נתז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צילום בחשיפה ארוכה של ירי מספר כדורים נותבים שפגיעתם במטרה מתיזה נתזים (הקצה האדום)

נֶתֶז (או רִיקוֹשֵט, מלועזית: Ricochet) הוא עצם שניתז כתוצאה מפגיעת קליע או פגז או כתוצאה מהתפוצצות פצצה. נתז שנוצר כתוצאה מירי מורכב בדרך כלל מהחומר שממנו עשוי העצם שבו פגע הקליע או הפגז. במקרים מסוימים עשוי הנתז להיווצר מחלקי הקליע עצמו שהתפרק לאחר שפגע במטרה קשיחה ושחלקיו שינו את כיוון תנועתם. על פי חוק שימור האנרגיה, סך האנרגיה הקינטית של כל הנתזים שנוצרו כתוצאה מירי אחד יהיה נמוך מהאנרגיה שהייתה בקליע טרם פגיעתו. הפרש האנרגיה הקינטית הוא החום שנוצר בעת הפגיעה. צורתם וגודלם של הנתזים משתנה בהתאם למשתנים רבים ובהם זווית הפגיעה, מהירות הפגיעה, החומר ממנו עשוי הנתז, טמפרטורה ועוד. לעתים לנתז צורה פחוסה שמשפיעה על המסלול הבליסטי של הנתז.

גורמים המשפיעים על היווצרות נתזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החומר ממנו עשוי הקליע (או הפגז) הנורה. קליעים מחומר רך אינם חודרים לעומק ובעלי סבירות גבוהה יותר להתפרק וליצור בהתפרקותם נתזים.
  • החומר ממנו עשויה המטרה. הסיכויים להתזה גדלים בעת פגיעה במשטחים קשיחים ושטוחים כגון קירות, בטון ופלדה. לעומת זאת חומרים אלסטיים סופגים את האנרגיה ועוצרים את הקליע לאחר שחדר לתוכם. פגיעת קליע בנוזל תביא לבליעה מהירה של האנרגיה עם הסתברות נמוכה לנתזים שיכולים להיווצר רק מהחומר של הקליע עצמו.
  • כמות האנרגיה שבקליע הפרופורציונית למכפלת ריבוע המהירות במסה של הגוף הפוגע. ככל שהאנרגיה גבוהה יותר כך ההסתברות לפרוק או תלישה של חלקים מהחומר תגדל.
  • זווית הפגיעה. זווית פגיעה חדה יכולה להביא לתלישה של חלקי חומר ולהיווצרות נתזים גם מחומרים רכים ואלסטיים יחסית.

אמצעי זהירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל מארינס מתמגן כנדרש לפני ירי במק"כ

בצבאות רבים נהוג לנקוט באמצעי זהירות על מנת למזער את סיכויי ההיפגעות מנתז. דוגמאות;

קירות מבנים שמיועדים לאימוני לוחמת שטח בנוי מצופים לרוב בקולטי נתזים (יריעות גומי דחוס לקליטת הקליעים) שמאפשרים תרגול ירי בתוך מבנה, תוך הקטנה בסיכון ליצירת נתזים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]