נשימת יתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נשימת יתר (בלועזית: היפרוונטילציה, Hyperventilation) היא נשימה מהירה ושטחית, אשר גורמת לירידה ברמת הפחמן הדו-חמצני בדם. תוסיפו עוד למה כל כך קצת זה לא מספיק לעבודה בביולוגיה..

תיאור התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם בריא נושם בין 12 ל-20 נשימות בדקה. קצב נשימות תקין מאפשר לגוף להעשיר את הדם בכמות החמצן הנדרשת, ולפנות מהדם את הפחמן הדו-חמצני המיוצר בגוף.

מצב של נשימה מהירה ושטחית לאורך זמן גורם לפינוי מוגבר של הפחמן הדו-חמצני מהגוף, וכתוצאה מכך לירידה ברמתו התקינה בדם. ירידה זו גורמת לירידה ברמת החומציות של הדם (עלייה ב-pH) ובהתאם מורידה את רמת הסידן.‏[1]

תוסיפו עוד למה כל כך קצת זה לא מספיק לעבודה בביולוגיה..

סימנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שנמצא בהתקף נשימת יתר מרגיש נימולים בשפתיים, באצבעות הידיים ובאצבעות הרגליים כתוצאה מן הירידה ברמת הסידן בגוף. במקרים קיצוניים, ייתכן גם מצב הדומה לעילפון עד כדי חוסר תגובה של האדם. במקרים רבים, ידי האדם שנמצא בהתקף יהיו בצורת האות "ר".

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בהתקף נשימת יתר הוא בעיקרו החזרת מנגנון הנשימה לקצב תקין. כיוון שהתקף כזה מתרחש לעתים קרובות על רקע ריגוש, חרדה או בכי, אשר גורמים לנשימות קצרות ושטחיות, עיקר הטיפול יהיה על ידי הרגעה ובידוד האדם מהסיטואציה שעוררה את ההתקף. רצוי לבקש מהאדם לקחת נשימות עמוקות ולהשתדל ל"החזיק" את האוויר בריאות 2–3 שניות לפי נשיפתו.

במקרים רבים מקובל להורות לאדם בהתקף לבצע נשימות ושאיפות לתוך שקית אטומה הצמודה לפיו, על מנת להכניס לריאות אוויר עשיר בפחמן דו-חמצני במטרה להעלות את ריכוזו בדם. בדרך כלל פעולה זו מחזירה קצב נשימה סדיר בתוך זמן קצר מאוד.אך על פי הוראות מגן דוד אדום אין בשום אופן להשים שקית על הראש מחשש לחנק ומוות

תוסיפו עוד למה כל כך קצת זה לא מספיק לעבודה בביולוגיה..

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.