון, מעמד האישה - משפט ושיפוט, מסורת ותמורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 102–193.
- [46]Yuval Jobani and Nahshon Perez, Women of the Wall, Navigating Religion in Sacred Sites, Oxford University Press 2017
- יצחק רייטר, פמיניזם בהיכל - נשות הכותל ומאבקן בסטטוס קוו, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2016.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נשות הכותל
נשות הכותל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נשות הכותל, סרטונים בערוץ היוטיוב
נשות הכותל, דף שער בספרייה הלאומית- נשות הכותל, באתר "גיידסטאר ישראל"
- אביבה לורי, זה מפריע לכותל, באתר הארץ, 3 באפריל 2003
- שחר אילן, מי מאמין בכותל החדש, באתר הארץ, 17 בפברואר 2005
- שרון אורשלימי, שנאת חינם, עדות של מתפללת, אתר העוקץ, 22 בדצמבר 2009
- כתבה על הקבוצה באתר הטלוויזיה החברתית
- ראיון עם ענת הופמן ורב הכותל ברדיו ללא הפסקה
- ניר חסון, מחריף המאבק בנשות הכותל: מעצרים ואיסורים חדשים, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2012
- קובי נחשוני, לא יורדות מהרחבה: חצי יובל של מאבק, באתר ynet, 4 בנובמבר 2013
- יופי תירוש, נורמליזציה לא נורמלית, עורך הדין, אוקטובר 2013, 83.
ג'ודי מלץ, בג"ץ לרב הכותל: הפסק את החיפוש הגופני על נשות הכותל, באתר הארץ, 11 בינואר 2017- קובי נחשוני, בשל העימותים: "נשות הכותל" התפנו מהרחבה המרכזית, באתר ynet, 8 במרץ 2019
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לפי אתר העמותה הוא כולל קונסרבטיביות, רפורמיות ואורתודוקסיות.
- ^ לפי דף המטרות של אתר העמותה
- ^ קובי נחשוני, המשטרה מחמירה עם נשות הכותל: אסור קדיש, באתר ynet, 4 באפריל 2013
- ^ למעט ראש חודש תשרי (ראש השנה)
- ^ ראו תמונה.
- ^ שלמה אבינר, העם רוצה כותל דתי. רפורמיות, הניחו לכותל, באתר ynet, 13 במאי 2013
סרטון של השלכת כיסאות אל עבר הקבוצה
Marcy Oster, Chairs thrown at Women of the Wall, JTA, March 16, 2010 - ^ 1 2 נועם (דבול) דביר וקובי נחשוני, קרב תפילות: חרדים יידו אבנים על נשות הכותל, באתר ynet, 10 במאי 2013
- ^ קובי נחשוני, המאבק המכוער על הכותל: מפגינים חרדים - בהם בן של ח"כ - קרעו סידור תפילה וקינחו בו את האף | צפו, באתר ynet, 30 ביוני 2022
- ^ סיגל שמואל, NYC Jews Pray In Solidarity With Women Of The Wall, אופן ציון, 12 במרץ 2013
Women’s Rabbinic Network Responds to Anat’s Arrest, אתר העמותה, 19 בספטמבר 2012 - ^ 1 2 3 4 5 דנג"ץ 4128/00 מנכ"ל משרד ראש הממשלה ואחרים נ' ענת הופמן ואחרים, ניתן ב-6 באפריל 2003.
- ^ כתב העתירה המצוטט בבג"ץ 257/89
- ^ 1 2 3 בג"ץ 257/89 ענת הופמן ואחרים נגד הממונה על הכותל המערבי ואחרים, אוחד עם בג"ץ 2410/90.
- ^ לפי התצהירים המצוטטים בפסק דינו של בג"ץ 257/89
- ^ בג"ץ 3358/95 ענת הופמן ואחרים נ' מנכ"ל משרד ראש הממשלה ואחרים, ניתן ב-22 במאי 2000
- ^ הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון) (שמירה על הכותל המערבי), התשס"א-2001, ה"ח 3010 מיום 6.6.2001
- ^ רוני מלול, האישה שהתעטפה בטלית: מכפישים אותנו, באתר nrg, 18 בנובמבר 2009
לראשונה: המשטרה עצרה מתפללת בכותל, באתר ynet, 18 בנובמבר 2009 - ^ ליאל קייזר, יאיר אטינגר, יו"ר נשות הכותל עוכבה לחקירה כי צעדה עם ספר תורה, באתר הארץ, 13 ביולי 2010
- ^ 1 2 אביב צמח, המחלוקת סביב תפילת נשות הכותל, אתר מט"ח
- ^ לפי פסק הדין שיוזכר לקמן.
