נשר מפעלי מלט ישראליים

**נשר מלט ישראלי**
	logo nesher
נתונים כלליים
סוג	חברה פרטית
מייסדים	בוריס גולדברג, יהושוע חנקין, מיכאל פולק
תקופת הפעילות	1923–הווה (כ־101 שנים)
חברת אם	משאב
משרד ראשי	מפעל נשר, ת.ד. 5, רמלה 721001
שליטה בחברה	כלל תעשיות 100%
ענפי תעשייה	ייצור מלט
יו"ר	אלדד בן משה
מנכ"ל	יובל לזרוב
	www.nesher.co.il

נשר מלט ישראלי היא חברה ישראלית לייצור מלט וצמנט פורטלנד. נשר היא החברה הגדולה ביותר בישראל המייצרת מלט, והיוותה מונופול מוכרז בענף עד לשנת 2020.

החברה נשלטת על ידי לן בלווטניק, דרך כלל תעשיות. בעבר החזיקה כלל תעשיות ב-75% מנשר ו-25% הנוספים הוחזק בידי התאגיד האירי CRH^[1]. בשנת 2015 נמכרו מניות החברה האירית לכלל, המחזיקה עתה את מלוא הון המניות של נשר^[2].

החברה נקנסה על ידי המשרד להגנת הסביבה בקנס של 6 מיליון ש"ח בגלל זיהומים חוזרים הפוגעים באיכות הסביבה^[3]^[4].

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור לשם "נשר" אינו ודאי. ההשערה הנפוצה היא שהמפעל נקרא על שם העוף נשר שחי באזור, אבל תפוצת עוף זה בארץ ישראל לא כוללת את אזור הר הכרמל.

השערה אחרת היא שלמייסד המפעל מיכאל פולק היה קשר עם מפעל מלט בגרמניה ששמו כלל את השם נשר בגרמנית, Geier; וכאשר נשאל פולק מה יהיה שם המפעל שהוקם בארץ ישראל, בחר בתרגום השם לעברית^[5].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון הקמת בית חרושת למלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "אלטנוילנד" (1902), חזה בנימין זאב הרצל את בנייתו של בית חרושת למלט בחיפה^[6]. בשנת 1903 עלה לארץ ישראל מרוסיה המהנדס נחום וילבושביץ (וילבוש), הוא סייר בארץ כדי לבחון את אפשרויות הפיתוח בה. באותה תקופה לא היה בארץ ישראל מפעל לייצור מלט, והמלט יובא ממפעל קטן במצרים. וילבושביץ העריך שבעקבות הגידול בבנייה יגדל הביקוש למלט. הוא הציע להקים מפעל שתפוקתו תהיה 10,000 טון בשנה, והמליץ על הקמתו בחיפה, בגלל הקרבה לנמל חיפה, מסילת הרכבת החיג'אזית ומרבצי אבן גיר מתאימים בכרמל. התכנון והיישום של הקמת המפעל נשר חיפה נמשכו כ-20 שנה למקטעים, עד אשר בשנת 1923 הוקם המפעל הראשון, מפעל נשר חיפה. המהנדס היהודי-הונגרי ארפד גוט סייע בהקמת מפעל המלט ליד חיפה. בין המשקיעים בפועל בבית החרושת היה הבנקאי היהודי-הולנדי יעקובוס קאן (Jacobus Henricus Kann) שהיה הבנקאי הפרטי של בית המלוכה ההולנדי ויזם ציוני נלהב שהקים ומימן רבים מהמפעלים הציוניים. העיר נשר הייתה בתחילת דרכה התיישבות פועלים שעבדו במפעל נשר חיפה, עם הזמן גדלה התיישבות זאת לעיירה ובהמשך לעיר נשר. שמה המלא של החברה בהיווסדה: "חברת המלט צמנט פורטלנד, נשר בע"מ".

