נשיא טורקיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממשל ופוליטיקה של
טורקיה
סמל טורקיה
נס הנשיא

נשיא הרפובליקה הטורקית (טורקית Türkiye Cumhuriyeti Cumhurbaşkanı, ובדרך כלל רק Cumhurbaşkan - נשיא הרפובליקה) הוא האישיות הבכירה בטורקיה ומשמש כראש המדינה. הנשיא, המייצג את המדינה ואת אחדותה, מופקד על יישומה של החוקה ועל תפקודן התקין של רשויות השלטון. תפקידיו והליכי בחירתו מוסדרים בסעיפים 101 עד 106 לחוקת טורקיה משנת 1982. בשנת 2007 בוצעו שינויים בחוקה, ובחירת הנשיא עברה מבחירה בידי הפרלמנט לבחירה בבחירות ישירות על ידי העם.

הנשיא המכהן מאז 28 באוגוסט 2014 הוא רג'פ טאיפ ארדואן, והוא הנשיא השנים עשר של טורקיה.

התפתחות המשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הכרזת העצמאות של טורקיה ב-29 באוקטובר 1929, מונה מוסטפא כמאל לנשיאה הראשון, ולשם כך שונה בו ביום סעיף 10 לחוקה הלקונית שהתקבלה על ידי האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה ב-1921. הסעיף המתוקן המכנה את הנשיא לפי כללי הטורקית העות'מאנית ("Reisicumhur") קבע כי הוא ימונה על ידי האסיפה הלאומית מקרב חבריה, כי יישא בתפקידו עד מינויו של נשיא חדש וכי הוא יכול לכהן בתקופת כהונה נוספת. באשר לתפקידו של הנשיא כל שנקבע הוא שהוא ראש המדינה והסמכות הביצועית העליונה בה‏[1]. בחוקה שהתקבלה ב-20 באפריל 1924 נקבע תפקידו של הנשיא באופן מפורט יותר כראש המדינה וכראש הרשות המבצעת. החוקה קבעה כי הנשיא ייבחר בידי האסיפה הלאומית מקרב חבריה, אך הוא לא יטול חלק בדיוניה ובהצבעות המתקיימות בה. לנשיא ניתנה זכות וטו, אך נקבע כי האסיפה יכולה לעקוף אותה ברוב רגיל. ההצעה לקבוע את כהונת הנשיא לשמונה שנים לא התקבלה, והחוקה קבעה לבסוף כי הנשיא יכהן במקביל לכהונת האסיפה.

ההפיכה הצבאית שהתחוללה במדינה ב-1960 בעקבות החששות לפגיעה באופיה החילוני, הביאה לביטולה של חוקת 1924, וחוקה חדשה נכנסה לתוקף ביום 20 ביולי 1961. החוקה החדשה הפכה את טורקיה מרפובליקה נשיאותית לרפובליקה פרלמנטרית, והנשיא הפך לדמות ייצוגית אף כי שמר על מעמדו הרשמי כראש הרשות המבצעת. נקבע כי הנשיא ייבחר לכהונה אחת בלבד בת שבע שנים, וכי עליו להתנתק ממפלגתו ומחברותו בפרלמנט, ככל שהיה חבר במי מהם. בעקבות העמדתו לדין של נשיא טורקיה לפני ההפיכה ג'לל באייר בעוון בגידה, נחקק סעיף 99 לחוקה שקבע כי הנשיא עלול, בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף, לעמוד לדין בעוון זה.

לאחר ההפיכה הצבאית השלישית בטורקיה ב-1980 בוטלה החוקה מ-1961 ובמקומה התקבלה ב-1982 החוקה הרביעית בתולדות המדינה. חוקה זו שבה והרחיבה את סמכויותיו של נשיא טורקיה באופן מרחיק לכת, ונתפרה במידה רבה לפי מידותיו ושאיפותיו של קנן אוורן שעמד בראש ההפיכה והמשטר הצבאי שלאחריה, ואשר היה לנשיאה השביעי של טורקיה. החוקה לא שינתה את מעמדו של הנשיא כראש הרשות המבצעת וחזרה על הכלל כי כהונת הנשיא נמשכת שבע שנים ואינה ניתנת להארכה.

