נשר (מטוס)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נשר
IAF-2014-Museum 0083-Nesher-1.jpg
מטוס נשר במוזיאון חיל האוויר
מאפיינים כלליים
סוג מטוס קרב
ארץ ייצור Flag of Israel.svg  ישראל
יצרן התעשייה האווירית
תקופת שירות 19721982
צוות טייס יחיד
יחידות שיוצרו 61
משתמש ראשי חיל האוויר הישראלי
משתמשים משניים חיל האוויר הארגנטינאי
ממדים
אורך 15.5 מ'
גובה 4.25 מ'
מוטת כנפיים 8.22 מ'
שטח כנפיים 34.85 מ"ר
משקל ריק ריק: 6500 ק"ג
משקל מטען מרבי 4000 קילוגרם
משקל המראה מרבי 13,500 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית מאך 2 בגובה 13 קילומטר
קצב נסיקה מעל 30,000 רגל לדקה
טווח טיסה מרבי 1,300 ק"מ
עומס כנף 387 ק"ג למ"ר
דחף 4500 ק"ג (6500 ק"ג במבער)
חימוש
תותחים שניים מסוג דפה 30 מ"מ
טילים שניים עד ארבעה טילי אוויר-אוויר AIM-9D סיידוויינדר או שפריר 2
הנעה
סנקמה אטאר 09C (מנועו של מטוס המיראז' 5J)

נשר הוא מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל. המטוס יוצר בתעשייה האווירית לישראל, על-פי התוכניות של מטוס מיראז' 5 הצרפתי.

ב-3 ביוני 1967, ימים אחדים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים הכריז נשיא צרפת, שארל דה גול, על אמברגו על יצוא נשק לישראל. תוצאה עיקרית של אמברגו זה הייתה מניעת העברתם לישראל של 50 מטוסים מדגם מיראז' 5 שהוזמנו על ידי חיל האוויר ושישראל הייתה שותפה לפיתוחו.

מדינת ישראל הצליחה להשיג את תוכניות המיראז' 5 והחלה לייצר בתעשייה האווירית העתק שלו שזכה לשם "נשר" והיה מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל. הסיפור המלא מאחורי פרשה זו לא נודע עד היום, אך פרשנים סבורים כי מרסל דאסו ("בלוך" לשעבר) עצמו (שהיה יהודי ניצול השואה) סייע לכך, תוך עצימת עין מצד הממשל הצרפתי. בתעשייה האווירית נודע הפרויקט בשם הקוד "אגף להב", ובראשו עמד משה קרת. פורסם כי מהנדס שווייצרי, אלפרד פראוקנכט גנב 10 טונות שרטוטים שהכילו את מרבית שרטוטי המטוס בהיותו עובד בכיר בחברת "סנקמה" השווייצרית יצרנית המנוע "אטאר 9" למיראז'. הוא ישב במאסר 18 חודש בגין חלקו בפרשה.

ה"נשר" כולל כמה התקנים אלקטרוניים מתוצרת ישראל, מושב מפלט "0-0" מתוצרת מרטין בייקר והתקנים לנשיאת חימוש מגוון יותר, כטיל אוויר-אוויר הישראלי שפריר 2 וטיל אוויר-אוויר AIM-9D סיידוויינדר. מכל דלק נוסף של 500 ליטר איפשר ל"נשר" שהייה ממושכת יותר באוויר וטווח פעולה ארוך יותר מאלה של קודמו, מיראז' 3, אך עשה אותו כבד יותר.

הנשר שירת בחיל האוויר החל משנת 1972, ועד מלחמת יום הכיפורים הצטיידו בו ארבע טייסות: 101, 113, 117 ו-144. ב-8 בינואר 1973 זכה המטוס להפלה ראשונה של שני מטוסי מיג 21 סוריים, באמצעות טילי AIM-9D. המטוס זכה להצלחה רבה במלחמת יום הכיפורים: באמצעותו הופלו 111 מטוסי אויב במלחמה (ו-115 הפלות לאורך כל תקופת השירות), לעומת אובדן 5 מטוסים (3 הופלו).

בקיץ 1976 הועברו כל מטוסי ה"נשר" שנותרו לטייסת 253, וב-1978 החלו לצאת בהדרגה מהשירות בחיל האוויר הישראלי.

בסה"כ נבנו 61 מטוסי נשר, מתוכם 10 דו-מושביים. 39 מאלו שופצו ונמכרו לחיל האוויר הארגנטינאי בשנים 1978–1982, שם כונו "Dagger" (פגיון) ונטלו חלק במלחמת פוקלנד, שבה הופלו 11 מהם. המטוסים הנותרים שודרגו לגרסה שנקראה Finger והמשיכו לשרת בחיל האוויר הארגנטינאי.

על בסיס ה"נשר" פותח בישראל מטוס ה"כפיר". מבנהו האווירודינמי והמכני אופייני ל"הוריו" - המיראז' והנשר, אולם גופו גדול יותר ומאפשר את הנעתו במנוע אמריקאי מתקדם מדגם J79 של ג'נרל אלקטריק, שנבנה ברישיון בישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס נשר של חיל האוויר הישראלי במהלך מלחמת יום הכיפורים
מטוס Finger של חיל האוויר האגנטינאי, 1999