המשך פעילות החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ביקוש גדול למלט שנוצר בעקבות גלי העלייה הגדולים של שנות ה-50 הקימה החברה את מפעל נשר רמלה. בשנת 1955 הגיע היקף הייצור של נשר לכ-563 אלף טון בשנה. בשנת 1954 ייצאה החברה כ-135 אלף טון מלט, 80% לטורקיה^[7]. בשנת 1960 רכשה הממשלה מניות בכורה בנשר^[8]. מניות חברת נשר הוחזקו בעיקרן על ידי החברה המרכזית וכור^[9]. בשנת 1964 נמכרו מעט מניות של החברה לכלל^[10] ואמפל. בשנת 1972 רכשה כלל את החברה המרכזית^[11] וכך הגיעה לבעלות על כמחצית המניות של נשר^[12].

בשנת 1969 רכשה החברה את מפעל המלט 'שמשון' אשר בהר טוב, ליד בית שמש, אשר הגיע להליך פירוק^[13]. חברת נשר שדרגה את המפעל והביאה אותו לכושר יצור מלא. באפריל 2015, במסגרת הסדר בין נשר לרשות ההגבלים העסקיים, ומשרדי האוצר והכלכלה מכרה נשר את מפעל הר טוב למשפחת וייל וחברת שמשון^[14].

מפעל נשר ברמלה שודרג בשנות ה-90, בשנת 1995 ו-1999 הוקמו 2 כבשנים המייצרים קלינקר בתהליך יבש, אלו החליפו את שלושת הכבשנים הישנים אשר ייצרו קלינקר בתהליך רטוב.

בספטמבר 2020 הודיעה הממונה על התחרות על ביטול מעמדו של מפעל המלט נשר כ"מונופול" לאחר שנתח השוק של המפעל ירד מ-90% ל-50%^[15].

חברת "נשר" ומחיר המלט בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסמך ובו ניתוח שוק המלט בישראל שהוגש לוועדת הכלכלה בשנת 2008 נמצא שחברת נשר ניצלה לאורך שנים את מעמדה המונופוליסטי כדי לגבות מחיר גבוה עבור המלט. מחירים אלו גרמו לייקור עלויות הבניה והדיור, וכן לפגיעה עקיפה, המתבטאת בתשלום מיסים גבוהים יותר בגין מימון תשתיות ממשלתיות, כגון כבישים, בניית מנהרות וגשרים וחפירת תעלות^[16].לפי פרסום של הוועדה הבין משרדית לקידום התחרות בענף המלט (יוני 2013) מרכיב המלט מהווה רק 1.4% ממחיר דירה ממוצעת.

חברות שמתחרות בנשר - מספנות ישראל המייבאת מלט, ושפיר המייצרת מלט על בסיס חומרים שהיא מייבאת – פירסמו דוחו"ת מהם עולה כי מחירי המלט בישראל עלו ב־30% בין השנים 2021–2023. גם מחירי המלט שמוכרת נשר עלו בתקופה זו. אולם התמלוגים שנשר שילמה על השימוש במשאבי הטבע של ישראל לא עלו בשיעור דומה.^[17]

זיהום אוויר מפגע ריח ופגיעה בסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך עשרות שנים ועד שהוחלפו שלושת הכבשנים במפעל רמלה בשלהי שנות התשעים, נטען על ידי תושבי המושבים עזריה ויד רמב"ם השכנים למפעל כי הם סובלים ממחלות נשימתיות שונות המיוחסות לזיהום הרב שנפלט ממפעל נשר הסמוך. בנוסף נודעו מפעלי נשר השונים כי פגעו באופן קשה ובלתי הפיך בנוף בעקבות חציבה נרחבת^[18].

בעוד בדיקות שערך המשרד להגנת הסביבה בשנת 2012 הראו שהיקף הפליטות של חומרים מזהמים לאוויר ביחס לתפוקות הייצור נמצא בקנה מידה זהה לאלו האירופיים עבור חלק מהחומרים, ועבור חלק מהחומרים הוא אפילו נמוך מהם באופן משמעותי^[19]. לפי דוחות מדד ההשפעה הסביבתית, מרשם פליטות לסביבה (מפל"ס) של המשרד להגנת הסביבה, נשר הוא המפעל הפרטי המזהם ביותר בישראל לאורך שנים, כך גם בדוח האחרון מאוגוסט 2022^[20]. לפי דוח מפל"ס לשנת 2021 הנזק הבריאותי והסביבתי של מפעל נשר מוערכת ב-860,000,000 ש"ח בשנה. רק תחנות הכוח המונעות בפחם מזהמות יותר ממפעל נשר, המפעל הפרטי הבא אחרי נשר ברמת הזיהום שלו מזהם פחות מחצי מנשר^[21].