- ^ קובי נחשוני, נשות הכותל למפכ"ל: שהשוטרים ישמרו נגיעה, באתר ynet, 7 בפברואר 2013
- ^ קובי נחשוני, הצנחנים מתגייסים: יתפללו עם נשות הכותל, באתר ynet, 10 בפברואר 2013
- ^ 1 2 יהונתן ליס, ח"כיות השתתפו בתפילת נשות הכותל; לראשונה זה חודשים לא היו מעצרים, באתר הארץ, 12 במרץ 2013
- ^ קובי נחשוני ונעם (דבול) דביר, בית המשפט: לא הייתה עילה למעצר נשות הכותל, באתר ynet, 11 באפריל 2013
- ^ פסק הדין
שלמה פיוטרקובסקי, ביהמ"ש: נשות הכותל אינן עוברות על החוק, באתר ערוץ 7, 25 באפריל 2013
קובי נחשוני, "בג"ץ לא אסר את תפילת נשות הכותל", באתר ynet - ^ החלטת היועץ המשפטי לממשלה בנושא תפילת "נשות הכותל"
קובי נחשוני ומורן אזולאי, שר הדתות יתקן תקנות נגד "נשות הכותל", באתר ynet, 6 במאי 2013 - ^ שרי רוט, בפעם הראשונה: החרדיות בחזית נגד 'נשות הכותל', באתר בחדרי חרדים, 09/05/2013
- ^ רויטל חובל, יהונתן ליס, לבני לבנט: לא אאשר הגבלת פעילות נשות הכותל, באתר הארץ, 16 במאי 2013
- ^ חזקי שטרן, אלפי בנות בתפילה בכותל; 'נשות הכותל' נותרו מאחור, באתר כיכר השבת, א' באב תשעג 08.07.13
- ^ הילה נהון, נשות הכותל עתרו לבית המשפט בטענה לבידוק בטחוני מפלה: "נועד להשפיל ולמנוע כניסתנו", באתר כל העיר, 7 בינואר 2021
- ^ נשות הכותל - דוחות כספיים ליום 31 בדצמבר 2010, באתר "גיידסטאר"
- ^ נשות הכותל - דוחות כספיים ליום 31 בדצמבר 2014, באתר "גיידסטאר"
- ^ נשות הכותל - דוחות כספיים ליום 31 בדצמבר 2015, באתר "גיידסטאר"
- ^ לפי הדוחות הכספיים של העמותה באתר guidestar
- ^ לפי רשימת הארגונים הנתמכים ב-2014 בשנת 2014 הקרן העבירה לעמותה $89,554. לפי שער ההמרה של סוף 2014 סכום זה שווה 348,276 ש"ח. סך הכנסות העמותה באותה שנה לפי דוחותיה הכספיים היה 710,844 ש"ח.
- ^ לפי רשימת הארגונים הנתמכים ב-2015 בשנת 2015 הקרן העבירה לעמותה $96,909. לפי שער ההמרה של סוף 2015 סכום זה שווה 378,139 ש"ח. סך הכנסות העמותה באותה שנה לפי דוחותיה הכספיים בניכוי תקבולים לפעילות עתידית היו 899,243 ש"ח.
- ^ יאיר אטינגר, הרב עובדיה יוסף: נשים המתעטפות בטלית ומניחות תפילין הן "טיפשות", באתר הארץ, 7 בנובמבר 2009
קובי נחשוני, הרב עובדיה נגד נשות הכותל: "להוקיע אותן", באתר ynet, 7 בנובמבר 2009 - ^ קובי נחשוני, מתפללת בכותל הוציאה ספר תורה - ונעצרה, באתר ynet, 12 ביולי 2010
- ^ רבני הציונות הדתית נגד נשות הכותל, באתר "מורשת", 9 במאי 2013
- ^ מועצת הרבנות הראשית: פעילות נשות הכותל - פרובוקציה, באתר כיפה, 20 במאי 2013
- ^ דפנה ליאל, המהדורה המרכזית ערוץ 2
- ^ אתר התנועה
- ^ מהומה בכותל המערבי: אלפי חרדים הפגינו נגד נשות הכותל
- ^ יזהר הס, לשחרר את הכותל שנית, באתר ynet, 3 בינואר 2010
- ^ אריק בנדר, נשות הכותל חוללו סערה גם בכנסת, באתר nrg, 30 באפריל 2013
שבתי בנדט, הכנסת דנה בסוגיית נשות הכותל: "המציאות מעוותת", באתר וואלה!, 1 במאי 2013 - ^ נגידה אקטיביסטית, עדכן 58, יולי 2013
- ^ באתר ההוצאה
