נשים במדע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"נשים מלמדות גאומטריה", איור מתרגום ימי הביניים לספר יסודות של אוקלידס
היפאטיה על פי רפאל סנזיו, מתוך התמונה "אסכולת אתונה". מתמטיקאית, אסטרונומית ופילוסופית
אווה אקבלד, אסטרונומית, האישה הראשונה באקדמיה המלכותית השבדית למדעים. התמונה בערך משנת 1750
עמוד השער לתרגום פרינקיפיה לצרפתית; אמילי דה שאטלה מוצגת כמוזה של וולטר אשר משקפת לו מגן העדן את תורת ניוטון
עדה לאבלייס, המתכנתת הראשונה. כתבה תוכנית למחשב המכני-תאורטי "מנוע האנליטי"
סופיה קובלבסקי, מתמטיקאית ופיזיקאית
הביוכימאית גרטי קורי במעבדה עם בעלה

מעמד האישה הרחיק נשים ממדע במשך תקופות ארוכות. נשים נאלצו להיאבק על זכותן להשכלה מדעית ועל זכותן לעסוק במדע. במשך דורות הוטלו על נשים הגבלות שונות מכיוון שנטען שהן חסרות כישורים קוגניטיבים ורגשיים ויש בכך איום על יציבות החברה. יחד עם זאת, נשים מעטות הצליחו להשתתף החל מראשית ההיסטוריה של המדע בפעילות המדעית ותרמו בפיתוח ענפי מדע חדשים, ניסויים ותצפיות פורצי דרך וניסוח תאוריות חדשות. אולם פעמים רבות מקומן של נשים בתגליות חשובות לא הוכר ויוחס לאחרים.

על אף שחל שיפור ניכר במעמד האישה בכלל ובמעמדן של נשים במדע בפרט, גם כיום טרם הושג שוויון מלא בהשתתפות נשים במדע. ניתן לראות זאת ביחס הכמותי בין חוקרים לחוקרות באקדמיה, במספר הנשים הפונות ללימודים בחלק מהתחומים המדעיים ובמספר זוכות פרס נובל. בכל אלה מקומן היחסי והכמותי של נשים הוא נמוך ביותר. מיעוט נשים במדע פוגע לא רק באותן נשים שהתקדמות הקריירה המדעית שלהן נעצרה, אלא במדע עצמו. אם בקרב 50% מהאוכלוסייה יש קושי גדול להביא לידי ביטוי את הכישורים והיכולות הקיימים בו בתחום המחקר המדעי, יוצא המדע נפסד. בנוסף, יש הטוענים שפעילות של נשים במדע יכולה להביא ערך מוסף, הסתכלות מזווית אחרת ודרכי פעולה שונות, כך שהתרומה של הצטרפות יותר נשים למדע יכולה להיות לא רק כמותית אלא איכותית.

רקע: הדרת נשים מהמדע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מדע ומגדר

מחקר הדרת הנשים מהמדע מראה את המורכבות העומדת בפני נשים המתפקדות בעולם המדע וחושף את האפליה שהייתה נחלתן של מדעניות רבות. לאורך ההיסטוריה עסקו נשים רבות במדע, אך רובן לא קיבלו את ההכרה על הישגיהן. במאות ה-18 וה-19, בתקופה שבה התרחש המדע לא במעבדות אלא בעיקר בבתי אנשים, רעיות ואחיות רבות מצאו עצמן עוסקות במדע, תוך שהן מסייעות לבני משפחתן.‏[1] כדי לאזן בין תופעה זו לצידוקים שלפיהם אסור לנשים לעסוק במדע, מצאה החברה לכך הסברים שונים. הסבר לדוגמה הוא שייתכן והאישה פועלת באמצעות מסר אלוהי, התגלות, והיא משמשת כצינור בלבד בתהליך מסירת הידע. הסבר נוסף הוא ייחוס ההצלחה ליכולות טכניות ולא לגאונות, דוגמת "האישה כמכונה" – לפיה מתמטיקאית מוכשרת איננה גאונה, אלא "רק עושה חשבון מהיר" (ולחלופין – "שקדנית", "חרוצה" וכדומה). לאור הדרתן של נשים ממרכז הבמה, מצאו עצמן נשים רבות עוסקות בשוליים המדעיים – בתנועות ספיריטואליות שונות שהתפתחו במאה ה-19, ברפואה אלטרנטיבית ובהומאופתיה, שנחשבו תחומים נשיים כיוון שהם פחות אלימים כלפי הגוף, בתנועות דתיות רפואיות, בהנהגת מאבקים מדעיים שונים דוגמת המאבק נגד ניסויים בבעלי חיים, המאבק הפוליטי נגד חיסונים בכפייה שהתנהל בתחילת המאה ה-20 ועוד.

כיום יותר ויותר נשים עוסקות במדע, אך הן עדיין מיעוט לעומת המדענים הגברים.‏[2] אחת מהטענות היא שהסיבה העיקרית לכך היא כי המדע נשלט על ידי גברים, והוא גברי במהותו.‏[3] משום כך, המכשולים העומדים בדרכן של מדעניות הם רבים, ויותר מכך, מעטות הן הנשים הנמשכות מלכתחילה לתחום זה, הנתפס כגברי.

סנדרה הארדינג הציגה חמישה הסברים להפיכת המדע לגברי:‏[4]

  1. התמקדות במדען רציונלי ושכלתני, תוך התעלמות ממקום הרגש.
  2. התרכזות בתופעות גלויות ומובהקות, והתעלמות מתופעות מינוריות הנוגעות לחיים האישיים או הציבוריים.
  3. התייחסות לחברה כ"אחידה" תוך התעלמות מההבדלים בין נשים וגברים.
  4. חוסר התייחסות למין ולמגדר כמשתנה משפיע במחקר. מין החוקר או הנבדקים אינם מובאים בחשבון.
  5. התעלמות מרבדים מדעיים כמו מתן פרשנות ומשמעות, מתוך ההתמקדות בשליטה ובמניפולציות.

אחת מהטענות היא שהחברה, שברצונה להנציח את המצב בו נשים אינן משתלבות במדע, בונה לעצמה מערכת מדעית המוכיחה ומצדיקה את חוסר הימצאותן של נשים בתחום. סוג ראשון של צידוקים עוסקים בהשלכות השליליות שיווצרו אם נשים יעסקו במדע. דוגמה לכך היא טענה מהמאה ה-19 שהסתמכה על חוק שימור האנרגיה. לפי חוק זה, גוף האדם פועל כמכונה, ולו אנרגיה מוגבלת; מתוך כך, נטען שאם אישה תעסוק בעבודה שכלתנית, לא תשאר לה אנרגיה ללדת ולטפל בצאצאים. צידוק נוסף הוא שהתעסקות אישה במדע הורסת את הקשר שלה עם ילדיה. האישה נחשבה לפי התפיסות הקלאסיות לבעלת היכולת הרגשית ולמטפלת העיקרית בילדים. המדע נחשב כעיסוק שכלתני וקר, שגורם לעוסקים בו לאובדן היכולות הרגשיות. לכן, אם תעסוק האישה במדע, עתיד הילדים מוטל בסכנה. סוג שני של צידוקים עונים על השאלה מדוע האישה אינה מסוגלת, במסגרת יכולותיה, לעסוק במדע. לשם כך, מציבה החברה תכונות אופי מסוימות כמתאימות לעיסוק המדעי – המדע דורש שליטה עצמית, כדי שרגשותיו ודעותיו של המדען לא יחלחלו לתאוריה המדעית שלו. במאה ה-19 רווחה תפישה לפיה לנשים יש דמיון פרוע ובלתי נשלט, והן פועלות לפי אמוציות שמוכתבות על ידי המערכת ההורמונלית שלהן. הטענה היא שכוח הרצון והשליטה העצמית חלשים אצל נשים, ולכן עיסוקן במדע יעוות את טוהרו. בנוסף, המדע המודרני בתחילת דרכו דרש הירואיות ולקיחת סיכונים, בעיקר כיוון שחלק גדול ממנו נעשה על ידי משלחות מטעם המדינה, לחודשים ארוכים ולאזורים רחוקים. מסעות אלו נחשבו קשים, ושאינם מתאימים לגוף ולאופי הנשי. הגברים שיצאו למסעות אלו נתפסו כמקריבים עצמם למען המדע, כ"חיילים של המדע". לעומתם, כאשר יצאו נשים למסעות אלה הן נחשבו למזניחות את משפחתן וילדיהן. גם כיום ניתן לראות הקבלה לכך, כאשר הציפייה מהעוסקים במדע היא לעבור השתלמות ארוכה ותובענית, לרוב בחו"ל, במיוחד לשם קבלת משרות אקדמיות. בו זמנית, מצופה מנשים באותו טווח הגילאים לקחת אחריות על התא המשפחתי. אישה שאינה עומדת בכך, זוכה לביקורת.

