נתיבה בן יהודה
נתיבה בן יהודה (26 ביולי 1928, תשעה באב ה'תרפ"ח - 28 בפברואר 2011, כ"ד באדר א' ה'תשע"א) הייתה לוחמת פלמ"ח, סופרת, שדרנית רדיו ומילונאית של לשון הסלנג העברי. חלק חשוב מפעילותה הקדישה לשמירת מורשת הזמר העברי, במיוחד זה שקדם להקמת מדינת ישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ראשית דרכה
נתיבה בן יהודה נולדה בתל אביב, בתם השלישית של יפה טורקניץ שעלתה ארצה עם הוריה בשנת 1905 מהעיר קובל שבווהלין וד"ר ברוך בן יהודה, שהיה מנהל הגימנסיה הרצליה, ונודע כחמור-סבר וקפדן. היא למדה בגימנסיה, ובהמשך השתלמה בלימודי לשון עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, וכן למדה אמנות בבצלאל. לפני מלחמת העצמאות התאמנה בהדיפת כדור ברזל ובהטלת כידון, כדי לקחת חלק במשחקים האולימפיים של 1948, אולם המלחמה שינתה את תוכניותיה: היא התנדבה לחטיבת יפתח של הפלמ"ח ושימשה כקצינת חבלה ולוחמת מן השורה, ואף כמפעילת הדוידקה היחידה שהייתה בצפת. כבר אז הפכה לדמות בולטת, וזכתה לתואר "השדה (הג'דה) הבלונדינית". היא טענה בראיון למעריב כי יגאל אלון "הדביק" לה כינוי זה למורת רוחה.[1] עם קום המדינה עבדה במחלקת הדוברות של משרד העבודה בניהולו של זלמן חן.
[עריכה] כסופרת ומילונאית
בן יהודה כתבה למעלה מ-20 ספרים העוסקים בלשון העברית, בקורות ירושלים וארץ ישראל ותולדות הזמר העברי. היא כתבה יחד עם דן בן אמוץ את הספר "מילון עולמי לעברית מדוברת", שהוא מילון לסלנג העברי, שראה אור ב-1972. מלחמתה בזכות הסלנג מוסברת בין היתר כהתנגדות להשפעת אביה הקפדן, שהתעקש על עברית תקנית.
ב-1980, בהיותה בת 52, אובחן גידול בראשה, ונקבע כי נותרה לה כשנת חיים אחת. בעקבות כך, היא התפטרה מעבודתה כדי שתוכל להקדיש את זמנה לכתיבת זיכרונותיה ממלחמת העצמאות. בסוף אותה שנה פרסמה את האוטוביוגרפיה: "1948-(בין הספירות)- 1980". ממצאי הרופא ותחזיותיו התגלו כשגויות לגמרי, אולם בן יהודה החליטה להישאר בביתה ולהמשיך בכתיבה, ופרסמה שני ספרי המשך לספרה האישי. בשנים שלאחר מכן פרסמה את חלקו השני של "מילון עולמי לעברית מדוברת", וכן ספרים רבים. בעקבות ספרה "אוטוביוגרפיה בשיר וזמר", שראה אור בשנת 1990, נוצרה תוכנית רדיו בקול ישראל, בה שחזרו מפיק התוכנית גיל אלדמע וצוות זמרים שירים מראשית הציונות.
[עריכה] כשדרנית רדיו
בשנים 1995-2009 הנחתה בן יהודה תוכנית רדיו לילית אישית בשם "נתיבה מדברת ומקשיבה".[2] התוכנית התבססה על שילוב בין שיחות עם מאזינים והשמעת שירים מימי ראשית הציונות ועד קום המדינה. נתיבה ביקשה מהמאזינים שעלו לשידור לספר ולדבר רק על דברים טובים וחיוביים, בניגוד לרוב תוכניות הרדיו האחרות. התוכנית, ששודרה בימי רביעי בלילה, זכתה להצלחה רבה. בחמש השנים הראשונות לשידורה של התוכנית ליווה אותה איזי מן ושימש עורך המוזיקה ומגיש לצדה.
[עריכה] אופיה והוקרה על פועלה
בן יהודה נודעה בחדות לשונה ובאופיה העממי. היא הייתה מהדוברות הרהוטות של דור תש"ח ושילבה ידע רחב יחד עם חוש הומור וצורת התנהגות ישירה. אופיה זה התבטא למשל בעזיבתה את אולפן הטלוויזיה בעיצומו של שידור חי על אודות דן בן אמוץ ב-1992, במחאה על התבטאות המנחה גבי גזית, או באימרותיה הישירות. היא טענה שהיא שכבה עם הרבה בחורים בפלמ"ח "למרות שלא התייחסו אליי בתור החתיכה. הייתי נורא מכוערת". על הפמיניזם אמרה "אני לא יכולה להיות חלק מהתאגדות כזו של נשים יחד נגד קיפוח. אני מימשתי כל החיים את הפמיניזם שלי. אני, כשאני מרגישה קיפוח, אני צועקת. כשלא קיבלתי את הדרגה שהגיעה לי... צעקתי על המנהל שלי: 'מה יש, לא מוצאים חן בעיניך אברי המין שלי?'".[3]
בשנת 1993 קיבלה את פרס ראש הממשלה ליוצרים. בשנת 1998 הייתה אחת משלושת הזוכים בפרס על שם יצחק שדה לספרות צבאית. בשנת 2004 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים". בעקבות תוכנית הרדיו של בן יהודה, כתב לכבודה הפזמונאי דודו ברק את הפזמון "נתיבה", בביצועה של הזמרת רונית אופיר.
בן יהודה נפטרה בשנת 2011, בגיל 82, בקיבוץ לוחמי הגטאות, ונקברה ביישוב כליל.[4]
[עריכה] קישורים חיצוניים
- נתיבה בן-יהודה מאז ועד היום
- נתיבה בן יהודה ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- נתיבה בן יהודה בלקסיקון הסופרים העברים בהווה
- רשימת הפרסומים של נתיבה בן יהודה בקטלוג הספרייה הלאומית
- נתיבה בן יהודה, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- מילות השיר "נתיבה" באתר שירונט
- יעל פלדמן, נתיבה בן יהודה, ב-Jewish Women Encyclopedia (באנגלית)
- הספרים של נתיבה בן יהודה באתר סימניה
- עמית קוטלר, נתיבה בן-יהודה הלכה לעולמה, באתר ynet, 28 בפברואר 2011
- אריאנה מלמד, בילבי של התרבות העברית, באתר ynet, 28 בפברואר 2011
- חיים גורי, נתיבה בן יהודה, להתראות לוחמת, באתר nrg מעריב, 1 במרץ 2011
[עריכה] הערות שוליים
- ^ נתיבה בן-יהודה מאז ועד היום - קטעי עיתונות
- ^ מרב יודילוביץ', נתיבה כבר לא מדברת ומקשיבה, באתר ynet, 3 בדצמבר 2009
- ^ אמירה לם, אני מסרבת לדעת למה בתי חזרה בתשובה, ידיעות אחרונות, 26 בדצמבר 1997
- ^ רק 40 אנשים ליוו אתמול את נתיבה בן יהודה למנוחות ביישוב כליל, באתר הארץ, 3 במרץ 2011