נשר רמלה נמצאת בשיתוף פעולה עם חברת ורידיס ואיגוד ערים דן לתברואה במפעל ה-RDF באתר המיחזור בחירייה. הכבשן הראשי של נשר רמלה מוזן ב'דלק תולד פסולת' ממתקן ה-RDF. המתקן המתופעל על ידי 'ורידיס', משום שאינו מטפל כראוי בפסולת הרטובה, הוא מפגע סביבתי של ריחות קשים לתושבי גוש דן בעוטף חירייה, מטרד שהיה נחלתם בעבר עת שימש אתר חירייה אתר להטמנת פסולת עד סגירתו ב-1998^[22].

במאי 2022 הכריז משרד הבריאות בדיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה בכנסת כי לאור חריגות של המפעל התבצעה בדיקה אפידימיולוגית שקיים משרד הבריאות בערים רמלה לוד הסמוכות למפעל המלט נשר, נמצא כי עליה בתחלואה בסרטן בקרב גברים. "בלוד נמצאה עלייה בסרטן המעי הגס בקרב גברים ובלוד עלייה בסרטן הריאה בגברים" היא הוסיפה שבישובים קטנים הנמצאים בסביבה של המפעל לא נמצאה תחלואה עודפת. עוד אמרה כי "כיוון שבישובים הגדולים רמלה ולוד יש חשיפות נוספות וריכוז גבוה של גברים מעשנים, אנחנו לא יכולים לקשר בוודאות בין החשיפה של המזהמים מהמפעל לתחלואה". ולוד^[23].

המפעל חווה תקלות תפעוליות רבות מאוד, חלקן נראות לעין, כך למשל ביולי ואוגוסט 2022 התרחשו במפעל לא פחות מ-26 תקלות, כאשר על חלקן המפעל לא דווח כנדרש בהיתר הפליטה שלו^[24]^[25].

בחודש אוגוסט 2022 קנס המשרד להגנת הסביבה את חברת נשר מפעלי מלט ישראליים בשישה מיליון שקלים בשל זיהום אוויר שנגרם על ידי מפעל נשר רמלה ליישובים הסמוכים למפעל^[3]^[4].

ב-23 במאי 2023 דיווח אתר שקוף - גוף התקשורת של הציבור על חשד של מחיקת נתונים על זיהום של כספית ממערכת המידע של מפעל נשר רמלה. המשרד להגנת הסביבה דיווח על פליטת כספית בכמות גבוהה מהתקן. כשביקשה אותם, הסתבר שהם לא נשמרו^[26]. המפעל טען בתגובה כי "מדובר בהאשמות שווא שנובעות מחוסר בדיקה של מידע שהועבר להגנ"ס בזמן אמת ".

מפעלים בשליטת החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעל נשר רמלה (ברמלה)
מפעל נשר חיפה (בנשר)

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעל נשר רמלה
הסמל המקורי של בית החרושת
לוגו נשר בעיצובו של איתמר דוד