חוקרות פמיניסטיות טוענות כי למרות ניסיונו של המדע לעמוד בסטנדרטים של אובייקטיביות, הוא הושפע מתפיסות מגדריות הקיימות בחברה מצד אחד, והצדיק את נחיתותן של נשים מצד שני. הצגת סיפורי הנשים הדגולות של המדע מאפשרת להעלות לקדמת הבמה את סיפורן של מדעניות גדולות לאורך ההיסטוריה, שלא קיבלו הכרה מספקת בימי חייהן. גם הנשים הבודדות שהצליחו להגיע להישגים מדעיים יוצאי דופן זכו ליחס שונה מהיחס לו זכו עמיתיהן הגברים. לא אחת אירע שמדענית שכן הצליחה להביא לפריצות דרך משמעותיות במדע, נותרה בסופו של דבר מחוץ ל"פנתיאון". מרגרט רוסיטר טבעה ב-1993 את המושג אפקט מתילדה והתמקדה במקרים היסטוריים ובמקרים עכשווים בהם היחס אל מדעניות היה התעלמות, השכחה או מניעת ההערכה והכבוד להם היו ראויות. היא מצאה שהקיפוח הזה התרחש בעיקר ברמה של זוכות פרסי נובל ופרסים יוקרתיים אחרים.

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העתיקה ישנן עדויות לעיסוקן של נשים ברפואה במספר תרבויות. במצרים העתיקה (2700 לפנה"ס) תוארה בהקדשה Merit-Ptah כ"רופאה ראשית". זוהי העדות הקדומה ביותר למדענית. אצל הומרוס נזכרת אגמדה כמרפאת ביוון העתיקה לפני מלחמת טרויה (1194-1184 לפנה"ס). אגנודיקה הייתה הרופאה הראשונה שהתמחתה באופן חוקי באתונה במאה ה-4 לפנה"ס.

לימודי הפילוסופיה ביוון העתיקה היו פתוחים לנשים. ידוע על אגלוניקה, אשר חזתה ליקויים, ותיאנו, מתמטיקאית ורופאה אשר הייתה תלמידתו וכנראה גם אשתו של פיתגורס.

מספר נשים עסקו באלכימיה במאות הראשונות לספירה בעיר אלכסנדריה. הידועה שבהן היא מרים היהודיה אשר המציאה מספר מכשירים כימיים: אמבט מרים (משמש עד היום במעבדות כימיה ולבישול), אמבט חול לחימום (תרמוספוריון), קירוטקיס (זוהי דוגמה ראשונה לריאקציה המבוססת על מחזור סגור של אידוי ועיבוי) ומכשיר זיקוק. למרים יוחסו גם גילוי חומצת המלח ו"חומר ראשוני" זהוב שנוצר מתגובה של סגסוגת עופרת-נחושת עם אדי גפרית בתהליך הקירוטקיס.

היפאטיה הייתה מתמטיקאית, פילוסופית ואסטרונומית יווניה ניאופלטונית אשר פעלה באלכסנדריה. היא הייתה בתו ותלמידתו של ת'און, מנהל ספריית אלכסנדריה. היפאטיה המציאה הידרומטר, אצטרולב ומכשיר לטפטוף מים.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים מנזרים היוו מקום בו נשים יכלו לרכוש השכלה ולעתים גם לבצע מחקר. אם המנזר הגרמניה, הילדגרד מבינגן (1098 - 17 בספטמבר 1179), כתבה על מספר נושאים מדעיים, כולל רפואה, בוטניקה ובעלי חיים.

במאה ה-11 נוסדו האוניברסיטאות הראשונות. ככלל נמנע מנשים ללמוד בהן, למרות זאת, היו מספר מקומות יוצאי דופן. אוניברסיטת בולוניה התירה לנשים להגיע להרצאות החל מפתיחתה ב-1088. הגישה באיטליה ללימודי נשים בתחומי הרפואה הייתה ליברלית לעומת מקומות אחרים. הרופאה Trotula di Ruggiero, עמדה בראש קתדרה בבית הספר לרפואה בסלרנו במאה ה-11. שם לימדה נשים רבות אשר נקראו לעתים "הגברות של סלרנו". מספר טקסטים על רפואת נשים העוסקים במיילדות וגינקולוגיה מיוחסים לה. רופאה נוספת היא דורוטה בוצ'ה, אשר החזיקה בקתדרה לפילוסופיה ולרפואה באוניברסיטת בולוניה במשך 40 שנים מ-1390.

מלבד הצלחתן של נשים בודדות, הדעות הקדומות התרבותיות מנעו מנשים חינוך מדעי בימי הביניים. דוגמה לכך היא אמרתו של תומאס אקווינס ביחס לנשים ש"היא לא יכולה נפשית להחזיק בעמדת סמכות".

המהפכה המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסת העולם במאה ה-17 שללה מנשים השכלה בשל החובות שצופו מהן. תרומת המהפכה המדעית ליחס זה הייתה קטנה. יתרה מכך, מדענים השתמשו במדע החדש כדי לבסס את השקפתם כי על פי הטבע נשים נחותות מגברים ועל כן עליהן להיות משועבדות להם וכי הינן מתאימות למלאכות ביתיות בלבד. מהפכת הדפוס סייעה להפצת רעיונות אלה. אף אישה לא הוזמנה להצטרף לחברה המלכותית של לונדון או לאקדמיה הצרפתית למדעים עד למאה ה-20.

החוקרות הפסמניסטיות קרולין מרצ'נט ואוולין פוקס-קלר טוענות שהמהפכה המדעית הגבירה וקיבעה את שיעבוד הנשים לגברים.‏[5] זאת כיוון שהמהפכה המדעית שינתה את תפיסת היחסים בין האדם לטבע, ובהתאם להקבלה העתיקה בין הטבע לאישה, את יחס הגבר לאישה. הקבלה זו בין הטבע לאישה קיימת עוד מיוון העתיקה, לדוגמה בדיאלוג "טימאוס" של אפלטון;‏[6] הטבע נתפס כאם מזינה, שיש לכבדה.

המהפכה המדעית הובילה ליחס חדש לטבע. דימוי הטבע כאישה הוחלף בדימוי הטבע כמכונה (ראו פילוסופיה מכניסטית). הדבר הוריד את המגבלות המוסריות הקיימות, ותחתיהן התקבעה תפיסה כי הטבע הוא משאב אותו יש לחקור, לנצל ולשעבד.‏[7] בתאוריהם את הטבע השתמשו פילוסופים במונחי דומיננטיות, שליטה וכוח. פרנסיס בייקון הציע את גישת "האינקוויזיציה לטבע" – יש להפעיל על הטבע, שהובן כישות נקבית, לחץ וכוח, עד שתתרצה ותמסור את סודותיה. מקומו המרכזי של המדע עודד את הזהות בין התכונות הנתפשות כ"גבריות" ובין התכונות הנחשבות "מדעיות". התכונות המתוייגות בחברה כ"נשיות" – אינטואיציה, הזדהות, הוליסטיות ושיתוף פעולה – איבדו את מקומן, והוכללו תחת הקטגוריה "לא-מדעי". דבר זה שלל את מקומן של הנשים בחברה המקדשת את ערכי המדע. ההתבוננות מהצד, הריחוק הרגשי, חוסר ההזדהות והמניפולציות על הטבע, הנחשבים גבריים, תפסו את מקומם ככלי החקירה הלגיטימיים היחידים. משמעות הדבר היא שלשם השתלבות נשים במדע, עליהן לאמץ דפוסי התנהגות וחשיבה גבריים.‏[8]

מרגרט קוונדיש (1623-1673), דוכסית ניוקסל, לקחה חלק בוויכוחים המדעיים של תקופתה. אולם, אף על פי שהשתתפה בפגישות החברה המלכותית באנגליה, לא הייתה חברה רשמית בה. היא כתבה על מדע ופילוסופיה וביקרה את הדעה כי בני האדם ישלטו בטבע באמצעות המדע. קוונדיש פרסמה תצפיות בהן ביקרה את המדע הניסויי של בייקון ואת המיקרוסקופ.

בגרמניה, השתתפות נשים במלאכות ייצור שונות, אפשרה לחלקן לעסוק בתצפיות מדעיות ובמיוחד באסטרונומיה. בשנים 1650-1710 היוו נשים 14% מכלל האסטרונומים בגרמניה. הנודעת שבהן הייתה מריה וינקלמן (1670-1720). וינקלמן חונכה על ידי אביה ודודה ולמדה אסטרונומיה בעצמה. נישואיה לגוטפריד קירך, האסטרונום הראשי של פרוסיה, אפשרו לה לעסוק באסטרונומיה. היא התמנתה לעוזרתו בתצפיות שבוצעו בברלין על ידי האקדמיה למדעים. היא ביצעה מספר תצפיות מקוריות בהן גילתה כוכב שביט. כאשר נפטר בעלה, הגישה בקשה להתמנות לעוזרת אסטרונום באקדמיה של ברלין. היא נדחתה מאחר שלא הייתה בוגרת אוניברסיטה, דבר שנאסר עליה כאשה. חברי האקדמיה חששו שהיא תהווה דוגמה רעה לנשים. מקרה זה מדגים את הקושי שעמד בפני נשים להתקבל לעבודה מדעית.

המאה ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לאפיין את המאה ה-18 על ידי שלוש השקפות שונות ביחס לנשים:

  • נשים הן נחותות שכלית וחברתית ביחס לגברים;
  • נשים הן שוות אבל באופן שונה;
  • ביכולתן של נשים להיות שוות בכישוריהן השכליים ובתרומתן לחברה.