ראוי לציין את קביעתו של סעיף 102 לחוקה, לפיו הנשיא ייבחר בידי שני שלישים מקרב חברי האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה. דרישה זו הייתה אחת העילות למשבר הפוליטי החריף שפקד את טורקיה בשנת 2007 סביב ההצעה למנות את עבדוללה גול לנשיא. עוד קובע הסעיף כי אם לא ייבחר נשיא בתוך ארבעה סבבים, תפוזר האסיפה הלאומית ובחירות חדשות ייערכו לאלתר.

שינוי אופן בחירת הנשיא - המשבר הפוליטי ושינוי החקיקה בשנת 2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש אפריל 2007 ביקש ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן למנות את בן מפלגתו ושר החוץ של טורקיה עבדוללה גול (Abdullah Gül) לנשיא המדינה, אך כוונתו התפרשה בקרב הצבא והמפלגות החילוניות כניסיון לשנות את אופייה של המדינה. גל של הפגנות נגד היוזמה שטף את המדינה החל ב-14 באפריל 2007, וראש המטות המשולבים של טורקיה, הגנרל יאשאר ביייקאניט (Yaşar Büyükanıt), הכריז כי הצבא, המופקד על שמירת אופייה החילוני של המדינה, לא יהסס להתערב ולהפעיל את סמכותו במידת הצורך. הבחירות לנשיאות אכן התקיימו ב-27 באפריל 2007, אך גול לא זכה בתמיכת שני שלישים מחברי האסיפה הלאומית כנדרש בחוקת טורקיה, לאחר שהליך הבחירות הוחרם על ידי רובם המכריע של חברי מפלגת העם הרפובליקאית. בית המשפט לחוקה של טורקיה (Anayasa Mahkemesi) פסק כי רוב של שני שלישים יידרש גם בסיבוב השני, אך סיבוב זה, שהתקיים ב-6 במאי 2007, הסתיים בדומה לקודמו. בו ביום הודיע גול על הסרת מועמדותו לתפקיד, ושלושה ימים לאחר מכן, ב-9 במאי 2007, בוטלו הבחירות לחלוטין בשל היעדר מועמדים. בעקבות המשבר הפוליטי החריף הודיע ארדואן ב-10 במאי 2007 על הקדמת הבחירות לאסיפה הלאומית (הפרלמנט הטורקי).

באותו היום, 10 מאי 2007, הצליחה מפלגת השלטון בראשות ארדואן לאשר בפרלמנט ברוב של מעל לשני שלישים את התיקון לחוקה, שלפיו נשיא טורקיה ייבחר בבחירות ישירות על ידי העם, לכהונה בת חמש שנים. בנוסף, יוכל הנשיא הנבחר לחדש את כהונתו למשך חמש שנים נוספות (בניגוד לשבע שנות כהונה שאינן ניתנות להארכה על-פי החוקה טרם השינוי). מנגד, הנשיא המכהן אהמט נג'דט סזר השתמש בזכות הווטו הנתונה לו, וב-25 במאי 2007 הטיל וטו על התיקון לחוקה. ראש הממשלה ארדואן הביא ב-28 במאי 2007 את ההצעה לתיקון החוקה להצבעה חוזרת בפרלמנט, ושוב זכה לרוב בפרלמנט לתיקון בשיטת בחירת הנשיא. הנשיא סזר לא יכל להטיל וטו בפעם השנייה - החוק הטורקי אינו מאפשר לנשיא להטיל פעמיים וטו באותו נושא, כך שבחירת נשיא טורקיה עברה לבחירה ישירה של העם הטורקי.

בבחירות לאסיפה הלאומית שהתקיימו ב-22 ביולי 2007, גרפה מפלגת הצדק והפיתוח בראשות ארדואן 46.3% מקולות הבוחרים, כאשר כ-80% מבעלי זכות הבחירה בטורקיה מימשו את זכותם והצביעו. היות שנוסף על מפלגת הצדק והפיתוח עברו את אחוז החסימה רק שתי מפלגות נוספות - מפלגת העם הרפובליקאית ומפלגת התנועה הלאומית (Milliyetçi Hareket Partisi, MHP) הימנית, תורגמו הישגיה של מפלגת הצדק והפיתוח בבחירות ל-341 מושבים מתוך 550 המושבים באסיפה, דהיינו, רוב מוחלט של 62%. הצלחתה של המפלגה הוסברה בעיקר בהצלחותיה במישור הכלכלי והבינלאומי, אך גם בעליית קרנו של האסלאם במדינה. ב-28 באוגוסט 2007 נערכה באסיפה הלאומית הצבעה שלישית בעניין מועמדותו של גול לנשיא טורקיה. בסבב בחירה זה, שבו נדרש רוב רגיל, נבחר גול על ידי 339 חברי האסיפה לנשיאה האחד-עשר של טורקיה, והמפלגה בהנהגת ארדואן נחלה ניצחון פוליטי חשוב, והשיבה את המצב שלפני המשבר לקדמותו. ארדואן הציג את חברי ממשלתו (הממשלה ה-60 בתולדות המדינה) בפני עבדוללה גול ב-29 באוגוסט 2007, מיד לאחר היבחרו של האחרון לנשיא.

