נשיקת הבושה
נשיקת הבושה (בלטינית: Osculum infame) הוא שמו של טקס ברכה, שלפי אמונה שרווחה בתקופת ציד המכשפות, נערך על ידי המכשפה כאשר היא נפגשת עם השטן. במהלך הטקס, המכשפה נושקת לפי הטבעת של השטן, המתפקד כפה נוסף שלו. נשיקה זו מאפשרת לשטן לפתות נשים, ומסמלת כניעה וסגידה אליו. הטקס היווה בסיס להאשמת נשים בכישוף והעדפת השטן על פני האל. על בסיס האשמה זו, נשים רבות הוצאו להורג על ידי הכנסייה הקתולית במאות ה-16 וה-17.
משמעויות חברתיות ודתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך ההיסטוריה, המכשפות לא היו היחידות שהואשמו בכישוף מסוג זה: קיימים תיאורים של טקסים פגאניים ויהודיים בתקופת האימפריה הרומית, הסוגדים לראש של חיה ויוצרים מגע עם איבר מגונה של מנהיגם. נשיקה כאות סגידה מתוארת אף בסיפורי הנצרות, בהם מריה מגדלנה שוטפת את רגליו של ישו עם דמעותיה, ונושקת להן. לעומת זאת, המכשפות נשקו לאחוריו של השטן כאות השפלה והפגנת נאמנות אליו, ונטישת דרכי האל[1].
בעיני החברה האירופאית בתקופה זו, מגע אוראלי עם ישבן נחשב לאקט לא נקי, בדומה ליחסים מיניים עם בעלי חיים. אנשים אשר נחשבו ל'סוטים' נודו מחייהם המשפחתיים והחברתיים. יחס החברה כלפי פעילות זו יכול לספק הסבר להאשמת המכשפות בטקס, ולכך שכמעט ולא קיימים וידויים של השתתפות בטקס, גם מפי נשים שהודו בפעילותן כמכשפות. תעודות מהעיר אייכשטאט בגרמניה בין השנים 1617–1631, מתארות את חברותיהן של הנאשמות מבקרות אותן בבניין העירייה, שם נכלאו, ואף שותות איתן בירה. ביקורי החברות וניסיונותיהם של בעלי הנאשמות לשחרר אותן, מעידים על כך שהאוכלוסייה לא האמינה כי הנשים אכן השתתפו בטקסים אלו[2].
בתחקורים עצמם, המכשפות הודו לפעמים על קיום מפגשים מסוימים, אשר זוהו עם מפגש ה'שטן'. אך המפגשים תוארו כמאורגנים ונורמטיביים למדי, ואף כללו אוכל ושתייה. ציד המכשפות התרחש בהיקפו הרחב ביותר בתקופת הרפורמציה, בה התערערה הנצרות הקתולית מן היסוד. דעת המחקר היא כי הנשים אשר הואשמו בכישוף היו כאלו שמרדו בכנסייה הקתולית, כחלק מן ההתנגדות אליה. הטקס הבזוי בעיני כל, בו המכשפה מדביקה עצמה בחוסר ניקיון ובהמיות, הופץ על ידי הכנסייה על מנת לספק סיבה לנידוי, ולגיטימציה להוצאתן להורג[3].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
Durrant, Jonathan (2005), "The osculum infame", in Harvey, Karen (ed.), The Kiss in History, Manchester University Press, ISBN 978-0-7190-6595-8