בעוד שרוסו סבר כי תפקיד הנשים הוא אמהות ושירות בעליהן הרי שעידן הנאורות פתח לנשים דרכים להשתלב במדע. תרבות הסלונים באותה תקופה אפשרה לגברים ונשים להיפגש יחד ולדון באופן אינטימי בנושאים פוליטיים, חברתיים ומדעיים. רוסו תקף מגמה זו וטען כי שליטת הנשים בסלונים מונעת שיח רציני. הסלונים ועבודות במתמטיקה, פיזיקה, בוטניקה ופילוסופיה, החלו להשפיע באופן משמעותי על היחס לנשים וגם לא נחסמה לחלוטין האפשרות לקבל הכרה רשמית. בשנת 1748 הייתה האסטרונומית אווה אקבלד (1724-1786) לאישה הראשונה שהתקבלה לאקדמיה המלכותית השבדית למדעים. למרות חוקי המגדר הנוקשים במאה ה-18, ניתן לומר כי נשים הצליחו להתקדם במדע במאה זו לקראת שוויון.

אמילי דה שאטלה (1706-1749) הייתה מתמטיקאית ופיזיקאית. היא הייתה עמיתה אינטלקטואלית ומאהבת של וולטר. היא תרגמה את פרינקיפיה של ניוטון מלטינית לצרפתית. זהו התרגום הראשון של הספר והיחידי המלא. דה-שאטלה כללה בתרגום הערות, הצעות וניתוחים בהם השתמשה בקלקולוס "חדש" (גאומטריה ישנה). היא פרסמה גם ספר פיזיקה. דה-שאטלה נבחרה לאקדמיה למדעים של בולניה וטירתה הייתה למרכז אינטלקטואלי.

מריה גָאֶטנה אַנְיֶיזי הייתה מתמטיקאית ופילוסופית איטלקייה אשר הייתה הראשונה לחבר ספר שעסק בחשבון אינטגרלי ובחשבון דיפרנציאלי גם יחד. חברה של כבוד באוניברסיטת בולוניה. את ארבעת העשורים האחרונים לחייה הקדישה ללימודי תאולוגיה (בעיקר פאטרולוגיה) וכן לצדקה וסיוע לעניים ובהמשך סיוע לחולים, לאחר שהפכה את ביתה לבית חולים. על שמה של אנייזי נקראים מכתש על נוגה, אסטרואיד, ועקומה בשם "עקומת אנייזי" או "המכשפה של אנייזי". בערים מילנו, מונצה ומשאגו (Masciago) שבאיטליה נקראו רחובות על שמה במלאת מאה שנים לפטירתה.‏[9] ליום הולדתה ה-296 הוקדש לה דודל, שהציג את תמונתה ואנימציה של יצירת "המכשפה של אנייזי".‏[10]

מריה סיבילה מריאן (1624-1674) תרמה לייסוד הבוטניקה והזואולוגיה המודרניים. בגיל 30 גידלה זחלים וחקרה את הפיכתם לפרפרים. היא תיארה את חקירותיה בטבע בספר לימוד שכתבה. בספרה הראשון "ספר הפרחים החדש" השתמשה באיורים כדי לקטלג צמחים וחרקים. תקופה קצרה לאחר מות בעלה נסעה יחד עם בתה לפרמריבו. במסע זה צפו בחרקים, ציפורים, זוחלים ודו-חיים. לאחר כשנתיים חזרו לאמסטרדם ושם פרסמה את "מטמורפוזה של חרקים בסורינאם". ספר זה "גילה לאירופים בפעם הראשונה את המגוון המדהים של יער הגשם".

במאה ה-18 פעילות מדעית נעשתה פעמים רבות בבתים וכך נשים יכלו להשתתף בניסויים ובשיחות על מדע. דוגמה לכך היא מארי-אן פיירט פולז (1758-1836). פולז הייתה בתו של משקיע בפרם ז'נרל אשר נישאה ב-1771, בגיל 13, לאנטואן לבואזיה, אבי הכימיה האנליטית. עם השנים למדה כימיה והפכה לעמיתה למקצוע. פולז תרגמה למענו מאמרים מאנגלית, איירה את ספריו והכינה שרטוטים ותחריטים של מתקני מעבדה שנדרשו לו. היא גם ערכה את זיכרונותיו ופרסמה אותם. היא ערכה מסיבות אליהן הגיעו מדענים ידועי-שם ודנו בתאוריות בכימיה. כתוצאה מעבודתה הצמודה עם בעלה קשה להבדיל בין תרומות השניים ונראה שחלק ניכר מהעבודה שמיוחסת לו בוצעה בעצם על ידה.

למרות שנשים הצטיינו בתחומי מדע רבים, נמנע מהן עיסוק ברביית צמחים. קארולוס לינאוס, מייסד שיטת המיון המדעית המודרנית לעולם החי, טען שמיון צמחים צריך להתבסס ברובו על הבדלים באיברי הרבייה. על כן נטען כי למידה על ה"הפקרות" המינית של צמחים תוביל להפקרות מוסרית של נשים ובעקבות כך של החברה כולה. הנשים נחשבו כחסרות יכולת לשיפוט מוסרי ורגשי ועל כן סכנה למוסריות החברה. למרות זאת, מרי מונטגו, אצילה וסופרת בריטית תיארה לראשונה הרכבה בוטנית. כאשת השגריר הבריטי בטורקיה כתבה מכתבים בהם תיארה תצפיות שעשתה שם.

לורה בסי (1711-1778) הייתה חברת האקדמיה האיטלקית במכון למדעים, ויושבת הראש של המכון לפיזיקה ניסויית. היא האישה הראשונה שלימדה באופן רשמי באוניברסיטה באירופה ואף זכתה לתואר פרופסור.

קרוליין הרשל (1750-1848) הייתה אסטרונומית ממוצא יהודי-גרמני. היא עבדה עם אחיה וסייעה לו בקריירה באסטרונומיה. הרשל נחשבת לאחת המדעניות הראשונות שזכו להכרה בפני עצמן. היא הייתה האישה הראשונה שקיבלה קיצבה שנתית מבית המלוכה האנגלי עבור עבודה מדעית. תגליותיה בשנים 1783-1797 כללו גילוי גלקסיית לווין של אנדרומדה ושמונה כוכבי שביט. הרשל ערכה קטלוג של כל גופי השמיים שהיו ידועים עד כה. הקטלוג התבסס על קטלוג של ג'ון פלמסטיד אשר היה בשימוש באותה תקופה. היא הוסיפה לו רשימת תצפיות של כוכבים, רשימת טעויות, ורשימה של מאות כוכבים שלא הופיעו בו. הרשל קיבלה מדליית זהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה על עבודתה, כבוד לו לא זכתה אף אישה נוספת עד 1996. על שמה נקראו, פרט לשביט שגילתה, אסטרואיד "281 לוצרטיה" ומכתש על הירח "מכתש ק. הרשל".

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהמאה ה-19 חל תהליך התמקצעות של המדע. במחצית השנייה של המאה הוקמו מוסדות אקדמיים לנשים וכמו כן מוסדות ותיקים פתחו את שעריהם בפני נשים. תהליך זה אפשר לנשים לעסוק במדע באופן פורמלי והעניק השכלה מדעית לנשים בהיקף הולך וגדל.

מחצית ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבריטניה: המדענית הסקוטית, מרי סמוויל, עסקה בחקירת תופעת המגנטיות. היא הציגה את מאמרה 'התכונות המגנטיות של קרניים סגולות בספקטרום השמש' בפני החברה המלכותית ב-1826. בכך הייתה לאישה השנייה שעשתה זאת. היא חיברה טקסטים במתמטיקה, אסטרונומיה, פיזיקה וגאוגרפיה וקידמה חינוך לנשים. ב-1835 סמוויל וקרוליין הרשל היו הנשים הראשונות אשר נבחרו לחברה האסטרונומית המלכותית.

תלמידתה של סמוויל, עדה לאבלייס, הייתה מתמטיקאית אנגליה. היא התכתבה עם צ'ארלס בבג' בנוגע ליישומים למנוע האנליטי שלו. בהערותיה לתרגום מאמרו של לואיג'י מנברה חזתה יישומים למנוע זה כמחשב רב-תכליתי אשר כולל למשל גם יכולת הלחנה. היא נחשבת למתכנתת הראשונה. לאבלייס מתה בגיל 36 לאחר הקזות דם מרובות של רופאיה בעקבות מחלתה. על שמה נחגג כיום "יום עדה לאבלייס" לציון והערכה של הצלחותיהן של נשים במדע ובטכנולוגיה.

מארי אנינג הייתה פלאונטולוגית אנגליה אשר חקרה מאובני דינוזאורים. בשנת 1811, בהיותה בת 12, גילתה מאובן מבעל חיים שנראה כקרוקודיל ענק ומאוחר יותר זוהה כאיכתיוזאור. עשר שנים לאחר מכן גילתה את הפלסיוזאור.

בגרמניה: בשנת 1836 הוקם בדיסלדורף מכון להכשרת אחיות. ב-1840 ביקרה בו אליזבת פריי ובהשראתו הקימה מכון דומה בלונדון. במכון זה למדה מספר שנים לאחר מכן פלורנס נייטינגייל.