ב-10 באוגוסט 2014 נערכו בטורקיה הבחירות הישירות לנשיאות. רג'פ טאיפ ארדואן זכה בסיבוב הראשון בבחירות ברוב של 52% מהקולות והיה לנשיא הטורקי הראשון שנבחר על ידי העם בבחירות ישירות.

תפקידי הנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא טורקיה רשאי או חייב, לפני העניין, למלא את החובות הבאים:

בתחום החקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנשיא רשאי לנהל את ישיבת האסיפה הלאומית הראשונה עם תחילת שנת העבודה.
  • לכנס את האסיפה הלאומית לדיון כראות עיניו.
  • להציע דברי חקיקה.
  • להשיב לאסיפה הלאומית חיקוקים לשם שיקול חוזר.
  • להורות על קיום משאל עם בעניין תיקונים לחוקה.
  • להורות לבית המשפט לחוקה לבחון את חוקתיותם של חיקוקים או סדרי דין של האסיפה הלאומית.
  • להורות על קיום בחירות כלליות.

בקשר לרשות המבצעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • למנות את ראש הממשלה ולקבל את התפטרותו.
  • למנות או לפטר שרים על בסיס הצעתו של ראש הממשלה.
  • לעמוד בראש מועצת השרים ולכנסה לישיבה בניהולו.
  • למנות את נציגים הדיפלומטים של טורקיה ולקבל את כתבי ההסמכה של דיפלומטים זרים.
  • לאשרר וליזום הסכמים בינלאומיים.
  • לייצג את המטות המשולבים של טורקיה בשם האסיפה הלאומית.
  • להורות על גיוס כוחות הצבא.
  • למנות את ראש המטות המשולבים של טורקיה.
  • לכנס את המועצה לביטחון לאומי ולעמוד בראשה.
  • להכריז על מצב חירום, לפרסם תקנות בנות כוח תחיקתי בהתאם להחלטת מועצת השרים בניהולו.
  • לחתום על צווים.
  • לחון נידונים בשל מחלה כרונית, נכות או גיל מבוגר.
  • למנות את מבקר המדינה ואת המועסקים במשרדו (Devlet Denetleme Kurulu), ולהורות למשרד לפתוח בחקירה.
  • למנות את חברי המועצה להשכלה גבוהה.
  • למנות רקטורים באוניברסיטאות.

בקשר לרשות השופטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא ימנה את בעלי התפקידים הבאים:

  • שופטי בית המשפט לחוקה (Anayasa Mahkemesi).
  • רבע מחברי בית המשפט הגבוה לצדק (Danıştay).
  • התובע הכללי בבית המשפט הגבוה לערעורים (Yargıtay) וסגנו.
  • שופטי בית המשפט הצבאי הגבוה לערעורים (Askerî Yargıtay).
  • שופטי בית המשפט המנהלי הצבאי הגבוה (Askerî Yüksek İdare Mahkemesi).
  • חברי וועדה השופטים והתובעים הכלליים העליונה (Hâkimler ve Savcılar Yüksek Kurulu).

אחריות אישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנשיא לא יהיה אחראי על צווים שנחתמו בידי ראש הממשלה או מי מהשרים למעט על אלה מהצווים שהוא רשאי לחתום עליהם בעצמו ובלא חתימה נוספת של ראש הממשלה או השר הרלוונטי.
  • לא תוגש השגה בפני שום גוף חוקי, ובכלל זה גם לא בפני בית המשפט לחוקה, נגד סמכותו החוקית של הנשיא בכל הקשור להחלטות ולצווים שחתם ביוזמתו.
  • הנשיא עשוי לעמוד לדין בגין בגידה בהחלטה של שלושה רבעים לפחות מחברי האסיפה הלאומית.