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלט בישראל

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ. אשל המלט ויוצריו: נשר ביובלו, מפעלי מלט פורטלנד ישראליים נשר, 1976
אהרון קמינקר, השכונה בצל ארובות העשן - זכרונות על שכונת נשר, 1978
המלט ויוצריו - הרעיון ומימושו, נשר מפעלי מלט ישראליים והוצאת יבנה, 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא נשר מפעלי מלט ישראליים בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של נשר מפעלי מלט ישראליים
היסטוריה של מפעל נשר, באתר החברה
מפעלים מספרים - הפיצוץ הגדול בכרמל, דבר, 6 ביוני 1958
דבורה ברנשטיין, ‏יהודים וערבים במפעל 'נשר', קתדרה 78, דצמבר 1995, עמ' 82–106
מיכאל יעקובסון, הנשר נפתח: הצצה נדירה למפעל המלט נשר ברמלה, באתר Xnet‏, 9 במרץ 2014
אורה קורן, מלחמות בוץ בענף המלט, באתר TheMarker‏, 15 ביוני 2017
תמונות מאוסף נשר מפעלי מלט ישראליים, מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
נשר - מפעלי מלט ישראליים (חיפה), דף שער בספרייה הלאומית
תומר גנון, עמוק באדמה: התמלוגים של יצרנית המלט נשר נחשפים, באתר כלכליסט, 7 באפריל 2024

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אדריאן פילוט, ‏מסתמן: נשר תיאלץ למכור אחד ממפעליה, באתר גלובס, 20 ביוני 2013
^ מיכאל רוכוורגר, כלל תעשיות רכשה את האחזקות של CRH האירית במשאב, באתר TheMarker‏, 17 בספטמבר 2015
^ ¹ ² נעמי נידם, יעל געתון, המשרד להגנת הסביבה קנס את מפעל נשר ב-6 מיליון שקל – ולא שולל תביעה פלילית, באתר "שקוף", 22 באוגוסט 2022
^ ¹ ² יובל אזולאי, קנס בסך כ-6 מיליון שקל נגד מפעל המלט נשר על פליטת מזהמים, באתר כלכליסט, 21 באוגוסט 2022
^ מקור המידע להשערה זו - אחד מעובדי נשר הוותיקים
^ תיאודור הרצל, אלטנוילנד, ספר רביעי, פרק ד
^ עליה הייצוא מלט נשר, הצופה, 26 ביוני 1955
^ רכישת מניות בכורה של נשר, דבר, 31 במרץ 1960
^ 21% ממניות נשר יימכרו, מעריב, 23 בינואר 1964
^ הונה הנפרע של כור, מעריב, 12 בינואר 1965
^ כלל רוכשת השליטה על החברה המרכזית, דבר, 27 בדצמבר 1972
^ סו"ב והחברה לישראל, דבר, 22 במאי 1973
^ נשר תקים מפעל שלישי למלט, דבר, 20 בדצמבר 1970
^ אורה קורן, נשר חתמה על מכירת המפעל בהר-טוב למשפחת וייל ולחברת שמשון תמורת 185 מיליון ש', באתר TheMarker‏, 28 באפריל 2015
^ אלה לוי-וינריב,"רשות התחרות: נשר לא מונופול, שוק המלט תחרותי", גלובס, 2 בספטמבר 2020
^ ניתוח שוק המלט בישראל, באתר הכנסת, ‏;6 במרץ 2008.
^ עמוק באדמה: התמלוגים של יצרנית המלט נשר נחשפים | כלכליסט, באתר calcalist, ‏2024-04-07
^ עלון מידע לתושבים, מועצה אזורית גזר, 1977
^ מרשם פליטות לסביבה, עמודים 26–27, באתר המשרד להגנת הסביבה
^ המשרד להגנת הסביבה, דוח מרשם פליטות לסביבה
^ המשרד להגנת הסביבה, מרשם פליטות לסביבה דו"ח שנתי 2021
^ האזרח גואטה | למה אתר חירייה חזר להסריח ומי מרוויח מזה? - פרק 9 - מתחת לאף, 2019, נבדק ב-2019-10-23
^ כנסת ישראל, משרד הבריאות בדיון בוועדת הפנים: עליה בתחלואה בסרטן בישובים לוד ורמלה, ‏30.5.2022
^ יעל געתון, עננת אבק תועדה ב"נשר" – במפעל לא דיווחו על תקלה, ‏31.08.2022
^ שני אשכנזי, גלובס, ריבוי תקלות סביבתיות בנשר רמלה: מה נושמים התושבים?, ‏28.07.2022
^ חשד: "נשר" מחקה ממערכת הניטור מידע על זיהום כספית מסוכן, יעל געתון, שקוף - גוף התקשורת של הציבור, 23 במאי 2023