בצרפת: המתמטיקאית סופי ז'רמן לא התקבלה ללימודים גבוהים בשל מינה. בשל כן נרשמה למכון הפוליטכני בפריז בשם בדוי. היא התכתבה עם גאוס בנושאים מתורת המספרים. על מכתביה חתמה בשם בדוי עקב חששה שמכתב מאשה לא יזכה ליחס רציני. מאוחר יותר חשפה את זהותה וזכתה ליחס אוהד מצידו. עבודתה הוצגה בפני האקדמיה הצרפתית למדעים על ידי לז'נדר מכיוון שהאקדמיה מנעה מנשים להופיע בפניה. ז'רמן תרמה, בין היתר, לתורת האלסטיות ולתורת המספרים, בה תיארה את המושג של ראשוני ז'רמן והוכיחה את המשפט האחרון של פרמה עבור ראשוניים אלו.

בארצות הברית: ב-1840 הייתה קתרין בנסון האשה הראשונה שקיבלה תואר ראשון. האסטרונומית מריה מיטשל התפרסמה בגילוי שביט ב-1847. ב-1848 התקבלה מיטשל כחברה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. היא הייתה היחידה שזכתה לכך במשך כמעט מאה השנים הבאות. ב-1865 הוצעה לה משרת פרופסור לאסטרונומיה ומנהלת מצפה הכוכבים בקולג' חדש לנשים בלבד. עיקר פעילותה היה חקר כתמי שמש. היא הייתה הראשונה לגלות שהינם מערבולות אנכיות ולא, כפי שחשבו עד אז, עננים.

מחצית שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגליה

מלחמת קרים (1853-1856) סייעה לפתיחת מוסדות חינוך לנשים בשל מיסוד מקצוע הסיעוד. באנגליה פלורנס נייטינגייל הקימה ב-1860 בית ספר לאחיות בלונדון ולאחר מכן במקומות נוספים. היא הייתה חלוצה בבריאות הציבור ובסטטיסטיקה. אליזבט גרט אנדרסון הייתה הבריטית הראשונה אשר השיגה הסמכה ברפואה ב-1865. יחד עם נשים נוספות הקימה את בית הספר לרפואה לנשים בלונדון ב-1874.

אני סקוט דיל מונדר הייתה חלוצה בצילום אסטרונומי ובעיקר של כתמי שמש. היא הייתה בוגרת מתמטיקה של גירטון קולג', הקולג' הראשון לנשים באוניברסיטת קיימברידג'. ב-1890 נשכרה כעוזרת לאדוארד וולטר מונדר, ראש מחלקת השמש במצפה גריניץ'. הם עבדו יחד, צפו בכתמי שמש ושיפרו את טכניקת הצילומים. הם נישאו ב-1895. כישוריה המתמטים של אני אפשרו לנתח נתונים שמונדר אסף במשך שנים. מונדר תכננה מצלמה ניידת בעלת עדשה של 35 מ"מ. ב-1898 נסעה להודו וצילמה לראשונה את הילת השמש במהלך ליקוי חמה. ניתוח הנתונים של כתמי השמש וסערה גאומגנטית אפשר להראות שאזורים מסוימים של פני השמש הם המקור לסערות גאומגנטיות ושהשמש איננה קורנת בצורה אחידה (כפי שסבר ויליאם תומסון).

ביאטריקס פוטר הייתה סופרת ומאיירת אנגליה. היא חונכה בביתה והתעניינה בבוטניקה. היא החלה בציור פטריות עקב יופיין, אך אחרי פגישתה עם המיקולוג צ'ארלס מקינטוש, גברה התעניינותה בדרך התרבותן והיא ביצעה איורים מיקרוסקופיים רבים של נבגים ואלו פורסמו בספרים. פוטר פיתחה תאוריה בדבר נביטת נבגים, אך זכתה להתעלמות עקב מינה וגילה הצעיר.

ברוסיה

סופיה קובלבסקי הייתה מתמטיקאית ופיזיקאית רוסית. באותה תקופה נאסר על נשים ללמוד באוניברסיטאות ברוסיה ועל כן למדה בגרמניה אצל מתמטיקאים מובילים, בברלין אצל קארל ויירשטראס ובהיידלברג אצל ליאו קניגסברגר, גוסטב קירכהוף והרמן פון הלמהולץ. קובלבסקי התמנתה לפרופסור בחוג למתמטיקה באוניברסיטת סטוקהולם בשנת 1884 וכיהנה גם כחברה בהתכתבות של האקדמיה למדעים בסנט פיטרסבורג בשנת 1889.

בארצות הברית

במחצית השנייה של המאה הוקמו בארצות הברית קולג'ים לנשים ואלו סיפקו גם עבודה למדעניות. במוסדות אלו למדו נשים רבות לדוקטורט. במקביל, החלו מוסדות ותיקים להפתח בפני נשים. ב-1875 למדו במוסדות אלו יחד 3,000 נשים וב-1900 הגיע מספר הנשים בהן לכמעט 20,000. אליזבט בלקוול הייתה לאשה הראשונה שקיבלה תואר דוקטור בארצות הברית בשנת 1849. יחד עם אחותה, אמילי בלקוול, ומרי זקרצ'בסקה, הקימו ב-1857 מרפאה לנשים וילדים וב-1868 בית ספר לרפואה לנשים. בלקוול גם פרסמה מספר ספרים על חינוך רפואי לנשים. בשנת 1876 אליזבט ברג הייתה האישה הראשונה אשר קיבלה תואר בהנדסה אזרחיתאוניברסיטת קליפורניה בברקלי) בארצות הברית.

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה העשרים רוב המחקר המדעי התבצע בתוך אוניברסיטאות. קידום באוניברסיטה תלוי לא רק בהיות המועמד/ת מתאים וראוי מבחינת הישגי המחקר, בהצלחתו בהוראה ובתרומתו לאוניברסיטה אלא מושפע גם מיחסי כוח, מסורות תרבותיות וסטריאוטיפים מגדריים.

מחצית ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירופה

מארי קירי נולדה ב-1867 בוורשה. מכיוון שלא הותר לה ללמוד באוניברסיטה, עבדה במשך מספר שנים כמורה. בשנת 1891, כשהייתה בת 24 עברה לפריז ולמדה כימיה ופיזיקה בסורבון. היא הייתה לאשה הראשונה שלימדה במוסד. בסורבון פגשה את המרצה פייר קירי ונישאה לו. בשנת 1903 קבלה קירי יחד עם בעלה ועם אנרי בקרל פרס נובל לפיזיקה, "בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיאו באמצעות מחקריהם המשותפים על תופעת הקרינה שהתגלתה על ידי פרופסור אנרי בקרל". בכך הייתה לאשה הראשונה שזכתה בפרס נובל. שמונה שנים אחר-כך זכתה מארי קירי בפרס נובל לכימיה. הפרס ניתן לה בהוקרה על גילוי הרדיום והפולוניום, ועל חקר הרדיום. בצעד יוצא דופן לא רשמה קירי פטנט על תהליך בידוד הרדיום, ובכך אפשרה לקהילה המדעית מחקר חופשי. קירי הייתה לראשונה שקיבלה שני פרסי נובל ובנוסף לה רק עוד מדען אחד זכה לפרס נובל בתחומים שונים. בתה, אירן ז'וליו-קירי, זכתה גם היא בפרס נובל בכימיה (יחד עם בעלה פרדריק ז'וליו-קירי) בשנת 1935. בשנת 1995 הועבר ארונה של מארי קירי לפנתאון של פריז, האשה הראשונה שזכתה לכבוד זה.

ליזה מייטנר הייתה פיזיקאית אוסטרית ממוצא יהודי שהתמחתה בפיזיקה גרעינית ורדיואקטיביות. מייטנר למדה באוניברסיטת וינה ולאחר שקיבלה דוקטורט ב-1906 עברה לברלין, שם עבדה בצמוד לכימאי אוטו האן במשך כשלושים שנה. השניים שילבו את תחומי המחקר שלהם, פיזיקה וכימיה, וחקרו את תופעת הרדיואקטיביות. ב-1918 זיהו את האיזוטופ של היסוד הכימי פרוטקטיניום (מספר אטומי 91); אולם רק ב-1923 הצליחה מייטנר לגלות את הגורם ליצירת האיזוטופ, במקביל לפייר אוז'ה הצרפתי, אשר על שמו נקראה התופעה (אפקט אוז'ה, 1925). מייטנר הייתה הראשונה להבין כי גרעין האטום יכול להתפצל לחלקים קטנים יותר. למרות עבודתה המשותפת עם אוטו האן הוא זכה לבדו בפרס נובל לכימיה. היסוד הכימי מייטנריום (מספר אטומי 109) נקרא על שמה.