נבצרות ומילוי מקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במקרה של נבצרות או היעדרות זמנית או קבועה ימלא יושב ראש האסיפה הלאומית את מקומו של הנשיא.
  • הנשיא המכהן ימשיך לכהן בתפקידו עד בחירתו של נשיא חדש גם לאחר שתמה כהונתו.

מעונות רשמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מעונו הרשמי של נשיא טורקיה הוא בארמון צ'נקאיה (Çankaya Köşkü) הנוטל את שמו משם הרובע באנקרה בו הוא ממוקם. לעתים מתייחסים אל הנשיא או להחלטותיו בשם זה. שטחה של האחוזה 438 דונם.
  • ארמון הובר (Huber Köşkü) בטראביה (Tarabia) שוכן על הגדה האירופית של מצר הבוספורוס.
  • בית ההארחה הממלכתי במפרץ אוקלוק (Okluk) משתרע על שטח 16 דונם בסמוך למרמריס. בית ההארחה הוקצה לשימושו של הנשיא בשנת 1991.

רשימת נשיאי טורקיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס"ד שם תחילת הכהונה סיום הכהונה רקע
1 מוסטפא כמאל אטאטורק[2]

Mustafa Kemal Atatürk

29 באוקטובר 1923 10 בנובמבר 1938 מפלגת העם הרפובליקאית
2 איסמט אינני[3]
İsmet İnönü
11 בנובמבר 1938 22 במאי 1950 מפלגת העם הרפובליקאית
3 ג'לל באייר
Celal Bayar
22 במאי 1950 27 במאי 1960 המפלגה הדמוקרטית
- ג'מל גירסל[4]
Cemal Gürsel
27 במאי 1960 10 באוקטובר 1961 שלטון צבאי
4 ג'מל גירסל
Cemal Gürsel
10 באוקטובר 1961 28 במרץ 1966 איש צבא
5 ג'וודט סונאי
Cevdet Sunay
28 במרץ 1966 28 במרץ 1973 איש צבא
- טקין ארבורון[5]
Tekin Arıburun
29 במרץ 1973 6 באפריל 1973 תק' ביניים
6 פהרי קורוטירק
Fahri Korutürk
6 באפריל 1973 6 באפריל 1980 איש צבא
- איהסן סברי צ'ליינגיל[6]
İhsan Sabri Çağlayangil
6 באפריל 1980 12 בספטמבר 1980 תק' ביניים
- קנן אוורן[7]
Kenan Evren
12 בספטמבר 1980 9 בנובמבר 1982 שלטון צבאי
7 קנן אוורן
Kenan Evren
9 בנובמבר 1982 9 בנובמבר 1989 איש צבא
8 טורגוט אזאל
Turgut Özal
9 בנובמבר 1989 17 באפריל 1993 מפלגת המולדת
- היסמטין ג'ינדורוק[8]
Hüsamettin Cindoruk
17 באפריל 1993 16 במאי 1993 תק' ביניים
9 סוליימאן דמירל
Süleyman Demirel
16 במאי 1993 16 במאי 2000 מפלגת הדרך הנכונה
10 אהמט נג'דט סזר
Ahmet Necdet Sezer
16 במאי 2000 28 באוגוסט 2007 שופט בית המשפט לחוקה
11 עבדוללה גול
Abdullah Gül
28 באוגוסט 2007 28 באוגוסט 2014 מפלגת הצדק והפיתוח
12 רג'פ טאיפ ארדואן
Recep Tayyip Erdoğan
28 באוגוסט 2014 מכהן מפלגת הצדק והפיתוח

(מקרא: ירוק - רקע אזרחי; כתום - רקע צבאי; אדום: שלטון צבאי)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק מספר 364 מיום 29 באוקטובר 1923
  2. ^ כיהן בארבע כהונות רצופות
  3. ^ כיהן בארבע כהונות רצופות
  4. ^ ראש המדינה לאחר ההפיכה הצבאית ב-1960
  5. ^ כיהן כנשיא בפועל
  6. ^ כיהן כנשיא בפועל
  7. ^ כיהן כראש המדינה לאחר ההפיכה הצבאית ב-1980
  8. ^ כיהן כנשיא בפועל


נשיאי טורקיה
מוסטפא כמאל אטאטורקאיסמט אינניג'לל באיירג'מל גירסלג'וודט סונאי
פהרי קורוטירקקנן אוורןטורגוט אזאלסוליימאן דמירלאהמט נג'דט סזרעבדוללה גולרג'פ טאיפ ארדואן
נס נשיאי טורקיה