[1] אדריאן פילוט, ‏מסתמן: נשר תיאלץ למכור אחד ממפעליה, באתר גלובס, 20 ביוני 2013

[2] מיכאל רוכוורגר, כלל תעשיות רכשה את האחזקות של CRH האירית במשאב, באתר TheMarker‏, 17 בספטמבר 2015

[קנס-3] ¹ ² נעמי נידם, יעל געתון, המשרד להגנת הסביבה קנס את מפעל נשר ב-6 מיליון שקל – ולא שולל תביעה פלילית, באתר "שקוף", 22 באוגוסט 2022

[קנס6-4] ¹ ² יובל אזולאי, קנס בסך כ-6 מיליון שקל נגד מפעל המלט נשר על פליטת מזהמים, באתר כלכליסט, 21 באוגוסט 2022

[5] מקור המידע להשערה זו - אחד מעובדי נשר הוותיקים

[6] תיאודור הרצל, אלטנוילנד, ספר רביעי, פרק ד

[7] עליה הייצוא מלט נשר, הצופה, 26 ביוני 1955

[8] רכישת מניות בכורה של נשר, דבר, 31 במרץ 1960

[9] 21% ממניות נשר יימכרו, מעריב, 23 בינואר 1964

[10] הונה הנפרע של כור, מעריב, 12 בינואר 1965

[11] כלל רוכשת השליטה על החברה המרכזית, דבר, 27 בדצמבר 1972

[12] סו"ב והחברה לישראל, דבר, 22 במאי 1973

[13] נשר תקים מפעל שלישי למלט, דבר, 20 בדצמבר 1970

[14] אורה קורן, נשר חתמה על מכירת המפעל בהר-טוב למשפחת וייל ולחברת שמשון תמורת 185 מיליון ש', באתר TheMarker‏, 28 באפריל 2015

[15] אלה לוי-וינריב,"רשות התחרות: נשר לא מונופול, שוק המלט תחרותי", גלובס, 2 בספטמבר 2020

[16] ניתוח שוק המלט בישראל, באתר הכנסת, ‏;6 במרץ 2008.

[17] עמוק באדמה: התמלוגים של יצרנית המלט נשר נחשפים | כלכליסט, באתר calcalist, ‏2024-04-07

[18] עלון מידע לתושבים, מועצה אזורית גזר, 1977

[19] מרשם פליטות לסביבה, עמודים 26–27, באתר המשרד להגנת הסביבה

[20] המשרד להגנת הסביבה, דוח מרשם פליטות לסביבה

[21] המשרד להגנת הסביבה, מרשם פליטות לסביבה דו"ח שנתי 2021

[22] האזרח גואטה | למה אתר חירייה חזר להסריח ומי מרוויח מזה? - פרק 9 - מתחת לאף, 2019, נבדק ב-2019-10-23

[23] כנסת ישראל, משרד הבריאות בדיון בוועדת הפנים: עליה בתחלואה בסרטן בישובים לוד ורמלה, ‏30.5.2022

[24] יעל געתון, עננת אבק תועדה ב"נשר" – במפעל לא דיווחו על תקלה, ‏31.08.2022

[25] שני אשכנזי, גלובס, ריבוי תקלות סביבתיות בנשר רמלה: מה נושמים התושבים?, ‏28.07.2022

[26] חשד: "נשר" מחקה ממערכת הניטור מידע על זיהום כספית מסוכן, יעל געתון, שקוף - גוף התקשורת של הציבור, 23 במאי 2023

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

כלל תעשיות
החזקות נוכחיות	יפאורה-תבורי (30%) • קבוצת גולף א.ק. (52%) • כלל ביוטכנולוגיה (49%) • קרגל (18%) באמצעות חברת משאב: נשר מפעלי מלט ישראליים (100%) • קבוצת תעבורה (50%)
החזקות בעבר	מנועי בית שמש (42%) • גרנית הכרמל השקעות (50%) • נייר חדרה (59%) • נובה (25%) • סאיטקס (22%) • ECI Telecom • די פארם (יוניבו)