אמי אמליֶה נֶתֶר הייתה מתמטיקאית ופיזיקאית יהודייה שחייתה ופעלה בגרמניה. ב-1904, כאשר אוניברסיטת ארלנגן החלה לקבל נשים ללימודים, נרשמה נתר ללימודי מתמטיקה. היא קיבלה תואר דוקטור ב-1907 בהנחיית פאול גורדן, ובנתה לעצמה שם בעבודותיה בתורת השמורות הפולינומיות. היא לימדה מספר שנים באוניברסיטאות מדרג שני והעמיקה במיזוג שיטתו הקונקרטית של גורדן בתחום השמורות, עם שיטתו המופשטת יותר של דויד הילברט, שהפכה תחת ידה לכלי רב עוצמה. ב-1915 הזמינו אותה הילברט ופליקס קליין לבוא לגטינגן. באותה שנה גילתה את אחד העקרונות החשובים בפיזיקה תאורטית: השקילות בין סימטריות וחוקי שימור, הקרויה "משפט נתר". בהיותה אישה, סירבה האוניברסיטה לאפשר לה ללמד, עד שהילברט עצמו נאלץ לפרסם תחת שמו את הקורסים שהעבירה. על-כך אמר הילברט בזעף: "אינני רואה כיצד מין המועמד עשוי לשמש כנגדו בקבלתו למשרת מרצה. אחרי הכל, סנאט האוניברסיטה איננו בית מרחץ". נתר התקבלה לבסוף לסגל האוניברסיטה בשנת 1919.

באמריקה

החל מ-1900 השתלבו נשים רבות במדע בעקבות פתיחתם של קולג'ים לנשים ושל אוניברסיטאות מעורבות. אלן סוואלו ריצ'רד (1842-1911) הייתה תעשיינית וכימאית סביבתית. ב-1892 קראה להקמת מדע חדש בשם Oekology בהרצאתה בבוסטון. תחום תוכנן לכלול "תזונת צרכנים" וחינוך סביבתי ומאוחר יותר הפך לאקולוגיה (בעוד שהתחומים המקוריים נהפכו לכלכלת בית). תחום זה היווה עבור נשים דרך להשיג השכלה מדעית וקולג'ים רבים הקימו מחלקות לכלכלת בית. סוואלו עזרה לייסוד האגודה האמריקאית לכלכלת בית אשר פרסמה כתב עת וארגנה כנסים. בעבודתה ב-MIT פיתחה את הקורס הראשון בביולוגיה ובמחקר בהנדסה סניטרית. אפשרויות נוספות נפתחו בבוטניקה ובאמבריולוגיה. בפסיכולוגיה השלימו נשים רבות דוקטורט אולם הן עודדו להתמחות בפסיכולוגיה חינוכית, פסיכולוגיה של הילד וטיפול קליני בבתי חולים ושירותי רווחה.

מוד מנטן הייתה מדענית קנדית שעסקה בביוכימיה, היסטוכימיה ובקינטיקה אנזימתית. היא למדה רפואה באוניברסיטת טורונטו והייתה בין הנשים הראשונות בקנדה אשר קיבלו תואר דוקטור. את עבודת התזה סיימה באוניברסיטת שיקגו. בשל האיסור לנשים לעסוק במחקר בקנדה נאלצה לערוך מחקרים בארצות אחרות כגון ארצות הברית וגרמניה. ב-1912 עברה מנטן לברלין ועבדה עם לאונור מיכאליס על קינטיקה של אנזימים בהסתמך על ממצאים קודמים של ויקטור הנרי. ב-1913 הציעו מנטן ומיכאליס את מודל קינטיקת מיכאליס-מנטן להסבר הקינטיקה האופיינית לאנזימים. כמו כן המציאה שיטה צביעה עבור האנזים אלקליין פוספטאז. בשנת 1944 ערכה את ההפרדה הראשונה של חלבונים בשיטת אלקטרופורזה. בנוסף עבדה על התכונות של המוגלובין, ויסות רמת סוכר בדם, תפקודי כליות ואפיון רעלנים מחיידקים.

אסטרונומיה

בשנת 1901 האסטרונומית אני ג'אמפ קנון (1863-1911) מאוניברסיטת הרווארד גילתה שטמפרטורת כוכב היא התכונה העיקרית המבחינה בין ספקטרומים שונים. בעקבות כך סווגו מחדש הכוכבים על פי קרינת גוף שחור הנפלטת מהם ולמעשה על פי טמפרטורת פני השטח שלהם בלבד. סיווג זה נקרא כיום סיווג ספקטרלי.

האסטרונומית הנרייטה ליוויט עבדה במצפה הכוכבים של קולג' הרווארד, היא זיהתה כ-2,400 כוכבים משתנים, כמחצית מהכוכבים המשתנים שהיו ידועים באותו זמן, רובם בתמונות מענני מגלן. ב-1908 פרסמה שמספר כוכבים משתנים הפגינו תבנית משותפת: כוכבים בהירים יותר היו בעלי זמן מחזור ארוך יותר. קשר זה סיפק אמת מידה לקביעת מרחקים ביקום. על שמה נקרא האסטרואיד 5383 ליוויט ומכתש ליוויט בירח.

בשנת 1925 דוקטורנטית בהרווארד, ססיליה פיינה-גפוסצ'קין, הדגימה באמצעות שימוש בספקטרום שכוכבים עשויים בעיקר ממימן ומהליום.

מלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה פתחה הזדמנויות רבות בפני נשים. "המשרד למחקר ופיתוח מדעי" החל ב-1941 לערוך רישום של בעלי רקע מדעי. מכיוון שהיה מחסור בגברים עובדים, חלק מהנשים יכלו לעבוד בעבודות שקודם היו חסומות בפניהן. נשים רבות עבדו בפרויקט מנהטן ובפרויקטים מדעיים של צבא ארצות הברית. בתחומים אחרים חיפשו דרכים לתרום למאמץ המלחמתי. כך למשל פותחה ב-1941 תזונה מומלצת כדי לעזור לצבא ולארגונים אזרחיים לתכנן מצבים בהם הם נדרשים להאכיל אוכלוסיות. תכנון זה הוכח כהכרחי כאשר החלה הקצבת מזון.

גרייס הופר, מחלוצי המחשוב, הייתה המתכנתת הראשונה של הרווארד סימן 1. היא פיתחה את המהדר הראשון לשפת תכנות. המונח "לדבג" מיוחס לה.

גרטי קורי הייתה ביוכימאית ממוצא יהודי. יחד עם בעלה גילתה את מעגל קורי. היא האמריקאית הראשונה שזכתה בפרס נובל והאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה (1947).

רייצ'ל קרסון הייתה זואולוגית וביולוגית ימית אשר תרמה לאימוץ מדיניות סביבתית ולפיתוח טכניקות וציוד לגילוי צוללות. קרסון למדה ביולוגיה בקולג' קת'ם. לאחר מכן המשיכה בלימודי זואולוגיה וגנטיקה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. מאוחר יותר, החלה להתעניין בהשפעות חומרים להדברת חרקים. היא טענה כי בגלל מבנה שרשרת המזון בעולם החי, חומרי הדברה להשמדת חרקים משפיעים על מארג המזון כולו. בשנת 1962 החלה לפרסם ב"ניו יורקר" פרקים מספר שכתבה. יצרניות חומרי ההדברה ומדענים בתעשיית הכימיקלים תקפו אותה והופעל לחץ להימנע מהוצאת הספר. הספר, "אביב דומם", יצא לבסוף וזכה להצלחה רבה. ב-1980 הוכר פועלה למען איכות הסביבה והעונקה לה, לאחר מותה, מדליית החירות הנשיאותית.

מחצית שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי שנות הארבעים של המאה העשרים הבחינה הגנטיקאית ברברה מק'לינטוק בכתמי צבע שהופיעו על גרעיני התירס בשדה התירס בו ערכה את מחקריה. לאחר שחקרה את התופעה מק'לינטוק קישרה בין דגמי הכתמים שנראו בעין לבין המצב הכרומוזומלי כפי שנראה במיקרוסקופ. היא זיהתה אתרים שאחראים על השבירה של אחד הכרומוזומים והבחינה בכך שהייתה בקרה כלשהי על העיתוי והתדירות של השברים בכרומוזום. מקלינטוק הסיקה שהסיבה שגנים מסוימים הופעלו (או הושבתו) היא בגלל אלמנטים הנודדים ממקום למקום בתוך הגנום, שהיא כינתה בשם טרנספוזונים. כלומר, הטרנספוזונים הם מרכיבים גנטיים העשויים לשנות את מקומם על הכרומוזומים ובדרך זו להביא לשינויים תורשתיים. בתירס, הטרנספוזונים קופצים אל תוך הגנים של הצבענים (פיגמנטים) ושבים וקופצים החוצה, וכך "מכבים" או "מדליקים" את התבטאות הגן.  בשנות הארבעים עמדו הטענות של מקלינטוק בסתירה לתפיסה המקובלת של הגנים, על פיה הגנים מסודרים בכרומוזום בזה אחר זה, כחרוזים בשרשרת. רק שנים מאוחר יותר, לאחר שהתופעה זוהתה בחיידקים, שמרים, ומאוחר יותר גם בדרוזופילה וצמחים, התקבל ההסבר המדעי של מקלינטוק בדבר הטרנספוזונים. מעבר לכך, נמצא שיש קשר בין תנאי הסביבה לבין התופעה של "קפיצת" גנים, וכי בתנאי עקה עולה שכיחות המוטציות עקב קפיצת גנים. ב-1983, 35 שנים לאחר שגילתה את הטרנספוזונים, בחרה ועדת פרסי נובל במקלינטוק כזוכה בפרס ברפואה ופיזיולוגיה. היסטוריונים של המדע חלוקים בשאלה האם העיכוב במתן הפרס קשור לשיוך המגדרי של מקלינטוק.

