נתח תדרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נתח תדרים מ-2005

נתח תדריםאנגלית: Spectrum analyzer) הוא מכשיר מדידה חשמלי המודד את האמפליטודה של אות הכניסה כפונקציה של התדירות עבור תחום התדרים המלא של המכשיר. השימוש העיקרי הוא מדידת עוצמת הספקטרום של סיגנל ידוע והסיגנל הנבדק.

ספקטרום אות הכניסה הנבדק נמדד על ידי המכשיר באופן אלקטרוני, כמו כן ניתן להמיר למדידה אלקטרונית גלים שונים כגון: גלים אקוסטיים וגלים אופטיים באמצעות המרה מתאימה.

קיים גם נתח תדרים אופטי המציג את ספקטרום האות הנמדד תוך שימוש בטכניקות מדידה אופטיות ישירות כגון מונוכרומטור (מסנן אורכי גל). בתצוגת נתח התדרים מופיע התדר בציר האופקי והאמפליטודה מופיעה בציר האנכי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתחי התדרים הראשונים אשר הומצאו בשנות ה-60 של המאה ה-20 נשלטו באופן אנלוגי. לאחר הגילוי של טרנספורם פורייה המהיר (FFT) ב-1965, הוצגו ב- 1967 נתחי התדרים הראשונים אשר היו מבוססים על ה-FFT.

בשנות ה-10 של המאה ה-21 קיימים שלושה סוגים בסיסיים של נתחי תדרים: נתח תדרים הנשלט אנלוגית, נתח אותות וקטורים ונתח זמן אמת.

נתח תדרים מ-1970
נתח תדרים מודרני
P physics.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.