רוזלינד פרנקלין, שנפטרה בגיל צעיר ממחלת הסרטן ולא זכתה לקבל את הנובל על חלקה בגילוי מבנה הסליל הכפול של ה-DNA. שני הזוכים המפורסמים, ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק לא הזכירו את פרנקלין בנאומיהם בטקס חלוקת הפרס. הזוכה השלישי, מוריס וילקינס הסתפק בציון לקוני של "כישוריה הטכניים" של פרנקלין.

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתונים מספריים מלמדים שמאז אמצע המאה התשע-עשרה קיים שיפור מתמיד הן בשיעור הנשים הרוכשות השכלה מדעית והן בשיעור הנשים הנוטלות חלק במחקר המדעי ומגיעות לעמדות בכירות בתחומי המדע. אולם, גם בתחילת המאה העשרים ואחת הפערים לא נמחקו, ונשים עדיין מהוות מיעוט בקרב העומדים בראש מעבדת מחקר.  שתי תופעות אופייניות כיום למצבן של הנשים בתחומי המדע השונים:

  • סגרגציה אופקית – במקצועות מסוימים של המדע קיימת נוכחות רבה יחסית של נשים ובאחרים היא נמוכה. בביולוגיה, למשל, שיעור המדעניות גבוה מכימיה ופיזיקה.
  • סגרגציה אנכית – מצב בו בדרגות הנמוכות ניתן למצוא השתתפות רבה של נשים בעוד שבדרגות הגבוהות יותר, נוכחותן מצטמצמת ומתקבל מעין דגם פירמידה.

בינואר 2005 עורר נשיא אוניברסיטת הרווארד, לורנס סאמרס, סערה כאשר טען כי הבדלים גנטיים גורמים לכך שנשים מצליחות פחות מגברים במדעים ובמתמטיקה. סאמרס התנצל וסייג את דבריו בעקבות התגובות הנזעמות על אמירתו.‏[11] אולם, התפיסה שהציג לפיה הבדלים מולדים הם הבסיס לחוסר ההצלחה היחסי של נשים במדע, היא תפיסה שמחזיקים בה לא מעט גברים ונשים (מה שכמובן לא מהווה בהכרח מדד לנכונותה).

פרסים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס נובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס נובל נחשב לפרס היוקרתי ביותר עבור העשייה האנושית והמדעית בפרט. הפרס מחולק החל משנת 1901. עד 2011 קיבלו את הפרס 44 נשים מבין 840 זוכים בסך הכל (5%). מרבית הזוכות (27) זכו בפרסי נובל לשלום ולספרות. 16 נשים זכו בפרסי נובל בתחומי המדע. אשה אחת, מארי קירי, זכתה בפרס פעמיים.

נכון ל-2014 בפרס נובל לפיזיקה זכו 168 איש, מתוכם שתי נשים בלבד (1.2%). בפרס נובל לכימיה זכו 194 בני אדם, מתוכם רק ארבע נשים (2.7%)‏[12]. בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה זכו עשר נשים. פרס נובל לכלכלה מחולק רק החל משנת 1969. עד 2011 זכו בפרס זה 69 אנשים, מתוכם זכתה בפרס רק אישה אחת (1.5%).

שנה תמונה שם מדינה קטגוריה סיבת הענקת הפרס
1903 Marie Curie.jpg מארי קירי פולין וצרפת פיזיקה בהוקרה על התרומה היוצאת מן הכלל שהשיאו [מארי ופייר קירי] באמצעות מחקריהם המשותפים על תופעת הקרינה שהתגלתה על ידי פרופסור אנרי בקרל
1911 Marie Curie.jpg מארי קירי פולין וצרפת כימיה על גילוי הרדיום והפולוניום, ועל חקר הרדיום
1935 Joliot-curie.jpg אירן ז'וליו-קירי צרפת כימיה על סינתוז יסודות רדיואקטיביים חדשים.
1947 Gerty Theresa Cori.jpg גרטי תרזה קורי ארצות הברית רפואה על הגילוי כיצד גליקוגן הופך לגלוקוז בגוף ועל השפעת הורמוני בלוטת יותרת המוח על מטבוליזם של סוכר
1963 Mayer.jpg מריה גופרט-מאייר ארצות הברית פיזיקה על תרומה לתאוריה של מבנה האטום.
1964 Dorothy Hodgkin.jpg דורותי קרופוט הודג'קין בריטניה כימיה על קביעת מבניהם של חומרים ביוכימיים חשובים בעזרת טכניקות קרני רנטגן.
1977 Rosalyn Yalow - portrait.jpg רוזלין זוסמן יאלו ארצות הברית רפואה על תיאור הורמון פפטידי המופק במוח
1983 McClintock Nobel Lecture.jpg ברברה מק'קלינטוק ארצות הברית רפואה על גילוי הניידות של אלמנטים גנטיים ("הגנים הקופצים" -הטרנספוזונים).
1986 Rita Levi Montalcini.jpg ריטה לוי-מונטלצ'יני ארצות הברית ואיטליה רפואה על גילוי גורמי הגדילה.
1988 Nci-vol-8236-300 Gertrude Elion.jpg גרטרוד עליון ארצות הברית רפואה על גילוי חשיבות העקרונות לטיפול תרופתי.
1995 Christiane Nüsslein-Volhard mg 4383.jpg כריסטיאנה ניסליין-פולהרד גרמניה רפואה על גילוי הגנים המעורבים בהתפתחות זבוב הפירות.
2004 LindaBuck cropped 1.jpg לינדה באק ארצות הברית רפואה על גילוי קולטני ריח וארגון מערכת חוש הריח
2008 Françoise Barré-Sinoussi-press conference Dec 06th, 2008-1.jpg פרנסואז בארה-סינוסי צרפת רפואה על זיהוי וירוס ה-HIV שגורם לאיידס
2009 Elizabeth Blackburn 2009-01.JPG אליזבת בלקברן ארצות הברית ואוסטרליה רפואה על הגילוי כיצד כרומוזומים מוגנים על ידי טלומרים והאנזים טלומראז
2009 Carol Greider 2009-01.JPG קרול גריידר ארצות הברית רפואה על הגילוי כיצד כרומוזומים מוגנים על ידי טלומרים והאנזים טלומראז
2009 AdaYonath.jpg עדה יונת ישראל כימיה על מחקר לתרומת להבנת מבנה ותפקיד הריבוזום.
2009 Nobel Prize 2009-Press Conference KVA-30.jpg אלינור אוסטרום ארצות הברית כלכלה על מחקרים בתחום הניהול הכלכלי וארגון של שיתופי פעולה.
2014 May-Britt Moser 2014.jpg מיי-בריט מוסר נורבגיה רפואה על זיהוי התאים היוצרים את מערכת המיקום במוח.

פרסים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים פרסים נוספים השקולים מבחינת יוקרתם לפרס נובל, בעיקר בתחומים אשר אינם נכללים בו.

נשים שזכו בפרס וולף:

  1. 1978 - טשין-שיונג ווא (פיזיקה)
  2. 1981 - ברברה מק'קלינטוק (רפואה)
  3. 1988 - אליזבט פ. ניופלד (רפואה)
  4. 1996/7 - מארי פרנסס לאיון (רפואה)
  5. 1998 - רות ארנון (רפואה)
  6. 2006/7 - עדה יונת (כימיה)
  7. 2015 - פיליפה מארק (רפואה), לינדה סאיף (חקלאות)

פרס טיורינג במדעי המחשב:

  1. ברברה ליסקוב (2008)
  2. שפי גולדווסר (2012)

פרס גדל במדעי המחשב:

  1. שפי גולדווסר (2001, 1993)
  2. אווה תדרוס (2012).

מדליית פילדס מוענקת אחת לארבע שנים לעד ארבעה מתמטיקאים מתחת לגיל ארבעים. הוא נחשב לפרס החשוב בעולם בתחום המתמטיקה.

  1. מרים מירזחאני היא האישה היחידה שזכתה בו (2014).

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים חינוכיים מראים שלמורות ולמורים בכל רמות החינוך יש ציפיות נמוכות יותר מבנות במתמטיקה ובמדעים והם מפלים לטובה בנים לעומת בנות.‏[13] בתצפיות שנערכו בכיתות, מורים נטו לגלות יחס שונה כלפי בנים וכלפי בנות בכיתה: בנים זכו להקצאת זמן גדולה מבנות, ובשוני מבחינת התייחסות והערכה: ניהול שונה של דיאלוג – שימוש בביטויים רגישים וסלחניים יותר כלפי בנות ובשפה מעודדת ומדרבנת יותר כלפי בנים, שפה הכוללת הוראות לשיפור וניסיון לכוונם אל הפתרון הנכון.‏[14] כמו כן, כאשר נשאלו תלמידים מצטיינים ביחס לגורמים להצלחותיהם, תשובת רוב הבנים התמקדה ביכולתם האישית ובכישרונם, ואילו הבנות זקפו את הצלחתן ל"השקעה", מבחן "קל", "מזל", "מורה טוב" - אך לא להיותן חכמות ומוכשרות. כיוון שמקצועות המתמטיקה והפיזיקה נחשבים בבתי הספר כמקצועות "קשים", בנות נרתעו מלבחור בהם.‏[15][16]

חוקרים, שבדקו את אופי הלימוד של בנות, מצאו שהן מתפקדות טוב יותר בכיתות עם מודל נשי וייצוג רב של בנות, מצליחות כאשר יש משוב קונסטרוקטיבי, כאשר אווירת הכיתה מעודדת את כולם להביע את דעותיהם ולקבל הערכה שווה, הן מעדיפות לימוד באמצעות קבוצות דיון קטנות שבהן מובהרים הרעיונות והעקרונות על פני הרצאות[16] דפוסי הוראה המעודדים תחרותיות ולמידה אלגוריתמית, מזיקים לבנות ומקפחים את זכותן לנצל את מלוא הפוטנציאל שלהן. התוצאה הינה שבנות חוששות להגביר את המקצועות המדעיים-טכנולוגיים בשל חוסר האמונה ביכולתן להגיע להישגים ובשל שיטות הוראה שאינן מתאימות לסגנון הלמידה המועדף עליהן.

החל מהעשור האחרון של המאה ה-20, מספר גופים בארצות הברית הניעו פרויקטים שנועדו לקדם נשים במדע, בטכנולוגיה, בהנדסה ובמתמטיקה. ה-AAUW, ארגון העוסק בקידום השוויון בין המינים ובמחקר, פרסם סיכום והערכה של הפעילויות שנעשו בארצות הברית בתחום זה בשנים 1993-2001, והביא המלצות לכיווני פעולה עתידיים. אחת מהן היא למידה לא-פורמלית, למשל מרכזים לאחר שעות הלימודים בבית-הספר, מחנות קיץ, מוזיאון מדע ומרכזים קהילתיים. בפעילויות שנעשו נכללו סדנאות בטבע לבנות, עבודת מעבדה, תכנון פרויקטים, הרצאות וסרטים. פעילויות הלמידה הלא-פורמליות נועדו על-פי רוב לחזק את הביטחון של המשתתפים בפעילויות מדעיות יותר משהן נועדו לשפר את ההבנה האקדמית בנושאים שנדונו.‏[13]

בישראל, מתחילת המאה ה-21, מוקדשת תשומת-לב להעדפה מתקנת בתחום מתן הזדמנויות ויצירת סביבה לימודית מותאמת לבנות. לפי חוזר מנכ"ל משרד החינוך (דצמבר 2002) בנושא שוויון מגדרי במערכת החינוך, יש ליצור אקלים חינוכי שיבטיח נגישות שווה לבנות ולבנים בהתאם לכישוריהם ולא בהתאם לתפיסות סטריאוטיפיות. לפיכך, יש להתאים את דרכי ההוראה, הלמידה וההערכה לסגנונות הלמידה, הצרכים ותחומי העניין של בנים ובנות. החוזר מדגיש את החשיבות שיש להקצאת שעות ולחלוקת משאבים על מנת לעודד בנות ללמוד מקצועות מדעיים וטכנולוגיים.‏[17]

אקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מרכז המחקר והמידע של הכנסת[18] במהלך השנים חל גידול ניכר בשיעור הנשים הלומדות בכלל התארים –ומאז שנת 1999 נשים מהוות יותר מ-50% מכלל התלמידים. עם זאת, ייצוגן של נשים בסגל האקדמי הבכיר עמד בשנת 2009 על כ-26%.

קיימת שונות רבה בשיעור הנשים הלומדות, בהתאם לתחומי לימוד שונים. בעוד שיעורן של נשים מכלל הלומדים מקצועות הנדסה, מתמטיקה, מדעי המחשב ומדעים פיזיקאליים נמוך יחסית, שיעורן במקצועות אחרים דוגמת חינוך ומקצועות עזר רפואיים גבוה מאוד. נשים מהוות מיעוט בקרב הלומדים מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב בכל התארים. מאידך, במדעי הרוח ובמדעים הביולוגיים הן מהוות יותר מ-50% מבעלי תואר שלישי.

סטודנטיות באוניברסיטאות (2010)
מתמטיקה ומדעי הטבע הנדסה ואדריכלות
סך הכל 28% 27.5%
תואר שלישי 24% 12.5%


נשים בסגל הבכיר באוניברסיטאות (2010)‏[19]
מתמטיקה ומדעי הטבע הנדסה ואדריכלות רפואה חקלאות
סך הכל 16% 14.1% 38.1% 17.7%
מתוכן פרופסור מן המניין 7.5% 12.1% 22.4% 6.4%

יוזמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בממשל: בשנת 2000 הוקמה במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל "המועצה לקידום נשים במדע וטכנולוגיה" במטרה "להגדיל השתתפות נשים בתחומי מדע וטכנולוגיה ולשפר את מעמדן...בחינוך ובאקדמיה: רישום לפקולטות הנדסיות (ומדעיות), פוסט דוקטורט, מעבר מסגל זוטר לסגל בכיר; בתעשייה: איוש: תפקיד מקצועי טכנולוגי - מדעי, קידום: הזדמנויות שוות, שכר שווה לגברים."

באקדמיה: חברת לוריאל ואונסק"ו הקימו ב-1998 תוכנית פרסים ומלגות "למען נשים במדע" (L'ORÉAL-UNESCO For Women In Science).‏[20] שותפות זו "נועדה להכיר בתרומתן של מדעניות בולטות לקדמה המדעית ולעודד את שיתופן של נשים במחקר המדעי". במסגרת זו מוענקים בישראל החל מ-2009 מלגות למדעניות מבטיחות.

בשנת 2007 הקים מכון ויצמן תוכנית לקידום נשים במדע‏[21]. התוכנית מיועדת "לסייע למדעניות צעירות להתגבר על צוואר הבקבוק העיקרי, בו נחסם מסלול ההכשרה המקצועית של הנשים – היציאה לתקופת מחקר בחו"ל". מטרת המענקים היא להקל על נשים נשואות ואמהות לילדים קטנים לממן את השהות בחו"ל במשך שתי שנות השתלמות.

בתעשייה: בשנת 1994 הוקם "פורום מנהלות בתעשייה" במטרה לקדם נשים לתפקידי ניהול בתעשייה.

במערכת החינוך: בשנת 2011 הוקמה תוכנית מובילות לטכניון בחסות עיריית חיפה בשיתוף פעולה עם הטכניון, אשר מטרתה קידום תלמידות ללימודי מדעים וטכנולוגיה ובהמשך שילובן במקצועות ההייטק וההנדסה. התוכנית מפעילה תלמידות בשני בתי ספר תיכוניים בחיפה. התוכנית הוקמה על ידי יושבת ראש ויצו בחיפה, ניצה סובוביץ וד"ר אסיה לויטה מהמחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון. התוכנית הינה שש שנתית, מיועדת לתלמידות נבחרות בעלות פוטנציאל ללמוד מקצועות הנדסיים בטכניון ופועלת בתשע"ד בשני בתי ספר עירוניים בחיפה. הבנות המשתתפות בתוכנית מאופיינות בהרכב חברתי מגוון – דתיות וחילוניות, ותיקות ועולות חדשות. גישת התוכנית מתייחסת לדימוי האישי והחברתי של הבנות שנסמכת על חיבור הדוק בין כל גורמי הקהילה השותפים בה. מובילי התוכנית מגדירים את החיבור כמבוסס על הקשר בין הערכים "תלמידות-אקדמיה-תעשייה-הייטק חיפאי".‏[22]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס ישראל הוא הפרס היוקרתי ביותר שמעניקה מדינת ישראל במגוון רחב של תחומים. הענקת הפרס נערכת מדי שנה במוצאי יום העצמאות בירושלים בטקס ממלכתי בהשתתפות ראשי המדינה. הענקת הפרס החלה בשנת 1953.

  1. 1954 - שרה הסטרין-לרנר (רפואה)
  2. 1961 - אורה קדם (מדעי החיים)
  3. 1982 - רות עמירן (גאוגרפיה וידע ארץ ישראל/ארכיאולוגיה)
  4. 1991 - נעמי פיינברון-דותן (גאוגרפיה וידע ארץ ישראל/בוטניקה)
  5. 1998 - יהודית בירק (חקלאות)
  6. 2001 - רות ארנון (מדעי החיים)
  7. 2001 - ברכה רמות (רפואה)
  8. 2003 - עדה יונת (כימיה)
  9. 2004 - אסתר סמואל-כהן (סטטיסטיקה)
  10. 2005 - רנה זיצוב-מרכס (רפואה)
  11. 2014 - מרטה וינשטוק-רוזין (רפואה)

פרס א.מ.ת (אמנות-מדע-תרבות) מוענק מדי שנה מאז שנת 2002. הפרס ניתן בחסות ראש ממשלת ישראל בחמישה תחומים: תרבות ואמנות, מדעים מדויקים, מדעי החיים, מדעי הרוח, ומדעי החברה. בפרס בתחום המדעים המדויקים ומדעי החיים, זכו עד כה:

  1. 2003 - ורדה רוטר (מדעי החיים)
  2. 2006 - עדה יונת (מדעי החיים)
  3. 2007 - אליאורה רון (מדעי החיים)
  4. 2008 - בת שבע כרם (מדעי החיים)
  5. 2010 - שרית קראוס (מדעי המחשב)
  6. 2012 - עדי קמחי (מדעי החיים)
  7. 2014 - נעמה גורן-ענבר (ארכיאולוגיה)

פרס רוטשילד מוענק מאז שנת 1959 מדי שנתיים. הפרס מחולק בתשע דיסציפלינות: הנדסה, חקלאות, מדעי החברה, מדעי החיים, מדעי היהדות, מדעי הכימיה, מדעי הפיזיקה, מדעי הרוח ומתמטיקה. הפרסים מוענקים אחת לשנתיים אך התחומים מחולקים לשתי קבוצות, כך שכל תחום חוזר על עצמו פעם בארבע שנים, עבור עבודת מחקר מקורית ויוצאת דופן. בפרס בתחומי המדעים זכו:

  1. 1998 - רות ארנון (מדעי החיים)
  2. 2006 - עדה יונת (מדעי החיים)

פרס לנדאו מוענק החל משנת 2000. הפרס למדעים ולמחקר "נועד לציין לשבח את המחקר המדעי ואת החוקרים הישראלים, שהגיעו להישגים בתחומם, ואשר תרמו בכך תרומה רבת ערך לקידום המדע והמחקר".

  1. 2003 - אורה אנטין (ננו-טכנולוגיה ומיקרו-אלקטרוניקה)
  2. 2004 - חרמונה שורק (ביו-רפואה)
  3. 2007 - חנה מרגלית (ביולוגיה של מערכות)
  4. 2008 - שולמית מיכאלי (מיקרוביולוגיה).
  5. 2013 - אילנה גוזס (כימיה רפואית ופרמקולוגיה)
  6. 2014 - דנה וולף (וירולוגיה)

פרס ארדש ניתן לחוקרים צעירים במתמטיקה החל משנת 1977.

  1. 2011 - תמר ציגלר (החוקרת הראשונה מהטכניון אשר קיבלה את הפרס)
  2. 2012 - אירית דינור (מכון ויצמן)
  3. 2015 - שירי ארטשטיין-אבידן (אוניברסיטת תל אביב)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריאלה דאור, סופי ז'רמיין, נגה, 1992.
  • ברברה גולדסמית, גאונות אובססיבית: העולם המדעי והאישי של מארי קירי, הוצאת אריה ניר, 2005.
  • ברברה מדוקס, רוזלינד פרנקלין: הגברת האפלה של הדנ"א, הוצאת מטר, 2009.
  • רוזלינד הורטון וסלי סימונס, נשים ששינו את העולם, הוצאת מטר, 2009.
  • ינאי, ניצה, "שאלת המדע בפמיניזם – סנדרה הארדינג וסוגיית החקירה המדעית בפמיניזם", בתוך: נ. ינאי, ת. אלאור, א. לובין, ח. נווה (עורכים), דרכים לחשיבה פמיניסטית - מבוא ללימודי מגדר (רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה), 2006.
  • אשכנזי, רונית (2007). '"למה, "מדוע" ו"איך" - בחירת בנות במקצועות מדעיים טכנולוגיים, במערכת החינוך בישראל. עיונים בחברה, בטכנולוגיה ובמדע - אורט, 4
  • בכר, שרי (2011) ללמוד מקצועות מדעיים וטכנולוגיים בהפרדה מגדרית
  • גליק, רותי (2005) השוויון בכה מאוד
  • חזן, אורית (2007). שונות (diversity) במקצועות מדעיים וטכנולוגיים-אמצעי או מטרה הטכניון, המחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים. פורסם בעיונים בחברה, בטכנולוגיה ובמדע- אורט, 4.
  • למדן, אריאלה (1997), "ג'נדר במערכת החינוך והבניית עולם העבודה", בתוך: נשים – הכוח העולה: קידום נשים בעבודה – ניפוץ "תקרת הזכוכית", ענת מאור (עורכת), עמ' 181-182.
  • מסמך רקע בנושא: חינוך לשוויון מגדרי (2005), הכנסת- מרכז המחקר והמידע.

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Tamir, P., Arzi A. and Zloto, D. (1974). Attitudes of Israeli high school students towards physics. Science Education, 58,75-86.
  • Byers, Nina; Williams, Gary (2006). Out of the Shadows: Contributions of Twentieth-Century Women to Physics. Cambridge University Press. ISBN 0-521-82197-5. (Cambridge Univ Press catalogue)
  • Etzkowitz, Henry; Kemelgor, Carol; Uzzi, Brian (2000). Athena Unbound: The advancement of women in science and technology. Cambridge University Press. ISBN 0-521-78738-6.
  • Fara, Patricia (2004). Pandora's Breeches: Women, Science & Power in the Enlightenment. London: Pimlico. ISBN 1-84413-082-7.
  • Gates, Barbara T. (1998). Kindred Nature: Victorian and Edwardian Women Embrace the Living World. The University of Chicago Press. ISBN 0-226-28443-3.
  • Herzenberg, Caroline L. (1986). Women Scientists from Antiquity to the Present. Locust Hill Press. ISBN 0-933951-01-9.
  • Howes, Ruth H.; Herzenberg, Caroline L. (1999). Their Day in the Sun: Women of the Manhattan Project. Temple University Press. ISBN 1-56639-719-7.
  • Keller, Evelyn Fox (1985). Reflections on gender and science. New Haven: Yale University Press. ISBN 0-300-06595-7.
  • National Academy of Sciences (2006). Beyond Bias and Barriers: Fulfilling the Potential of Women in Academic Science and Engineering. Washington, D.C.: The National Academies Press. ISBN 0-309-10320-7.
  • Ogilvie, Marilyn Bailey (1993). Women in Science: Antiquity through the Nineteenth Century. MIT Press. ISBN 0-262-65038-X.
  • Schiebinger, Londa (1989). The Mind Has No Sex? Women in the Origins of Modern Science. Cambridge, MA: Harvard University Press. ISBN 0-674-57625-X.
  • McGrayne, Sharon Bertsch (2001). Nobel Prize Women in Science: Their Lives, Struggles and Momentous Discoveries. National Academy Press.
  • Kourany A. Janet (2001). The Gender of Science. Pearson
  • Bowler, Peter J and Morus, Iwan Rhys (2005). Making modern science: A historical survey, ch. 21: "science and gender", (Chicago, The University of Chicago Press).
  • Longino, Hellen (2002). The fate of knowledge, ch. 6: "socializing knowledge", (Princeton: Princeton University Press).
  • Okruhlik Kathleen (1998). "Gender and the biological sciences", in: M. Curd and J.A. Cover (eds.), Philosophy of science: The central issues (New York: Norton Press).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באולר ומורוס, עמ' 498.
  2. ^ באולר ומורוס, עמ' 487.
  3. ^ ינאי, עמ' 355.
  4. ^ ינאי, עמ' 356.
  5. ^ באולר ומורוס, עמ' 489.
  6. ^ באולר ומורוס, עמ' 490.
  7. ^ באולר ומורוס, עמ' 490.
  8. ^ ינאי, עמ' 355–356.
  9. ^ Shirley B. Gray, Streets Named for Agnesi, California State University, Los Angeles
  10. ^ Maria Gaetana Agnesi's 296th Birthday, באתר גוגל
  11. ^ נשיא הרווארד: נשים מצליחות פחות במדעים, באתר וואלה! NEWS‏, 20 בינואר 2005
  12. ^ על תרומתן למדע של מארי קירי, איירן קירי ודורותי הודג'קין, שלוש הנשים שזכו בפרס נובל לכימיה. אתר מט"ח
  13. ^ 13.0 13.1 ללמוד מקצועות מדעיים וטכנולוגיים בהפרדה מגדרית בכר שרי
  14. ^ חינוך לשוויון מגדרי הכנסת-מרכז מידע
  15. ^ Ormerod, M. B. (1981). Factors differentially affecting the science subject preferences, choices and attitudes of girls and boys. In: A. Kelly (ed.). The missing half: girls and science education.
  16. ^ 16.0 16.1 בחירת בנות במקצועות מדעיים טכנולוגיים ד"ר רונית אשכנזי-למה מדוע ואיך
  17. ^ משרד החינוך - חוזר מנכ"ל 2002 חינוך לשוויון מגדרי במוסדות החינוך
  18. ^ נתונים על נשים באקדמיה
  19. ^ "שנתון סטטיסטי לישראל מס' 62", לוח 8.45: סגל אקדמי בכיר באוניברסיטאות, לפי דרגה, תחום הוראה ומחקר, מין, גיל, ולפי אחוז מקבלי תואר שלישי בישראל
  20. ^ שירות הידען, ‏ד"ר נעמה גבע-זטורסקי, מדענית ישראלית צעירה, זוכה בפרס היוקרתי UNESCO-L'OREAL "למען נשים במדע" 2012 ליבשת אירופה, באתר "הידען", 29 במרץ 2012
  21. ^ מכון ויצמן למדע מציע מענקים שיאפשרו לנשים לבחור בקריירה מדעית בתחומי מדעי הטבע והמדעים המדויקים, 2007
  22. ^ מסמך שהוגש למשתתפים בתוכנית: 'פרויקט "מובילות לטכניון" למדע, להנדסה, לטכנולוגיה ולתעשייה - פעילויות שנתיות תשע"ד'. נכתב על ידי ד"ר אסיה לויטה-יו"ר "אגודת הידידים", ניצה סובוביץ - יו"ר ויצו מרחב חיפה, צחי גרשגורן - הערכה ומדידה